לקוחה שלי מחו”ל, שמעולם לא נפגשנו פנים אל פנים, נפגעה ממייל שכתבתי לה וזה מה שהיא השיבה לי (הכל אמיתי לגמרי):
“נפגעתי מההתייחסות שלך במייל בקשר ל….
זה משהו שמאד הפריעה לי.
ולכן… נפשי סרבה לקרוא את המאמרים ששלחת אלי עם סיכום הפגישה”.
הנה מה שהשבתי לה:
“תודה שוש (שם בדוי) שאת משתפת אותי ומתנצל על הטעות.
כן, אני בן אדם ולפעמים טועה.
מבקש שלא תיקחי את זה אישית כי זה לא מגיע מזלזול חלילה.
את יכולה ללמוד ממכלול היחס שלי אליך בחודש האחרון שאני נותן לך יחס אישי
ולכן מבקש שלא תתפסי לטעות כזו או אחרת שלי.
זו גם הזדמנות לתרגל את אפר”ת,
כי התגובה שלך “נפשי סירבה לקרוא את המאמרים”,
היא תוצאה של רגש שלילי כלשהו – עלבון?
שהוא תוצאה של מחשבה/פרשנות שלילית כלשהי:
“הוא (חגי) מזלזל בי? הוא לא מתייחס אלי?”.
שזו כמובן מחשבה/פרשנות שאינה נכונה.
נלמד את זה עוד אחרי שתקראי את ספר הכבשים.
ובכלל, זו לא נפשך שסירבה לקרוא,
כי היא חסינה ואינה פגיעה, וגם מבינה את החשיבות של המאמרים להמשך התפתחותה.
אלא זה האגו שלך, שמספר לך סיפורים שאינך צריכה להאמין להם.
משתמש בתירוץ כדי למנוע את המשך התפתחותך.
עד כאן מת”א.
על הקו פרנקפורט-ת”א אנחנו מנצלים כל אירוע כדי ללמוד ממנו.
בבקשה המשיכי לשתף אותי באירועים כאלו,
שקשורים ישירות אלי או לאחרים,
כדי שנוכל ללמוד מהם ולצמוח.
שלך ובשבילך,
חגי”
ותשובתה לתשובתי:
“תודה חגי,
וואוו… אתה קורא אותי כמו ספר פתוח.
אין לי מה להוסיף למעט תודה רבה.”
מסקנות:
- אנחנו הרבה פעמים מפרשים אירועים בדרך שלילית שהצד השני בכלל לא התכוון אליה.
- טעויות הן בלתי נמנעות והן חלק מכל צמיחה, הצלחה והתפתחות.
- היכולת לקבל טעות ולהשלים איתה היא מפתח להתנצל, לשקם יחסים ולצמוח, לשני הצדדים.
- כל משבר הוא הזדמנות לפריצת דרך.
- התבצרות באגו ובפגיעות לרוב תוקעת ופוגעת ביחסים ובתקשורת.
- סגירות ועלבון אף פעם אינם משרתים את האני הגבוה שלנו, אלא רק את האגו שלנו.
תמיד עדיף לשים את הדברים על השולחן, להיות פתוח וגלוי, על מנת לפתוח פתח לשינוי ולשיקום היחסים.
אהבת? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה לכל שאלה שיש לך.
“אינטליגנציה רגשית”:
