“סיכונים, אני נוהג לומר, תמיד משתלמים. אני לומד מה לעשות, או מה לא לעשות” (ג’ונס סלק).
חישבו לרגע, איך אתם מתכננים? אפילו דבר פשוט, כמו “האם אני יכול להגיע לפגישה בזמן”? כנראה שאתם מתחילים לחשב בערך כך:
“עד שאצא מהמשרד ייקח עוד כ-10 דקות, בדרך בטח יהיו פקקים – 20 דקות, למצוא חנייה – 10 דקות, להגיע מהחניה למשרד…”… “לא, לא אצליח להגיע”, אתם אומרים לעצמכם, “מוטב לדחות את הפגישה…”
דילמה זו משקפת את הדרך שבה אנו מתכננים ומקבלים החלטות בחיים. אנו חושבים ליניארית, מעכשיו לאחר כך, ובודקים את ייתכנות העמידה ביעד שלב אחרי שלב על ציר הזמן.
בדרך, המינד שלנו מספר לנו “סיפורים” ומרפה את ידינו: “אין לך סיכוי לעשות זאת, לא תצליח להתגבר על המכשולים, עזוב – למה לעשות שמיניות באוויר, מוטב לוותר…”.
זאת הדרך שלו לדאוג ל”הישרדותנו”, שחס וחלילה לא נהיה ב”סכנה”, או בשפה שלי – שלא נצא מאזור הנוחות שלנו, שלא ניקח סיכונים, שלא נשיג הישגים יוצאי דופן ופורצי דרך…
זהו מרשם בדוק לאי לקיחת אתגרים, למזער סיכונים, לוויתורים ולבינוניות…
“מי שלא מנסה לא מצליח” אומר הפתגם העממי. איינשטיין אמר: “רק מי שלוקח סיכון והולך רחוק, מגלה עד כמה רחוק הוא יכול להגיע“.
הדרך להגיע רחוק היא לקבוע את היעד לפני שבודקים את ייתכנותו. לקבוע את ה”מה” לפני ה”איך”. הפוך מההיגיון? בהחלט, אבל דרך זו מאפשרת לנו להתגבר על מגבלות המיינד והמעצורים שהוא שם לנו.
בנוסף, כשה”מה” ברור ה”איך” מתברר”. כשתום סוייר והקלברי פין רצו לעבור גדר הם קודם היו זורקים את הכובע אל מעבר לגדר ורק אח”כ הם היו חושבים איך לעבור אותה.
כשאנו קובעים את היעד ומחליטים לבצעו, המינד שלנו מתחיל לעסוק ב”איך” להגיע ליעד ולא ב”האם אפשר” להשיגו. זהו פוקוס אחר שפותח לנו אפשרויות חדשות. זו הדרך שבה יזמים מתכננים, זו הדרך להשיג הישגים פורצי-דרך.
לכן, אמרו מעתה – כשה”מה” ברור ה”איך” מתברר, ועסקו קודם כל בקביעת היעד ולא באפשרות להשיגו.
בתהליכי אימון עסקי שאני מאמן, אנו מיישמים מתודולוגיה זו הלכה למעשה.
לחץ כאן כדי לגלות איך מתבצע תהליך אימון עסקי
אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה לכל שאלה שיש לך.
