כידוע, מרבית הבגים בתפקוד שלנו כאנשים בוגרים מקורם בילדות.
אני רואה זאת יום יום בעבודתי. הלוואי והייתי יכול לחזור עם לקוחותיי לילדותם כדי לסלק את הבגים הללו מהמקור, אך לצערי מכונת זמן עוד לא הומצאה 🙂
לכן, מה שנותר לי לעשות הוא לעבוד איתם על שינוי הרגלים בהווה.
יחד עם זאת, כמי שאוהב תמיד לטפל במקור של הדברים במקום בסימפטום, אני נוהג מידי פעם לכתוב עצות להורים על חינוך נכון של ילדיהם, כך שלפחות הדורות הבאים יגדלו “נקיים” יותר מאמנות מגבילות ומהרגלים קלוקלים.
זאת, לא ממקום של הכשרתי בחינוך (שאינה קיימת באופן רשמי), אלא ממקום של ההתמחות שלי בשינויים ובהצלחה.
ספציפית, אני אוהב לחבר עקרונות לחינוך נכון עם הצלחה ומצוינות.
כזה הוא הפוסט שלפניך, אשר לקוח מהפרק הראשון של הספר השני שלי “מלכוד המצוינות“, לאחר עיבוד מתאים:
הצטיינות והצלחה בגיל הילדות
התרבות שלנו מקדשת הצטיינות והצלחה: אנו אוהבים את המצליחנים, התקשורת מפרגנת להם, רשימת עשירי העולם מהווה מושא להערצה עד כדי סגידה לכסף, והצלחות עוברות מפה לאוזן כשריפה בשדה קוצים.
מבלי להיכנס להגדרה של הצלחה (שכל אחד לדעתי יכול לפרשה כראות עיניו), אין בכך כמובן כל רע. נהפוך הוא, זו מהות הבריאה, הטבע, הייקום וגם תמצית ההוויה האנושית. כפי שאני נוהג לומר: “בני האדם בכל מין וצבע, הם כמו כל דבר אחר בטבע; כל מה שלא עמל, צומח וגדל, קמל ונובל“.
לפי המסורת היהודית וגם בדתות ובתנועות רוחניות אחרות, באנו לכאן כדי לעשות “תיקון”, כדי להשתפר, להיות אנשים טובים יותר, אוהבים יותר, מעניקים יותר ובוראים מציאות משופרת.
ואכן, מגיל צעיר מחנכים אותנו למצוינות ולהצלחה. זה מתחיל כאשר אנו אומרים את המילים הראשונות שלנו, כאשר אנו מצליחים להתיישב לבדנו, נעמדים בכוחות עצמנו ובוודאי כשאנו לומדים ללכת. צהלת ההורים במקרים אלו ובדומיהם נשמעת למרחוק. כך, חינוך זה בא לידי ביטוי בעיקר במשוב המפרגן שאנו מקבלים, בקריאות העידוד ובשמחתם של הורינו.
בגדול, אין כל פסול בחינוך כזה ואין ספק שפוקוס על מה שטוב ועובד גם מגדיל ומעודד את ההצלחה.
האם יש דבר כזה חינוך מוגזם למצוינות?
עד כאן הכל טוב ויפה. יחד עם זאת, נשאלת השאלה: האם יש חינוך מוגזם למצוינות? האם יש עודף חינוך למצוינות שגורם דווקא לתופעות הפוכות מהכוונה המקורית, לפגיעה במצוינות ובהצלחה?
התשובה הקצרה היא – כן, בוודאי!
צמד החוקרים ד”ר דניאל סיגל וד”ר טינה פיין-ברייסון אומרים: “כולנו מכירים את הקלישאה של האב שדוחף את בנו להיות כדורגלן, למרות שהילד לא רוצה; או את האם שדורשת מבִּתה ללמוד משהו שלא מעניין אותה כי לדעתה זה נחשב להצלחה. אלה הורים שלא מצליחים לראות מיהם ילדיהם באמת“[1].
הסכנה הגדולה בגישה זו היא שהילד במעמדו הנחות מול הוריו הבוגרים ובהערצתו אליהם, נעתר, עושה כרצונם תוך ויתור על רצונותיו, ומרצה אותם. במשמעות ההרסנית של הריצוי נעסוק בפרק 5.
צמד החוקרים גם מוסיף הנחיות להורות הנכונה לדעתו: “המחקר והניסיון שלנו מצביעים על כך שגידול ילדים מאושרים, בריאים ופורחים[2] דורש מההורים לעשות דבר אחד בלבד. לא מדובר בקריאת כל מדריכי ההורות על המדף, וגם לא ברישום ילדים לכל הפעילויות ‘הנכונות’. האמת שאתם אפילו לא צריכים לדעת בדיוק מה אתם עושים. אתם פשוט צריכים להיות נוכחים“[3]. עוד על כך בהמשך פרק זה.
ומה קורה כאשר הילד אינו מצטיין?
יתרה מכך, למטבע העידוד למצוינות יש גם את הצד השני: מה קורה כאשר הילד הרך דווקא אוהב את הכיוון שהוריו מכתיבים לו, טורח ומתאמץ, אך אינו מצטיין? או מה קורה כאשר הוא “מעצבן” את הוריו ועושה בדיוק הפוך ממה שהם מצפים? כמה סבלנות יש להם דווקא לעודד אותו ולתמוך בו? האם הם מבקרים אותו ואפילו שופטים אותו כשאינו מצליח בהתאם לקריטריונים שהם מציבים לו?
לצערי, המציאות התזזיתית של החיים המודרניים ונסיבות החיים המאתגרות, ביחד עם העדר ההכשרה להורות ראויה, גורמים להורים רבים וטובים לחטוא בנקודות אלו. לא כי הם הורים רעים, אלא מכיוון שהם אינם יודעים איך לגדל את ילדיהם בדרך נוכחת, תומכת ומעצימה.
רוב ההורים למדו חינוך וגידול ילדים מהוריהם, שגם הם לרוב למדו זאת מהוריהם הם. וכך, דורות של הורים מחנכים את ילדיהם בדרך שירשו מאבותיהם, שאינה בהכרח הדרך הנכונה. גם הזמנים המשתנים, דורות הילדים החדשים, דור ה-y ודור ה-z, ששונים בצורה מהותית מאלו של הוריהם, דורשים גישה חינוכית שונה מהעבר.
גם אם שיטות החינוך הישנות, המבוססות על סמכות הורית ומשמעת, עבדו פעם, כיום כבר לרוב הן אינן אפקטיביות.
יתרה מכך, האתגרים הרגשיים של הורים במציאות המודרנית, בהתמודדות עם ריבוי משימות, לחצים, צרכי הפרנסה, וכדומה, גורמים להם לעיתים להגיב ממקום רגשי שלילי, בצורה אוטומטית. ואז, הם הרבה פעמים מצטערים על פגיעה רגשית בילדיהם. אך זה כבר מאוחר מידי, כי בינתיים נחרטו אמונות מגבילות במוח הלא-מודע של הילדים הרכים, אשר לעיתים נשארות שם לעד.
זו לדעתי “החבלה” הכי גדולה שעושים הורים בהצלחת ילדיהם, כמובן ללא כוונה ובדרך בלתי מודעת. על אמונות מגבילות אלו ארחיב בפרק 2.
לפני סיום תת-פרק זה, חשוב לי להדגיש כי אין כוונתי כאן ובהמשך להאשים אף הורה בחינוך שגוי של ילדיו. למען האמת גם אני עשיתי את כל הטעויות האפשריות בחינוך ילדיי, הרבה לפני שלמדתי את העקרונות שאני חולק איתך בספר זה. כולנו עשינו את מיטב מאמצינו להיות הורים טובים ורובינו אפילו הצלחנו בכך; זאת ועוד, לא יכולנו ליישם את אשר לא ידענו.
לכן, הנקודה הרלבנטית כעת היא איך נוכל כבוגרים לשפר את מיצוי הפוטנציאל שלנו, להתגבר על עכבות ילדות ואחרות, כדי להצטיין, לשגשג ולהצליח! בכך נעסוק בספר זה.
ההשוואה לאחרים
אולי ההרגל הקלוקל ביותר שהורים ומורים מנחילים לילדיהם הוא ההשוואה לאחרים. ולא רק הם, גם התקשורת והתרבות.
מצד אחד, השוואה למודלים מצטיינים עשויה לעורר השראה ומוטיבציה; אך מצד שני, היא עלולה לרפות ידיים ולגרום לתחושת כישלון. כי אין לכך גבול; הרי תמיד יהיה מישהו יותר “מוצלח” ממני ולכן ההשוואה האינסופית לאחרים עלולה ליצור מסע שאינו מסתיים.
יתרה מזו, אם “הצלחה” משמעותה להיות כמו יוסי, ואח”כ כמו דוד, ואז כמו דניאל, זה כמו קו הגמר של מרוץ שכל הזמן מוסט קדימה. ואם הכי חשוב זה לחצות אותו, המטרה הנעה הזו עלולה לגרום לתסכול ואפילו לייאוש לאורך נתיב ההתקדמות.
חינוך כזה אף פעם אינו גורם לילד להיות מאושר לאורך זמן, מכיוון שהאושר תלוי בחציית קו גמר אינסופי והילד אינו לומד ליהנות מהדרך. לכן הגישה הנכונה כאן לדעתי היא קודם להיות שבע רצון ולשמוח עם מה שיש, ובד בבד לשאוף ליותר.
לא זו אף זו, במקום להשוות לאחרים, הבה ונשווה אותנו לעצמנו בעבר. בואו נעודד את הילדים שלנו להשתפר אל מול העבר שלהם ולא בהשוואה לאחרים. זהו מודל חינוכי הרבה יותר בריא, מקדם ונושא פרי. חוויתי אותו ואת יתרונותיו לראשונה בלימודיי בארגון מיכא”ל.
לסיכום:
כהורים וכמחנכים, הבה נהיה זהירים בחינוך של ילדינו למצוינות.
נהיה רגישים להשפעה של הכוונות הטובות שלנו לסייע להם להצטיין, נשים לב לכיול הנכון שלהן, במקום לדחוף להצלחה ולהישגים בכל מחיר.
[1] המחברים של הספר “כוחה של נוכחות: כיצד נוכחות הורית מעצבת את ילדינו ומשפיעה על מוחם”, כפי שצוטטו בניו יורק טיימס – https://nyti.ms/2G9D5l9. התרגום ע”י “הארץ” – https://www.haaretz.co.il/family/.premium-1.8412525.
[2] ואני מוסיף – ומצליחים.
[3] ניו יורק טיימס והארץ – שם.
המידע בפוסט מבוסס על ספרי השני מלכוד המצוינות שיצא לאור במרץ 2023.
הספר מִלכּוד המצוינות סיים בהצלחה פרויקט הדסטארט וניתן לרכישה מאתר זה בהנחה כאן בקליק החל מאפריל 2023.
אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה לכל שאלה שיש לך.