מה אנחנו לא יודעים שלא יודעים ואיך זה יעזור לנו לפרוץ דרך

הבלוג של חגי שלו, מאמן עסקי ואימון עסקי

פוסט זה לקוח מתוך פרק 4 בספר שלי “להתרגל להצליח” המעובד לפוסט. בפרק 4 של הספר אני מציג 5 עקרונות בסיסיים לביצוע שינוי מוצלח וכאן בפוסט אני מביא את העיקרון ה-3. הבלוג של חגי שלו, מאמן עסקי ואימון עסקי

מה אנחנו לא יודעים שאנו לא יודעים?

כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו יודעים את התורה”. מתוך ההגדה של פסח.

בעולם הפיתוח האישי מקובלת ההבחנה בין כמה עולמות ידע*:

  1. מה שאנחנו יודעים (Know)
  2. מה שאנחנו יודעים שאיננו יודעים (Don’t Know)
  3. מה שאנחנו לא יודעים שאיננו יודעים (Don’t Know that Don’t Know)

*לשם פשטות נשתמש בהמשך הפוסט בקיצורים הבאים: K למה שאנו יודעים, DK למה שאנו יודעים שאיננו יודעים, ו- DK DK למה שאיננו יודעים שאיננו יודעים. קיימות כמה גרסאות למודל ידע זה. אני בחרתי בזו שהכי מתאימה לעניינינו.

להבחנה זו משמעות עצומה ביכולת שלנו להשתנות, כפי שנראה להלן, והיא מהווה את אחד העקרונות החשובים לביצוע תהליך שינוי עסקי מוצלח או שינוי קריירה מוצלח.

 

מה שאנו יודעים (K) ממלא את הווייתנו ואת חיי היום-יום שלנו. כאן נמצא הפוקוס שלנו, זהו עולם העבודה שאנו מכירים, פה הפרדיגמות שלנו ובדרך כלל גם אזור הנוחות שלנו.

כאשר אנו מבססים את הממ”מ שלנו (מחשבות, מילים, מעשים) על מה שאנו כבר יודעים, אנו יוצרים שוב ושוב את אותה המציאות המוכרת והידועה לנו. מכאן ברור שעולם הידע הנוכחי שלנו, גדול ככל שיהיה, אינו מייצר שינוי.

גם איינשטיין התייחס לכך באומרו: “העולם שיצרנו, כתוצאה מרמת החשיבה אליה הגענו, יוצר בעיות אותן איננו יכולים לפתור באותה רמת החשיבה אתה יצרנו בעיות אלה”.

גם התחומים שאותם איננו יודעים ומודעים לכך שאיננו יודעים אותם (DK) מציגים פוטנציאל שינוי נמוך יחסית, שינוי שאנו נכנה “שינוי ממעלה ראשונה”.

ראשית, מרבית בני האדם, לאחר שסיימו את לימודיהם הפורמליים בצעירותם, נמנעים מלרכוש ידע חדש משמעותי וכך הם בעצם נשארים בגבולות הידע הקיים שלהם (K).

שנית, גם אלו שמרחיבים דעת ולומדים תדיר, עושים זאת לרוב בגבולות ידועים ומוגדרים, בוודאות יחסית גבוהה ותוך התפתחות למציאות צפויה למדי ומוגבלת.

אין בטענה זו כמובן כדי להקטין את חשיבות הלמידה, שהיא רצויה ומבורכת, אלא רק להכשיר את הקרקע לדרגת השינוי הגדול יותר, “שינוי ממעלה שנייה”, כפי שנראה להלן.

נדגיש, למידה של ידע חדש שאיננו יודעים (DK) מבטאת תהליך רגיל של צמיחה והתפתחות המקובל במקומותינו. יחד עם זאת, תהליך זה לרוב אינו מבטא את מלוא פוטנציאל הצמיחה האנושי.

זאת מכיוון שבדרך כלל הפלח שאיננו יודעים מייצג רק חלק מכלל מה שאיננו יודעים – אותו חלק שאנו יודעים שאיננו יודעים (DK). כך למשל אינני מבין ברפואה, בפיזיקה גרעינית, וגם לא במאות ואלפי תחומים אחרים. עם זאת, אני מודע לכך, ואם חפצה נפשי אלך ואלמד תחומים אלו, תוך ביצוע שינוי נראה לעין ומוגדר למדי.

 

“לדעת את מה שיודעים ולדעת את מה שלא יודעים… זו הידיעה לאמיתה” קונפוציוס

כפי שמדגים התרשים כאן בדף, פוטנציאל השינוי האמיתי מונח באזור הידע השלישי, שאותו איננו יודעים שאיננו יודעים (DK DK). שים לב ששני הפלחים הראשונים (K, DK) מכסים רק שטח קטן מכלל הידע בעולם.

יש עוד חלק עצום של ידע שאותו איננו יודעים, ואיננו יודעים שאיננו יודעים אותו (DK DK). נשמע מסובך? קרא זאת שוב וחשוב כמה פעמים כשגילית (בדרך כלל במקרה) משהו חדש שלא ידעת כלל על קיומו, נפתחו לך פתאום אפשרויות חדשות בלתי צפויות לשינוי, כך שעוצמת השינוי היתה חזקה יותר ובעלת משמעות גדולה יותר על חייך מאשר שינוי ממעלה ראשונה.

 

כך קרה לי כשדי במקרה גיליתי ב-2005 את תחום הפיתוח האישי (Personal Development)

פתאום מצאתי עולם שלם הקרוב ללבי שלא ידעתי כלל על קיומו, העוסק בדרך שבה בני האדם פועלים, באופן שבו הם חושבים, במה שמניע או בולם אותם, במה שמשפיע על יחסיהם עם הסובבים אותם, בגישה שלהם לדברים, בדרך להתגבר על קשיים ואתגרים, ביכולת שלהם להשתנות, ברמת הביטחון העצמי והאמונה ביכולת שלהם, ובסופו של דבר – גם ביכולתם להשיג תוצאות!

גילוי עולם הפיתוח האישי וחקירתו אפשרו לי לבצע פריצת דרך בקריירה ולהפוך ממנהל כספים שכיר למאמן עסקי עצמאי, לפתח את המתודולוגיה שלי ובסופו של דבר גם לכתוב את הספר “להתרגל להצליח“.
ללא ספק “שינוי ממעלה שנייה”.

 

איך יוצרים פריצות דרך

כך גם נעשו פריצות דרך גדולות בהיסטוריה האנושית, למשל כאשר ארכימדס גילה במקרה באמבטיה את הדרך לחשב את המשקל הסגולי, כאשר פלמינג גילה את הפניצילין, או כאשר התפוח נפל על ניוטון מתחת לעץ, מה שהוביל לגילוי חוק הכבידה. מקרים אלו מבטאים גילויים בלתי צפויים, שצצו מתוך אזור הידע השלישי – מה שאנחנו לא יודעים שאיננו יודעים (DK DK).

כלומר, בהיותנו פתוחים ומחויבים לצאת מאזורי ידע מוגדרים, נוכל לגלות עולמות חדשים שלא הכרנו ולא ידענו כלל על קיומם. גילוי זה כשלעצמו מאפשר לנו לפרוץ את גבולות פרדיגמות החיים שלנו ולהכיר מחוזות חדשים שמהווים בסיס חיוני לכל שינוי משמעותי ממעלה שנייה.

הנה סרטון קצרצר (2:11) הממחיש זאת במטפורה חביבה:

חשוב לציין שגישה זו היא מאתגרת עבור מרבית בני האדם, שמבכרים ומעדיפים וודאות. דווקא ממקום של שחרור הצורך בוודאות, מגישה של “לא לדעת”, לעתים אף מכאוס, נולדות התגליות הגדולות באמת ונפתחים פתחים עצומים לשינויים.

 

לפיכך, כדי לבצע שינוי ממעלה שנייה בכלל ופריצת דרך בפרט, יש לבוא ממקום של קבלה, חוסר ידיעה, שחרור ואף כאוס ומשבר, ורק אז לחפש את עולמות הידע שאינך מכיר ואינך יודע שאינך מכיר אותם. דרך מעולה לגלות עולמות אלו היא להסתכל על אנשים “שעשו את זה” וללמוד מהם. 

ושוב, זה דורש פתיחות לשינוי, יציאה מאזור הנוחות ומחויבות להתמיד בדרכי השינוי ללא פשרות!

 

הספר המלא “להתרגל להצליח” מעניין אותך?

קח אותו כאן ותתחיל להתרגל להצליח!
או קח כאן בחינם את 3 הפרקים הראשונים שלו

אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה לכל שאלה שיש לך.

וידאו – סדנת מתרגלים להצליח – חלק ו’

להתרגל להצליח - הרצאת העשרה מאת חגי שלו, מאמן עסקי ואימון עסקי

לחלק ה’ של הסדנה לחץ כאן להתרגל להצליח - הרצאת העשרה מאת חגי שלו, מאמן עסקי ואימון עסקי

ואם ברצונך לקחת את השיטה שלי לכיוון של למידה אישית עם הנחיות מפורטות ממני צעד אחרי צעד איך ליישם אותה, אני מזמין אותך לבדוק את השיעור הפתוח בחינם בקורס הדיגיטלי שלי, כאן בקליק על הלינק.

 

זהו הפוסט ה-6 מתוך 8 פוסטים, בהם אני מציג סדרה של 26 סרטונים קצרים מתוך הסדנה שלי “מתרגלים להצליח” כפי שצולמה חי בפני קהל. אורך הסדנה כ-4 שעות ואורך כל הפלייליסט כ-157 דקות.

בסדנה ובסרטונים אני מציג ומתרגל את השיטה שפיתחתי איך לבצע שינויים מנטליים כדי להשיג תוצאות בעסקים ובקריירה. הסדנה מתאימה לכל יזם, בעל עסק, מנהל ושכיר.

בפלייליסט זה אני פורש בפניך את כל הסדנה, סרטון אחרי סרטון.

צפה בהם אחד אחרי השני ותקבל את השיטה המלאה שלי איך “להתרגל להצליח” וגם להרוויח, בהתאם לספר שלי להתרגל להצליח ולדרך בה אני עובד עם בעלי עסקים ומקימי עסקים, מנהלים ומשני קריירה מאז 2006. 1,000 מהם כבר נעזרו בשיטה שלי עד כה כדי להשיג פריצת דרך בעסק שלהם, בניהול או בקריירה.

שלושת הסרטונים בפוסט זה פותחים את חלקה השני של הסדנה, העוסק “במערכת ההפעלה האנושית” וכיצד היא תומכת בהשגת תוצאות בחיים. חלק זה מתמקד באיך לבצע שינויים חיוביים באמונות, בהרגלים וברגשות שלנו, כדי לתמוך ביכולת שלנו להצליח בעסקים ובקריירה וגם להרוויח.

בסרטון ה-16 מתחילה המנה העיקרית של הסדנה: אני מתחיל להיכנס עמוק ל”מערכת ההפעלה האנושית” כדי לגלות ולהדגים איך היא פועלת, ואיך נוכל ליצור בה את השינויים המתאימים כדי לרתום אותה לטובתנו ולהצלחתנו. ובסרטון זה המחשה מאלפת שתשאיר אתכם פעורי פה!

להמשך קריאה

עומס או לחץ/סטרס? מה ההבדל ואיך לנהל?

משבר בעסק ומשבר בקריירה

הרבה אנשים אומרים: “אני בלחץ, בסטרס, אני לחוץ, מלחיצים אותי, או איזה לחץ!”.איך להסיר דאגה?

זה מאפיין במיוחד מצבים משבריים אישיים או גלובליים, כמו משבר וירוס הקורונה ב-2020.

אז קודם כל חשוב להבין שכל התבטאות במילים מחוללת את מה שאומרים ויוצרת את התחושות שאנו מבטאים, לטוב או לרע. ראה למשל את השימוש השגוי במילה “אבל” שכתבתי עליו בפוסט נפרד.

הסיבה פשוטה: המוח הלא-מודע שלנו, מחשב העל שקובע 95% מהתוצאות שלנו, שומע זאת שוב ושוב וכמו הקלטה על טייפ, הוא קולט את המצבים שאנו מבטאים ואח”כ “מנגן”/יוצר אותם בפועל בחיים שלנו. כתבתי על זה בהרחבה בפרק 6 בספר שלי “להתרגל להצליח”.

כלומר, מספיק לומר (או לחשוב) את המילה “לחץ” כדי לחולל עוד לחץ!
וכפי שנראה מיד, יש לכך השלכות הרסניות על יכולת ההגשמה שלנו.

השימוש השגוי במילה לחץ

הרבה פעמים אנו משתמשים במילה “לחץ” אבל בכלל לא מתכוונים ללחץ במשמעות האמיתית של המילה.
אבן שושן מגדיר לחץ (הגדרה מס’ 5) כ”[בלשון הדיבור] מַצָּב שֶׁל מֶתַח וּמְצוּקָה נַפְשִׁיִּים: הוּא מְחַכֶּה לְתוֹצְאוֹת הַבְּחִינָה, לָכֵן הוּא בְּלַחַץ”. אנו מכירים את המילה המקבילה באנגלית – Stress – והרבה פעמים גם משתמשים בה – “אני בסטרס”.

המילה שלרוב מתאימה יותר כדי לתאר מצבי “לחץ” היא “עומס“. אבן שושן מגדיר עומס (הגדרה מס’ 2) כ”נֵטֶל, מַעֲמָסָה: הָיִיתִי זָקוּק לִמְנוּחָה מֵעֹמֶס הָעֲבוֹדָה שֶׁהוּטְלָה עָלַי.”

 

ההבדל בין משמעות שתי המילים בולט:

עומס” הוא אובייקטיבי. משמעותו היא לא בהכרח שלילית. עומס בהחלט יכול להיות גם חיובי. פגשתי בחיי לא מעט אנשים שאוהבים עומס: להיות עסוקים, להיות בתנועה, בעשייה, בתקשורת אינטנסיבית עם הסביבה ובהגשמה, או אפילו עומס מחשבתי ולאו דווקא פיזי. אנו גם אומרים: “אנשים מצליחים הם אנשים עמוסים או עסוקים”. אנשים כאלו אוהבים לעבוד בקצב מוגבר, מחשבותיהם רודפות זו את זו, האדרנלין שלהם גבוה ונותן להם כוח ודחיפה להשיג תוצאות בלתי רגילות. התשוקה, הייעוד והחזון שלהם דוחפים אותם להישגים בלתי רגילים וכל הוויית העומס שלהם היא חיובית.

מאידך, “לחץ” הוא סובייקטיבי והפרשנות שאנו נותנים לו היא שלילית. הוא מבטא “מתח ומצוקה נפשיים” כפי שמגדיר אבן שושן. בשפה שלי, לחץ מוריד מתחת לקו. ו”מתחת לקו” הוא מצב הוויה שפוגע ביכולת שלנו להגשים, לשגשג, להצליח ולהרוויח.

מסקנת ביניים לגבי השימוש במילה לחץ

אם כך, במקום לומר “אני לחוץ” ולשדר לסביבה ובעיקר למוח הלא-מודע שלי מסר שלילי, פרשנות שלילית של המצב שפוגעת בתוצאות ובביצועים שלי (ראה את הפוסט שלי שמסביר זאת על מודל אפר”ת), הבה נשתמש במילה האובייקטיבית עומס – “אני עמוס” – וניתן צ’אנס לפרשנות החיובית של המצב שלנו כדי שנחולל את המציאות המועדפת עלינו, דווקא במשמעות החיובית של המצב האובייקטיבי שאנו נתונים בו.

כלים להמרת לחץ בעומס

אז ראשית, בואו נשתמש יותר במילים “אני עמוס” במקום “אני לחוץ”.

שנית, אפשר לפרש את הנסיבות האובייקטיביות שמסביבנו (העובדות) בצורה חיובית יותר דרך שימוש במודל אפר”ת (ראה גם עמ’ 178 בספר שלי “להתרגל להצליח“). גם בחירה בפוקוס על חצי הכוס המלאה תסייע לנו להמיר לחץ בעומס.

שלישית, “לחץ” הוא פרדיגמה שלא משרתת אותנו (ראה גם פרק 13 בספר). זיהוי הפרדיגמה התוקעת המדויקת יאפשר לשנות אותה באמצעות הכלי שאלון מיפוי פרדיגמות. למשל, במקום הפרדיגמה האוטומטית התוקעת שמחוללת לחץ – “אין לי מספיק זמן כדי לעשות את כל מה שאני רוצה ולכן אני לא אצליח” – אפשר להגדיר פרדיגמה אחרת, חיובית ומאפשרת – “אני מקדם את מטרותיי בזו אחר זו בהדרגה ובונה את ההצלחה שלי מיום ליום”.

או, במקום “המצב הבריאותי והכלכלי עקב וירוס הקורונה מדאיג אותי” לבחור בפרדיגמה – “אני מתמקד בכאן ועכשיו, מעודד מזה שאני בסדר ומחפש יותר ויותר דרכים לשפר עוד את מצבי”.

באמצעות חזרה עקבית על הפרדיגמה החדשה (בחירה, בממ”מ שלנו) בכל פעם שהישנה עולה באופן אוטומטי, אנו יוצרים שינוי הדרגתי חיובי במוח הלא מודע שלנו ומאפשרים לו לתמוך ביכולת שלנו להגשים ולשגשג.

מודל מלכוד המצוינות

הצגתי את המודל בפוסט נפרד. בקצרה, הרבה פעמים בבסיסו של הלחץ נמצאת האמונה המגבילה “אני לא טוב מספיק”, שגורמת לפרפקציוניזם, שיוצר קושי בניהול זמן, וכך נוצרים מצבי הלחץ.

או, שבבסיס יושבת האמונה המגבילה “לא אוהבים/מעריכים אותי”, שגורמת להרגל הרע של ריצוי, שיוצר קושי בניהול זמן, וכך מחולל את מצבי הלחץ.

הדרך כאן לצאת מהלחץ מתחילה בסילוק האמונה המגבילה שבמקור. הכלי הכי טוב שאני מכיר לסילוק אמונות מגבילות כאלו (ומשתמש בו בתוכניות האימון שלי) הוא מתודולוגיית הכבשים.

כלים נוספים להמיר לחץ בעומס

הרבה פעמים לחץ נגזר מדאגה: מה יהיה? האם אני אתגבר על הקשיים שלי? מה יקרה אם יפטרו אותי? ואם שוב לא אגמור את החודש? וכך הלאה…
הפתרון שאני מציע ללחץ כזה הוא להמיר דאגה בסקרנות. ראה את הפוסט הנפרד שכתבתי על דאגה.
במקום הצורך בוודאות ובשליטה במקומות שהם אינם ניתנים להשגה (למשל – לגבי העתיד), הבא נעשה כמיטב יכולתנו ואז נשחרר ונסתכל בסקרנות כלפי העתיד כדי לראות איך הדברים מסתדרים לשביעות רצוננו. ולרוב הם אכן מסתדרים. אז למה לדאוג ולרדת מתחת לקו?
גם כאן שינוי המחשבות באמצעות נוסחת מה בתוך הוא כלי מעולה ליישום יציאה מלחץ.

כלי נוסף הוא מדיטציה.
היכולת לחסן את עצמנו באמצעות מדיטציה בפני ההשפעה של נסיבות שליליות עלינו (שבשפת העם השגויה אנו מכנים – לחצים) עוזרת מאד להישאר מעל הקו. יש המון מחקרים על השפעתה החיובית של המדיטציה על הבריאות, השלווה, ההגשמה והאושר שלנו. ככל שמודטים יותר, כך אנו מפתחים עוד ועוד יכולות להתמודד עם נסיבות שלילות (לחצים). אני יכול להעיד על כך אישית כמודט מאז 2006 בכל בוקר.

הדרך שבה אני התחלתי למדוט וממליץ עליה ללקוחותיי היא דרך האתר המצוין הזה למדיטציות מונחות. אם תשלבו במדיטציה גם התמקדות בנשימות שלכם תוך שאיפת האוויר ללב (כביכול), תוכלו להפוך את המדיטציה להרבה יותר אפקטיבית בסילוק הלחץ שלכם.

והכלי האחרון חביב – ההתנגדות. או ליתר דיוק – שחרור ההתנגדות האוטומטית שיש לנו כמעט לכל דבר בחיים.
כתבתי על כך רבות כבר בכמה פוסטים וגם בספר שלי בפרק 13. אנו מתנגדים בצורה אוטומטית לכל מה שמסביבנו: לאנשים (בני/בנות זוג, הורים, ילדים, בוסים, כפיפים), לנסיבות שאינן לרוחנו ואיננו יכולים לשנותן (כמו מזג האוויר, המצב במדינה, הכלכלה, הממשלה וכד’), התנגדות לעבר שכמובן כבר איננו בר שינוי, ועוד ועוד…
התנגדות למה שאיננו יכולים לשנות משולה לדפיקת הראש בקיר. נכון, זה לא עוזר, רק גורם לכאב ראש…

אחד הגורמים הכי משמעותיים ללחץ הוא ההתנגדות למה שאיננו יכולים לשנות.
היכולת לשחרר את ההתנגדות הזו (כלומר, לקבל את מה שאיננו יכולים לשנות ללא שיפוטיות), תפתח לנו פתח ענק לשחרר לחצים ולהתמודד יותר בקלות עם אתגרי החיים.

 

לסיכום:

כדאי להיות מודעים להבדל בין עומס אובייקטיבי, שיכול להיות חיובי, לבין לחץ סובייקטיבי, שאנו מחוללים לעיתים רק במילים שלנו וכך פוגעים פגיעה אנושה ביכולת שלנו להצליח.

מעבר למודעות זו, אם גם נבחר בשלל הכלים שאני מציג לעיל ומפורטים ביתר הרחבה בספר שלי, כדי להמיר לחץ בעומס, נוכל לשפר מהותית את התפקוד שלנו, את ההצלחה שאנו חווים, וכמובן גם את האושר שלנו.

 

והנה הרחבת העקרונות של פוסט זה לניהול אנרגיה בכלל, דרך סרטון מהקורס הדיגיטלי היישומי שלי (22 דק’):

ואם ברצונך ליישם את הכל ברמה הפרקטית, אני מזמין אותך לבדוק את הקורס הדיגיטלי המעשי שלי כאן בקליק על הלינק.

 

אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה בתגובות לכל שאלה שיש לך.

היעדר מחויבות – הגורם העיקר שתוקע את ההצלחה שלך

איך להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי. להתגבר על נסיבות כדי להצליח בעסק או בקריירה

כולם מכירים את הביטוי: “מילים בוראות מציאות“. הסרטון הקצרצר הבא (2:55 דק’) של רוזין רוזנבלום ממחיש זאת נהדר:

אם כך, כשאנו מדברים על המחויבות שלנו לדברים מסוימים, אנו יוצרים בכך את המציאות שלנו.

ואכן, במודל הממ”מ שפיתחתי המילים הן אחד משלושת גורמי המפתח שיוצרים את המציאות שלנו. איך להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי

לכן, מפליא לשמוע איך אנשים מתבטאים בהסתייגות ובזהירות יתר, אך בכל זאת מצפים שיקרו להם דברים טובים בחיים מבלי שיצטרכו להתחייב אליהם ולפעול כדי להשיגם.

דוגמאות שכיחות לך הן מילים כמו: אולי, אנסה, אשתדל, אבדוק, אראה, ייתכן, קשה, לא יכול, לא מאמין, בלתי אפשרי, ועוד ועוד…

המוקש העיקרי בדרך להצלחה בתוכניות האימון שלי הוא ללא ספק היעדר מחויבות מספקת של הלקוח, שבאה לידי ביטוי בעיקר במילים ובמחשבות שלו.

מחכים למשיח” שר שלום חנוך כבר לפני שנים. אבל “משיח לא בא, משיח אפילו לא מטלפן…” הוא מוסיף כל כך בצדק. “כי משיח נמצא כבר בתוכך, אך הוא ישן” אני מוסיף.
כן, יש לנו את התקווה הכמוסה הזו שמשיח יבוא, אך היא סוס טרויאני בתוכינו שמטרפד את היכולת שלנו להשיג תוצאות בכל תחומי החיים.

בפוסט זה אגדיר את הרמות השונות של המחויבות שאנשים מבטאים במילים שלהם ואמחיש מה רמת המחויבות הנדרשת כדי להגיע ליעדים שלנו, להתרגל להצליח וגם להרוויח.

 

ועוד לפני הפוסט, למי שמעדיף וידאו על מלל, הנה סרטון בנושא מתוך הקורס הדיגיטלי המשולב באימון אישי שלי:

 

רצון

רצון הוא הרמה הכי נמוכה של מחויבות. אמירה שגורה בפינו היא: “אני רוצה אבל זה לא יוצא”.

כי כולם רוצים: להצליח, להרוויח, להיות מקובלים, לזכות בהערכה, לשגשג בכל תחומי החיים, ועוד.

השאלה היא מה אנו מוכנים לעשות כדי להשיג את מה שאנו רוצים. וכאן אנו מעלים שלל נסיבות ותירוצים מדוע אני רוצה אבל זה לא יוצא: זה בגלל שאני צעיר מדי, מבוגר מדי, זה לא הזמן המתאים, בכלל אין לי מספיק זמן עכשיו, וגם אין לי מספיק כסף, זה בגלל אשתי, הבוס, המדינה, יוקר המחיה, ההורים שלי, וכך הלאה…

“מחרכך” אנו אומרים. באנגלית זה נשמע “יותר טוב”:
some time, some where, some body, some what, some how…

גישה זו נטולה מיקוד שליטה פנימי שהוא אחד המאפיינים הבולטים של אנשים מצליחים.

הנרי פורד אמר: “אם אתה מאמין שאתה יכול או אתה מאמין שאינך יכול, בשני המקרים אתה צודק!“.
אכן, זה הכל עניין של הפרדיגמה שלנו שיושבת בבסיס תפיסת המציאות שלנו.

 

 

כוונה

אכן, רצון בלבד אינו מהווה רמה מספקת של מחויבות כדי להשיג תוצאות.

הרמה הבאה היא כוונה. אם אני אומר לך: “אני רוצה לבוא אליך מתישהו”, ברור לשנינו שהסיכוי שזה יקרה הוא קלוש. אך אם אני אומר לך: “אני מתכוון לבוא אליך בשבוע הבא”, פה כבר רמת המחויבות שלי גבוהה יותר ויש סיכוי טוב יותר שאכן אעמוד בכוונתי.

אך עדיין, זה די שברירי ושלל נסיבות החיים עלולות לשבש את כוונתי, ותמיד יש נסיבות כאלו…
האמריקאים מגדירים זאת נפלא: Shit happens!

המאמן הראשון שלי, טל רונן, אמר שבמציאות שלנו מרבית האנשים פועלים לפי הנוסחה השגויה הבאה:
אין תוצאות + סיפור טוב = יש תוצאות

למשל: “איחרתי כי היה פקק תנועה”. נשמע טוב, אהה? אך מה האמת? שכל בוקר יש את אותו פקק והבוקר פשוט יצאתי 5 דקות מאוחר יותר וזה עשה את ההבדל? או שלא בדקתי בוויז קודם את זמן ההגעה המשוער? כמובן, תמיד יכולות להיות נסיבות בלתי צפויות, אך לרוב אפשר להיערך אליהן מראש, כמו לתכנן להגיע 15 דקות לפני המועד. נכון, זה מצריך מחויבות הרבה מעבר לכוונה.

ועדיין, הביטוי: “הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות” מעיד על הפער בין כוונה ליכולת הביצוע שלה.

 

מחויבות

כהמשך לדוגמה “אני רוצה לבוא אליך”, אם אני אומר: “אני מתחייב להגיע אליך מחר” זה כבר נשמע הרבה יותר רציני מאשר סתם מתכוון. אנשים לא אוהבים להתחייב ואם הם בכל זאת מתחייבים זה מעיד על גמירות דעת והחלטה ברורה.

יחד עם זאת שלל נסיבות החיים עלולות לטרפד גם את המחויבות שלנו. כמה פעמים התחייבנו ולא עמדנו במחויבות שלנו? אולי המחויבות הבולטת ביותר היא תחת החופה: “אעבוד ואכבד ואזון ואפרנס ואכלכל ואלביש…”. האמנם אנו עומדים במחויבות זו? שיעורי הגירושין ההולכים וגדלים הם עדות חיה שלא כל כך…

 

רמת המחויבות הגבוהה ביותר שיש

אכן, גם מחויבות אינה מהווה רמה מספקת כדי לסייע לנו לעמוד במילתנו.

אם כך, מהי רמת המחויבות הגבוהה יותר, שאם נבטא אותה במילים היא גם תגדיל את יכולתנו להשיגה?

הבטחה!

למילים “אני מבטיח” יש כוח רב הרבה מעבר למחויבות.

הנה הגדרה מצוינת של מחויבות העל הזו מפיו של אברהם לינקולן:

מחויבות היא מה שהופך הבטחה למציאות. אלה המילים שמדברות בהעזה את כוונותיך והפעולות שמדברות בקול רם יותר מן המילים. זה ליצור את הזמן כשאין זמן. מחויבות היא החומר ממנו עשוי האופי, העוצמה לשנות את פני הדברים. זה הניצחון היומי של אינטגריטי על הסקפטיות“.

כשאני אומר: “אני מבטיח לבוא אליך מחר” אני מביע במילים שלי את המחויבות המקסימלית האפשרית. זה כמו “אני נשבע”. זו לקיחת אחריות מלאה גם לממש את הבטחתי.

וזה הקשר בין אחריות למחויבות על: כשרמת האחריות שלי גבוהה, במיקוד שליטה פנימי מלא, אני גם יכול להבטיח ולעמוד במילתי.

הציטוט הבא של דיפאק צ’ופרה הנו אקורד סיום נהדר לפוסט זה:

אחריות משמעותה לא להאשים אף אחד או שום דבר במצבכם, כולל לא את עצמכם, בכך שקיבלתם את הנסיבות הללו, האירוע הזה, הבעיה הזו. משמעות האחריות הינה היכולת להגיב באופן יצירתי על המצב כמות שהוא עכשיו“.

בשפה שלי אני קורה לזה להיות אַל-עַל נסיבתי.
וזהו אחד ההבדלים המשמעותיים בין אנשים שמתקדמים בחיים ורק רוצים להצליח, לבין אנשים מחוייבים ואחראים שגם מממשים את רצונותיהם ומצליחים!

הסרטון הבא ממחיש זאת מצוין:

 

וגם הפוסט הבא של קווין טרודו מאיר עיניים, מדגים מה זה להיות במיקוד שליטה פנימי מלא ובעיקר עד כמה זה יכול לסייע לך להשיג את מטרותיך:

לכן, אם ברצונך לשגשג ולהצליח, הבא את רמת המחויבות שלך לרמה של הבטחה, בכוח עילוי שהוא גבוה מכוח היירוט של הנסיבות שלך. ואם זה נראה לך קשה מידי, חשוב מה כהורה אתה מוכן לעשות למען הילדים שלך וכייל את ההבטחה שלך לעצמך, לעסק שלך או לקריירה שלך, לאותה רמה של מחויבות. כי כמו במטוס: כדי להיות מסוגל לתת את המקסימום למשפחה שלך, עליך לשים את “מסיכת החמצן” קודם כל לעצמך.

ורק זו דרגת ההבטחה המתאימה שתמריא אותך ליעדים שברצונך להשיג!

אם ברצונך ליישם את הכל ברמה הפרקטית, אני מזמין אותך לבדוק את הקורס הדיגיטלי שלי, המשולב בליווי אישי, כאן בקליק על הלינק.

*חלק מהתכנים בפוסט זה הם באדיבות טל רונן.

 

אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה בתגובות לכל שאלה שיש לך.

דאגה זו תפילה למה שאנו לא רוצים | איך להפסיק לדאוג?

משבר בעסק ומשבר בקריירה

נסיבות החיים המאתגרות אותנו כיום מעוררות דאגות בכל תחומי החיים: איך להסיר דאגה?

  • משבר וירוס הקורונה
  • מצב בריאות,
  • המצב הבטחוני
  • המצב הפוליטי
  • כלכלה, קריירה ועסקים
  • ילדים ומשפחה
  •  כסף
  • זוגיות
  • ועוד…

הדאגה היא פרשנות אישית ושלילית של המציאות (מחשבה) שמורידה מתחת לקו ופוגעת ביכולת שלנו לתפקד באפקטיביות.

לשון אחרת: היעדר היכולת של מרבית בני האדם להתמודד עם חוסר הוודאות הכרוך בחיים דינמיים ומשתנים במציאות הנוכחית שלנו, מעורר דאגות, שמובילות לחרדות, לדיכאון ולפגיעה אנושה ביכולת התפקוד היומיומית.

ועוד לא אמרנו שזה בכלל לא כיף וגם לא בריא לחיות בדאגה תמידית

 

אז איך מתמודדים עם דאגה?

הנה המרשם הקצר ב- 1:06 דקות:

 

אומר לנו ידידנו הנזיר הבודהיסטי בפשטות ובתמימות:

  • יש לך בעיה בחיים?
    • לא – אז למה לדאוג?
    • כן – אתה יכול לעשות משהו בקשר לזה?
      • כן – עשה כמיטב יכולתך – אז למה לדאוג?
      • לא – אז למה לדאוג? 😀

ועכשיו ברצינות: איך אפשר להפסיק לדאוג?

קודם כל לדעת שדאגה מגיעה מהאגו, שתפקידו לשמור על ההישרדות שלנו. מצד שני, יש לנו גם אני גבוה, והדרך ליציאה מדאגה קשורה ליכולת להתחבר אליו (ראה גם פרק 13 בספר שלי).

בדרך זו אנו מבינים שדאגה היא תפילה למה שאנו לא רוצים, או ריבית שאנו משלמים על הלוואות שלא לקחנו, ובעזרת מודעות-התבוננות עצמית-בחירה יכולים להתחיל ולתרגל יציאה ממנה דרך חיבור לאני הגבוה.

דאגה היא פרדיגמה שלא משרתת אותנו

דאגות הן פרדיגמה מחשבתית. חשש מהעתיד. פוקוס על מה שלא טוב, על משהו רע שעלול לקרות. פרדיגמת חצי הכוס הריקה. בהתאם, משנים אותן דרך טכניקת שינוי פרדיגמות (ראה גם פרק 13 בספר שלי).

הנה העקרונות הבסיסיים לשינוי הפרדיגמה:

  • מה הפרדיגמה הנוכחית? למשל: אני חושש מהעתיד ומחוסר הוודאות בקשר לעתידי הכלכלי.
  • מה הפרדיגמה החדשה שאני בוחר? למשל: אני מתמקד בהווה, מחפש ומרחיב בהדרגה את אפשרויות התעסוקה שלי. או: מה אני יכול לעשות עכשיו כדי להתקדם ולשפר את המצב? זהו עוד אחד מכלי המפתח שאני מלמד – שאלות אפשרות והזדמנות.
  • החלפת הפרדיגמה הישנה בחדשה וחזרה עליה ב- ממ”מ (מחשבות, מילים, מעשים) שלך 12 פעמים ביום בנקודות ההתבוננות לפי נוסחת מה בתוך.

93% מהדאגות שלנו הן מיותרות!

תחשבו על זה!
תחשבו על כל הדאגות שלכם בחודש האחרון או בשנה האחרונה – כמה מהן באמת התממשו?
אז זהו, שאנו דואגים יותר מידי! זה מנגנון הישרדותי אוטומטי שמחולל דאגות וחששות שלעולם לא תתממשנה!
ומה שטוב לרגע חירום בו עלינו להחליט Fight or Flight לא נכון לניהול חיים שלמים של דאגה!

אז קודם כל, בואו נהיה מודעים לזה!
ואח”כ בואו נבין את חוקי הייקום ואיך להתנהל לפיהם:

  • החיים שלנו מלאים בנסיבות שאין לנו שליטה עליהן.
  • במציאות, האדם המצוי נכנע לנסיבה ולעוד נסיבה, בלי בעצם שום סיבה. במילים אחרות, אנו מתנגדים לנסיבות שליליות שאיננו באמת יכולים לשלוט בהן בצורה ישירה: דעות של אנשים בסביבתנו שאיננו מסכימים איתן, העבר שלנו, מחלות, מזג האוויר, מדיניות הממשלה, המצב הכלכלי הכללי, ועוד…
  • אנו זקוקים לוודאות ושליטה בכל דבר בחיים, וכשאין לנו אותן (טוב, אנו עוד לא אלוהים 😆 ), אנחנו מתנגדים למצב ולמציאות.
  • האוטומט שלנו עובד ככה שכל התנגדות כזו מתורגמת לדאגה: מה יהיה? איך אני אתגבר על זה? מה יקרה אם…?
  • ולכן, בואו נקבל את מה שאיננו יכולים לשנות. לקבל זה לא אומר להשלים עם זה. אך אתה לא יכול לשנות שום דבר עד שאתה מוכן לקבל את הכל.
  • כך, קודם קבל את הנסיבות השליליות, אפילו שאתה לא אוהב אותן, ואח”כ חפש את הדרך להתמודד איתן. שחרר את הצורך הבלתי מתפשר לשליטה ולוודאות, הבן שאינך שולט בנסיבות ואז קבל אותן.
  • או אז ההתמודדות עם הנסיבות היא לא ממקום של פחד ואי וודאות, אלא ממקום של זה מה יש ועכשיו הפוקוס עובר לאיך אני יכול להתמודד עם זה במיקוד שליטה פנימי מלא.
  • גישה זו משנה את הפוקוס מדאגה להתמודדות ופעולה, ובהתאם מעלה אותנו מעל הקו.

הודיה – גישת השחרור האולטימטיבית

ל”תודה” יש כוח רב שהוכר ע”י כל הדתות והתורות הרוחניות. כך לדוגמה “מודה אני” היא המצווה הראשונה על הבוקר ביהדות.
הודיה מפקסת אותנו על מה שיש, על חצי הכוס המלאה ומשנה את הפרשנות האוטומטית השלילית לחיובית, באופו מיידי.

כלי נוסף להתמודדות עם דאגות:
חשוב מה התסריט הרע ביותר שעלול לקרות? worst case scenario?
ואז קבל אותו, חשוב איך תוכל להתמודד איתו, מצא את הדרך לכך, ותוכל לשחרר את הדאגה…

עוד כלי זו החזרה לרגע הזה, לרגע ההווה, במקום להפליג במחשבות לעתיד, שמחוללת דאגה.
חוזרים לרגע ההווה באמצעות הטכניקות הבאות:

  • מדיטציה, או התמקדות בנשימות לכמה דקות. רצוי לשאוף את האוויר כאילו ללב, לדמיין זאת, עם רגשות אהבה וחמלה. או לחשוב על הנשימה כמחברת לנשמה, לשדה האינסופי, ליקום, לאלוהות, או לכל יישות עליונה שאתה מאמין בה.
  • תנוחות פתוחות שמשפיעות בצורה חיובית על המצב המנטלי שלנו.
  • שינוי המחשבות באמצעות טכניקת אפר”ת.

 

ואחרון חביב:
המר דאגה בסקרנות.
במקום: מה יהיה? סמוך על היקום ועל עצמך ואמור לעצמך: אני סקרן לראות איך הדברים יסתדרו לטובה (בדיוק כפי שהם הסתדרו לטובה המון פעמים בעבר…).

זכור: כבר 4 מיליארד שנה מתקיים אותו הכלל בכדור הארץ והוא עוד ימשיך להתקיים:
גם מחר תזרח השמש!

 

לסיכום:

דאגה היא מצב הווייתי שנובע מחוסר וודאות. היא מורידה מתחת לקו ופוגעת בהצלחה וב- well being שלנו.

הדרך להתמודד איתה היא קודם כל דרך ויתור הצורך בשליטה, קבלת המציאות, הנסיבות, חוסר הוודאות וחוסר היכולת שלנו לשלוט באופן מלא בעתיד.

לאחר הקבלה נפתח הפתח להתמודדות, למיצוי הפוטנציאל שלנו ולהצליח להתגבר על הנסיבות במיקוד שליטה פנימי מלא.
מגוון הכלים שסקרתי בפוסט זה, כמו גם שאר הפוסטים בבלוג זה ובעיקר הספר שלי “להתרגל להצליח” נותנים את המתכון המלא להתמודד עם דאגה בהצלחה.

ב ה צ ל ח ה !!!

 

אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה בתגובות לכל שאלה שיש לך.

איך להשתחרר מהסבל?

איך להשתחרר מהסבל ואיך להתמודד עם הנסיבות

לקוחה שאלה אותי: איך להשתחרר מהסבל ואיך להתמודד עם הנסיבות
איך אני מפסיקה לסבול כל כך ממה שקורה לי בחיים?

 

הנה תשובתי המקוצרת:

“זו שאלת מיליון ה-$. אנשים מחפשים את השחרור מהסבל אלפי שנים.
כתשובה מקוצרת, השתמשי בכללים הבאים:

1. אין טוב ורע בעולם

2. יש רק נסיבות ופרשנות סובייקטיבית שלהן ע”י בני האדם, פרשנות חיובית או שלילית.

דע”ש יגידו שאלימות זה טוב, אני אגיד שזה רע.
אנשים בעולם יגידו שישראל אימפריאליסטית,
אחרים יגידו שאנו מגיני העולם המערבי מפני האיסלאם הקיצוני.
אנשים יגידו אוי ואבוי שאני חולה ואחרים יבינו שהמחלה היא טריגר והזדמנות לשינוי.

3. את יכולה לפרש נסיבות לשלילה – דרך השריטות
(=פרשנות אישית שלילית ואוטומטית של הנסיבות),
או לטובה, דרך האני הגבוה (=רוח האדם, נפש האדם, הנשמה, המודעות).

4. ככל שתהיי מודעת יותר לפרשנויות השליליות שלך,
כך תביני שהן אוטומטיות, לא תאמיני להן ולא תיפלי בהן.

5. כשיש נסיבות שליליות (=דברים לא נעימים מסביבך שאין לך שליטה עליהם), פשוט קבלי אותן בלי לקחת ללב, בלי לרדת מתחת לקו, בלי להתנגד אליהן.

6. חפשי איך להפעיל את ה-ממ”מ (=מחשבות, מילים, מעשים) שלך בדרך בונה ומקדמת,
כך שתהיי “מעל הקו” מבחינה רגשית, כולל להתמודד בהצלחה עם הנסיבות השליליות.

הכלים שלימדתי אותך והשיטה של “להתרגל להצליח” שאת מתרגלת יעזרו לך ביישום. 

זה ישחרר אותך. בלי להבין את זה ובלי לשאול מדוע זה עובד כך.
ככה זה עובד. אלו חוקי היקום. תשתמשי בהם נכון ותזכי לשחרור מהסבל.”

עד כאן תשובתי.

 

אם אתה שואל את עצמך:
ואיך מיישמים כל זאת הלכה למעשה?

התשובה המלאה בספרי “להתרגל להצליח”, זמין בכל חנויות הספרים הפיזיות והדיגיטליות
וניתן לרכישה גם כאן בקליק קטן על הלינק, מודפס, דיגיטלי או קולי. 

יותר מ-3,000 ספרים כבר נמכרו! קח כאן את הספר שלך!

אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה לכל שאלה שיש לך.

“פיתוח אישי”:

איך סרטנים גדלים? סרטון להשראה

איך סרטנים גדלים? ומה נוכל ללמוד מכך על הצמיחה שלנו בני האדם?

שאלה מעניינת, אבל את מי זה באמת מעניין??? 🙄 איך סרטנים גדלים? ומה נוכל ללמוד מכך על הצמיחה שלנו בני האדם?

לכאורה אף אחד!

אבל מסתבר שיש קשר ישיר בין התשובה לשאלה הזו, לבין ההתפתחות שלנו בני האדם.

כן, נוכל ללמוד המון מהדרך שבה לובסטרים גדלים על הצמיחה בטבע ועל דרך הצמיחה שלנו, בני האדם, בהיותנו חלק בלתי נפרד מהטבע.

בסרטון הקצרצר הבא מסביר הרב ד”ר אברהם טוורסקי את הקשר בין הדברים. כדאי מאד להקשיב לו, יש כאן תובנה חשובה מאד עבורך (1:37 דקות):

 

 

הנה כמה אמירות מפתח מתוך הסרטון עם פרשנות שלי:

  1. הגירוי שהלובסטר זקוק לו כדי לגדול הוא תחושת חוסר הנוחות.
  2. כשבני האדם מרגישים לא בנוח אנו לרוב מחפשים תרופות ומשככים חיצוניים כדי להרגיש בנוח. אבל כל אלו הם פתרונות קוסמטיים, כי הפתרון האמיתי לחוסר הנוחות הוא פנימי, ומחייב שינוי פנימי.
  3. תקופות של לחץ הן תקופות שמסמנות צורך בשינוי שממנו נוכל לצמוח, אם נתעל את הלחץ למקומות הנכונים.
  4. באזור הנוחות, כשאין לחץ, גם אין צמיחה. No Pain, No Gain. שם הכל מוכר וידוע ומאד “נוח”. כל כך נוח שבא לזנוח ואפילו לברוח! ואז כל כך משעמם שם שמתחיל ללחוץ, כי באזור הנוחות אנו לא ממצים את הפוטנציאל שלנו, ובטבע כל מה שלא צומח, מתפתח וגדל, קמל ונובל. כך גם בני האדם הם לעיתים “מתים מהלכים” באזור הנוחות שלהם, וכמהים לשינוי ולצמיחה, שאותה יש להביא רק מבפנים.
  5. לא אחת בני האדם נקלעים למשברים באזור הנוחות, כי הסביבה משתנה והם אינם משתנים. אך בעוד שמשבר יכול להתרחש באזור הנוחות, הפתרון שלו הוא לעולם מחוץ לאזור הנוחות. הרבה מאד מהצמיחות הכי מרשימות של בני האדם קרו בעתות משבר. יש אפילו כאלו האומרים שמשבר הוא חיוני לבצע פריצת דרך!
  6. כזו הייתה גם חווית השינוי שלי, שבה חשתי לחץ רב בתוך “השריון” המגן לכאורה של מקום עבודה מסודר ומשכורת שמנה. וגם, כמו הלובסטר, נאלצתי להסיר את השריון הזה כדי לממש את הייעוד האמיתי שלי, לצמוח ולשגשג.

שאלו גם אתם את עצמכם האם אתם באזור הנוחות שלכם? האם לוחץ לכם באזור הנוחות? האם אתם כמהים לשינוי, לצמיחה ולהתפתחות? אם כן, למדו מהלובסטר וקחו יוזמה להשיל את מעטה ההגנה שלכם ולבנות לכם חדש, גדול ורחב יותר, כדי שתוכלו לצמוח בתוכו ולממש את ייעודכם.

ואם אתם רוצים מלווה מקצועי ומנוסה שיסייע לכם לבצע את השינוי שלכם, תנו קליק על הלינקים הבאים וגלו איך אוכל לסייע לכם בעסקים או בקריירה.

 

אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה בתגובות לכל שאלה שיש לך.

שלושת הפילטרים שמעוותים את המציאות שלך

הפילטרים שמעוותים את המציאות שלנו

רוב בני האדם סבורים שמה שהם רואים בעיניהם היא מציאות צרופה, עובדה מוכחת. כנ”ל לגבי שמיעה, ריח ועוד. אין טעות גדולה מזו. כי למעשה, החושים שלנו קולטים מציאות אובייקטיבית והמוח שלנו מפרש אותה בדרך מאד סובייקטיבית, אשר תלויה מאד ב”מערכת ההפעלהלשנות את המציאות שאתה רואה כדי להתרגל להצליח האישית שלנו.

למשל, אם ניקח 2 אנשים שונים ונבקש את חוות דעתם לעניין כלשהו, מה הסיכוי שלשניהם תהייה אותה הדעה? האין זה סביר שבמגוון הפרמטרים: גבוה-נמוך, טוב-רע, יפה-מכוער, כבד-קל, יקר-זול ועוד כהנה הערכות – הדעות שלהם תהיינה שונות?

עד כמה הדברים שאנו קולטים בחושינו ומפרשים כך או אחרת הם אכן מציאות צרופה?

 

למעשה, קיימים לכל אדם לפחות 3 פילטרים שמעוותים את המציאות האובייקטיבית בדרך לתודעה הסובייקטיבית שלו. הנה הרחבה על כך הלקוחה מפרק 3 בספר שלי “להתרגל להצליח“:

 

שלושת הפילטרים שמעוותים את המציאות

עוד לפני ציטוט מהספר, הנה וידאו מתוך הקורס הדיגיטלי המשולב שלי שעוסק ב-3 הפילטרים:

 

ועכשיו לציטוט מהספר:

“שים לב כמה פרטי מידע קולטים חושיך מדי שנייה. עצור לרגע את קריאתך והפנה את תשומת לבך לחושים שלך, בזה אחר זה: מה אתה קולט? מה אתה שומע? מה אתה רואה? מה אתה מריח? מה אתה חש? מה הטעמים בפיך? שים לב לכמות הפריטים הרבה.

החושים שלנו קולטים אלפי פרטי מידע בשנייה. את רובם קולט המוח הלא-מודע בעוד המוח המודע שלנו קולט אך ורק סדר גודל של עשרה פרטי מידע בשנייה. אילו פרטי מידע הוא קולט? נכון, הוא קולט את פרטי המידע בהם אנחנו עוסקים כעת, את אלו בהם אנו מתמקדים ברגע זה.

 

למעשה, מערכת ההפעלה האנושית מעוצבת כך שאנו כל הזמן משמיטים מידע שהחושים שלנו קולטים. מדוע? כי המוח המודע שלנו יודע לעבד רק דבר אחד בכל רגע נתון. לכן, אם כל המידע הזה יכנס למוח המודע שלנו, נוצף במידע ולא נוכל לתפקד. אכן, כך נבראנו ועוצבנו בידי האבולוציה או הבורא: רק מה שאנו מתמקדים בו חודר לתודעה שלנו וממלא אותה, וכל השאר “לא קיים”.

זהו אם כן פילטר אחד שמסנן את המידע שאנו קולטים ואני מכנה אותו – עקרון הפוקוס. ניתן לראות את עקרון הפוקוס כעיוות של המציאות העובדתית והאובייקטיבית – פילטר שמסנן את המציאות ומאפשר רק לחלק מסוים ממנה לחדור לתודעתנו. [ח”ש – הרחבה על עיקרון הפוקוס ראה בפרק 3 בספר].

  

הנה סרטון קצר מהרצאה שלי שמרחיב עוד על עקרון הפוקוס:

 

יתרה מכך, קיימים עוד שני פילטרים שגם הם מעוותים את המציאות האובייקטיבית בדרך לתודעה הסובייקטיבית שלנו:

פילטר אחד הוא המוגבלות של החושים שלנו. החושים שלנו אינם קולטים את כל הפרטים של המציאות המוכרת לנו כיום. לדוגמה, אנחנו רואים רק חלק קטן מספקטרום תדרי האור ושומעים רק חלק מתדרי הקול. בין התדרים שבהם חושינו אינם מבחינים נמצאים תדרי האור: אולטרה סגול, קרני רנטגן וקרני גמא, וטווח תדרי השמע של כלבים, לווייתנים, וחיות נוספות.

גם חוש הריח שלנו מוגבל יחסית לחיות. למעשה, אם נבחן חוש אחר חוש, נראה שאיננו קולטים את כל המציאות האובייקטיבית של העולם, אלא רק חלק ממנה, חלק קטן מאוד. כלומר, יש מציאות שקורית שם בחוץ ואנחנו כלל לא קולטים אותה.

 

הפילטר השני קובע כך: אנחנו נוטים לקלוט דברים שהם בהלימה להשקפת העולם שלנו ולא לקלוט דברים שאינם בהלימה להשקפת העולם שלנו. אלו בעצם הפרדיגמות שלנו שמבעדן אנו תופסים את המתרחש בעולם.

פעמים רבות אנו רואים זאת בהערכתנו לאנשים אחרים. הדרך שבה אנו תופסים אותם מכתיבה את מה שאנו רואים לגביהם. למשל, אם יש לך פרדיגמה שפלוני הוא מוצלח, תראה אז במעשיו “הוכחות” רבות לכך שתחזקנה פרדיגמה זו. מאידך, אדם אחר עשוי לחשוב שאותו פלוני הוא דווקא לא יוצלח, וגם הוא יוכל “להוכיח” זאת ב”עובדות” מתאימות לגבי התנהגותו הלא-יוצלחית של פלוני.

 

פילטר זה דומה לעקרון הפוקוס, אך שונה ממנו בכך שלא מדובר רק בהיבט טכני של התמקדות, אלא גם בהיבט תודעתי עמוק יותר, הקשור למערכת האמונות ולהשקפת העולם שלנו.

דוגמה נוספת לפילטר השני היא הדימוי העצמי שלנו: אנשים עם דימוי עצמי נמוך, נוטים לראות את עצמם כבלתי מסוגלים לבצע פעולות הקשורות במימוש עצמי, כמו למשל – פתיחת עסק חדש. לעומתם, אנשים עם דימוי עצמי גבוה, נוטים יותר לראות את עצמם כמסוגלים לבצע את אותן הפעולות.

על כך אמר הנרי פורד: אם אתה מאמין שאתה יכול, או אתה מאמין שאינך יכול, בשני המקרים אתה צודק.

 

“אנו לא רואים את העולם כמו שהוא, אנו רואים אותו כמו שאנחנו” (אנאיס נין)

אם כך, כבני אדם השקפות העולם שלנו שונות; כל אחד “מרכיב משקפיים” שונים שדרכם הוא רואה את העולם אחרת מאחרים; “המשקף” שדרכו אנחנו רואים את העולם הוא שקובע את חוויית המציאות שלנו.

השאלה היא עם אילו “משקפיים” אנו יוצאים לעולם מדי יום, איך הם עוצבו ואיך נוכל לשנות אותם, כך שהם ישרתו אותנו טוב יותר כדי להצליח ולשגשג. על כך, בהמשך הפרק.

 

שלושת הפילטרים שסקרתי כאן מעוותים את המציאות האובייקטיבית בדרך לתודעה הסובייקטיבית שלנו, פשוטו כמשמעו. אנחנו לא רואים את העולם כמו שהוא, אנחנו רואים אותו כמו שאנחנו. בעיניי, זהו אחד הדברים המופלאים בעולם; אנשים שונים רואים דברים זהים באופן אחר, הם נותנים משמעויות שונות לאותן עובדות. אחד יאמר: “יש ירידות בשוק, זה זמן למכור”; השני דווקא יגיד: “זו הזדמנות נדירה, זה הזמן לקנות”. פלוני רואה בהתרחשות מסוימת משבר, אלמוני רואה בה הזדמנות. אחד רואה כישלון, בעוד השני רואה דווקא הצלחה.

תאר לך שכל האנשים היו רואים ומפרשים את המציאות באופן זהה – העולם היה מקום מאוד משעמם לחיות בו, הלא כן? זהו אם כן אחד הדברים היפים בעולם: לכל אחד יש את שלושת הפילטרים, וכל אדם משתמש בהם אחרת ולכן רואה מציאות אחרת; פרשנות סובייקטיבית למציאות אובייקטיבית.

בפרק קט”ו בתהילים כתוב: “עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו“. אכן, כולנו רואים ושומעים. אך אין זאת אומרת שזה גם מה שנקלט בתודעה שלנו, כי שלושת הפילטרים מסננים, מעוותים ומשפיעים על המציאות שאנו חווים.”

עד כאן המובאה מהספר “להתרגל להצליח“.

 

ולפני הסיכום, הנה מה שנחשב בעיני לאחד העיוותים הגדולים ביותר שעשו 3 הפילטרים הללו לתודעה האנושית. אם נוסיף לכך שיקולים פוליטיים מכוונים (להבדיל מהפילטרים שהם אוטומטיים ואינם מכוונים), נגיע לדעתי לאחת הטעויות הגדולות שעשו מנהיגים בארץ ובעולם לפחות בעידן המודרני, שיהיה לצערי בכייה לדורות:

 

ועכשיו אל המסקנה:

רוב בני האדם אינם מודעים ל-3 הפילטרים הללו. אנו לא מבינים איך אחרים אינם רואים או שומעים את מה שאנו רואים או שומעים. אנו לא מבינים איך פספסנו הזדמנויות. אנו לא מודעים לכך שאם נשנה את הגישה והשקפת העולם שלנו – את הפילטרים שלנו – נוכל גם לשנות את המציאות שאנו חווים לטובתנו, כך שנפיק תוצאות טובות יותר בחיים שלנו.

 

לפני סיום, הנה ציטוט של מקרה מדהים שמסכם פוסט זה, כפי שכתב פרופ’ יורם יובל בתוכניתו “נפלאות התבונה”:

“בשנת 1984, כשהיא היתה בת 22, עברה הסטודנטית ג’ניפר תומפסון אונס אכזרי באיומי סכין בדירה שלה בברלינגטון, צפון קרולינה. בזמן האונס היא ניסתה לשנן לעצמה ולזכור היטב את מראה פניו של התוקף שלה, כדי שתוכל לזהות אותו מאוחר יותר. עוד באותו יום, בעזרת חוקרי המשטרה, היא הרכיבה קלסתרון של האנס כפי שזכרה אותו. על סמך הקלסתרון הזה הראו לה החוקרים צילום של רונלד קוטון, צעיר שחור עם עבר פלילי. “זה האיש”, היא אמרה. לאחר מכן, כשהוא עמד לפניה עם חשודים אחרים במסדר זיהוי חי, היא זיהתה את קוטון בוודאות מלאה. תומפסון אמרה מאוחר יותר, “קשה לי לתאר את השנאה ואת הזעם שחשתי כלפי האיש הזה”. קוטון נעצר, נשפט, הורשע, ונידון למאסר עולם.

בשנת 1987 התוודה בובי פול, שהיה אסיר באותו בית סוהר שבו ריצה קוטון את מאסר העולם שלו, שהוא זה שביצע את האונס. במשפט החוזר שנערך אז, התבקשה ג’ניפר תומפסון לזהות את פול. היא הצהירה בשבועה, מעל דוכן העדים, “מעולם לא ראיתי אותו. אין לי מושג מי האיש הזה”. קוטון המשיך לטעון שהוא חף מפשע, אבל זה לא עזר לו. הוא נשאר בכלא. חלפו עוד 8 שנים. בשנת 1995, בעזרת טכנולוגיות DNA חדשות, התברר בצורה חד-משמעית שבובי פול הוא אכן האנס. קוטון שוחרר מן הכלא לאחר שריצה בו 11 שנות מאסר.

לאחר השחרור שלו, קוטון נפגש עם תומפסון בכנסייה. היא סיפרה על הפגישה: “פשוט בכיתי. הסתכלתי עליו ואמרתי, ‘אם אגיד לך שוב ושוב, בכל דקה ובכל שעה של חיי, שאני מצטערת, האם תצליח לסלוח לי?’ והוא עשה את מה שלא יכולתי להעלות בדעתי. הוא התחיל לבכות בעצמו, ואמר ‘כבר סלחתי לך לפני שנים, ג’ניפר’.” בסופו של דבר השניים כתבו יחד ספר. עד היום הם מופיעים יחד ומספרים את סיפורם לשופטים, חוקרים, וסתם אנשים.”

פילטרים אנושיים שמעוותים את תפיסת המציאות, כבר אמרנו? וכל מילה נוספת מיותרת!

 

אסיים באמרת הנושא של פרק 3 בספר:

“כשאתה משנה את הדרך בה אתה מסתכל על הדברים, הדברים עליהם אתה מסתכל משתנים”
ד”ר וויין דיאר

 

רוצה לדעת איך לשנות לטובה את הדרך שאתה מסתכל על הדברים?

בשביל זה אתה צריך לקרוא את הספר המלא, או לפחות להתחיל עם 3 הפרקים הראשונים שלו, שניתנים להורדה בחינם מהאתר הזה. לחץ כאן, והקורס הדיגיטלי המשולב שיאפשר לך את היישום של הכל.

 

אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה בתגובות לכל שאלה שיש לך.

לשדרג את מערכת ההפעלה האנושית

מהו האוטומט שלפיו פועלים בני האדם?

פוסט זה הוא קטע מפרק 2 של ספרי “להתרגל להצליח” המעובד לפוסט.

מהו האוטומט שלפיו פועלים בני האדם?

אני מזכיר בכתביי הרבה את עקרון “האוטומט“. בעקרון זה אני מתכוון לדרך שבה פועלת “מערכת ההפעלה האנושית”. הכוונה היא בעיקר להיעדר הבחירה בהתנהלות היום-יומית שלנו: אנו פועלים בהתאם להרגלים (במובן הרחב של המילה) שרכשנו, פרי החינוך, התרבות וההתנסות שלנו בעולם, נעולים בפרדיגמות שלנו ומשוכנעים שזו הדרך הראויה להתנהל בעולם ואין בילתה, אך לא משיגים את התוצאות שאנו רוצים.

 

אז מה עושים עם זה? 

ראשית, הנה המחשה של עיקרון האוטומט בסרטון קצר של 3:53 דקות:

הנה מטפורה חביבה שממחישה היטב את עקרון האוטומט ונותנת פתח איך לצאת ממנו:

כתינוקות בני יום, אנו כמו מחשב חדש שקונים מהחנות: מערכת ההפעלה שלנו הכי חדישה, המחשב מגיב מהר, אין לו באגים, אין לו וירוסים, הכל “דופק” כמו שצריך, פשוט מושלם. בנוסף, המחשב נקי מאפליקציות ודאטה, לגמרי “לוח חלק”. כשאנו מביטים בפעוטות בני שנה עד שלוש שנים לערך, קל לראות כל זאת באנרגיה הבלתי נלאית שלהם, בתעוזה, ביכולות הלמידה המעולות ובמהירות התפיסה שלהם.

או אז הסביבה, בעיקר הורים ומחנכים, מתחילה לטעון ב”מחשב” החדיש אפליקציות ומידע. במקביל נוצרים גם באגים, מתחילות סתירות בין אפליקציות, מופיעים מסכים כחולים ונכנסים וירוסים ושאר מזיקים טכנולוגיים. וכך, מערכת ההפעלה הזו, שעבדה בצורה מושלמת כילדים, מתחילה לקרטע ולזייף.

כתוצאה מכך, בהגיענו לבגרות, מערכת ההפעלה שלנו, כמו במחשב ותיק, כבר אינה עובדת היטב. היא מאטה, נתקעת, מודיעה על שגיאות, מחייבת תחזוקה שוטפת ולעתים גם קורסת ודורשת הפעלה מחדש.

לכן, בכדי להחזיר ל”מחשב” שלנו את יכולותיו משכבר הימים, יש צורך לשדרג את מערכת ההפעלה שלו.

 

באופן מטפורי, זו העבודה שאני עושה עם לקוחותיי וזה מה שנדרש מאיתנו – לשדרג את מערכת ההפעלה האנושית שלנו: להוריד עדכונים חדשים של מערכת ההפעלה, לסתום פרצות בטיחות, לנקות את הווירוסים, לתקן את הבגים, להסיר אפליקציות שאין לנו בהן עוד צורך ולהתקין חדשות, למחוק מידע מיושן שסותם את הזיכרון, ועוד ועוד…

עד כאן האנלוגיה מושלמת והנה החריג: בנמשל לגבי בני האדם, אי אפשר לזרוק את המחשב ולקנות חדש… לכן, הפעולה הכי דרסטית שנוכל לעשות כשאין מנוס, היא לפרמט את הדיסק מחדש.

אם כך, התשובה לתפקוד מיטבי היא בתיקון מערכת ההפעלה, ולא כפי שרבים נוהגים. תאר לך את האבסורד הבא: המחשב המקרטע שלנו אינו מתפקד כהלכה ולא מפיק את הפלטים הרצויים, ואנו תולים את האשמה במוניטור ומחליפים אותו, או – גרוע יותר – לוקחים מרקר ומנסים לצייר על המוניטור את הפלט הרצוי. בדומה לכך נוהגים בני האדם עם ה”פלטים” בחייהם הממשיים. יש לאנשים נטייה לטפל בסימפטום ולא במקור, וזו טעות קשה. במהלך הספר אני מדגים כמה דוגמאות לגישה שגויה זו.

 

במציאות האנושית, הפעולות הדרושות מתמקדות בביצוע שינוי מנטלי מודע שמטרתו לחדש את מערכת ההפעלה האנושית שלנו כקדם: לשקם, לשפץ, לרענן ולהחזיר לה את אותה עוצמה, את אותה היכולת למצות את הפוטנציאל האנושי שלנו, כפי שחווינו כילדים.

איך עושים זאת? בכך עוסק שאר הספר.

רובין שארמה אמר פעם ש”מבוגרים הם ילדים שהתקלקלו”. זו אמירה מצוינת לסיים בה פוסט זה.

רוצה לשדרג את מערכת ההפעלה שלך? הנה ההזדמנות בלינק מעבר לקליק, וכל זה במחיר של ספר!

מעדיף קודם טעימה מהספר? 3 פרקים ראשונים ניתנים להורדה בחינם כאן.

 

אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה בתגובות לכל שאלה שיש לך.

מה קצה גבול היכולת שלך?

קצה גבול היכולת האנושית

אם חשבת שעשית כל מה שביכולתך בכל תחום כדי להצליח, הסרטון המדהים הזה יגרום לך לחשוב על זה שנית…

כבני אדם תוכנתנו לחשוב בקטן, לפחד ולא לדעת את יכולתנו האמיתית.

דורות של הורים שחוששים ודואגים לילדיהם העבירו להם זאת יום -יום, מבלי שהתכוונו לכך כלל, וחוזר חלילה – הילדים העבירו זאת כהורים לילדיהם הם.

נתקלתי בזה בפעם הראשונה בשרות הצבאי בצנחנים, שם מלמדים אותך ומוכיחים לך שאתה יכול ומסוגל להשיג הרבה יותר ממה שאתה חושב.

לאחר מכן ראיתי זאת שוב ושוב על עצמי, בהתמודדויות שנראו כבלתי אפשריות, למשל בשינוי הקריירה שלי.

ומאז 2006 אני בתפקיד המאמן שבסרטון: מעודד, תומך, מלהיב ונותן השראה להמוני בעלי עסקים ומשני קריירה שלא האמינו לאן הם מסוגלים להגיע.

על זה נאמר: “יגעת, מצאת, תאמין!”.

והנה עוד סרטון מדהים של השראה צרופה על נער שעשה מעל ומעבר ממה שציפו ממנו:

 

אני מזמין אותך לבדוק איך אוכל להיות המאמן שלך כדי להשיג דברים “בלתי אפשריים” בעסק שלך או בשינוי הקריירה שלך. כי “כל יעד עסקי אפשרי” בעיני.

זה היה אפשרי בשבילי, זה אפשרי גם בשבילך!

הנה כאן בקליק מעבר ללינק סיפור נוסף של השראה על התמודדות עם גבול האפשר

 

אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה בתגובות לכל שאלה שיש לך.

וידאו – מדוע אני רציונלי ופרקטי ובכל זאת אינני מצליח?

מדוע אני רציונלי ופרקטי ובכל זאת אני לא מצליח?

אני מכיר הרבה בעלי עסקים ומנהלים רציונליים ופרקטיים שטורחים ימים כלילות על העסק או על הקריירה שלהם, ובכל זאת הם לא מרוויחים את כמות הכסף שהם רוצים ויכולים להרוויח.

הם גם לומדים הרבה כלים וטכניקות להצלחה עסקית, אך כשהם מיישמים אותם משהו משתבש והתוצאות לא מגיעות.

בסרטון הבא אני מציג ב-11:22 דק’ את מודל פירמידת ההגשמה שפיתחתי, שמסביר מדוע זה קורה ומה הפתרון לבעיה:

 

הסרטון מסביר שזה לא רק מה שתעשה שיקבע את הצלחתך, אלא איך תעשה זאת:

  • מה ההרגלים שיושבים בבסיס העשייה שלך?
  • מהן האמונות המגבילות שיושבות עמוק בפנים ומחבלות בחריצות ובשקדנות שלך?
  • מה המצב הרגשי שלך בשעה שאתה פועל ומקדם את עצמך להצלחה?

התשובה אם כן היא לא בצד הריאלי-פיזי אלא בצד המנטלי-הווייתי.

בספר “להתרגל להצליח” אני מסביר את העיקרון של “פירמידת ההגשמה” הרבה יותר לעומק ונותן כלים איך ליישם אותו הלכה למעשה כדי להגשים ולהצליח.הספר הייחודי של חגי שלו, מאמן עסקי ומומחה לשינויים עסקיים
הספר הוא מדריך מעשי מלא למנהלים, משני קריירה ובעלי עסקים שעונה על השאלות:
– איך תוכל להפוך להיות האדם שמשיג את התוצאות שאתה רוצה להשיג?
– איך תיצור את התשתית ההווייתית האופטימלית, אותו Being שאני מדבר עליו בסרטון, שעל בסיסו תוכל לפעול (Doing) בצורה אפקטיבית הרבה יותר כדי להגשים ולהצליח?

הספר ניתן לרכישה בלינק הזה – לחץ כאן לרכישת הספר
ואם ברצונך במסגרת הליווי הכי טובה שלי למימוש עקרונות הספר הלכה למעשה בחיים ובעסקים,
תן קליק על הלינק הזה, ואם אתה שכיר ויש לך קריירה שאינה מספקת אותך כאן אפשר להתחיל בשינוי קריירה.

 

אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה לכל שאלה שיש לך.

יוצא לאור“:

וידאו – כלים מנטליים מנצחים לשיווק ומכירה מוצלחים

כלים מנטליים לשיווק ומכירות ולנטוורקינג

אפשר להאזין לאודיו של ההרצאה בפודקאסט של חגי כאן בקליק על הלינק.

אם יצא לך להשתתף בסדנאות או קורסים שמלמדים שיווק ומכירות, בוודאי למדת ותרגלת שלל כלים שיעזרו לך במכירה: מהם העקרונות של מכירה כלים מנטליים לשיווק ומכירות אפקטיביתאיך להציג את עצמך בדרך שיווקית, איך לנהל שיחה טלפונית עם לקוח פוטנציאלי, איך לנהל פגישת מכירה, איך לתמחר את המוצרים והשירותים שלך, איך לטפל בהתנגדויות, ועוד שלל כלים, כולם חשובים ומועילים.

על רובם של כלים אלו כבר כתבתי בבלוג שלי, ותוכל לגשת אליהם דרך הלינקים הנ”ל או ישירות בקטגוריית השיווק והמכירות בבלוג, הכוללת נכון לכתיבת פוסט זה 32 פוסטים, ועוד היד נטויה…

ואם אתה חרוץ ושקדן, בוודאי שיפרת מאד את מיומנויות השיווק והמכירה שלך בעקבות הכלים שלמדת.

אך האם אתה שבע רצון מהשיווק שלך? האם אתה מפיק את התוצאות שאתה רוצה בשיווק ובמכירות, מצליח לגייס מספיק לקוחות ומרוויח את כמות הכסף שאתה רוצה ויכול להרוויח?

 

אני יודע מניסיון של עבודה עם מאות אנשים שאצל מרבית בעלי העסקים התשובה היא שלילית.
והסיבה לאי מיצוי הפוטנציאל שלהם בשיווק ומכירות היא לרוב לא כלים וטכניקות שמלמדים בקורסים למכירות.

להמשך קריאה

שבע סיבות מדוע אינך ממצה את מלוא הפוטנציאל האנושי שלך

אימון עסקי ומאמן עסקי

אימון עסקי ומאמן עסקי

לאורך שנות עבודתי צברתי המון תובנות רק מעצם הניסיון הנצבר מאימון עסקי ואימון קריירה של לקוחותיי.
כזו היא התובנה היום. אני עומד לפרוס בפניך את הסיבות העיקריות מדוע אנשים ממצים רק 7-15% מהפוטנציאל שלהם.
חשוב על זה, יש לנו 100% פוטנציאל ואנו מממשים רק כעשירית ממנו. זה כמו שהמחשב שלך עובד על 10% מיכולת העיבוד שלו או הרכב שלך נוסע רק ב-10% מהמהירות המקסימלית שלו.

אתה בוודאי אומר לעצמך כעת: ומה אם הייתי יכול אפילו רק להכפיל ולשלש את מיצוי הפוטנציאל שלי? חשוב מה זה היה עושה לתוצאות שלך ולהצלחה שלך…


1.  כוחו של המוח הלא מודע

בפרק 6 של הספר שלי אני עוסק במסתרי המוח שלנו. אותה מסה של 1.5 ק”ג בגודל של אגרוף שאחראית על התפקוד שלנו, התפקוד של בן האנוש, המערכת הכי מורכבת ביקום. ולמוח הזה יש חלק נסתר, לא נגיש, שהוא מחשב העל האמיתי שלנו – המוח הלא-מודע. יתרה מכך, 95% מהתוצאות שלנו נקבעות ע”י חלק זה. מהו המוח הלא-מודע ואיך בכל זאת אפשר לגשת אליו כדי לתכנת את עצמנו להצלחה? על כל זאת ועוד בפרק 6 המובא לך בבלוג זה במלואו.
אם כן, הסיבה הראשונה שאנו לא ממצים את מלא הפוטנציאל שלנו היא שאנו לא יודעים לגשת למוח הלא-מודע שלנו ולרתום אותו כדי שיסייע לנו להצליח.

 2.  האם מותר האדם מן הבהמה?

כותרת פרובוקטיבית זו בחרתי לשים בראש פרק 7 בספר. מקובל לחשוב שאנו נעלים מן הבהמה בעיקר ביכולת הבחירה שלנו – לבני האדם יש יכולת לבחור בתגובתם בכל רגע ורגע. אך מה אם אנו פועלים באוטומט? מה אם מעשינו מתוכנתים בהתאם לחינוך שקיבלנו ולתרבות שספגנו במהלך חיינו? מה אם איננו ממש בוחרים בדרך כלל אם לכעוס, אם להחליט, אם להגיב, ואנו עושים זאת בצורה אוטומטית, ללא חשיבה, בהתאם לפרדיגמות והאמונות שסיגלנו לעצמנו במוח הלא-מודע? בקבלה אומרים שאנו 90% מהזמן באוטומט. ובאוטומט, אין בחירה. אם כך, לא ממש מותר האדם מן הבהמה, והנה הסיבה השנייה מדוע איננו ממצים את מלא הפוטנציאל שלנו – אנו פועלים לרוב באוטומט ולא מממשים מספיק את יכולת הבחירה. איך כן לממש את יכולת הבחירה? הכנס הרבה יותר התבוננות עצמית לחייך. קרא זאת כאן בפוסט.

 3.  “כשאתה משנה את הדרך בה אתה מסתכל על הדברים, הדברים עליהם אתה מסתכל משתנים”

אמרה זו של ד”ר וויין דיאר מהווה את אמרת הפתיחה של פרק 3 בספר. בפרק זה אני דן, בין היתר, ב-3 פילטרים שלנו שמעוותים את המציאות האובייקטיבית בדרך לתודעה הסובייקטיבית שלנו:
הפילטר הראשון הוא המוגבלות של החושים שלנו. החושים שלנו לא קולטים את כל המציאות שסביבנו: אנו לא רואים את כל תדרי האור (למשל: אינפרה-אדום, גלי רדיו, אולטרה-סגול), לא שומעים את כל תדרי הקול (כמו למשל תדר גבוה שכלבים שומעים), חוש הריח שלנו מוגבל יחסית לחיות וכך הלאה לגבי כל חוש.

הפילטר השני הוא עקרון הפוקוס, לו ייחדתי לאחרונה פוסט נפרד. במשפט אחד: מה שאנו מתמקדים בו גדל וממלא את עולמנו, ובשאר הפרטים שמסביב כלל איננו מבחינים.

הנה המחשה של עקרון הפוקוס בהרצאה שהעברתי:

הפילטר השלישי אומר שאנו קולטים בסביבתנו רק מה שהוא בהלימה להשקפת העולם שלנו. כך שאם למשל הדימוי העצמי שלי נמוך, אני כל הזמן מקבל “הוכחות ועובדות” לכך מהסביבה.

התוצאה המשולבת של 3 הפילטרים הללו שאנו בצורה לא מודעת רואים את העולם כמו שאנחנו, בצורה מאד סובייקטיבית, ולא כמו שהוא. וזו הסיבה השלישית מדוע איננו ממצים את מלוא הפוטנציאל שלנו.

4.  צורך מופרז בשליטה, התנגדות ושיפוטיות

שלושת המושגים הנ”ל מאד קשורים זה לזה וכל אחד מהם הוא עולם ומלואו וראוי לפוסט נפרד. ואכן, כתבתי כבר על ההתנגדות ועל השיפוטיות. שתי אלו האחרונות הן התנהגויות אוטומטיות שתוקעות מקלות בגלגלים של ההצלחה ופוגעות במיצוי הפוטנציאל האנושי שלנו. דומה להם הוא הצורך בשליטה.

אנחנו כבני אדם רוצים מאוד לשלוט בכל הדברים שקורים סביבנו. במערכון הידוע של “הגשש החיוור” מונה אוהד בית”ר ירושלים את הדרישות שלהם כאוהדים של הקבוצה: “אנחנו גם רוצים לקבוע, פעם אחת ולתמיד, מי יהיה השחקנים, מי יהיו המאמנים, מה תהייה התוצאה, ומה יהיה מזג האוויר…“. כאן אנו צוחקים בהנאה למשמע האבסורד. אך האבסורד האמיתי הוא שרובנו נוהגים כך ביום-יום שלנו. כי בכל פעם שאנו מקטרים, מתלוננים ומתייחסים למשהו שאינו בשליטתנו כ”לא בסדר” (מזג האוויר, הדרך שבה גידלו אותנו הורינו, הטעות שעשינו בגיל עשרים ושתיים כשלא…), אנו יורדים מתחת לקו, ופוגעים פגיעה אנושה בהצלחתנו.

אם כך, צורך מופרז בשליטה, התנגדות אוטומטית ללא אבחנה ושיפוטיות כלפי אחרים ועצמית, הם הסיבה הרביעית מדוע אנו לא ממצים את מלוא הפוטנציאל האנושי.

5.  רגשות שליליים לא נשלטים

כמה פעמים אנו נמצאים מתחת לקו, חסרי אנרגיה וחשק כדי ליזום ולפעול לקידום מטרותינו?
בפוסט נפרד הסברתי איך הרגשות שלנו הן לעולם התוצאה של המחשבות. מודל אפר”ת הידוע מסביר זאת.  הבעיה היא שאיש לא לימד אותנו איך לשלוט במחשבות. התוצאה היא שהמחשבות הן אוטומטית, נסבות לרוב כברירת מחדל על הבעיות והקשיים שלנו בחיים, ולכן רובינו חווים רגשות שליליים בלתי נשלטים. זו הסיבה החמישית מדוע איננו ממצים את הפוטנציאל שלנו.  אם כך, המפתח הוא ללמוד באמצעות מודל אפר”ת לשלוט במחשבות וכך להקטין במידה ניכרת את הרגשות השליליים. התוצאה תהייה שנוכל לשהות יותר מעל לקו עם אנרגיה גבוהה יותר שתאפשר לנו לפעול וליזום באופ”ק חיובי (אפקטיביות, פרודוקטיביות וקונסטרוקטיביות).

6.  מיקוד שליטה חיצוני

יש לנו תכונה מאוד אנושית, והנה היא בפשטות: אנו מצפים שיקרה לנו משהו טוב בלי שנצטרך לעמול בשבילו.

לדוגמא: אנו מחכים שנזכה בפיס, מחכים שהדוד העשיר מאמריקה ימות (חס וחלילה), או שפתאום תבוא לנו איזו שהיא הארה, נתעורר מאיזה שהוא חלום בלהות ונגלה שכל הקשיים שלנו נעלמו. זהו מנגנון מובנה היטב בתוכינו, כעין “פצצת חיוביות מתקתקת “, שכל הזמן חיה ואנו מאמינים שהיא עתידה יום אחד “להתפוצץ”, ולפתע כל הדברים הטובים יקרו מעצמם.
באנגלית זה נשמע מצוין: …Some Day, Some Time

צר לי לבשר לכם שהציפייה הזאת מטרפדת אותנו, מעכבת והיא הסיבה השישית מדוע איננו ממצים מלא הפוטנציאל שלנו. בשפה המקצועית קוראים לזה “מיקוד שליטה חיצוני”. מפאת חשיבות הנושא, ייחדתי לכך סדרה של 3 פוסטים אותם תוכל לקרוא כאן. הפתרון הוא כמובן קודם כל להבין שיש לנו יכולות להתמודד עם כל אתגר וקושי בחיינו. ואז, לקחת אחריות מלאה על חיינו ולראות את עצמנו כגורם היחידי והבלעדי להצלחתנו.

 7.  זה לא מה שתעשה שייקבע את הצלחתך, אלא איך תעשה זאת

בסיבה זו אני עוסק בהרחבה בפרק 2 בספר שבאפשרותך להוריד בחינם בלינק הזה.

זה לא מה שבעלי העסקים או מנהלי הקריירה יעשו שיקבע את הצלחתם, אלא איך הם יעשו זאת: מה המצב הרגשי שלהם? מה ההרגלים שיושבים בבסיס עשייתם? מהן האמונות המגבילות שיושבות עמוק בפנים ומחבלות בחריצות ובשקדנות שלהם? במילים אחרות התשובה היא לא בצד הריאלי-הפיזי אלא בצד המנטלי-ההווייתי.

בפוסט נפרד הצגתי מודל שאני משתמש בו כדי להסביר זאת וקורא לו “פירמידת ההגשמה“. היעדר התובנה שאנו קודם כל Human Being, שהכל מתחיל ב- Being, ושאת ה- Being הזה אפשר לפתח ולרתום לטובתנו, היא הסיבה השביעית מדוע איננו ממצים את מלוא הפוטנציאל האנושי שלנו.

— הבשורה הטובה היא שיש דרכים להתמודד עם כל המעצורים הללו; יש דרכים להגדיל פי כמה את מיצוי הפוטנציאל האנושי שלנו, לשגשג ולהצליח; בכך בדיוק עוסק הספר שלישהפרקים הראשונים שלו  זמינים להורדה בחינם. לחץ כאן כדי להוריד את הפרקים ולקבל גם שפע תכנים משלימים ומעשירים להתפתחות האישית שלך.

את הספר המלא באפשרותך לרכוש כאן בהנחה עד הבית.

אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה לכל שאלה שיש לך.

להרחבה על נושא זה ראה את הסרטון שבע דרכים למצות את הפוטנציאל העסקי שלך ולהצליח

פיתוח אישי“:

להתמקד בעיקר = להתקדם באופן ניכר

איך להיפטר משיפוטיות עצמית

[פוסט זה הינו קטע ערוך לפוסט מתוך פרק מס’ 3 בספר שלי “להתרגל להצליח”עיקרון הפוקוס באימון עסקי

עד כמה המיקוד שלנו משפיע על היכולת שלנו להשיג תוצאות ולהצליח?
הרבה יותר ממה שרוב האנשים חושבים. פוסט זה מסביר מדוע.
ואתחיל עם מבוא קצר שמסביר איך עובד המוח המודע שלנו.

 

יכולתו המוגבלת של המוח המודע

המוח המודע שלנו, בו אנו משתמשים בשגרת יומנו לחשיבה ופעולות קוגניטיביות, יכול לטפל בדבר אחד בלבד בכל רגע נתון. כלומר, בניגוד לסברה של הרבה אנשים, בני האדם אינם מסוגלים לתפקד בריבוי-משימות (מולטי-טסקינג), אלא אם בו בזמן מבוצעות גם משימות בצורה אוטומטית, כהרגל, על-ידי המוח הלא-מודע.

לדוגמה: בוודאי קרה לך שנהגת בדרך הביתה שקוע במחשבות או עסוק בשיחת טלפון, ופתאום הגעת הביתה מבלי לזכור את הדרך. ברור שראית את הדרך ובכל זאת אינך זוכר אותה. מדוע? מכיוון שמי שנהג ברכב הוא המוח הלא-מודע שלך (הרגל אוטומטי). המוח המודע שלך היה עסוק בדבר אחד ולכן הוא לא היה מסוגל לעסוק בעוד דבר – “לראות” את הדרך.

דוגמה אחרת: כשאתה פוגש אדם שאינך מכיר, אומר את שמך והוא אומר את שמו, האם קרה לך שאחרי זמן מה אתה פתאום שם לב שבעצם לא קלטת את שמו? אוזניך שמעו, אך המוח המודע שלך לא קלט, כי הוא היה עסוק במשהו אחר: אולי במבוכה שחשת בעת ההיכרות עם אדם זר, אולי בחזות של האדם שמולך, או אפילו סתם בטרדות היום-יום . יתרה מכך, לפעמים זה קורה לא רק עם מילה בודדת כמו השם של האדם שמולך, אלא עם קטע שלם מדבריו. המחשבה שלך נודדת, מעסיקה את המוח המודע שלך, ואז הוא אינו קולט את דברי בן השיח שלך.

דוגמאות אלו ורבות אחרות מלמדות אותנו שהמוח המודע שלנו יכול לקלוט ולעסוק אך ורק בדבר אחד בו בזמן. אגב, בניגוד למה שמקובל להאמין, כלל זה נכון גם לגבי נשים. יכולתן לריבוי משימות באה לידי ביטוי רק אם בצד הפעלת המוח המודע (למשל – בשיחת טלפון), הן עוסקות במלאכה אחרת שגרתית, שהיא הרגל המבוצע על ידי המוח הלא-מודע שלהן. ייתכן ונשים גמישות יותר במעבר מהיר של המוח המודע שלהן מעניין לעניין, אך זהו נושא אחר שאינו מענייננו כאן.

ואם אתה מעדיף לקבל את עיקרון הפוקוס דווקא בסרטון, הנה זה כאן בקצרה לפניך (6:39 דק’):

 

“במה שאתה מתמקד, לשם אתה מתקדם” אלכס זיו

מכאן, ברור שהשאלה במה עסוק המוח המודע שלנו בכל רגע היא קריטית. כי זה הדבר שממלא את תודעתנו ותופס את תשומת לבנו, בעוד שדברים אחרים, חשובים ככל שיהיו, נדחקים הצדה ונזנחים.
זהו עקרון היסוד הראשון לגבי “מערכת ההפעלה האנושית“, אותו אני מכנה עקרון הפוקוס.
עקרון זה אומר בפשטות: מה שאתה מתמקד בו ממלא את עולמך ו”גדל”, בעוד כל שאר הדברים בעולמך לפעמים “לא קיימים”.

לפני שנרחיב על עיקרון הפוקוס ועל משמעותו, בואו נראה עוד כמה דוגמאות לקיומו בחיינו:
למשל, אנחנו אומרים שאישה בהריון רואה סביבה עוד נשים בהריון; או אם קנית רכב מסוג מסוים, אתה פתאום רואה הרבה מכוניות כאלו.

הנה סרטון שמדגים מטפורה על עיקרון הפוקוס:

 

הנה גם סיפור אישי שלי הממחיש בצורה נפלאה את עיקרון הפוקוס:
ערב אחד התקשרה אלי בתי בשעה עשר בלילה וביקשה שאקנה לה מברשת שיניים. היא בדיוק חזרה ממחנה צופים ולמחרת היתה צריכה לנסוע למחנה נוסף, כאשר בדרך איבדה את מברשת השיניים שלה. בשעה בה היא התקשרה אלי בדיוק יצאתי לדרכי הביתה, מיד לאחר שסיימתי אימון ספורט במכון בגבעתיים, בו אני מתאמן פעמיים בשבוע כבר עשר שנים. מיד התחלתי לגלגל במוחי את הדרך הביתה, תוהה איפה אמצא בשעה הזו סופרמרקט פתוח בו אוכל לקנות את מברשת השיניים. מסקנתי היתה שאצטרך לסטות מהדרך הרגילה והקצרה הביתה, אך אמרתי לעצמי: “שים לב לדרך, אולי בכל זאת תמצא סופרמרקט פתוח בשעה הזו”.

לא עברו שניות ספורות והגעתי לפנייה ימינה, מקום שכבר הייתי בו כאלף פעם. כהרגלי הבטתי שמאלה כדי לראות אם בא רכב לפני שאני פונה, ואז גיליתי להפתעתי ממש מולי את “מינימרקט החברים“, פתוח, מוכן ומזומן בשבילי. עד אותו רגע, למרות שעיני הביטו לכיוונו אלף פעם, “לא ראיתי” את המינימרקט. כמובן, הוא היה קיים שם תמיד, אך עד כה התודעה שלי לא חיפשה אותו, כי לא הייתי צריך סופרמרקט בשעות האלו בעבר ולכן גם לא הבחנתי בו; עד הרגע בו הייתי זקוק לו.
שמח וטוב לב קניתי את מברשת השיניים עבור בתי ושוב נוכחתי, בפעם המי יודע כמה, עד כמה עוצמתי הוא עקרון הפוקוס.

בטוחני שגם לך ישנן לא מעט דוגמאות ליישום העיקרון הזה בחייך.

הנה עוד דומה מהרצאה שהעברתי:

 

אז מה אנו למדים מעיקרון הפוקוס?

רוב בני האדם לא מודעים לעקרון הפוקוס. לכן, הם אינם רותמים אותו לטובתם, בהתמקדות בדברים החשובים להם בחיים. במקום זאת, הפוקוס שלהם הוא אוטומטי והרבה פעמים מופנה דווקא לקשיים ולבעיות בחיים, מגדיל אותם, תופס את תודעתם, ומונע מהם לראות את ההזדמנויות והאפשרויות העומדים לפניהם.

אם נבחן זאת בתשומת לב, ניווכח שמינקות ועד בגרות, אין מספיק איזון בין החיובי והשלילי בתקשורת ובתרבות שלנו. עודף פוקוס על השלילי “מגדיל” אותו, ממלא את שגרת יומנו, מעסיק את המוח המודע שלנו שיכול לעסוק רק בדבר אחד בו-זמנית, דוחק את החיובי, מפעפע למוח הלא-מודע של מרבית האנשים, וכך “מתכנת” אותם לשליליות. ומעל לכל, התנהלות זו היא אוטומטית ונעשית בחוסר מודעות באשר להשלכותיה ההרסניות.

המסקנה הבלתי נמנעת היא שרוב בני האדם אינם ממצים את הפוטנציאל שלהם מכיוון שהם מפוקסים יותר על הסכנות והסיכונים בחייהם, על השלילי, החששות והאפשרות להיכשל, מאשר על האפשרויות, על ההזדמנויות, על החיובי, על ההצלחה, ועל מה שעובד בחייהם. בהיעדר מספיק פוקוס על חיובי- ההצלחה, השגשוג, הרווחה, שביעות הרצון והאושר שלהם בחיים נפגעים.

 

הדבר דומה ללוליין על חבל שחושב כל הזמן על סכנת הנפילה. נכון, הוא בשלב זה או אחר באמת ימעד וייפול…
לכן, בכל תהליך שינוי עלינו קודם כל להיות מודעים לעיקרון הפוקוס, להתבונן בפוקוס האוטומטי השלילי שלנו תוך הכרה בנזק שהוא גורם במוח המודע שלנו, ולבחור לשנותו ולהתמקד בחוזקות שלנו, במה שעובד בחיינו, באפשרויות ובהזדמנויות.

אסיים פוסט זה עם אמרתה של הלן קלר סופרת ופעילה חברתית אמריקאית, שנודעה בזכות התמודדותה במגבלותיה בהיותה חירשת-עיוורת, מגיל צעיר מאוד:

תמיד כשנסגרת דלת אחת, נפתחת דלת אחרת. הבעיה בנו בני האדם שאנו נשארים בוהים בדלת הסגורה ולכן איננו רואים את זו שנפתחה“.

באפשרותך לקרוא עוד בספר שלי בפרקים הראשונים של הספר שניתנים להורדה בחינם בלינק הזה.

או לקנות את הדבר האמיתי, כל הספר – לחץ כאן לרכישת הספר

 

אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה לכל שאלה שיש לך.

יוצא לאור!“:

מאיפה היה לך האומץ? איך לעשות שינוי קריירה באמצע החיים?

אומץ לשינוי קריירה

מאז השינוי שלי ב-2005 ובעיקר לאחר ההוצאה לאור של הספר שלי – להתרגל להצליח, שואלים אותי רבים:

אומץ לשינוי קריירה
כל שינוי הוא אתגר

“מאיפה היה לך את האומץ לעזוב משרה טובה והכנסה נדיבה, ללא אלטרנטיבה תעסוקתית?”

בפוסט זה אענה על השאלה ואתן לך השראה להתמודד ביתר הצלחה עם שינויים בחייך.

 

 

זה בכלל לא האומץ

האמת, בכלל לא הרגשתי אמיץ בעת שבחודש נובמבר 2005 החלטתי להתפטר מעבודתי כמעט בהחלטה של רגע. הייתי כל כך עסוק בתסכול, כאב וחוסר אונים, שפשוט הייתי חייב לברוח מהם, רחוק ככל האפשר. השנתיים הקודמות, ובעיקר החודשיים האחרונים, כל כך השפיפו אותי, שהייתי חייב להשתחרר מעניבת החנק של המציאות האומללה שהייתי בתוכה.
מסתבר, שכשאדם מאד לא מאושר בהווה שלו, הוא מוכן “למעשי התאבדות” רק כדי לברוח מהכאב. כתבתי על כך בעבר בפוסט הכאב דוחף אותך עד שהחזון שלך מושך אותך, שמסביר היטב את הרעיון.

כך, מצאתי את עצמי ללא עבודה, אבל עם חופש לנשמה וסקרנות כלפי מה צופן לי העתיד. כמובן, גם לא מעט פחדים היו שם. כמפרנס עיקרי במשפחתי שתלוי בהכנסה השוטפת למחייה, חששתי מה יקרה כאשר יאזלו חסכונותיי. אך שוב, הבריחה מהכאב היתה מטרתי העיקרית והיא האפילה, בשלב זה, על הפחד.

 

אין הפחדן למֵד

אם כך, תסכול וכאב הם דרך מצוינת להתגבר על הפחדים, לקבל בּוּסט רגעי של אומץ, להחליט ברגע, ולהתחיל שינוי משמעותי.

רגע אח”כ, צריך משאבים אחרים כדי להמשיך את תהליך השינוי. הנה כמה מאלו שאני השתמשתי בהם באותם ימים של חוסר וודאות וחיפוש דרכי בקריירה:

תעוזה

אבן שושן מגדיר תעוזה כ”גבורה נפשית”. האמת, כולנו גיבורים. לכולנו יש “סיפורי גבורה” כתוצאה מאירועים שחווינו במהלך חיינו. כולנו ידענו בעבר להתחבר לרוח האדם שבנו ולעשות דברים מופלאים, גם אם קטנים ורגעיים. לרוב, אלו לא נראים לנו כמעשי גבורה. “בסך הכל רציתי לחזור הביתה בשלום” אנו נוהגים לומר…

הרעיון שלי פשוט: התמקדו באפשרות, בהזדמנות, במה שעובד בחייכם, בחצי הכוס המלאה. זהו “עיקרון הפוקוס“, עליו אני מרחיב בפרק 3 בספר שלי. במקום לעסוק בפחדים, התמקדו במה לעשות כדי לשפר את מצבכם. גישה זו היא תעוזה במיטבה, היא מחוללת “סיפורי גבורה“. זהו גם המאפיין של אנשים מצליחים, לכולנו יש את זה, ובאפשרותנו להתחבר לעוצמה זו של רוח שאדם שלנו באמצעות עיקרון הפוקוס.

 

שבירת פרדיגמות

כתבתי על פרדיגמות וחשיבותן בתהליך השינוי בפוסט לבצע שינוי עם פרדיגמות חדשות. כאן אני רוצה לשתף בפרדיגמה אחת מרכזית שתקעה אותי. רק כששחררתי אותה,  נפתח לי פתח רחב לשינוי, דרכו גם מצאתי תעצומות נפש לבצעו הלכה למעשה.

כשכיר, עם מנטליות של שכיר, הייתי מאד תלוי במשכורת הדשנה שלי (מעל 30,000 ש”ח לחודש עם רכב ותוספות נדיבות, ביוקר המחיה של שנת 2005). הפרדיגמה שתקעה אותי היתה: “עד שאני לא מוצא מקור הכנסה חלופי באותו סדר הגודל אני לא עושה שינוי”. קל לראות שאין כמעט מצב לשנות עיסוק ולפתוח עסק חדש עם הכנסה מידית כזו.  ולכן, רק כאשר שיניתי את הפרדיגמה ואמרתי לעצמי: “זה בסדר לאכול את החסכונות בטווח הקצר כדי שאוכל למצוא את ייעודי ולפתח מקור הכנסה חלופי”  – הפכתי למוכן מנטלית להתמודד עם השינוי.

מה הפרדיגמה התוקעת שלכם? היעזרו בכלי שאלון מיפוי פרדיגמות שבבלוג שלי כדי לשנות אותה.

 

האדם מחפש משמעות

ספרו של ויקטור פרנקל “האדם מחפש משמעות” נתן לי אנרגיה ותנופה. הבנתי שללא משמעות חדשה בקריירה שלי אתקשה לפעול ולחזור למעגל העבודה. לכן, כאשר גיליתי את הייעוד שלי כארבעה חודשים לאחר שסיימתי את עבודתי כשכיר, רווח לי מאד וחיי התמלאו בתוכן חדש. תוכן זה, ההכרה שהייעוד שלי הוא לאפשר לאנשים מסביבי למצות את הפוטנציאל העסקי שלהם כדי להרוויח יותר כסף,  עזר לי מאד  להתמקד בעשייה אפקטיבית שהניבה תוצאות. ייעוד היא מילה מורכבת, אך שורשית ובסיסית. היום, ברור לי שלכל אדם יש ייעוד בחיים ואחד האתגרים הגדולים שלנו זה למצוא אותו. בדיוק לשם כך פיתחתי את התהליך “מצא את ייעודך“.

וזו גם עצתי למי מיכם שמתברבר בחייו בכלל ובקריירה שלו בפרט. חפשו את המשמעות בחיים שלכם, את הייעוד, את ה”מה” שידליק אתכם, שייתן לכם את התעוזה להתגבר על הפחדים ולהשיג תוצאות יוצאות מהכלל. זה המתכון לפיו אנשים רגילים עושים דברים בלתי רגילים. אני מאד מזדהה עם אמרתו של ניטשה שרלבנטית כאן מאד:  “מי שיש לו בעבור מה לחיות יכול לסבול כל איך“.

 

תמיכה מהסביבה

3 גורמים תמכו בי בימי השינוי הראשונים וסייעו לי מאד לעבור את התקופה הקשה:

  • אסנת זוגתי היתה לצידי ותמכה בי. היא הזכירה לי את יכולותיי, את הישגיי בעבר והאמינה ביכולתי להתגבר על המשבר ולא לוותר. “תודה אסנתי”, כבר אמרתי?  😀
  • הקפתי את עצמי באנשים שחוו שינוי כמוני וידענו לתמוך ולהעצים איש את רעהו. דווקא המקום של לתמוך באחרים ולסייע להם נותן לנו לעיתים עוצמות מופלאות.
  • ניתקתי את עצמי מתלאות העולם והתמקדתי בתכנים מעצימים. מדובר בספרים, תוכניות וחומרים שונים שאספתי באינטרנט, בכתב, באודיו ובוידאו. כולם נתנו לי השראה, פתחו לי אופקים ללמידה חדשה, והכניסו אותי עמוק לתהליך מרתק של התפתחות אישית, צמיחה וגדילה.

אלו אם כן כמה דרכים כדי לאזור אומץ ולהתמודד בהצלחה בנתיבי השינוי שלכם.

 

ולפני סיום, כמה טיפים איך לבצע שינוי קריירה שקשה לך לעשות אותו, שנתתי בראיון לגלי צהל (3:38 דק’):

 

אסיים פוסט זה עם אמרתו של גנדי, איתה גם בחרתי לפתוח את הפרק הראשון בספרי: “היה אתה השינוי שאתה רוצה לראות בעולם“.

באפשרותך לקרוא את סיפור שינוי הקריירה המלא שלי בפרקים הראשונים של הספר שלי שניתנים להורדה בחינם בלינק הזה.

קרא עוד באתר זה על אימון לשינוי קריירה – איך אוכל לסייע לך לעשות שינוי קריירה כמו שאני עשיתי.

 

הספר המודפס או הדיגיטלי בהנחה ניתנים לרכישה בלינק הזה – לחץ כאן לרכישת הספר

 

אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה לכל שאלה שיש לך.

פרפקציוניזם – “עד שזה לא מושלם אני לא משחרר”

פרפקציוניזם

השבוע נפגשתי עם לקוח שלי בשם צ’רלי (שם בדוי) לפגישה מס’ 4 בתוכנית האימון העסקי שלו. מה שעמד ברקע זה אי עמידתו במשימות התוכנית עד כה.

המחויבות שלי ללקוח במקרה זה היא לברר את השורשים לכך, לסייע לו להיכנס לתוכנית ולהתחיל לבצע את המשימות. פרפקציוניזם

 

אני חייב להודות שמקרים כאלו הם די שכיחים. למרבית האנשים, שינוי מעורר התנגדות פנימית, בוודאי מנטלית ולעיתים גם פיזית (=כימיה בגוף), והתוצאה היא חבלי לידה בהתמסרות לתהליך האימון והפקת המירב ממנו.
בדר”כ, הדרך שלי לסייע ללקוח להיכנס לתוכנית היא באמצעות מיקוד שליטה פנימי. לא ארחיב כאן עוד על כך, רק אומר שמדובר בנכונות הלקוח לקחת אחריות מלאה לתהליך ולהפסיק “לחכות למשיח” – שדברים טובים ייקרו לו מבלי שיצטרך לטרוח ולעמול כלל…

בהתאם, שוחחתי עם צ’רלי על מחויבות, אחריות והתמודדות עם ההתנגדות המוטבעת בנו לשינויים. לצערי, לא פגעתי 🙁 . הלכתי שולל אחרי הפרדיגמה הרגילה שאני מכיר, אך היא לא הסבירה את הסיטואציה.

 

ואז הגיעה שאלת המפתח:

שאלתי את צ’רלי: “מה באמת מעכב אותך לשלוח אלי את המשימות?“. צ’רלי ענה: “עד שזה לא מושלם אני לא משחרר“. כאדם שהיה חולה בעבר “במחלה”, מיד הבנתי שצ’רלי הוא פרפקציוניסט, ושפרדיגמת הפרפקציוניזם תוקעת את ביצוע המשימות ואת תהליך השינוי. מכאן, הדרך לשחרור התקיעות ברורה, כפי שתקראו בפוסט זה.

למותר לציין שפרפקציוניזם הוא הרגל תוקע, כי בעידן שבו אף פעם אין לנו מספיק זמן כדי לעמוד בכל משימותינו, הפרפקציוניזם תובע הרבה יותר מידי זמן ומשאבים לכל משימה, קטנה כגדולה, פוגע בהספק שלנו ומכאן גם בתוצאות שאנו מפיקים.

מטרת פוסט זה לתת כלים להתמודד עם פרפקציוניזם ולהתגבר עליו. 

 

ולפני כן, דגש חשוב:

אין באמור בפוסט זה כדי לשלול יסודיות, מקצועיות ושירותיות. אני ממש לא מעודד לחפף ולעגל פינות. אך אני טוען שגישת “הכל או לא כלום” היא שגויה. לכל הרגל יש סקלת כיול. השאלה היא איפה אנו ממקמים את עצמנו על הסקלה. הפרפקציוניסט נמצא בקצה הסקלה וזו טעות. זה קיצוניות, זה בעייתי וזה תוקע. כל אחד יבחר את הנקודה שלו על הסקלה, אך במקום שזה יקרה אוטומטית, לרוב בקיצוניות,, אני מעודד לעשות זאת בצורה מודעת, תוך הבנת כל השיקולים, היתרונות והחסרונות.

פוסט זה יסייע לך לבחור את הנקודה המתאימה לך על הסקלה. 

 

להחליף את הפרדיגמה

ראשית, פרפקציוניזם מוגדר במילון אבן שושן כ- “הַשְּׁאִיפָה לִשְׁלֵמוּת, הַנְּטִיָּה לַעֲשׂוֹת כָּל דָּבָר בָּאֹפֶן הַמֻּשְׁלָם בְּיוֹתֵר”. ההגדרה שלי לפרפקציוניזם היא קצת שונה: “היכולת לראות ולזהות דברים שאף אחד אחר לא רואה, או שלאף אחד זה לא חשוב, ולתקן אותם“. מהגדרה זו ברור שאין בגישה פרפקציוניסטית תועלת לסביבה, ואם רק בהשקפת העולם שלנו עסקינן, אז אין שום סיבה שלא נשנה אותה כדי להפוך את עבודתנו לכזו עם אופ”ק חיובי: אפקטיבית, פרודוקטיבית וקונסטרוקטיבית.

בהתאם, פרפקציוניזם הוא פרדיגמה. ופרדיגמות אפשר לשנות לפי השיטה שהארתי בפוסט נפרד. מהן אם כן הפרדיגמות החדשות שכדאי לאמץ במקום פרפקציוניזם? הנה כמה הצעות:

  1. מושלם זה לא פרקטי, אני יסודי ומקפיד על הפרטים עד המקום שבו אחרים לא מבחינים בהבדל
  2. גם 90% זה טוב מאד
  3. אני מקפיד על העיקר ומוכן לוותר על הטפל

כאמור, אני מפנה אתכם לפוסט הפרדיגמות כדי ללמוד איך משנים פרדיגמות.

 

התמקדו במסר, לא בטעויות

לרובינו יש נטייה אוטומטית לטפל בבעיות בחיינו ולסלק אותן. הבעיה היא שעיסוק בבעיות מגדיל אותן ומונע מאיתנו את היכולת להתמקד בפתרונות. בפשטות, עיקרון הפוקוס אומר שהמוח המודע שלנו יכול להתמקד אך ורק בדבר אחד: או בבעיות או בפתרונות שלהן, אך לא בשתיהן בו זמנית. בהתאם, לבעלי פרדיגמת הפרפקציוניזם, אני ממליץ להתמקד בשאלה האם המסר שלנו עבר, האם הצד השני מבין, האם הלקוח שבע רצון, והאם הצלחנו להבהיר את כוונותינו. או אז, נראה ונטפל בדברים חשובים בהרבה מתיקון נוסף פה או שם, שאיש מלבדינו אינו מבחין בו.

 

 לא כל טעות היא כישלון

החינוך שקיבלנו מבקר בעוצמה רבה טעויות. זה לא לגיטימי בתרבות שלנו לטעות. על טעויות מענישים: מערכת המשפט, ההורים, המחנכים והמנהלים במקומות העבודה. במאמר מוסגר נגיד שגישה זו מעודדת בינוניות, כי רובינו קודם כל רוצה להימנע מכאב (=טעות) לפני שאנו חווים הנאה הכרוכה בהישג ובהגשמה. בהקשר לפרפקציוניזם, קל לראות שלפרפקציוניסטים עדיף להימנע מטעות בכל מחיר, והמחיר כאמור גדול מאד.
לכן, הדרך להירפא מפרפקציוניזם היא לשנות את הפרדיגמה לגבי טעויות. לא כל טעות היא כישלון, כפי שלעיתים קרובות אנו מפרשים בתרבות שלנו. אמירות כמו: “נכשלתי בבחינה, נכשלתי בטסט, כשלתי בביצוע תפקידי”, ועוד, מרמזות על הגזמה רבה בפרשנות. אז גבירותיי ורבותיי, בואו נכיר בכך שלא כל טעות היא כישלון; שטעות היא לגיטימית ובכלל מאפיינת אנשים מצליחים; והאמרה הבאה שלי היא אולי קלישאה, אבל מאד משקפת את המציאות:
מי שלא לוקח סיכון, לא מעז. מי שלא מעז, לא מנסה. מי שלא מנסה לא טועה, ומי שלא טועה לא מצליח“.

 

וכדוגמה נוספת, אני מביא את חברת מיקרוסופט, שהאסטרטגיה שלה שלא להוציא מוצר מושלם לשוק היא אחד מגורמי ההצלחה שלה. אז אם למיקרוסופט מותר, מי אנו שנשאף לשלמות בתוצרים שלנו?

לכן, אם אתם פרפקציוניסטים, שנו את הפרדיגמה שלכם לגבי טעויות והרשו לעצמכם לטעות, תוך בקרה עצמית ויסודיות, במגמה לגדר את הסיכון, אך כמובן לא להימנע ממנו לגמרי דרך בדיקה חוזרת ונשנית שבע פעמים…

 

 מה מלמדת אותנו הכלכלה

כלכלה, כידוע, היא מדע היעילות. אז בואו נבדוק 2 מודלים בכלכלה שמאירים לנו עד כמה פרפקציוניזם אינו יעיל. שימו לב – מי שלא למד כלכלה, עלול לחשוב שהם מסובכים, אך בעצם יש בהם הרבה היגיון פשוט.

  1. עיקרון פארטו – ידוע יותר כחוק 80-20. העיקרון אומר שכדי להפיק 80% מהתוצאות, עלינו להשקיע 20% מהתשומות הדרושות להפיק 100% מהתוצאות (=שלמות). דוגמה לעיקרון: 20% מהבגדים בארון שלנו אנו לובשים 80% מהזמן. דוגמה נוספת: חשבו על התוצאות כעל ציון בבחינה ועל התשומות כזמן שאנו משקיעים ללמוד לבחינה. הצד השני של עיקרון פארטו אומר שכדי לעלות מציון של 80% ל-100%, עלינו להשקיע עוד 80% מהזמן, או פי 4 מה-20% הדרושים לקבל ציון של 80%! כלומר בהשגת ציון של 80% יחס תשומה-תפוקה הוא 4:1, ובמעבר מ-80% ל-100% היחס הוא 1:4, דהיינו פי 16 יותר! קל לראות שהמחיר שאנו משלמים במעבר מ-80% ל-100% הוא רב ויקר. ואפילו אם 80% הוא לא מספיק טוב עבורכם, וזה לגיטימי, אני מציע לכם לכוון לגבי כל מספר בין 80% ל-100%, וכך תוכלו עדיין לחסוך משאבים רבים.100% רבותיי הוא פשוט לא פרקטי, לפעמים בכלל לא אפשרי, ובוודאי לא הכרחי במציאות חיינו המורכבת.
  2. חוק התפוקה השולית הפוחתת. זהו כלל בסיסי בכלכלה וכל מי שלמד את “עקומת התמורה” במבוא לכלכלה מכיר אותו. בפשטות, החוק אומר שככל שאנו מתקדמים בביצוע מטלה מסוימת, נדרשות יותר ויותר תשומות כדי לקבל פחות ופחות תפוקות. הגישה הכלכלית דוגלת בהסתכלות על ההוצאה והתשומה השולית כמדד יעילות תפעולית, ולא על הנטייה הטבעית שלנו להסתכל על הממוצע. לעיתים אפילו יש “תפוקה שולית פוחתת שלילית”, וזה המקום בו יותר מידי אנשים שעוסקים באותו תהליך מפריעים זה לזה או כשאנו מנסים לתקן משהו, אך רק מקלקלים… בבחינת: “כל המוסיף – גורע!”.גם כאן המסקנה ברורה: כדי לתפקד היטב בעולם של מחסור במשאבים עלינו כל הזמן לבחון האם תוספת תשומות היא כדאית יחסית לתפוקות ההולכות ופוחתות. 

 

והנה כאן הכל מסוכם בסרטון מתוך הקורס הדיגיטלי המעשי והיישומי שלי (35 דק’):

 

וכמה נקודות נוספות לסיום:

  • כמות המידע בעולם מוכפלת מידי כשנתיים. במצב כזה אנו חייבים להתמקד בעיקר. נקודה.
  • בכל תהליך יש מספר נתיבים מקבילים. תורת האילוצים מלמדת אותנו שמה שקובע את קצב התהליך כולו הוא הנתיב הקריטי. לכן, זהו את הנתיב הקריטי וקדמו אותו בעדיפות על שאר הנתיבים. מי שפרפקציוניסט, ייטה להקדיש לכל המסלולים את אותה העדיפות, וזו כמובן טעות, כי כך נוצרים צווארי בקבוק.
  • אחד הדברים שמאפיינים פרפקציוניסטים הוא שיפוטיות עצמית גבוהה. כי הם יודעים כל כך טוב להלקות את עצמם במקרה של טעות, שהכאב הוא רב והם מנסים להימנע ממנו בכל מחיר, גם במחיר של פרפקציוניזם. אז רבותיי השיפוטיים, הנה עוד סיבה לוותר על השיפוטיות. עצתי לכם היא התחברו לחזון שלכם במקום לנסות להימנע מכאב הטעויות.

 

לסיכום, היו מודעים למחיר הגבוה שאתם משלמים על פרפקציוניזם, הבינו שזוהי “מחלה”, שזו פרדיגמה תוקעת שמחבלת בהצלחה שלכם. מודעות לכך תפתח לכם את פתח ההתבוננות העצמית, בעת יישום הפרפקציוניזם ביום-יום, ומכאן הבחירה למגר את הפרפקציוניזם יכולה להיות קצרה מאד.

כמו תמיד, היישום של הדברים הוא באמצעות “נוסחת מה בתוך” – המתודולוגיה הייחודית שלי לבצע שינוי בכל הרגל שלא משרת אתכם והחלפתו בהרגל טוב יותר.

ואם ברצונך ליישם את הכל ברמה הפרקטית, אני מזמין אותך לבדוק את הקורס הדיגיטלי שלי כאן בקליק על הלינק.

פרקים 4 ו-14 בספר החדש שלי “מלכוד המצוינות” עוסקים בכלים מפורטים להיגמל מפרפקציוניזם, כמו כלים לשינוי הרגלים אחרים קשורים המשליכים על הפרפקציוניזם. פרטים על הספר והאפשרות לרכישתו כאן בקליק על הלינק.

 


אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.

אשמח גם לענות כאן למטה לכל שאלה שיש לך.

“ניהול זמן”:

שיפוטיות עצמית ואשמה – המקלות בגלגלי ההצלחה

איך להיפטר משיפוטיות עצמית

שיפוטיות עצמית היא פולניות במיטבה.איך להיפטר משיפוטיות עצמית
טוב, יש כאן סתירה במשפט אבל אתם מבינים אותי  😉
בנוסף, מצאתי שזו יותר תכונה יהודית כללית מאשר השראה מזרח אירופאית דווקא.
כי גם רבים מלקוחותיי הלא-פולנים לוקים בה.

אז בואו נבהיר אחת ולתמיד:
אין שוב דבר מואר או נאור בשיפוטיות עצמית ובאשמה!
למען האמת זוהי אחת מהרעות החולות שתוקעות את ההצלחה שלנו.

בשורות הבאות אסביר מדוע ואיך להיגמל ממנה.

 

ולפני הפוסט, למי שמעדיף וידאו על מלל, הנה השיפוטיות העצמית והאשמה מתוך הקורס הדיגיטלי המשולב שלי (22 דק’):

שיפוטיות עצמית אינה מעידה על אחריות עצמית גבוהה

זוהי טעות נפוצה. רבים מאיתנו הם אנשים אחראים ולכן לוקחים על עצמם כל טעות ומעידה בצורה של אשמה ושיפוטיות עצמית.
בעוד שזה אכן מעיד על מיקוד שליטה פנימי ולקיחת אחריות, שהם מבורכים, שיפוטיות עצמית היא הליכה הרבה מעבר לכך, למחוזות שתוקעים אותנו.
כי שיפוטיות בכלל ושיפוטיות עצמית בפרט, הן פוקוס על הדברים שאינם עובדים כשורה בחיינו. ומכיוון שמה שאנו מתפקסים עליו גדל, החוויה היא שלילית, אנו יורדים מתחת לקו, ובמצב זה איננו יכולים לראות פתרונות ולמצוא הזדמנויות. כי כשאנו “מתחת לקו” האנרגיה נמוכה, אין יוזמה, אין עשייה ולכן גם אין הצלחה.

במילים אחרות, שיפוטיות עצמית היא תוקעת!

במקום שיפוטיות, עדיף להתמקד בלמידה, בהפקת לקחים ובתכנון עתיד מוצלח יותר.
ובכלל, החינוך שלעיתים קיבלנו שטעות היא רעה הוא שגוי. כי אין הצלחה בלי טעות. כי אין כמעוט אדם שיודע לעשות הכל נכון בפעם הראשונה.
מחקרים מראים שמיליונרים אמריקאים נכשלו (מילה בעייתית בפני עצמה, אני מעדיף “לא הצליחו”) 16 פעם לפני שנעשו מיליונרים!
אם כך, טעויות הן חיוניות ללמידה ולהצלחה, ובעצם “הטעות הגדולה ביותר שאפשר לעשות היא לא ללמוד מטעות שנעשתה” (חגי שלו).

 

הקשר בין אחריות גבוהה לשיפוטיות עצמית

“אחריות” איננה נשיאה באשמה, כפי שלעיתים אנו נוהגים לחשוב (“מי אחראי למחדל בחברת החשמל?”).
אבן שושן מגדיר אחריות, בין היתר, כ”נְכוֹנוּת לִשְׁמֹר וּלְקַיֵּם בְּכָל עֵת וּבְכָל מַצָּב עִקָּרוֹן מוּסָרִי אוֹ חֶבְרָתִי”.
המילה האנגלית Responsibility מורכבת מצירוף המילים Response+Ability, כלומר: “היכולת לבחור בתגובה”.
עינינו הרואות שבשתי השפות אין מילה וחצי מילה על אשמה, ולכן אין קשר בין אחריות גבוהה לשיפוטיות.
נהפוך הוא, אחריות משתלבת היטב עם יכולת הבחירה שלנו – לבחור בתגובה שיש לה אפ”ק חיובי: אפקטיבית, פרודוקטיבית וקונסטרוקטיבית.
לכן, אמרו מעתה שאדם עם אחריות גבוהה אינו חייב לראות את עצמו אשם בטעויות ולשפוט את עצמו על כך.

 

“אל תעשה לעצמך את מה ששנוא על חברך” (חגי שלו)

כילדים, גדלנו על המשפט של הילל הזקן “אל תעשה לחברך את מה ששנוא עליך”. זו כל התורה כולה על רגל אחת.
ובכן, בואו נבחן מי החברים שלנו. אחד מהם, הוא ללא ספק אנו עצמנו! כי אנו נמצאים כל הזמן עם עצמנו, אנו עוזרים לעצמנו (או שלא…) וכדאי מאד שיהיה לנו נעים להיות עם עצמנו… במילים אחרות – אנו החברים הכי טובים של עצמנו!
אז איך זה שאנו פוגעים בעצמנו בדרך שאיננו מעזים לעשות לחברינו הכי טוב?
כי אם נשפוט ונבקר כל הזמן את חברינו הוא יפגע, ינטוש אותנו וינתק מגע!

לכן, אמרו מעתה ש”אל תעשה לעצמך את מה ששנוא על חברך”, הפסיקו לבקר ולשפוט את עצמכם, בדיוק כפי שאינכם עושים זאת לחבריכם הטובים ביותר.

 

יתרה מכך, חשוב שנחמול את עצמנו. בשיחת טד הבאה מסבירה החוקרת פרופ’ Kristin Neff מדוע חמלה עצמית עדיפה על שיפוטיות עצמית ואפילו על הערכה עצמית. 19 דק’ שמאד מומלץ לראות:

 

גם ד”ר דויד המילטון מתייחס לכך וממליץ להיות נדיב כלפי עצמך. עוד פרטים על גישתנו בפוסט הבא שלו:

דויד המילטון – להיות נדיב לעצמך | ריצוי, שיפוטיות עצמית

 

“אין אדם אשר מספיק עשיר כדי לקנות בחזרה את העבר שלו” (אוסקר ויילד)

שיפוטיות עצמית ואשמה הן התנגדות למה שאין ביכולתנו לשנות. אנו עושים את עצמינו ואת מה שעשינו “לא בסדר” וכך לא מקבלים את העבר. וזה אבסורד, כי העבר אינו ניתן לשינוי והשיפוטיות רק מקשה ומנציחה אותו. לכן, אין בה כמובן כל טעם, אלא רק תקיעות ושקיעות.

“אי-התנגדות, חוסר-שיפוטיות ואי-היקשרות הם שלושת ההיבטים של חירות אמיתית וחיים מוארים” (אקהרט טולה בספרו ארץ חדשה)

שיפוטיות עצמית היא פרדיגמה תוקעת, בדרך כלל סביב מניע ההצלחה. זו עלולה להיות השריטה “אני לא טוב מספיק” ונגזרותיה, או באמת לקיחת אחריות עצמית מוגזמת, תחת הפרדיגמה “אם זה לא הצליח אני אשם”. בכל מקרה, מומלץ לבחור בפרדיגמה חדשה שפותחת אפשרויות מקדמות ומאפשרות. למשל:
“אני לומד מטעויות ומתקן אותן”, או “אני מקבל את העבר, נמצא בהווה ומקדם את העתיד שלי”, או “אני סולח לעצמי, מפיק מסקנות ומיישם אותן בהתמדה”.
הרבה פעמים השיפוטיות מונעת מפרפקציוניזם, “מחלה” קשה בפני עצמה שמן הראוי להיפטר ממנה.

 

אז הפתרונות לשיפוטיות עצמית הן התובנות והפעולות הבאות:

  1. קבלת העבר, קבלת העצמי והכרה בחוסר המושלמות שלנו בני האדם
  2. סליחה עצמית ואפילו חמלה עצמית*
  3. ויתור על הפרפקציוניזם ושחרור מהצורך לעשות הכל על הצד הטוב ביותר (ואין זה סותר להיות יסודי, שזו תכונה מעולה)
  4. הכרה בחשיבות ביצוע טעויות ללמידה ושיפור, והתמקדות באפשרות ובהזדמנות
  5. ויתור על התבטאות שיפוטית ב-ממ”מ (מחשבות, מילים ומעשים) שלנו
  6. זיהוי הפרדיגמה השיפוטית התוקעת והחלפתה בפרדיגמה חדשה שמקדמת
  7. ד”ר דויד המילטון מציע בפוסט הבא תרגיל לשחרור שיפוטיות עצמית

 

*להרחבה על חשיבות הסליחה לאחרים ולעצמי ראו את הפוסט הבא:

 

והביצוע בפועל לשיטתי, כמו תמיד, הוא באמצעות יישום “נוסחת מה בתוך“:

מודעות לשיפוטיות עצמית ומגרעותיה, התבוננות בשיפוטיות כשהיא עולה באופן אוטומטי, ובחירה באחת מ-6 הפעולות הנ”ל.
יישום עקבי ומתמיד של “מה בתוך“, לפחות 10 פעמים ביום באמצעות תזכורות, כל פעם לשניות ספורות, יצור שינוי משמעותי לאורך זמן ויאפשר גמילה מהשיפוטיות העצמית.

ואם ברצונך ליישם את הכל ברמה הפרקטית, אני מזמין אותך לבדוק את הקורס הדיגיטלי המשולב שלי כאן בקליק על הלינק.

 

אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה בתגובות לכל שאלה שיש לך.

פירמידת ההגשמה, או מדוע אני חרוץ ושקדן ובכל זאת אינני מצליח מספיק?

מדוע אני פרקטי ורציונלי ובכל זאת אינני מצליח

מדוע אני פרקטי ורציונלי ובכל זאת אינני מצליח מגיל מאד צעיר מלמדים אותנו: “תחשוב, תעשה, תלמד, תעבוד ותתאמץ”.

כל אלו, כמובן, הן הנחיות מבורכות, שכן אנו חיים בעולם פיזי, ורק אם נהגה ונדמיין הצלחות כמובן שלא נגיע לשום מקום.  

בואו ניקח לדוגמה את יונתן, אדם מוכשר שגודל וחונך על ברכיי הפרואקטיביות והיוזמה, ופועל בדרך חרוצה ושקדנית כדי לממש ולהגשים.

לכאורה, יונתן אמור להיות אדם מצליח, אך לא תמיד זה כך. למען האמת, בדרך כלל זה לא כך…

חשבו כמה אנשים חרוצים ושקדנים אתם מכירים, שעובדים קשה ובכל זאת לא מממשים את מלוא הפוטנציאל שלהם ומצליחים “בקטנה”, אם בכלל?

בפוסט זה אסביר מדוע זה קורה…

או אם עדיף לך לראות זאת בסרטון, אז הרי ההסבר ב- 11:22 דקות:

 

Human Being

אז זהו, שעשייה בלבד, חשובה ומבורכת ככל שתהייה, בדר”כ אינה מספיקה להצליח.

הראיה – הרבה אנשים טובים ופרואקטיביים עובדים קשה אבל לא ממצים את הפוטנציאל שלהם. פול גז בניוטרל, מכנים זאת.

מדוע זה קורה?

משום שאנו לא Human Doing, אלא Human Being.

לא סתם כך קוראים לבני האדם באנגלית. כי הבסיס שלנו הוא הווייתי:

מי אנחנו? מה האמונות שלנו? מה מניע אותנו? מה הייעוד שלנו? מה ההרגלים והרגשות?

הבעיה היא שאת ה-Being הזה אף אחד לא מלמד אותנו, וזה הבאג הגדול של החינוך שאנו מקבלים: הורים, בתי ספר, אוניברסיטאות ומקומות עבודה.

 

הסדר הנכון להגשמה

כבר כתבתי בפוסט אחר, להיות או לא להיות, שהסדר הנכון להגשמה הוא לפי הנוסחה: Be ==> Do ==> Have.

בפוסט זה אוסיף עוד נדבך ואסביר מה זה ה-Be הזה.

ניעזר בתרשים שלעיל:

מלמטה למעלה, לכולנו יש עבר, ממנו נגזר ההווה, ואנו צועדים לקראת העתיד והתוצאות שברצוננו להפיק. כלומר, כיוון התנועה שלנו הוא לפי החץ, כלפי מעלה, תרתיי משמע.

והדרך למעלה עוברת דרך פירמידת ההגשמה.

וכאן, נתחיל דווקא מלמעלה: ברור לכל שכדי שנוכל להשיג תוצאות, עלינו לעשות דברים מסוימים ולנקוט בפעולות – Doing.

הבעיה היא, שבהתאם לחינוך שקיבלנו, אנו רצים ישר לשם, וזה כמו לבנות את הקומות האחרונות בבניין מבלי לבנות את היסודות ואת הקומות הראשונות.

נכון, הבניין מתמוטט… וכך גם “בניין” העסק שלנו,  הקריירה שלנו, או כל יוזמה אחרת.

למשל, זה המקום בו אנו הולכים ליועצים שרק מלמדים אותנו מה לעשות.

כך לדוגמה, אם אני בעל עסק שסולד ממכירות, לא חשוב כמה טכניקות למכירות אני אלמד, כל עוד לא שיניתי את האמונה המגבילה שיושבת בבסיס הווייתי, כשאנקוט בפעולות מכירה, הן לא תהיינה בדר”כ אפקטיביות מספיק; כי האמונה המגבילה ברקע, שיושבת במוח הלא מודע שלי, קובעת 95% מהתוצאות שלי, ולא הפעולות שאני נוקט באמצעות המוח המודע.

כך למשל, סביר להניח שחוסר הרצון, החשש והרתיעה ישפיעו בצורה שלילית על האינטונציה שלי ושפת הגוף, מה שיעבור בצורה לא מודעת ללקוח הפוטנציאלי שלי, ויטרפד את טכניקות המכירה שלמדתי כה בשקדנות. כי רק 7% ממה שאנו אומרים קובעים את התוצאות שלנו, השאר הם האינטונציה ושפת הגוף, שלרוב באים לידי ביטוי בצורה לא מודעת.

או, אם אני לא אוהב את העיסוק שלי כשכיר, לא חשוב כמה אני אתאמץ, התוצאות שלי בעבודה תהיינה נחותות, הבוס שלי יכיר בכך ואולי אפילו אפוטר.
ואם אני מועמד להתקבל לעבודה, חוסר האהבה שלי לעיסוק יעבור בצורה לא מודעת למראיין ויחבל בסיכויי קבלתי.

 

לטפל במקור, לא בסימפטום

פירמידת ההגשמה מלמדת אותנו ש”הקומות הראשונות” הן ההוויה שלנו – ה-Being. וכדי שהעשייה שלנו תהיה עם אופ”ק חיובי (אפקטיבית, פרודוקטיבית וקונסטרוקטיבית), עלינו קודם כל לטפל במקור של “הבניין” שלנו – המסד, ורק אח”כ להגיע אל הטפחות ובסוף גם אל הגג.

כאן אני בוחר לחלק את ה-Being לשני שלבים:

ראשית, ה-Being האישי: מי אני כאדם? מה הערכים שלי? מה הפרדיגמות הבסיסיות שלי?  מה אני אוהב לעשות? מהם הרגלי ה-ממ”מ (מחשבות, מילים, מעשים) שלי?

למשל, האם אני דחיין? לא מסודר? עם ביטחון עצמי נמוך, או אדם נוח לכעוס? עד כמה אני חיובי בתקשורת עם אנשים אחרים? האם אני נאיבי? מרצה? פרפקציוניסט?

כל אלו הם הרגלים (במובן הרחב של המילה) לא טובים, שעליהם קשה עד בלתי אפשרי לבנות הצלחה.

ואז, מה ה-Being העסקי או ה-Being בקריירה שלי?

איך אני חושב, מתבטא ופועל כבעל עסק או כעובד/מנהל? האם אני מחובר רגשית לחזון וליעדים שלי?  האם אני משוחרר מעכבות מנטליות לגבי היותי איש המכירות של העסק שלי? מה גישתי לניהול זמן? ניהול עובדים? ניהול משימות עסקיות? כסף?
או מה העיסוק האמיתי שאותו אני באמת אוהב לעשות ונותן לי אנרגיה?

 

נדרש שינוי

אף אחד לא נולד מושלם ולכולנו יש צורך במרחב צמיחה והתפתחות במהלך החיים.

למשל, מאז 2005 למדתי כ-30 קורסים ועשרות השתלמויות, בצד עבודה אישית עם כ-20 מאמנים ויועצים שונים, רובם בצד המנטלי – על Being, כדי לאפשר לי להגיע לנקודת ההצלחה בה אני נמצא כיום. והדרך עוד ארוכה  😆

אני מאמין שכולנו נועדנו לגדולה וכי ההצלחה שלנו היא אפשרית וזמינה.

וכדי שנגיע אליה, עלינו להבין את הסדר הנכון לפי פירמידת ההגשמה, לזהות את נקודות החולשה שלנו ב-Being האישי, העסקי או בקריירה, לעבוד לשנותן כך שהן תהווינה בסיס איתן לעשייה שלנו, ורק אז לבוא אל ה-Doing כמו גדולים:
לבצע ולממש על בסיס ההוויה החדשה שלנו, באופ”ק חיובי: בצורה הרבה יותר אפקטיבית, פרודוקטיבית וקונסטרוקטיבית.
והתוצאה היא להיות בעל עסק מצליח יותר או לנהל קריירה מצליחה יותר.

המלצתי החמה היא: עמדו בפיתוי שכה מוטבע בנו מילדות, קודם כל לעשות.
עבדו ראשית על התשתית האנושית והעסקית שלכם, ואז חזרו לביצוע כדי להצליח בגדול!

עבודה קשה בלבד הביאה רבים לנקודת שבירה ללא תוצאות ממשיות.

סדגורו אומר זאת נפלא בכמה מילים:

 

אסיים במילותיו של הסופר הבלגי שארל דובואה: “הדבר החשוב ביותר הוא להיות מסוגל להקריב בכל רגע את מי שאתה עבור מי שתוכל להיות“.

ואם כל זה מדבר אליך, אני מזמין אותך לבדוק את הדרך שלי לבצע תהליך שינוי הווייתי מכוון להגשמה ביחד איתך, בעסק ובניהול, או בקריירה, כדי לאפשר לך למצות את הפוטנציאל שלך, להגשים ולשגשג, או לפחות לקרוא את הספר שכתבתי – “להתרגל להצליח”, המהווה מדריך מקיף, מעשי ויישומי כדי לאפשר לך להפוך לאדם שמשיג את התוצאות שהוא רוצה. קח אותו כאן.

 

אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה לכל שאלה שיש לך.

הזמנים מאתגרים? העסק או הקריירה תקועים?

דווקא עכשיו, זה הזמן להתחיל לחשוב על שחרור התקיעות.

אני מזמין אותך לייעוץ טלפוני ראשוני בחינם

בתאום ישירות מול היומן שלי