איך האהבה מועילה לבריאות ולהצלחה שלך?

היום אני מביא פוסט אורח מתורגם מאנגלית של אחד מהמדענים שאני עוקב אחריו בדבקות כבר מאז 2009. ד”ר הקשר בין הורמון האהבה אוקסיטוסין לבריאות והצלחה דיוויד המילטון (PhD) הוא מדען-כימאי שחוקר את הקשר בין נפש לגוף. הממצאים שהוא מביא במחקריו מאירים איך הצד המנטלי שלנו משפיע על יכולותינו הפיזיות. בפוסט זה סוקר ד”ר המילטון 6 עובדות על השפעתו החיובית של הורמון האוקסיטוסין על היכולות שלנו.

 

הנה הפוסט במלואו והסיכום שלי לאחריו:

להמשך קריאה

שלבי ההתפתחות האישית של בני האדם

היום אני מביא פוסט אורח של שרוני כהן, מלווה רוחנית למימוש פוטנציאל העצמי, מורה שלי שעזרה לי רבות ואני עץ החיים של שרוני כהן מאד אוהב את התכנים שלה. שרוני ואני עוסקים באותו תחום – מימוש הפוטנציאל האנושי – רק שאני עושה זאת בתחום העסקי/קריירה, מתוך חיבור לשינויים מנטליים, והיא עושה זאת מהכיוון הרוחני. לשנינו גם מתודולוגיה ייחודית שפיתחנו.

הפוסט הבא של שרוני מתאר נפלא את השלבים בהתפתחות האישית שלנו בני האדם.

אני מזמין אתכם לקרוא, לשאול את עצמכם באיזה שלב אתם נמצאים, מה השלב הבא עבורכם, ואיך תוכלו לעבור לשלב הבא.

אזהרה – הפוסט נושא אופי רוחני ולא מתאים לאנשים שמסתמכים רק על המימד הרציונלי שלהם.

הנה הפוסט:

“אנחנו נמצאים בתחילתו של עידן חדש שבו איכות החיים והקיום שלנו תהיה תלויה ברמת התודעה בה אנו נמצאים.

כל יום שעובר אנחנו נשטפים בעוצמות גדולות יותר של תדרי אור שמגיעים ממרכז הבריאה.
מטרתם לקדם אותנו, בני האדם, להרחיב את התודעה שלנו לגבי מהותנו ומשמעות קיומינו על פני האדמה בגוף פיזי, כדי שנממש את 100 אחוז הפוטנציאל הנשמתי הטמון בנו.

ישנם מספר שלבים בהתפתחות התודעה של בני האנוש; זו הדרך בה האנושות צועדת בימים
אילו ואליה הבריאה דוחפת אותנו.

 

השלב הראשון – תודעת ההישרדות

בשלב זה האדם מחובר לגמרי לאישיות שלו ולאגו שלו ונמצא בחוסר מודעות לעצמו ולמה שמנהל אותו בתת מודע. האדם מתנהל כמו “חיה” ופועל למען ההישרדות שלו בעולם, מתוך סיפוק היצרים הבסיסיים. כל העשייה שלו מונעת לטובת סיפוק האגו האישי שלו. האדם נשלט על ידי הדפוסים שלו ופועל באוטומט בלי להבין מה מנהל אותו בתת מודע ואיך נוצרת המציאות שלו. בשלב זה האדם מוצא את עצמו בלופ של הדפוסים שלו והרבה פעמים חי בתחושת קורבנות מול אירועי חייו. בתודעת ההישרדות ההתפתחות והצמיחה של בן האדם היא מתוך כאב וסבל מתוך קשיים ומשברים.
בן האדם שנמצא בשלב זה מממש בדר”כ עד 10% מהפוטנציאל הנשמתי הטמון בו, גם אם הוא חווה הצלחה ושפע כלכלי והוא הצליח להגשים את כל תשוקות האגו שלו, בתודעת ההישרדות, האדם מנותק מהמהות ורצון הנשמה שלו והוא לא מגשים את מטרותיה בבחירת מסע החיים (מדובר פה על רמת התודעה בה האדם נמצא וניתן להיות אדם מצליח כלכלית ועדין להיות בתודעת ההישרדות ברמה הנשמתית).

 

השלב השני – שלב המודעות העצמית

בשלב זה האדם בעצם מתחיל לפתח מודעות לעצמו, מתחיל להסתכל פנימה, להבין מה מנהל אותו, מה מניע אותו מבפנים, האדם מתחיל לזהות את מערכת האמונות שלו, לזהות את הרגשות שמניעים אותו, והוא מתחיל לעבוד על האישיות שלו ול”תקן” את עצמו. בעצם בשלב המודעות העצמית האדם מקבל יותר שליטה על חייו, יש לו כבר יותר אפשרות בחירה, בגלל שהוא הפך להיות מודע לעצמו ועכשיו הוא יכול לבחור לשנות.
בשלב זה עדין יש כאב וסבל ותחושת קורבנות ועדין יש התמודדות עם קשיים, אבל יש כבר שינוי ושבירה של דפוסים ויציאה מפחדים. בשלב המודעות העצמית האדם עדין נמצא בתודעה שהאישיות שלו היא זאת שיוצרת את מציאות חייו, ולכן הוא מתעסק באירועים בחייו שיצרו את מציאות חייו. יש התבוננות לילדות, למשפחה, לאירועי החיים שעברו, שכביכול פיתחו בו את הרגשות ודפוסי ההתנהגות שהוא מתנהל בתוכם.

 

השלב השלישי – שלב ההתעוררות

בשלב זה האדם מתחיל להתעורר לעצם היותו נשמה נצחית ואין סופית. האדם מתחיל להבין שמשמעות הקיום שלו כאן היא לא רק לשרוד, אלא יש משהו שהנשמה שלו רצתה להגשים. האדם מתחיל להתעורר ולהבין שהוא לא רק האגו שלו ובעצם הוא ישות אור, ניצוץ אלוהי שהוא חלק מבריאה רחבה יותר. בשלב ההתעוררות התודעה כבר התרחבה: האדם מכיר באלוהים ובזה שהוא “אלוהים”/ניצוץ נשמתי בגוף אדם והוא מתחיל לזהות את שתי הרצונות שפועלים בתוכו, רצון הנשמה/העצמי העליון ורצון האגו/העצמי הנמוך. הוא לומד להבחין בין השניים, מזהה את הדואליות הפנימית והמאבק הפנימי בין האגו/האישיות לבין הנשמה הנצחית ולומד לבחור ברצון הנשמה.
האדם מתחיל לזהות את שפת הנשמה, שפת הסימנים, מזהה את צירופי המקרים, מבין שיש לחיים שלו משמעות גדולה יותר, הוא מתחיל לחפש את משמעות הקיום שלו ואת הייעוד שלו, לאט לאט מתחיל להבין את תוכנית החיים הגבוהה של חייו שנוצרה על ידי הנשמה שלו, ומתחיל לפעול למען ייעוד זה. עם גילוי ההבנה שלחיים שלו יש משמעות רחבה יותר מרק לשרוד, האדם מגיע להבנה שמשמעות הקיום שלו כאן היא לרפא את רבדי העצמי הנמוך/רבדי האגו, שהם החלקים בתוכו שהתנתקו מהמהות לאורך גלגולים רבים, ועליו לעזור לעצמו להתעלות לרבדי העצמי הגבוה, משמע להתחבר בחזרה עם המקור והמהות.

 

האדם מבין שמסע החיים זה מסע של למידה והתפתחות של האגו למהות הנשמה. הוא מבין שיש לו אחריות להיות נאמן לקול הפנימי, והוא לומד לבטוח בקול הפנימי שמשמש כ-GPS לאישיות במסע הייעוד. בשלב זה עדין יש מאבק פנימי בין קול האגו לקול הנשמה וככול שהאדם לומד לזהות את קול הנשמה ולבחור ברצון העצמי העליון, כך הוא מתחיל לחוות פחות כאב וסבל. החיים הופכים להיות יותר זורמים והרמוניים, האדם מרגיש שהוא נתמך בדרך על ידי הבריאה, רואה איך הכל עובד למענו ולטובתו הגבוהה והוא מרגיש יותר מחובר לעצמו, יודע מי הוא, מה הוא בא לעשות פה ומתחיל לעבוד בשת”פ עם הבריאה וחוקי הבריאה.

בשלב זה האדם גם מתחיל לפתח מודעות לעולמות העליונים, לרבדים הגבוהים של העצמי ומתחיל ליצור קשר עם המדריכים הרוחניים שלו והעצמי העליון שלו ומקבל מהם את התמיכה, ההדרכה, והעזרה להגשים את ייעודו, כדי לממש את מלוא הפוטנציאל הטמון בו. בשלב זה האדם גם מתחיל להבין שטמונה בו מתנה שהוא רוצה להביא לעולם. שיש לחיים שלו תוכנית מיועדת וכדי להגשים אותה עליו לסמוך על הקול הפנימי וההדרכה שיובילו אותו בדרך. בשלב ההתעוררות יש פריצת דרך ושינוי בחיים, היות והאדם לומד לנהל את האגו שלו וללכת אחרי האמת שלו. הוא כבר יותר מחובר לעצמי העליון שפועל מתוך עוצמה, לעומת העצמי הנמוך שפועל מתוך פחד. כך שאפילו אם האדם חווה בשלב זה אירועים מאתגרים בחייו כתוצאה מהשינויים שהוא עובר, האדם חווה יותר שקט, ביטחון והתרגשות, כי הוא יודע שהוא צועד בדרך שמשחררת אותו לחופשי ויש לו את הכח, העוצמה והאומץ להתמודד עם שחרור הכבלים שתודעת האגו, הפחד והקורבנות הביאו לחייו.

 

השלב הרביעי – שלב ההתמסרות

בשלב הזה הבנאדם פתר את הדואליות הפנימית בין האגו שלו לנשמה שלו. האדם הצליח “לאלף” את האגו שלו ולנטרל את כוח ההשפעה שלו עליו. האדם למד לעבוד לגמרי עם הקול הפנימי, להתמסר לגמרי לנשמה, לחיות באמון מלא והקשבה מלאה לרצון הנשמה. בשלב ההתמסרות האדם עלה מימד, הוא ריפא בשלב הקודם (השלב השלישי, שלב ההתעוררות) את רובדי העצמי הנמוך, את תודעת הפחד והקורבנות, והצליח להתמיר את עצמו להתנהל מתוך רבדי העצמי הגבוה, מתוך העוצמה. בכך שחרר את נשמתו לחופשי והוא מתחיל להתמודד עם שיעורי העוצמה והשפע של נשמתו. האדם בשלב זה כבר מחובר למתנה הייחודית שלו, למהות שלו, לשליחות שלו על פני כדור הארץ, והוא מכיל בתוכו את היכולות הגבוהות של העצמי העליון ומביא את הפוטנציאלים הגבוהים שלו לידי מימוש. בשלב זה האדם מחובר לעולמות העליונים למקור ממנו הוא הגיע וחייו נוצרים במינימום מאמץ ומקסימום תוצאה, הוא נמצא בשלווה פנימית, ביטחון עצמי, הערכה עצמית, אהבה עצמית, הוא מאוהב בעצמו ובנשמתו ובמסע החיים שלו [חש – לא בהיבט הנרקיסיסטי], כי הוא מביט על הכל מתוך נקודת המבט של העצמי העליון, מתוך הראיה המרחבית והרחבה ביותר של מציאות חייו. הוא מבין כל אירוע שקורה בחייו ויודע כיצד למקסם אותו לפוטנציאל הגבוה שלו. הוא משוחרר ומרגיש חופשי, מגשים את החלומות שלו מתוך קלילות ורואה באתגרים בחייו הזדמנויות של צמיחה וגדילה ומשם הוא מתמודד איתם מתוך העוצמה שלו. בשלב זה אין מאבק, יש הרמוניה פנימית, זרימה, קלילות, הרבה אהבה, דיוק, כל חווית החיים מאוד מדוייקת, והאדם מגשים את החלומות העמוקים ביותר שהיו בתוכו, היות ואילו החלומות שנשמתו טמנה בתוכו כדי להגשים את ייעודו.

 

השלב החמישי – חיים בתודעת מאסטר

בשלב הזה האדם מתהלך כבורא מועצם, כמאסטר על פני האדמה. האדם נמצא באיזון רגשי, מנטלי ותודעתי מלא. הוא מממש את הפוטנציאל הגבוה שטמון בנשמתו, מגשים את ייעודו וחי את תוכנית החיים הגבוהה של חייו.
בשלב זה האדם סיים את שיעורי העצמי הנמוך שלו ונכנס לנתיב מימוש פוטנציאל העצמי הגבוה, המאסטר. האדם חי את המהות שלו, הוא מחובר לרשת האור ועולמות העליונים לגמרי, פועל מתוך המהות מתוך העצמי הגבוה, חי בעולם הרגשי של העצמי הגבוה ותבניות החשיבה של העצמי הגבוה, בעל חשיבה חיובית מעצימה, תחושת אהבה וביטחון. אושר ושלווה הם מצב טבעי עבורו, הם נוכחים בתוכו וכל שעליו לעשות זה רק להיות.
הוא נתמך לגמרי על ידי הבריאה, הוא מחובר ומסונכרן עם התוכנית האלוהית הגבוהה של חייו.
הוא מתהלך על פני האדמה בתדר מלא של אור, במצב של הארה וערנות מלאה. האדם יודע כיצד להשתמש בסופר פאוורס (כוחות העל) שטמונים בנשמתו. הוא מגשים את מלוא הפוטנציאל הטמון בו וחווה את חווית גן העדן עלי האדמות בכל ההיבטים של חייו.
החיים שלו זורמים, מלאים בשפע בכל ההיבטים. האדם מרגיש מחובר עם עצמו ועם הבריאה כולה והכל קורה עבורו במינימום מאמץ ומקסימום תוצאה. הכל מוגש לו בלי שיצטרך להתאמץ היות והוא התמסר לגמרי לעצמי העליון והפך להיות כלי שדרכו העצמי הגבוה מביא את עצמו לידי ביטוי. הוא פועל על מנת להשפיע ולעשות טוב, מגשים את שליחותו וייעוד נשמתו על פני כדור הארץ. בשלב המאסטריות האדם חווה תחושת סיפוק מלאה מעצמו ומחייו.

כל אחד מאיתנו נמצא בדרגת התפתחות שונה ואתם יכולים לבדוק באיזה דרגה אתם נמצאים בתוך המסע הקוסמי הזה שכולנו באנו לחוות כמסע החיים. התהליכים המואצים שאנו נמצאים בהם בימים אלו, נועדו לדחוף כל אחד מאיתנו בסולם המודעות. הרצון של כל נשמה הוא להתהלך במלוא הפוטנציאל שלה בגוף פיזי, להביא את כל הכוחות, היכולות והמתנות שלה לידי הגשמה. המטרה של כל נשמה היא להגיע לדרגת המאסטר, שם אנחנו מגשימים את ייעודינו כבוראים מועצמים ופועלים בשת”פ עם מערכת הבריאה ליצירת גן העדן עלי אדמות.”

לפרטים נוספים על שרוני כהן, על עבודתה ועל שיטת Perfect Balance שפיתחה, כדאי לבקר באתר שלה – שרוני כהן, מלווה רוחנית למימוש פוטנציאל העצמי

 

אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה בתגובות לכל שאלה שיש לך.

התנגדות – הגישה האוטומטית שתוקעת את ההצלחה

להתמקד בחצי הכוס המלאה

אני מבקש לשתף אתכם בסיפור אישי אמיתי שלי, שמחד חשף חולשות ופגיעות שלי, ומאידך אפשר לי למידה וצמיחה שלא הייתי מוותר עליהן.

ובכדי להכניס אתכם לקונטקסט העניין, אפתח בציטוט קצר מתוך הספר “להתרגל להצליח” שעליו אני שוקד בימים אלו, וקורם אט אט עור וגידים:

להתמקד בחצי הכוס המלאה

לא על שכלי לבדו

“השינוי שלי מרציונליות למודעות לא קרה בין לילה. כשהתחלתי לאמן אנשים בקיץ 2006 הייתי עוד רק רציונלי.

חמוש בפרדיגמות העבר, לקחתי את מיומנויות האימון שאך זה למדתי, ובעיקר את הקונקרטיות שבהן כמו תכנון עסקי, והתחלתי ליישם אותן. קודם כל עם עצמי, בעסק שאך זה הקמתי, ובמקביל גם עם הלקוחות שאט אט השגתי.

כאדם חרוץ ושקדן, הייתי בטוח שהצלחתי מובטחת. אבל זה לא עבד לי. התוצאות שלי ברמה האישית וגם אלו של לקוחותיי הראשונים בוששו להגיע.

ולא הבנתי מדוע. מה היה חסר בפעולות שלי ובשיטת האימון שלי כדי לאפשר לי וללקוחותיי לפרוץ דרך?

או אז התחלתי לרדת בהדרגה לשורש העניין.

בתקופה זו הייתי כל הזמן בתוך מסגרת אימונית, כחלק מקורסי האימון שעברתי. וכך, התחלתי לקבל משובים ממאמניי שמילות המפתח בהן היו: “שחרר, קבל, זרום“. בתחילה לא הבנתי מה רוצים ממני. ואז חדרה בי אט אט ההכרה שאני פועל אך ורק ממקום רציונלי ומתעלם משאר המרכיבים ב”מערכת ההפעלה האנושית” שלי.

כך, התחלתי יותר ויותר להכיר בחשיבות הגורמים ההווייתיים היושבים בבסיס פעולותיי. איך התפיסה שלי וה”תכנות” שעברתי ב-46 שנותיי מחבלים במעשיי. הבנתי שיש חוסר הלימה בין אותו תכנות במוח הלא-מודע שלי, מחשב העל האמיתי במוחי, לבין רצונותיי, כפי שהם משתקפים במוח המודע שלי.

במקביל, התחלתי לשנות בהדרגה את הפוקוס בשיטת האימון שלי – מגישה שנסמכה בעיקר על יעדים ומדדים, לשיטה המשלבת גם הרבה אימון הווייתי, מנטלי והתנהגותי.”

עד כאן הציטוט מפרק מס’ 2 בספר. ועכשיו, בהקשר זה, לחשיפה ראשונה של מקרה אמיתי מאד לא נעים שקרה לי לפני כמה שנים:

 

האימון של שושי לא הצליח

לא תמיד אני מצליח לחולל שינוי אצל לקוחותיי. כל כך הרבה גורמים מעורבים כאן שקשה תמיד לדעת את הסיבות. למרות שאני מכיר כבר חלק משמעותי מהן וגם יודע בדר”כ למנוע אותן, לא אכנס כאן לניתוח העניין. רק אומר שאחוז ההצלחה של לקוחותיי הוא כ-70%, והסיבות העיקריות לאי-הצלחה של תוכנית אימון עסקי הן חוסר פתיחות ומחויבות מספקת של הלקוח לתהליך.

תוכנית האימון העסקי של שושי (שם בדוי) לא הצליחה. לא אכנס לסיבות, כי הן אינן חשובות לענייננו. אומר רק שעשיתי כל שביכולתי כדי ששושי תצליח, לרבות להקדיש לה זמן מעל ומעבר, לתת לה הנחה משמעותית במחיר, ועוד.
באותם זמנים נהגתי לעבוד דרך מט”י ר”ג, בעיקר כדי לאפשר ללקוחות מסוימים שלא יכלו לעמוד בתעריפים שלי, בכל זאת לעבוד איתי. כך גם היה עם שושי.
ולמרות הכל, שושי לא הגיעה לתוצאות המצופות.

כמה שבועות לאחר סיום האימון, קיבלתי שיחת טלפון מפתיעה ממנהל המט”י: “שושי התלוננה עליך. אתה  נחשד בהתנהגות עסקית בלתי הולמת והתלונה כרגע מועברת לבדיקת התמ”ת”. נדהמתי! תחושה לא נעימה של כישלון אפפה אותי, הבטן שלי התכווצה והתמלאה ב”פרפרים”…
למען ההגינות אציין שהיו דברים בגו בתלונה של שושי, אך הם היו לכאורה, סרסו את הכוונות האמיתיות שלי, והתעלמו במפגיע מכל מאמציי והשתדלויותיי הכנות לסייע לשושי בכל דרך שיכולתי. וגם כאן לא אכנס לפרטים, כי זה לא מן העניין, רק אומר שהתלונה היתה על רקע מקצועי טהור, לא משהו שקשור להטרדה מינית וכיוצ”ב.

שושי כנראה נפגעה ממני עמוקות, מבלי שהתכוונתי לכך כלל וכלל.
שיחת הבהרה עם שושי שקיימתי לא שפכה אור נוסף והעניין נקלע למבוי סתום….

 

מכתב מנהל המט”י

הפרשה המשיכה להתגלגל. אני מסרתי את גרסתי, הדגשתי את המוניטין הטוב שהיה לי עד כה במט”י, עד כדי כך שהומלצתי על ידם ללקוחות שפנו לקבל חונך מטעמם, ובמקביל המקרה נבדק ע”י התמ”ת.

ואז הופתעתי בשנית, עם קבלת המכתב הבא ממנהל המט”י:

התנגדות חוסמת שינוי

 

הייתי בשוק!

מייד עלתה והציפה אותי התמרמרות עזה: “לא רק שהתלונה מופרכת, הם עוד מעזים לחרוץ משפט בצורה חד-צדדית ולגזול ממני 4,110 ש”ח שמגיעים לי כדין?”.

ואז ההתנגדות האוטומטית: “אני אגיע עד בג”ץ אם צריך, כדי לטהר את שמי ולהגיע למשפט צדק!”

 

ובכל זאת, קיבלתי והשלמתי עם רוע הגזירה

לאחר התגובה הראשונית שהביעה זעם ותסכול, התחלתי לחשוב על כל העניין בהגיון. הנה המחשבות שעברו אז בראשי:

“התבונן בתגובה האוטומטית שלך וחשוב בהגיון: חוץ מהעניין העקרוני והאבדן הכספי, מה הטעם ביציאה למלחמה? רק כדי להשביע את רעבונו של האגו, להכרה ולניצחון? כמה בזבוז זמן ואנרגיות שליליות מעורבות כאן וכמה השפעה רעה תהייה להן עליך בחודשים הבאים? ואם העניין יצא לתקשורת, או לפחות לדפי האינטרנט, לך תדע איך הדברים יתפרשו ולך תוכיח ש”אין לך אחות”. ובתכלס, מדובר כאן בכסף, רק בכסף, שבא והולך, ולא יעשה אותי עשיר יותר…”.

אתם כבר מבינים להיכן זרמו הדברים. קורס לניהול קארמי שהשתתפתי בו באותו מועד עזר לי להחליט סופית: “שחרר, קבל, זרום“…

 

מה למדתי מהמקרה ומה באפשרותך ללמוד

וכאן החיבור לראשית הפוסט. סוף סוף הפנמתי את השיעור העיקרי שלמדתי מאז השינוי הגדול שעברתי ב-2005.איך לקבל, לשחרר ולהשיג את מה שאתה רוצה בחיים

החלטתי להתמקד בחצי הכוס המלאה. ויתרתי על האגו, ויתרתי על השליטה ועל ההתנגדות האוטומטית למצב שלא מצא חן בעיני, בלשון המעטה.
כיום, מפרספקטיבה של כמה שנים, אין לי ספק שנהגתי נכון. המלחמה לא שווה את הסבל והאבדן הכרוך בה.
השאלה הרלבנטית אז היתה – מה נכון עבורי בטווח הארוך: התנגדות ועשיית צדק, עם הסיכון שאולי הוא לא יעשה והסבל הרב בדרך, או ויתור, קבלה, זניחת העבר, התמקדות בהווה והליכה לקראת עתיד טוב שאני רוצה ליצור לעצמי. בחרתי בלהיות חכם, ולאו דווקא צודק. הסתפקתי בצדק הפנימי שלי, לפיו הייתי שלם עם כל מעשיי.

ועוד משהו שיניתי בעקבות המקרה:
הפסקתי לעבוד עם המט”י. הכתובת היתה על הקיר. זה היה הזמן לעשות קפיצת מדרגה בביטחון העצמי והמקצועי שלי. לבטוח בכוחי להצליח ולהתפרנס גם ללא המסגרת החמימה והנוחה של המט”י. והתוצאות לא איחרו לבוא: ההכנסות שלי לא רק שלא קטנו, אלא גדלו בצורה משמעותית. הרווחתי בחזרה את ה-4,000 ש”ח כפל כפליים.
כן, יצא מתוק מעז!

ומכאן אליך, ואל המסר העיקרי שלי בעקבות המקרה:
כבני אדם יש לנו התנגדות אוטומטית לכל מצב שאינו לרוחנו. עד כדי כך אוטומטית, שבניסוי פשוט של התנגדות עם לקוחותיי אני מוכיח ש-99% מהם לוקים בה. התנגדות זו מורידה אותנו מתחת לקו, מכניסה אותנו למצב תגובתי, ואז אנו פועלים ממניעים רגשיים ולא רציונליים. זה המקום שבדר”כ אנו מצטערים עליו, בדיעבד, כי התנגדות אוטומטית מוציאה מאיתנו רוע ושליליות חריגים בעוצמתם.

קרא גם על פרדוקס הקבלה בפוסט אחר בבלוג שלי.

והנה כאן בסרטון הקצר המחשה של ההתנגדות האוטומטית המובנית בכל אדם כפי שצולמה בהרצאה שלי (3:55 דק’):

 

הנה מה שאני מציע, במקום תגובה אוטומטית שלילית:

ראשית, היה מודע לנטייה האוטומטית להתנגד, לירידה מתחת לקו ולהשלכות השליליות שלה, התבונן בעצמך בזמן אמיתי כאשר ההתנגדות עולה, ובחר במה שטוב בשבילך בטווח הארוך.

שנית, קודם כל קבל את עובדות המקרה. אין זאת אומרת שעליך להשלים עם הדברים, אך קבלתם היא חיונית, כי: א) הם כבר קרו ולא תוכל לשנות עובדות שכבר קרו, ו- ב) רק ממקום של קבלה תוכל לחשוב בצורה רציונלית ולקבל את ההחלטה הטובה ביותר עבורך בטווח הארוך.

שלישית, ותר על האגו, ותר על הצורך בשליטה ועל הצורך לדעת את כל הפרטים. שחרר את ה-Attachment שלך מהנושא, כי כפי שאמר אקהרד טולה בספרו “ארץ חדשה”: “אי התנגדות, חוסר שיפוטיות, ואי היקשרות הם שלושת ההיבטים של חירות אמיתית…“.

 

בהקשר זה של היקשרות (או היאחזות) הינה עצה מעולה וחכמה:

רביעית ואחרונה, עדיף תמיד להתמקד בשיעור שכל קושי או אתגר באים ללמד אותנו ולא בקושי עצמו: ללמוד את השיעור ולהפיק לקחים ממקום נטול אגו. כי המטרה העיקרית שלנו היא להתפתח ולצמוח כבני אדם. וכן, לרוב גם אפשר להוציא מתוק מעז!

ולסיום, הנה אמרה נוספת בנושא, הפעם שלי:
מה שלא עובד בכוח ובמוח עובד בנוח. שחרר, תן לזה מנוח, והוא יגיע נינוח”  😉 ~חגי שלו.

פוסט זה הינו קטע מעובד לבלוג שלי מתוך פרק 13 (עמ’ 252) בספר שלי “להתרגל להצליח“.

לחץ כאן לרכישת הספר בהנחה מאתר זה

 

אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה לכל שאלה שיש לך.

“אינטליגנציה רגשית”:

איך לשחרר תקיעות בעסק בדרך להגשמה ולהצלחה

הרבה בעלי עסקים מרגישים תקועים, ועל אף מאמציהם הכבירים הם לא מצליחים להרוויח את כמות הכסף שהם רוצים ויכולים להרוויח.

בסרטון הבא (6:42 דק’) סוקרים לימור בר-שלמה ואנוכי את גורמי התקיעות העיקריים של בעלי העסקים ומציעים פתרונות להתגבר עליהם.

אנו עושים זאת דרך test-case ומכסים את מקורות התקיעות הבאים:

אמונות מעכבות, פחדים, דברים לא סגורים מהעבר (האשמות, כעסים), מיקוד שליטה חיצוני, התמודדות עם נסיבות וקשיים, ניסיון לעשו קפיצות גדולות בבת אחת, אין מוטיבציה לשווק, חוסר שיתוף עם קרובים וחברים, ועוד.

להמשך קריאה

איך להתמודד עם אנשים שמרגיזים אותנו?

איך להסיר דאגה?

אחד ממקורות התקיעות המרכזיים שלנו כבני אדם בכלל וכבעלי עסק בפרט, הם הרגשות השליליים.

אני רואה לא מעט לקוחות שמגיעים אלי לאימון עסקי במצב שהוא “מתחת לקו“, קרי – ברגשות שליליים.

ממקום זה קשה מאד להצליח, כי האנרגיה נמוכה, ההספק נמוך והתקשורת שלנו עלובה, ואז גם התוצאות בהתאם.

לכן, פיתוח של אינטליגנציה רגשית הוא נושא מרכזי בהרבה מתוכניות האימון שלי:
איך לשלוט ברגשות שלנו?
איך לא לתת לנסיבות בסביבתנו, ובפרט לאנשים מרגיזים, להשפיע עלינו רגשית?

בסרטון הבא, בו חברתי ללימור בר-שלמה, מומחית לתקשורת ניהולית, אנו נותנים כמה טיפים איך להתמודד עם אנשים שמרגיזים אותנו (9 דקות):

עוד סרטון עם כלי ספציפי איך לשלוט ברגשות השליליים אפשר לראות בלינק הזה.

אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה בתגובות לכל שאלה שיש לך.

מה תוקע אותנו בדרך לשינוי? | מודל האגו והאני הגבוה

אולי התופעה הכי בולטת שאני מזהה אצל לקוחותיי, בעיקר בתהליך ההתקשרות, היא ההתנגדות המובנית בהם לשינוי. כל מטפל יודע בדיוק על מה אני מדבר: אותם פחדים וספקות שמונעים ותוקעים כל ניסיון לשינוי.Mother holding kid's hand

ביטויים כמו: “אני חייב את זה אבל לא עכשיו”, “אני צריך את זה אבל אין לי זמן ו/או כסף לזה”, “קשה לי להאמין שאוכל להשתנות”, או “אני לא יודע אם זה הדבר הנכון בשבילי כעת”, נשמעים תדיר, בצד שלל תירוצים, דחיינות ובחירה שלא ממש להחליט.

או שרגע אחד הם הכי מתוסכלים בעולם ורוצים שינוי כאן ועכשיו, ובבוקר הפגישה איתי הם מבטלים אותה בתואנה כזו או אחרת.

זאת, בשעה שברור לחלוטין לשני הצדדים שההתקשרות בינינו תועיל ותסייע.

וזו רק דוגמה, כי אותה התבנית חוזרת על עצמה בקרב בני האדם בכל צומת החלטה אם לבצע שינוי בכל דבר.

והנה דוגמה נוספת, הפעם הומוריסטית 🙂 , שממחישה כמה השמרנות וההתנגדות בפני שינוי מוטמעים בנו:

איזה מזל שיש בקרבנו אנשים חדשניים ונועזים שפועלים ומקדמים על אף קולות המתנגדים…

בפוסט זה אציג מודל פשוט וברור שמציג מה עובר עלינו כשאנו עומדים בפני שינוי, וכמובן איך באמת לקבל את ההחלטה הנכונה עבורנו.

אך לפני המלל, למי שמעדיף וידאו, הנה סרטון על המודל בפוסט זה, מתוך הקורס הדיגיטלי המשולב שלי:

אומרים שאני אינני אני, אז מי אני בכלל?

כשאני שואל אנשים: “מי את/ה?”, הם מרימים גבה בתמיהה ומפליטים: “מה זאת אומרת? אני זה אני!“.

כלומר, אנחנו נוהגים להתייחס לעצמנו כמקשה אחת.

אז זהו, שאנחנו לא!

הנה מודל הסתכלות מעניין – מי אנחנו בני האדם?

בצורה מאד פשטנית, בכל אחד מאיתנו יש שני חלקים. חלק אחד שמכונה “אגו” (ותשכחו בבקשה מכל הגדרה אחרת שאתם מכירים ל”אגו”), וחלק שני המכונה “האני הגבוה”. באנגלית זה נקרא “Higher Self”, ויש כאלו שיקראו לו רוח האדם, נשמה או נפש האדם. כולם אותה הגברת בשינוי אדרת.

האגו, הוא ההוויה שאנחנו חווים ביום יום, רוב הזמן. לפחות תשעים אחוז מהזמן אנחנו באגו. הוא ממשק המציאות שלנו, החיבור שלנו לעולם הפיזי, וגם החלק הנמוך והלא-מפותח שלנו.

תפקידי האגו

לאגו יש תפקיד אחד בחיים: לשמור עלינו. הוא מייצג את החלק בנו שרוצה לשרוד, ולכן הוא מעדיף סטאטוס-קוו ומתנגד לכל שינוי. כי כל שינוי נתפס כאי וודאות, שמצידה עלולה להיות איום על ההישרדות שלנו כבני אדם.

לכן התפקיד העיקרי של האגו הוא להשאיר אותנו בתוך הקופסה שבה אנחנו נמצאים. אם אנחנו לא כל כך מרוצים מהתוצאות שאנחנו מפיקים, את האגו זה לא מעניין, הוא רוצה להשאיר אותנו באותו המקום, באזור הנוחות (שהוא בעצם אזור הנכות, או האזור הנחות).

איך הוא עושה את זה? בכל פעם שאנחנו מנסים לצאת מחוץ לקופסה, לשנות, לצמוח ולהתפתח, הוא צועק, בועט, מעלה את הספק, מעורר פחדים, דאגות ורגשות שליליים, ומעלה בנו את כל אותם פקפוקים: “מה אני צריך את זה?”, “בשביל מה זה טוב?”, “כבר שמעתי את זה”. “לי זה לא מתאים”, “לא עכשיו”, “אין לי זמן לזה, אולי בחודש הבא” וכך הלאה. יתרה מכך, האגו גם מסדר לנו בגוף כימייה שלילית שאנו ממש מרגישים פיזית. “פרפרים בבטן” – מכירים?

האגו הוא החלק הלא בוגר שלנו ומבטא את השליליות, הספק, הביקורתיות והירידה מתחת לקו.

באמצעות כל המערכות שיש לו: רגשות, חושים ומחשבות, האגו יוצא לקרב הישרדות כנגד כל שינוי. כך עובד המנגנון הטריקי של האגו. ורוב בני האדם לא מודעים לאינטרסים שלו (שלרוב מנוגדים למה שאנו באמת רוצים), ומקשיבים לאגו כאילו הוא המהות האמיתית שלהם.

אז זהו, שהוא לא!

הקונפליקט המובנה בכל אדם

מצד שני, יש בנו חלק נעלה יותר, יותר בוגר. החלק הזה רוצה הגשמה. כאן החזון שלנו והייעוד, הטוב, האהבה, נתינה וערכים. הוא “האני הגבוה“. כאן הכל אפשרי, בגישה חיובית וברגשות חיוביים. האני הגבוה הוא נצחי, אמיץ, רוצה להתפתח, לצמוח ולגדול.

האני הגבוה הוא זה שמביא אנשים הרוצים שינוי אל פתח משרדי, עם המחשבה: “אני רוצה להשיג מה שחשוב לי, אני יודע שאני מסוגל ליותר, אני לא מוכן להסתפק בבינוניות ורוצה חיים טובים יותר”.

ואז האוטומט/האגו משתלט. האגו צועק ובועט ועובר לקדמת הבמה. הוא מפעיל את תחבולותיו, מוריד מתחת לקו, והמודעות לאני הגבוה ורצונותיו נעלמת.

וכך, האני הגבוה, שרוצה שינוי, נאלם דום ונכנע לאגו. זה קורה כי אנו לא מודעים מספיק אליו ולכוחותיו. בחוסר מודעות, אנו מכירים רק את האגו, ורואים את עצמנו כאגו בלבד, שמושל בכיפה וקובע את עתידנו, עתיד שאנו לא באמת רוצים. וכך האגו – האוטומט, סותם כל אפשרות לבחירה, ו”מותר האדם מן הבהמה” נשאר כסיסמה חסרת בשר.

ההורה האחראי בבית שהוא אנחנו

כדי עוד להבהיר את הקונפליקט ואת הדרך לפתרונו, אני מציע מטפורה פשוטה:

דמיינו לכם שאנו כמו בית ובבית מתגורר הילד הקטן שלנו, הוא האגו. “הילד” שלנו חכם, מוכשר ואהוב, ויחד עם זאת הוא ילד קטן, לא מפותח ולא בוגר. וכדרכם של ילדים, אם ניתן לו לנהל את החיים שלו אז הכאוס יחגוג: הילד יאכל שוקולד כל היום, יראה טלוויזיה כל הזמן, יעשה במכנסיים, ילכלך את הבית בלי משים, וכך הלאה. לימודים? התפתחות? צמיחה? לא ממש מעניינים אותו. רק נהנתנות. כמובן, אי אפשר לבוא אליו בטענות בגלל זה, כי הוא עוד לא מבין ולא יודע כיצד להתנהג ולנהל את חייו.

מצד שני, יש ב”בית” שהוא אנחנו גם הורה אחראי, הוא האני הגבוה. התפקיד של ההורה האחראי הוא לחנך את הילד, לדאוג לו ולשים לו גבולות. במילים אחרות, תפקיד “ההורה האחראי” הוא לקבוע מה קורה בבית הזה שהוא אנחנו, לנהל אותו ואת הילד.

הבעיה היא שבאוטומט שלנו ההורה לא בבית. ואם הוא כן בבית, ההורה ספון בחדרו, נחבא אל הכלים ונותן לילד לעשות כרצונו. הילד לכן גדל פרא, לא מתחנך וגם לא מתבגר. והתוצאה “בית מבולגן” וחיי כאוס.

וכך אנחנו בני האדם מתנהלים בחוסר מודעות: האגו שלנו מושל ברמה, הוא מכתיב לנו מה לעשות מתוך חוסר הבגרות והראייה הצרה שלו, קולו של האני הגבוה לא נשמע, והתוצאה היא שרבים מהשינויים והיוזמות של האני הגבוה שלנו מטורפדות, נעצרות ונגנזות.

בחירה, לא בריחה, כדי להימנע מבכי-רע

אז מה עושים?

כמו בכל הפתרונות שאני מציע, משתמשים בנוסחת מה בתוך כדי לצאת מברירת המחדל – האוטומט, וליצור שינוי.

אם אנחנו מודעים לאני הגבוה שלנו ולכוחו להיות “בעל הבית” האחראי בבית שהוא אנחנו, בכל פעם שהילד עושה כרצונו, אנחנו מתבוננים בסיטואציה ובוחרים להתחבר לאני הגבוה שלנו ולתת רק לו להחליט מה לעשות בסיטואציה, לא לאגו.

יישום הבחירה באני הגבוה בצעדים קטנים, בהתמדה ובנחישות לאורך זמן, יחזק את כוחו של “ההורה האחראי”, קולו יישמע יותר, והוא יקבל את הסמכות הראשית בבית, לטובת “הילד”, חינוכו והתבגרותו.

כן, “הילד” יצעק, יבכה, ישכב על הרצפה, יעשה דרמות ויתנגד בכל כוחו לסמכות ההורית. וזה יבוא לידי ביטוי בהתנגדות חסרת היגיון, ברגשות שליליים ובנטייה חזקה לשמור על סטטוס קוו.

אבל, ככל שההורה האחראי יהיה יותר בבית ויפעיל את “הסמכות ההורית” שלו, הזמן יעשה את שלו ובסוף הילד יקבל את המרות של ההורה.

דארל רוטרפורד, אחד המורים שממנו למדתי את המודל, הגדיר את פתרון הקונפליקט במילים הבאות:

כאני הגבוה, המטרה שלנו היא לצמוח במודעות. כאגו, המטרה שלנו היא לשמור על סטאטוס קוו. זה נראה כקונפליקט אבל זה לא. האני הגבוה שלנו בוחר מי נהייה, האגו נותן לנו את ההתנסות/חוויה. הקונפליקט מגיע כאשר אנו בוחרים מטרה והאגו מתנגד לשינוי, זמנית. כאשר האגו מקבל לבסוף את הזהות החדשה, הוא משתף פעולה ומסייע לנו לחוות/להתנסות בזהות הזאת כמציאות שלנו…

סדגורו החכם ממחיש את יכולת הבחירה שלנו באני הגבוה בסרטון הקצרצר הבא:

מותר האדם מן הבהמה

כך, בכל פעם שאתם מתלבטים, הקשיבו לקולות.

בדר”כ תשמעו קודם כל את קולו של האגו. זהו את קולו שהוא תמיד מתחת לקו. קול זה לעולם יהיה סקפטי, יפחד, יתנגד, יתמרמר, ויסלוד מהשינוי. החלטות מהאגו הן לעולם החלטות שגויות, כי תפקידו לשמור על ההישרדות שלכם (עלק) ולא להביא אתכם לצמיחה והתפתחות.

עכשיו, חפשו והשמיעו את קולו של האני הגבוה. שאלו את עצמכם מה באמת חשוב לכם בחיים, התחברו לחזון ולייעוד שלכם, להתפתחות, לצמיחה ולהגשמה.

ואז, האזינו יותר לקולו של האני הגבוה ותנו לו את הסמכות להחליט “בבית” שהוא אתם.

אכן, “מותר האדם מן הבהמה”. יש לנו יכולת בחירה, בואו נשתמש בה. בואו נבחר לתת להורה האחראי את הסמכות והבחירה שלנו, לטובת “הילד”.

האני הגבוה הוא קולה של האינטואיציה. הוא יודע הכי טוב מה טוב בשבילנו.

לכן, זהו הקול האמיתי שלו נרצה להקשיב.

לשם כך, יש להשקיט את שאון האגו המבוצר בשגרה.

לסיכום, בכל דילמה הקשיבו לקולות וזהו אותם. עשו בחירה נבונה באני הגבוה שלכם ולא באגו.

עם התרגול, יהיה יותר ויותר קל להפריד ביניהם, ואז הבחירה הנכונה באני הגבוה כהרגל קבוע היא בלתי נמנעת.

ולקינוח תן כאן קליק על הלינק לסיפור חכם שממחיש את העובדה שבכל אחד מאיתנו יש “ניצוץ אלוה ממעל”.

ולבסוף, מומלץ מאד לקרוא כאן פוסט של נירית כהן על הקונפליקט בין הקולות הללו בעת שינוי קריירה מזווית ריאליסטית

זהו כלי אחד מתריסר כלים שאני מלמד בסדנאות ובתוכניות האימון שלי. גם מודל האגו והאני הגבוה (בעמ’ 246), כמו גם שאר הכלים, מפורטים בספר שלי “להתרגל להצליח“, שזמין עכשיו לרכישה כאן בלינק מעבר לקליק ובכל חנויות הספרים, הפיזיות והווירטואליות.

לחילופין, אם ברצונך ליישם את הכל ברמה הפרקטית, אני מזמין אותך לבדוק את הקורס הדיגיטלי שלי המשולב בליווי אישי, כאן בקליק על הלינק.

אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה לכל שאלה שיש לך.

הפחד כדחף להצלחה

אימון עסקי ומאמן עסקי

אחד המעכבים העיקריים שפוגעים ביכולותינו כבני אדם בכלל וכבעלי עסקים בפרט, הוא הפחד.

אימון עסקי ומאמן עסקי

ואולי הפחד הוא אפילו החסם העיקרי שלנו בדרך להצלחה.

ממה אנחנו מפחדים? מכישלון, מהצלחה, מהלא נודע, ממה יגידו, לאכזב אחרים, לאכזב את עצמינו…

המקור שלו הוא הישרדותי והפחד לכן מבטא את מטרת העל שלנו כיצורים חיים – לשרוד.

כי כל שינוי הוא חוסר וודאות, וחוסר וודאות הוא איום בכלל ועל ההישרדות שלנו בפרט.

כך לפחות מפרש זאת האגו שלנו והאתגר שלי בפוסט זה הוא להציג דרכים להתגבר על הפחד.

 

למות מפחד

הפחד הוא למעשה הרגש השלילי הכי חזק שיש והפחד הכי גדול שלנו הוא הפחד מפני המוות. מכאן נגזרים כל שאר הפחדים והרגשות השליליים.
מי אם כן האנשים שיש להם הכי הרבה עוצמה? אלו האנשים שלא מפחדים למות. כי מי שלא פוחד למות, לא פוחד משום דבר, הוא מעז יותר, מנסה יותר, טועה יותר ובסופו של דבר גם מצליח יותר.
אז הכל מתחיל מהפחד מפני המוות ולכן הפתרון הקצר להצלחה הוא להפסיק לפחד מפני המוות.

קל להגיד, קשה לבצע!

ויחד עם זאת התנסיתי בכך לצערי בקיץ 2012. לא, לא מתתי וחזרתי לחיים 🙂 , אבל חוויתי זאת מקרוב בתהליך הגסיסה של אבי ממחלת הסרטן. אני יכול לומר בביטחון שהתמודדתי הרבה יותר טוב עם המצב מפני שהשלמתי עם מותו וקיבלתי זאת. טבע החיים הוא שאנשים מתים, אם לא עכשיו אז אחר כך. אך לרוב אנחנו מתנגדים לזה, אנחנו עושים את זה לא בסדר ועל ידי כך אנחנו מכניסים את עצמנו לסבל. הקבלה של הדברים שאינם בשליטתנו וההשלמה איתם, היא מאוד משחררת. אגב, זה נכון לגבי הפחד, הפחד מפני המוות ולגבי כל דבר אחר בחיים שאנו מתנגדים לו.

זה לא פשוט, אני לא הולך ללמד אתכם איך לעשות את זה, אני פשוט זורק לכם את זה: אם אתם תלמדו את עצמיכם לא לפחד אתם תפרצו קדימה. בדוק.
והשיעור הראשון בדרך לשם הוא לקבל את מה שאנו פוחדים ממנו כאילו שהוא כבר קרה.

FEAR – False Evidence Appearing Real

אני לא מציע להתעלם מהפחד ולהדחיק אותו. כלומר, לא להגיד שזה לא מפחיד, אלא פשוט לראות את הפחד כפרדיגמה שאנחנו בונים לעצמנו, כדרך סובייקטיבית שבה אנו מפרשים את המציאות. כי הרבה פעמים אין אמת ממשית מאחורי הפחדים שלנו:
כמה פעמים פחדנו ממשהו ולאחר שעשינו אותו לא ממש הבנו מדוע פחדנו ממנו מלכתחילה?

הפחד הוא מבנה שהאגו שלנו בונה כדי שלא נצטרך לשנות ולזוז מאיזור הנוחות. יש בפחד הרבה דמיון ודברים לא ממשיים למכביר.
האינסטינקט הוא להתנגד לפחד, זה האוטומט שלנו. אנחנו מנסים לברוח ממנו, אבל לברוח מהפחד זה כמו לברוח מעצמנו. זה לא עובד, זה חוזר אלינו. לכן הדרך היא לא לברוח הפחד, אלא להתמודד איתו. הדרך היא להבין שהפחד הוא תבנית הישרדותית מובנית בנו, מבוצרת ומעוגנת היטב, שנועדה להשאיר אותנו באזור הנוחות ולמנוע מאתנו לשנות (ולהצליח).

What You Resist – Persists

אם אנו מתנגדים לפחד אנחנו דווקא מנציחים אותו. האתגר שלנו הוא דווקא ללכת לקראת הפחד, לעבור דרכו ולהגיע מעבר לפחד. חשוב להבין שמעבר לפחד נמצאים המקומות שאנו הכי רוצים, ההצלחות הכי גדולות שלנו והחיים הכי טובים שלנו. חשוב להכיר בכך שהפחד, שרובו מלאכותי, מונע מאתנו לפרוץ. אנחנו בנינו אותו, אנחנו יצרנו אותו ואנחנו מאמינים לו. אז בואו נתפקס על מה שיש מעבר לפחד. במקום להתנגד לפחד בואו נחבק אותו, הוא שלנו והוא חלק מאיתנו. קודם כל נקבל אותו כדבר טבעי ואז נסיט את הפוקוס אל מה שמעבר לו.

הפחד מבטא לעיתים חשש לחזור על תבניות העבר שלנו. בואו נקבל את זה, אך נזכור שזהו העבר ואין זאת אומרת שזה גם מה שיהיה בעתיד. הבה נקבל את העובדה שבעבר עשינו דברים שלא קידמו אותנו ונקבל את זה שאנו חוששים מחזרה על אותה תבנית היום. ועל כל זה נסלח.

דאגות הן הריבית שאתה משלם על הלוואות שלא לקחת

ממקום זה של קבלה וסליחה, קל יותר לעשות שינוי.
לעזוב את העבר, להתמקד בהווה ולצעוד אל העתיד.
ועכשיו נותר להתמודד בעיקר עם הדאגות.

הידעתם? 93% מהדאגות שלנו הן מיותרות. כן, 93%!!
דאגות הן הרי סוג של פחד, אנו דואגים כי אנו מפחדים ממשהו.
רוב בני האדם מסתכלים על העתיד בחשש ואומרים לעצמם: “וואי, זה לא אפשרי”, ואז מחליטים שלא להתקדם לעבר מה שהם באמת רוצים.

כלומר, הפחד משבית אותם אפילו מלהתחיל לצעוד לקראת העתיד הרצוי שלהם.
הוא גורם לקיפאון, מוריד מתחת לקו, ואז ההשתבללות והוויתור שולטים בהם.
כשאנו בפוקוס על הדאגות, הן גדלות. אנו מתמקדים בדאגות, נכנסים ללופ שלילי, יורדים מתחת לקו וזה משבית אותנו. במצב זה אין תסריטים חיוביים; אי אפשר לראות את ההזדמנויות והאפשרויות. כך מעוצבת “מערכת ההפעלה” שלנו וחשוב להיות מודעים לכך.

במקום הדאגה האוטומטית, בואו נהיה מודעים לה. בואו נתבונן בה ונבחר לחשוב אחרת.
הבא נתמקד במה שנוכל לעשות מחר, מה אנו מסוגלים לעשות אחרת ומה האפשרויות שהעתיד האופטימי טומן בחובו.

זה מה שאני עשיתי בעת שינוי הקריירה שלי בשנת 2005, וזה עבד לי מעולה בדרך ליצירת עתיד טוב יותר לי ולמשפחתי.

הנה מה שהחכם סדגורו אומר על הפחד:

והנה סקירה של משמעות הפחד בהקשר לוירוס הקורונה של Nathan Crane שחקר את מחלת הסרטן ומצא דרכים להתמודד איתה בהצלחה.

בשליש האחרון של הסרטון מציע נתן 3 דרכים להתמודד עם הפחד: Acceptance, Activation, Appreciation. שווה צפייה!

“הדרך היחידה להשתחרר מהפחד היא לעבור דרכו” ~דארל רוטרפורד

אז אני מציע: בואו נתחיל להתקדם לקראת הפחד, בואו נעבור דרכו, ואז ניווכח שהשד לא כל כך נורא.
זה מתחיל קודם כל בהחלטה לא להיכנע לפחד, וממשיך בהתקדמות בצעדים הקטנים לקראת הפחד, תוך התמקדות אך ורק ב-2-3 הצעדים הקרובים.
שימו לב: פחד = דחף בהיפוך אותיות. במקום לקחת את הפחד ולתת לו למנוע מאתנו להצליח, עלינו לנסות להשתמש בפחד כדחף, כמנוע וכמניע להצלחה.

חשוב לזכור את הקלישאה שהיא אמת צרופה:
מי שלא לוקח סיכון לא מעז, מי שלא מעז לא מנסה, מי שלא מנסה לא טועה ומי שלא טועה לא מצליח.
זו הנוסחה הקצרה להצלחה. כבני אדם אנחנו מפחדים יותר מדי, לא לוקחים סיכונים, רואים כל דבר כסכנה וכאיום, מגדילים אותם מאוד והתוצאה היא שאנחנו נשארים באיזורי הנוחות.
ומכאן אין צמיחה, אין הגשמה וגם אין תוצאות.

אני לא מציע לקחת סיכונים פרועים שגובלים בהתאבדות.
אך אני בהחלט מעודד אתכם לקחת סיכונים מחושבים. אני מציע שכשאתם מסתכלים על מה שבאמת חשוב לכם בחיים, תצאו מהקופסה, תסתכלו על מה שמפחיד אתכם ב”לבן של העיניים”, ותחליטו שאתם מתמודדים איתו וצועדים לקראתו.

להעז, לקחת סיכונים מחושבים, לצעוד אל הפחד בצעדים קטנים אך נחושים, לעבור אותו, להגשים ולהצליח!
זו הדרך שבה צועדים אנשים מצליחים. יום יום אני רואה אנשים שעושים זאת, וזה אפשרי גם עבורכם!

ואם הפחד משתק גם אותך מלעשות שינוי בעסק או בקריירה, צור איתי קשר עכשיו, ונקבע פגישת היכרות, בה אספר לך איך אוכל לסייע לך להתגבר על הפחד.

אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן על כל שאלה שיש לך.
“פיתוח אישי”:

 

יום כיפור בראי הקבלה – ממש לא מה שחשבת!

לא רבים יודעים שבבסיס המנהגים ביהדות יש חכמה עתיקת יומין שרחוקה רחוק מזרח ממערב מהפרשנות השכיחה בציבור. היהדות במקורה הנה למעשה מהתורות הקדומות והמקיפות ביותר להתפתחות אישית ורוחנית. תורה זו היא הקבלה.

לקראת יום כיפור אני מביא פוסט אורח מאיר עיניים מאת אלי רייפמן על המהות האמיתית של יום כיפור, והיא כה שונה ממה שלמדנו בבית הספר…

“תולדותיו והתדרדרותו של יום הכיפורים הן מהטרגדיות הנוראיות ביותר שקרו לעם היהודי. “קרו” זו מילה מטעה, כי זה לא סתם “קרה” לנו, אלא אנחנו, ורק אנחנו, היינו ועודנו הגורם לירידה האנושית והרוחנית אולי מהגדולות ביותר בתולדות היהדות.

להמשך קריאה

חגי, אני מרגישה עייפה ויש עלי עומס כבד…

לאחרונה, התחלתי לעבוד עם נועה (שם בדוי) באימון עסקי.

הנה מה שנועה כתבה לי היום, כבר אחרי מפגש אחד, ותשובתי אליה.

לא נגעתי, זה אותנטי לגמרי, ובטוחני שכל מי שהתחיל בשינוי כלשהו בחייו  חווה זאת.

אז הנה שיעור אמיתי איך להתמודד עם ההתנגדות הטבעית שלנו לשינוי:

 

המייל של נועה אלי:

שלום חגי,
מה קורה איתי:
אני נמצאת בתקופה לא כל כך טובה.
מרגישה פיזית מאוד עייפה וגם כשאני ישנה זה לא מספיק.
יש לי חשש שאני מעמיסה על עצמי יותר מידי
(זאת הבעיה העיקרית אצלי וחלק מהסיבה לכך שחליתי).

אני משתפת אותך בכך כיוון שאנחנו בתחילתו של תהליך אימון עסקי שיילך ויהיה יותר ויותר אינטנסיבי.
ואם אני כך עכשיו … מה יהיה אח”כ?

בעצם אני שוקלת לדחות את העניין במספר שבועות,
לא מתאים לי להיות עייפה ושפוכה…
אני אמורה לבוא עם אנרגיות מטורפות לכל פגישה,
כי בעצם אני מגשימה משהו שרציתי זה זמן רב,
וגם מצאתי את האדם הנכון.

כפי שאמרתי לך יש עלי כרגע הרבה עומס פיזי ונפשי.
אני רוצה לעשות את הדברים נכון.
נכון מבחינתי זה קודם כל שאני ארגיש טוב…
אז מה דעתך?…

שבת שלום,
נועה

נ.ב.
אני ממשיכה לתרגל כל הזמן
ובסוף שבוע הבא אצא לחופשה קצרה לטעינת מצברים.

 

ותשובתי לנועה:

נועה יקרה,

כל מה שקורה לך הוא טבעי לגמרי!
כמו כל אדם, את לא עשויה ממקשה אחת.
יש לך אגו, ויש לך נשמה/נפש/רוח/אני גבוה.
הנשמה שלך רוצה שינוי והאגו שלך מתנגד לשינוי.
זו אחת המשימות של האגו בחיים.
הוא רוצה לשמור על הסטטוס קוו.
כי כל שינוי הוא איום על ההישרדות וסכנה (עלק…), ותפקיד האגו הוא “לשמור עליך”.

מצד שני, הנשמה שלך רוצה שינוי.
לכן באת אלי מלכתחילה לאימון עסקי.
האתגר הוא לא לתת לאגו לגבור על הנשמה, שהיא האני האמיתי שלך.
עוד על כך בפוסטים המצ”ב.
[ח.ש. – ראו לינקים לפוסטים בתגובה שלי בתחתית הדף]

לכן, אל תתרגשי מאנרגיה נמוכה.
אל תרגישי לא טוב שאינך נלהבת לאימון העסקי.
זו התוצאה של עבודת הגיס החמישי של האגו שלך.
כפי שאני בטוח שאת יודעת, המצב הפיסי שלנו הוא התוצאה של המחשבות שלנו.
הדרך לאנרגיה ועוצמה לא עוברת בלנוח דווקא,
אלא בכוונון המחשבות והפוקוס שלנו לדברים שחשובים לנו ומקדמים אותנו בחיים.
אם תשלטי במחשבות שלך, תשלטי גם באנרגיה שלך ובבריאות שלך.
אני אלמד אותך איך לשלוט במחשבות שלך ומכאן ייפתח הפתח לשיפור.

עכשיו יש לך 2 ברירות:
להיכנע לאגו, לוותר ולהישאר בסטאטוס קוו,
או לגייס את הכוחות של הנשמה שלך לתהליך.
לחכות בסבלנות, לעשות את העבודה כפי שאנחה אותך,
צעד אחרי צעד, תוך שיפור מתמיד והשגת שליטה על המחשבות,
ומכאן גם על הגוף שלך ועל התחושות שלך.
כי זה הסדר הנכון: ספיריט => מינד => גוף.

מה שאת חווה עכשיו אינו סימן לאח”כ.
ה- ‘אח”כ’ יהיה הרבה יותר טוב.
כי את תלמדי לשלוט במינד שלך ומכאן גם על המחשבות שלך והגוף שלך.

לכן, אני מזמין אותך לא לוותר.
אני מזמין אותך לבטוח בי ולהמשיך בדרך שהנפש שלך בחרה בה מלכתחילה.
אל תתני לאגו להשבית את השמחה.
בואי נמשיך עוד כמה מפגשים ותראי איך את מתקדמת.

“עומס” הוא דבר סובייקטיבי.
האגו מפרש אותו כ”לא לעשות כלום”.
אבל דווקא אנשים עמוסים הם אנרגטיים מאד.
כך אני לדוגמה כאשר אני בתוך עשייה מטורפת להגשים את החזון שלי,
וכותב לך ביום שישי בערב.
כי הנשמה שלי היא השולטת, וכתיבה לך בערב שבת אינה עומס, אלא עשייה ונתינה ברוכה ותורמת.
וזה נותן לי אנרגיה.
זכרי את הסדר: הנפש שולטת במינד, והמינד שולט בגוף וברגשות.
אם תשלטי במינד באמצעות הנפש, תשלטי בחייך ובהרגשתך.
ואת זה אני אלמד אותך.

אז אני מזמין אותך לא לוותר.
אני יודע שזה לא פשוט,
אבל אני בטוח שאת יכולה לגייס את תעצומות הנפש ולהמשיך.
כי מכאן זה לא יהיה יותר אינטנסיבי,
אלא רק ילך וישתפר, ואז גם תרגישי טוב יותר…
השעה החשוכה ביותר היא השעה לפני הזריחה!

באהבה גדולה,
חגי

[ח.ש. – בתגובות לפוסט זה בתחתית העמוד, פרסמתי את המשך העלילה – תכתובות נוספות שהיו לי עם נועה מאז זו שלעיל, בתהליך האימון העסקי שלה.
הכל אותנטי, לא נגעתי, פרט לשינוי מספר פרטי זיהוי כדי לשמור על הפרטיות של נועה.
שוב, המקרה הוא כל כך אופייני, מתאים לכל כך הרבה אנשים, כך שבטוחני שכל אחד יוכל לראות בו את עצמו וללמוד ממנו.
בפרט, שימו לב לשיפור המדהים ב”טון” של נועה ובעובדות במשך חודש ימים בלבד!] 

אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה בתגובות לכל שאלה שיש לך.

מעבדות גשמית לחירות רוחנית | מה המשמעות האמיתית של חג הפסח?

מה הסיפור האמיתי של יציאת מצרים ע

אם תמיד חשבת שחג הפסח עוסק ביציאת מצריים כפשוטה, כדאי לך להמשיך לקרוא…

לא הרבה יודעים שמעבר לפשט של סיפור יציאת מצרים חבויה כוונה עמוקה הרבה יותר.

פוסט זה עוסק במשמעות חג הפסח לפי הקבלה.

בעיני, מעבר לשאיפה לדעת את מקורותינו, הבנת המשמעות הקבלית של חג הפסח עושה את החג הכיפי גם מרתק ומאתגר.

תורת הסוד מלמדת אותנו ש”יציאת מצריים” אינה אלא “מציאת יצרים” בשיכול אותיות.  מה הסיפור האמיתי של יציאת מצרים ע

עוד אנו למדים ש”מה נשתנה?” אינה אלא הזמנה לצאת מהאוטומט של חיי היום-יום, לפתח מודעות ולאפשר שינוי בחיינו.

ובעידן של שינויים כה רבים ותכופים, יש כאן ממש הזדמנות להתפתחות אישית, לצמיחה ולהגשמה, תוך למידה דווקא מחוכמה עתיקת יומין של המקורות הקדומים שלנו.

לחץ כאן למאמר המלא של אלי רייפמן, המרחיב ומפרט זאת

חג שמח!

 

אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה לכל שאלה שיש לך.

 

איך לטפס כל שנה לאוורסט במשך יותר מ- 20 שנים רצופות?

[הסרטון בהמשך הפוסט]

כשאנו ניצבים מול אתגרים משמעותיים בחיינו אנו מקבלים לא אחת “רגליים קרות”.
הרהורי כפירה וויתור עולים בנו באופן אוטומטי ומשתקים אותנו. הספק מכה בנו במלוא עוזו ולא אחת מכניע אותנו… “טוב, אולי בפעם אחרת” אנו אומרים לעצמנו וחוזרים לאזור הנוחות…
בפוסט ובסרטון זה אראה במטפורה מה הדרך המנטלית להתגבר על החששות והדחיינות כדי לממש יעדים נועזים שחשוב לך להגשים…

 

להפוך את הפחד לדחף ואת הרעש לשער לחיים חדשים” (אנונימי)

 

צרת רבים

לעיתים, כשאנו מבינים את המקור לדברים שתוקעים אותנו, אנו גם יכולים לשחרר אותם.
לכן, ראשית בואו נבין עקרון מפתח בדרך בה פועלת “מערכת ההפעלה” האנושית שלנו – מדוע אנו כל כך חרדים משינוי?

את הפחד לשנות מספק לנו האגו. אחד התפקידים של האגו הוא לשמור עלינו, לדאוג להישרדות שלנו. כך, כאשר כל שינוי נתפש כאיום ומפר את הסטאטוס קוו, האגו דואג “ללחוש” באוזנינו ולרפות את ידינו. והכל, כדי שלא ניקח סיכונים מיותרים ולא נאיים על יסודות קיומנו. כמובן שזוהי ראייה צרה מאד ותפישה “פרימיטיבית” של המציאות. אבל בחוסר מודעות, אנו מאמינים לאגו שלנו ונותנים לו למלוך בממלכתנו.

הבשורה הטובה היא שאנו הרבה יותר מהאגו שלנו. מושגים כמו רוח האדם או נפש האדם אינם ניו-אייג’ים דווקא ושגורים בפינו עוד מימים ימימה. בתוכניות האימון העסקי שלי אני מלמד איך להתחבר לאותו חלק בנו שהוא הרבה מעבר לאגו ועשוי ללא חת, כדי להשיג מטרות עסקיות.

 

ללמוד מהתינוקות

“ילדים הם מבוגרים שעוד לא התקלקלו” אמר פעם רובין שארמה.
ואכן, אין דבר טהור, ראשוני ומרענן יותר מתינוקות. אתם רוצים ללמוד על “מנגנון ההפעלה” האנושי לפני שהתקלקל? צפו בתינוקות. ראו איך הם עשויים ללא חת, איך הם מעזים, איך הם מלאים בסקרנות ולמדים במהירות תוך כדי תנועה.

תארו לכם שלתינוקות היה אגו מפותח כמו לאדם בוגר, כזה ש”שומר” עליהם מפני שינויים. קרוב לוודאי שהתינוקות לא היו מתחילים לעולם ללכת, שכן זה מסוכן, אפשר ליפול ולהיפצע, וחלילה גם למות… האתגר שלנו אם כן הוא להיות מודעים למגבלות האגו שלנו ולדעת להתעלות מעליו כדי לאפשר שינוי.

גם המושג “צעדי תינוק” מלמד אותנו איך לבצע שינויים. התקדמות בצעדים קטנים לעבר היעד היא המפתח. כך הושגו כל ההישגים הכי מופלאים של המין האנושי: מישהו הניח פעם את האבן הראשונה בחומה הסינית, ואח”כ את השנייה…

כל משימה מורכבת אפשר לפרק למשימות משנה, קטנות ופשוטות. האתגר הגדול הוא לבצע משהו קטן כל יום להגשמת היעדים שלכם. וכך, הימים מתקבצים לשבועות, והשבועות לחודשים, ועוד לפני שהספקנו להגיד ג’ק רובינזון אנו מביטים בגאווה לאחור על מפעל חיים שהקמנו.
וזו הדרך להשיג הישגים דגולים. “חיים משבת לשבת” כמו שאומרים בשפת הכדורגל.

עיקרון זה מומחש מצוין במאמר החשוב הבא: חוק ה- 1%: איך לבנות הרגלים חדשים ולהגיע לתוצאות יוצאות דופן, וגם במתמטיקה הפשוטה המומחשת בתמונה הבאה:

צעדי תינוק

 

ואיפה האוורסט?

אהה, כמעט שכחתי… הבטחתי לכם טיפוס לאוורסט…
אז הנה מטפורה חביבה לסיכום פוסט זה שאני נוהג לספר בסדנאות שלי (2:41 דק’):

 

והנה התקציר למי שמעדיף דווקא לקרוא:
אי שם באמצע שנות ה-90 החלטתי באינסטינקט של רגע שבמקום לעלות כל הזמן במעלית אני אטפס במדרגות.
וכך, בכל פעם שאני נדרש להגיע לקומה 1-5 לערך, אני בוחר במדרגות במקום במעלית.

חישוב פשוט מראה שאני עולה כל יום 10 קומות בממוצע, 25 מטרים. אם נכפיל זאת ב-354 ימים בשנה (ההנחה היא שב-11 ימים אני לא יוצא מהבית 🙂 ), נגיע בדיוק ל-8,850 מטר, כגובהו של הר האוורסט!

הנה כי כן, רק מלעלות במדרגות כמה קומות בכל פעם, אני מטפס במצטבר כל שנה להר האוורסט! ואת זה אני עושה כבר יותר מ- 20 שנה, בהם עליתי בסך הכל כבר לגובה של מעל 200 קילומטר!

חישבו איזה אימון בריאותי זה לגוף וכמה קלוריות שרפתי במשך השנים…
והכל, רק מלקיחת צעדים קטנים בכל פעם, שביחד יוצרים הבדל ענק!
עכשיו קחו את זה לכל תחום בחיים שלכם ותתחילו להגשים בגדול!

הנה מה שסימון סינק אומר על כך:

אגב, כפי שאומר סינק, אני יכול להעיד מניסיוני האישי שהיישום של שיטה זו מאד משתלם גם מחוץ למטפורת האוורסט:
– כך כתבתי את הספר שלי “להתרגל להצליח” בתוך לו”ז מלא ו”בלתי אפשרי”
– כך עשיתי שינוי קריירה לתוך עולם חדש לי לחלוטין ובניתי עסק חדש מאפס
– ועוד ועוד…

אסיים במילותיו של רובין שארמה: “מהצד השני של פחדיך נמצאים החיים הכי טובים שלך“.
האתגר הוא לצעוד לעבר הפחד שלנו בצעדים קטנים אך נחושים ועקביים, וכך למוסס אותו.

ב ה צ ל ח ה !!!

אם מעניין אותך להתגבר על פחדיך ולטפס לאוורסט שלך בעסק או בקריירה, באפשרותך לעשות זאת בחברת “מטפס הרים” מקצוען (כמוני).
אני מזמין אותך לעשות צעד אחד קטן לקראת האוורסט שלך בקליק כאן אם מדובר בעסק קיים או חדש, או בקליק כאן אם מדובר בשינוי קריירה שאינך מרוצה ממנה.

 

אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה לכל שאלה שיש לך.

איך להתגבר על הפחדים בקידום העסק?

כדי לראות פוסט זה בוידאו נא ללחוץ כאן.

בעבודתי באימון עסקי אני רואה לא מעט יזמים ובעלי עסקים שחוששים לקדם את העסק שלהם. הפחדים שלהם מונעים מהם לפרוץ דרך.

איך להתגבר על הפחדים בעזרת אימון עסקי? במאמר זה אסקור כמה שיטות פרקטיות להתגבר על פחדים אלו.

What you resist will persist. Do not run away from your fears, run towards them” ~Robin Sharma”

צרת רבים…

קודם כל כדאי לדעת שהפחד לנקוט בפעולות עסקיות מקדמות הוא טבעי וקיים אצל רבים וטובים…

להמשך קריאה

הודיה להודו, או מה למדתי מההודים

השבוע חזרתי מביקור ראשון בחיי בהודו (ההודים יבהירו – בגלגול זה). כן, מה שכל עלם ועלמה עושים כיום בשנות ה-20 לחייהם אני עשיתי רק בשנות החמישים. על זה נאמר “מוטב מאוחר”. בכלל, אם הייתם אומרים לי לפני 5 שנים שאסע פעם לביקור לימודים בהודו הייתי מסתכל עליכם כאילו נפלתם מהשמים… הנה עוד הוכחה כמה אנשים יכולים להשתנות…

הביקור היה מרתק. המטרה העיקרית שלו היתה ריטריט בן שבוע במאונט אבו שברג’סטן, במסגרת ארגון הברהמה קומריס שאני לומד בו בארץ בשנה האחרונה. אך בצד הריטריט שנקרא Peace Of Mind ועומד בהבטחתו להקנות שלווה ורוגע, הצלחתי לספוג לא מעט מתרבות הארץ הכל כך מיוחדת: בטיולים במאונט אבו, בדרכים וביום ומשהו ששהיתי בדלהי, הבירה….

להמשך קריאה

איך לפעול בעוצמה ולהגדיל את מיצוי הפוטנציאל שלנו? | מדוע קיטורים ותלונות פוגעים ביכולת שלנו להצליח

אם יש דבר אחד שכולנו חוטאים בו זה קיטורים ותלונות. לכאורה, דבר לגיטימי שמקובל במקומותינו כמעט תחת כל עץ רענן: בעבודה, בזוגיות, בשיחות סלון, בתקשורת ועוד…

קיטורים ותלונות פוגעים בתוצאות

 אבל, קיטורים ותלונות הם סוס טרויאני שמקטין את כוחנו. הפיתרון הוא הרבה יותר פשוט ממה שאתם חושבים…”אפשר ליטול מאיתנו את הכל כמעט – את בריאותנו, את רכושנו, את כבודנו, את חירותנו, וגם את היקר לנו; חוץ מדבר אחד והוא החופש להחליט איך להגיב למצבי החיים שלנו. אנו אדונים לגורלנו ולא קורבנותיו.” (פרופ’ ויקטור פרנקל ביום הולדתו ה- 84)איך זה מתקשר לענייננו? בואו נראה…לאחרונה קראתי פוסט מדהים של Darel A. Rutherford*, שאחריו אני עוקב כבר כמה שנים ולומד ממנו המון*. הפוסט נוגע בדיוק בסוגיה שמעסיקה אותי בשבועות האחרונים ורלבנטית לכל אדם באשר הוא אדם. אני עובד באימון עסקי עם שני מנהלים מאד מוכשרים שלא מצליחים למצות את הפוטנציאל האישי שלהם. אחד מהם חווה תקלות חוזרות ונשנות והשני לא מצליח לרתום את הצוות שלו והוא רחוק מלהשיג את מטרותיו.

לאחר כמה חודשי עבודה בשיטה שלי באימון עסקי הופתעתי לגלות שלא הרבה זז. מכיוון ששני המנהלים פתוחים ומחויבים לתהליך, זה נראה לי מוזר וחריג. בדר”כ, כשהלקוחות שלי באימון עסקי פתוחים ומחויבים, אני אפילו לא צריך להיות במיטבי – התוצאות באות…
מכיוון שלכל תוצאה יש סיבה, שברתי את הראש מה המקור של התקיעות שלהם.

 

זה לא אני זה…

פרדוקס אחד בלט לאורך כל הדרך: המנהל של אחד המנהלים חזר וטען באוזני שהכפיף שלו אינו לוקח מספיק אחריות על הנושאים שבטיפולו. מנגד, המנהל הלקוח שלי נראה כלפי חוץ כשיא לקיחת האחריות: הוא תמיד מדבר על משימות בגוף ראשון (ולא מתוך יוהרה), הוא יוזם, לוקח על עצמו המון, מעורב בכל עניין שבו עוסקים הכפיפים שלו ויש לו מוטיבציה בולטת בעוצמתה. אז מה בעצם רוצה המנהל שלו ועל איזה התנערות מאחריות הוא מדבר!!??

בפגישה האחרונה עם המנהל של המנהל חקרתי אותו לעומק על תופעת אי לקיחת האחריות של הכפיף שלו. הסתבר, שתסמיניה הם בעיקר בהתבטאויות המנהל: קיטורים, תלונות ולפעמים גם האשמות קלות.
זה הפיל לי את האסימון. פתאום הבנתי עד כמה טריקי האגו שלנו יכול להיות, ממש כמו סוס טרויאני. כי בכל פעם שאנו מקטרים, מתלוננים ובוודאי מאשימים, אנו מסירים מאיתנו קורטוב מהאחריות שלנו. זאת מכיוון שאם משה אשם שהייתה טעות במספרים, ויעקוב מעכב אותי בביצוע המשימה, אז חלק מהתוצאות שלי אינן תלויות בי! ואם אני תלוי באחרים, אז כל עוד הם לא ישתנו ויספקו את הסחורה, גם אני לא אוכל להשיג את התוצאות שאני רוצה!

זה הזכיר לי את הפינה הידועה “סערה בכוס תה” מ”זהו זה” בשנות ה-90. מראים שם איך במשרד ממשלתי כלשהו מפנים הפקידים את הלקוחות זה לזה בתואנות שונות בעוד הם אינם עושים דבר מלבד לשתות תה: “זה פופטיץ” הם אומרים ומתנערים מאחריות.

 

הצלחה באחריות

בואו נסתכל רגע על חיינו, אבל ממש נביט “בעיניים” ועם יד על הלב: כמה פעמים אנו מקטרים ומתלוננים? ככה, “בקטנה”, על בני הזוג שלנו, על הבוס, על השותף, על המדינה, על הכלכלה, על מה שלא עובד בעולם… כנראה שאין אחד שלא חוטא בכך מפעם לפעם!

ובכן רבותי, בכל פעם שאנו עושים זאת אנו גורעים מכוחנו ומעוצמתנו כבני אדם. אנו יכולים להיות שיא הפרואקטיביות והיוזמה, ממש סכר איתן בפני אתגרי העולם, אך כל קיטור קטן יוצר בו סדק. ואז הסכר מתמוטט… הכל בגלל מסמר קטן, ואנחנו אפילו לא מודעים שהסכר אינו קיים יותר.

במילים אחרות, הקיטורים והתלונות פועלים מתחת לפני השטח, במישור הלא-מודע, כמו גיס חמישי, סוס טרויאני, ומחלישים אותנו. כלפי חוץ אנו בעלי תושייה, כושר ביצוע ולוקחים דברים לידיים, אבל בפנים, עמוק בפנים, יש נגע שאוכל כל חלקה טובה ומונע מאיתנו לפעול בעוצמה.

כי כל עוד בלא-מודע שלי “זה לא אני, זה פופטיץ”, אני לא לוקח 100% אחריות על החיים שלי ולא עושה את כל שביכולתי להתמודד עם אתגרי החיים. והחיים הם כמו מים, כל הזמן בזרימה, וכאשר יש סדק קטנטן בסכר האחריות, המים דולפים ממנו ובכוחם הכביר ממוטטים את כל הסכר…
ושוב להדגיש: הסימן היחידי לבקע כלפי חוץ הוא הקיטורים והתלונות, והם כל כך מקובלים במקומותינו שקשה לחשוב שמשהו כאן לא בסדר…

הפתרון פשוט: להפסיק לקטר ולהתלונן; להפסיק לחצוב בסכר; להפסיק לחתור תחת האחריות והפרואקטיביות שלנו. להיות מודעים לכך שקיטורים מפקסים אותנו על מה שלא עובד בחיינו, שלמילים שלנו יש עוצמה והן מחוללות, ופשוט להתחיל לקחת 100% אחריות, קודם כל על מה שיוצא מפינו.

אני מבקש לסיים במילותיו של ג’ורג’ ברנרד שואו:
“אנשים תמיד מאשימים את נסיבות חייהם, שגרמו להם להיות מי שהם. אני לא מאמין בנסיבות, האנשים שמתקדמים בעולם הם האנשים שקמים ומחפשים את הנסיבות שהם רוצים ואם אינם מוצאים אותן – הם יוצרים אותן”.

 

אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה לכל שאלה שיש לך.

*מומלץ מאד להירשם לניוזלטר שלו, שממנו למדתי המון וכל פוסט שלו הוא מצוין. ההרשמה היא בצד שמאל למעלה בדף.

ואם ברצונך לפעול יותר בעוצמה, או לסייע לעובדים שלך לפעול יותר בעוצמה, לחץ כאן ובדוק איך מתבצע תהליך אימון עסקי

על אימון, ארגון ופרגון

במאמר זה אצטט מדברי מנהל בכיר במשק בזכות האימון העסקי, אסקור איך האימון העסקי משלב בין שביעות רצון העובדים לבין שיפור ביצועי הארגון, ואציג את הדרך המיטבית להטמיע את האימון העסקי בתרבות הארגון ולצרוב אותו בהווייתו.

המאמר פורסם בירחון משאבי אנוש, מרץ – אפריל 2007

להמשך קריאה

הזמנים מאתגרים? העסק או הקריירה תקועים?

דווקא עכשיו, זה הזמן להתחיל לחשוב על שחרור התקיעות.

אני מזמין אותך לייעוץ טלפוני ראשוני בחינם

בתאום ישירות מול היומן שלי