מה תוקע אותנו בדרך לשינוי?

25 ינואר, 2013 // 7:20 @



אולי התופעה הכי בולטת שאני מזהה אצל לקוחותיי, בעיקר בתהליך ההתקשרות, היא ההתנגדות המובנית בהם לשינוי. כל מטפל יודע בדיוק על מה אני מדבר: אותם פחדים וספקות שמונעים ותוקעים כל ניסיון לשינוי.Mother holding kid's hand

ביטויים כמו: "זה לא מרגיש לי נכון", "קשה לי להאמין שאוכל להשתנות", או "אני לא יודע אם זה הדבר הנכון בשבילי כעת", נשמעים תדיר, בצד שלל תירוצים, דחיינות ובחירה שלא ממש להחליט.

או שרגע אחד הם הכי מתוסכלים בעולם ורוצים שינוי כאן ועכשיו, ובבוקר הפגישה איתי הם מבטלים אותה בתואנה כזו או אחרת.

זאת, בשעה שברור לחלוטין לשני הצדדים שההתקשרות בינינו תועיל ותסייע.

וזו רק דוגמה, כי אותה התבנית חוזרת על עצמה בקרב בני האדם בכל צומת החלטה אם לבצע שינוי בכל דבר.

בפוסט זה אציג מודל פשוט וברור שמציג מה עובר עלינו כשאנו עומדים בפני שינוי, וכמובן איך באמת לקבל את ההחלטה הנכונה עבורנו.

אומרים שאני אינני אני, אז מי אני בכלל?

כשאני שואל אנשים: "מי את/ה?", הם מרימים גבה בתמיהה ומפליטים: "מה זאת אומרת? אני זה אני!".

כלומר, אנחנו נוהגים להתייחס לעצמנו כמקשה אחת.

אז זהו, שאנחנו לא!

הנה מודל הסתכלות מעניין – מי אנחנו בני האדם?

בצורה מאד פשטנית, בכל אחד מאיתנו יש שני חלקים. חלק אחד שמכונה "אגו" וחלק שני המכונה "האני הגבוה". באנגלית זה נקרא “Higher Self”, ויש כאלו שיקראו לו רוח האדם, נשמה או נפש האדם. כולם אותה הגברת בשינוי אדרת.

האגו, הוא ההוויה שאנחנו חווים ביום יום, רוב הזמן. לפחות תשעים אחוז מהזמן אנחנו באגו. הוא ממשק המציאות שלנו, החיבור שלנו לעולם הפיזי.

תפקידי האגו

לאגו יש תפקיד אחד בחיים: לשמור עלינו. הוא מייצג את החלק בנו שרוצה לשרוד, ולכן הוא מעדיף סטאטוס קוו ומתנגד לכל שינוי. כי כל שינוי נתפס כאי וודאות, שמצידה עלולה להיות איום על ההישרדות שלנו כבני אדם.

לכן התפקיד העיקרי של האגו הוא להשאיר אותנו בתוך הקופסה שבה אנחנו נמצאים. אם אנחנו לא כל כך מרוצים מהתוצאות שאנחנו מפיקים, את האגו זה לא מעניין, הוא רוצה להשאיר אותנו באותו המקום, באזור הנוחות.

איך הוא עושה את זה? בכל פעם שאנחנו מנסים לצאת מחוץ לקופסה, לשנות, לצמוח ולהתפתח, הוא צועק, בועט, מעלה את הספק, מעורר פחדים, דאגות ורגשות שליליים, ומעלה בנו את כל אותם פקפוקים: "מה אני צריך את זה?", "בשביל מה זה טוב?", "כבר שמעתי את זה" וכך הלאה. יתרה מכך, האגו גם מסדר לנו בגוף כימייה שלילית שאנו ממש מרגישים פיזית. "פרפרים בבטן" – מכירים?

האגו הוא החלק הלא בוגר שלנו ומבטא את השליליות, הספק, הביקורתיות והירידה מתחת לקו.

באמצעות כל המערכות שיש לו: רגשות, חושים ומחשבות, האגו יוצא לקרב הישרדות כנגד כל שינוי. כך עובד המנגנון הטריקי של האגו. ורוב בני האדם לא מודעים לזה ומקשיבים לאגו כאילו הוא המהות האמיתית שלהם.

אז זהו, שהוא לא!

הקונפליקט המובנה בכל אדם

מצד שני, יש בנו חלק נעלה יותר, יותר בוגר. החלק הזה רוצה הגשמה. כאן החזון שלנו, הטוב, האהבה, נתינה וערכים. הוא "האני הגבוה". כאן הכל אפשרי, בגישה חיובית וברגשות חיוביים. האני הגבוה הוא נצחי, אמיץ, רוצה להתפתח, לצמוח ולגדול.

האני הגבוה הוא זה שמביא אנשים הרוצים שינוי אל פתח משרדי, עם המחשבה: "אני רוצה להשיג מה שחשוב לי, אני יודע שאני מסוגל ליותר, אני לא מוכן להסתפק בבינוניות ורוצה חיים טובים יותר".

ואז האוטומט משתלט. האגו צועק ובועט ועובר לקדמת הבמה. הוא מפעיל את תחבולותיו, מוריד מתחת לקו, והמודעות לאני הגבוה ורצונותיו נעלמת.

וכך, האני הגבוה, שרוצה שינוי, נאלם דום ונכנע לאגו. זה קורה כי אנו לא מודעים מספיק אליו ולכוחותיו. בחוסר מודעות, אנו מכירים רק את האגו, ורואים את עצמנו כאגו בלבד, שמושל בכיפה וקובע את עתידנו, עתיד שאנו לא באמת רוצים. וכך האגו – האוטומט, סותם כל אפשרות לבחירה, ו"מותר האדם מן הבהמה" נשאר כסיסמה חסרת בשר.

ההורה האחראי בבית שהוא אנחנו

כדי עוד להבהיר את הקונפליקט ואת הדרך לפתרונו, אני מציע מטפורה פשוטה:

דמיינו לכם שאנו כמו בית ובבית מתגורר הילד הקטן שלנו, הוא האגו. "הילד" שלנו חכם, מוכשר ואהוב, ויחד עם זאת הוא ילד קטן, לא בוגר. וכדרכם של ילדים, אם ניתן לו לנהל את החיים שלו אז הכאוס יחגוג: הילד יאכל שוקולד כל היום, יראה טלוויזיה כל הזמן, יעשה במכנסיים, ילכלך את הבית בלי משים, וכך הלאה. לימודים? התפתחות? צמיחה? לא ממש מעניינים אותו. רק נהנתנות. כמובן, אי אפשר לבוא אליו בטענות בגלל זה, כי הוא עוד לא מבין ויודע כיצד להתנהג ולנהל את חייו.

מצד שני, יש ב"בית" שהוא אנחנו גם הורה אחראי, הוא האני הגבוה. התפקיד של ההורה האחראי הוא לחנך את הילד, לדאוג לו ולשים לו גבולות. במילים אחרות, תפקיד "ההורה האחראי" הוא לקבוע מה קורה בבית הזה שהוא אנחנו, לנהל אותו ואת הילד.

הבעיה היא שבאוטומט שלנו ההורה לא בבית. ואם הוא כן בבית, ההורה ספון בחדרו, נחבא אל הכלים ונותן לילד לעשות כרצונו. הילד לכן גדל פרא, לא מתחנך וגם לא מתבגר.

וכך אנחנו בני האדם מתנהלים בחוסר מודעות: האגו שלנו מושל ברמה, הוא מכתיב לנו מה לעשות מתוך חוסר הבגרות והראייה הצרה שלו, קולו של האני הגבוה לא נשמע, והתוצאה היא שרבים מהשינויים והיוזמות של האני הגבוה שלנו נעצרות ונגנזות.

בחירה, לא בריחה, כדי להימנע מבכי-רע

אז מה עושים?

כמו בכל הפתרונות שאני מציע, משתמשים בנוסחת מה בתוך כדי לצאת מברירת המחדל – האוטומט, וליצור שינוי.

אם אנחנו מודעים לאני הגבוה שלנו ולכוחו להיות "בעל הבית" האחראי בבית שהוא אנחנו, בכל פעם שהילד עושה כרצונו, אנחנו מתבוננים בסיטואציה ובוחרים להתחבר לאני הגבוה שלנו ולתת רק לו להחליט מה לעשות בסיטואציה, לא לאגו.

יישום הבחירה באני הגבוה בצעדים קטנים, בהתמדה ובנחישות לאורך זמן, יחזק את כוחו של "ההורה האחראי", קולו יישמע יותר, והוא יקבל את הסמכות הראשית בבית, לטובת "הילד", חינוכו והתבגרותו.

כן, "הילד" יצעק, יבכה, ישכב על הרצפה, יעשה דרמות ויתנגד בכל כוחו לסמכות ההורית.

אבל, הזמן יעשה את שלו ובסוף הילד יקבל את המרות של ההורה.

דארל רוטרפורד, ממנו למדתי את המודל, הגדיר את פתרון הקונפליקט במילים הבאות:

"כאני הגבוה, המטרה שלנו היא לצמוח במודעות. כאגו, המטרה שלנו היא לשמור על סטאטוס קוו. זה נראה כקונפליקט אבל זה לא. האני הגבוה שלנו בוחר מי נהייה, האגו נותן לנו את ההתנסות/חוויה. הקונפליקט מגיע כאשר אנו בוחרים מטרה והאגו מתנגד לשינוי, זמנית. כאשר האגו מקבל לבסוף את הזהות החדשה, הוא משתף פעולה ומסייע לנו לחוות/להתנסות בזהות הזאת כמציאות שלנו…"

מותר האדם מן הבהמה

כך, בכל פעם שאתם מתלבטים, הקשיבו לקולות.

בדר"כ תשמעו קודם כל את קולו של האגו. זהו את קולו שהוא תמיד מתחת לקו. קול זה לעולם יהיה סקפטי, יפחד, יתנגד, יתמרמר, ויסלוד מהשינוי.

עכשיו, חפשו והשמיעו את קולו של האני הגבוה. שאלו את עצמכם מה באמת חשוב לכם בחיים, התחברו לחזון ולייעוד שלכם, להתפתחות, לצמיחה ולהגשמה.

ואז, האזינו יותר לקולו של האני הגבוה ותנו לו את הסמכות להחליט "בבית" שהוא אתם.

מותר האדם מן הבהמה. יש לנו יכולת בחירה, בואו נשתמש בה. בואו נבחר לתת להורה האחראי את הסמכות והבחירה שלנו, לטובת "הילד".

האני הגבוה הוא קולה של האינטואיציה. הוא יודע הכי טוב מה טוב בשבילנו.

לכן, זהו הקול האמיתי שלו נרצה להקשיב.

לשם כך, יש להשקיט את שאון האגו המבוצר בשגרה.

לסיכום, בכל דילמה הקשיבו לקולות וזהו אותם. עשו בחירה נבונה באני הגבוה שלכם ולא באגו.

עם התרגול, יהיה יותר ויותר קל להפריד ביניהם, ואז הבחירה הנכונה באני הגבוה כהרגל קבוע היא בלתי נמנעת.

זהו כלי אחד מתריסר כלים שאני מלמד בסדנאות ובתוכניות האימון שלי. גם מודל האגו והאני הגבוה (בעמ' 246), כמו גם שאר הכלים, מפורטים בספר שלי "להתרגל להצליח", שזמין עכשיו לרכישה כאן בלינק מעבר לקליק ובכל חנויות הספרים, הפיזיות והווירטואליות.

אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות "לייק", להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה לכל שאלה שיש לך.

אולי יעניין אותך לקרוא עוד פוסטים בקטגוריה "שינוי":

קטגוריות:אימון מנהלים, אימון עסקי, אינטליגנציה רגשית, הבלוג, כלי עזר ומשאבים, משלים, פיתוח אישי, שינוי

2 תגובות → “מה תוקע אותנו בדרך לשינוי?”


  1. מירית

    16/10/2016

    עוד פוסט מעניין ומעורר מחשבה משולחנו של חגי

    הגב

    • חגי שלו

      16/10/2016

      תודה רבה מירית. אגב, פנתה אלי לאחרונה מורן מתמזיס ואני בתהליך כדי לאמץ את דוח הפירמידה. אכן, זה כלי נהדר!

      הגב

השאר תגובה

נהנית מהפוסט?
קבל/י מדריך ליצירת שינוי עסקי במתנה!!
"נוסחת מה בתוך" הוא מדריך ליצירת שינוי עסקי אפקטיבי. בנוסף, קבל/י עצות וטיפים למייל איך להרוויח יותר כסף בעסק/מיזם שלך!
דוא"ל
שם
מה זה המדריך הזה?

חוויה אישית

"...אחרי ארבעה חודשי עבודה עם חגי, פיתחתי שירות עסקי חדשני והשגתי את המכירות הראשונות שלי...
חגי לימד אותי כלים ספציפיים שאני משתמש בהם ביום יום...
חגי הוא אדם מיוחד שעצם השהייה איתו החדירה בי אנרגיה של תעוזה, כח רצון ואהבה, ועל כך אני מודה לו..."

דניאל רוט - מייסד ומנכ"ל easy.ly