חיפוש באתר ובבלוג
סך כל הפוסטים בבלוג
378
פוסטים אחרונים
קטגוריות
עמוד הפייסבוק שלי

מה זה “מיקוד שליטה פנימי” ולמה הוא חשוב כדי להצליח ולשגשג? | מתוך פרק 3 בספרי “מלכוד המצוינות”

מאת:
חגי שלו

חגי שלו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב email
שיתוף ב print

ספרי השני “מלכוד המצוינות” מתקדם משבוע לשבוע ובמועד כתיבת פוסט זה כבר השלמתי 18 פרקים מתוך 21.מיקוד שליטה פנימי וחיצוני

בד בבד עם התקדמותו, אני ממשיך להביא לך קטעים נבחרים ממנו.

והיום, אני מפרט את אחת ההבחנות החשובות ביותר בהתפתחות אישית:

ההבדל בין “מיקוד שליטה פנימי” ל-“מיקוד שליטה חיצוני”,

ועד כמה הוא חשוב כדי למצות את הפוטנציאל האישי שלך, לשגשג ולהצליח!

ספוילר – מאד מאד! 🙂

אז הנה זה כאן ללא הקדמותת נוספות, מתוך פרק 3 בספר, כהמשך ישיר לפוסט הקודם כאן בבלוג מתוך הפרק:

 

ציפיות מאחרים טובות לכריות, אך ציפיות מעצמי הן חיוניות” (חגי שלו)

מומלץ לא לצפות מאף אחד לשום דבר, אלא רק מעצמנו. לכן אני אומר ש”ציפיות מאחרים טובות לכריות, אך ציפיות מעצמי הן חיוניות“. לחלק מכם, הציפייה מאחרים היא בוודאי לא מודעת ועל פניו אתם אנשים יוזמים ופרואקטיביים; אך מתחת לפני השטח הציפייה הזו חיה ונושמת כמעט בכל אדם, כי כך פועלת מערכת ההפעלה שלנו והיא חלק מהטבע האנושי.

אם כך, חשוב לי להעביר כאן מסר ברור – אל תחכו ל”משיח” (מטפורית, קרי – משהו חיצוני טוב שיקרה לך מבלי שתטרחו למענו. הארה חשובה: אין בציטוט זה ובאמור בפרק זה כדי לכפור באמונה הדתית בדבר ביאת המשיח. אני משתמש פה במשיח בצורה מטפורית כדי להמחיש את העיקרון של ציפייה למשהו טוב שאינו תלוי בנו).

וגם אם המשיח יבוא, לא מומלץ לחכות לו בצורה פסיבית. במקום זאת, בואו נסתכל על עצמינו, נראה מה אנחנו יכולים לעשות בעצמינו נוכח הנסיבות, גם אם הן לא טובות ולא נעימות. המבט פנימה לתוך עצמינו ייתן לנו הרבה עוצמה ויכולת להתמודד עם הנסיבות, וכך גם יאפשר לנו לצעוד קדימה למחוז חפצנו.

 

ואיך זה משתלב עם היותנו יצורים חברתיים?

בנוסף, אחרי שפירשנו את אמרת הציפיות, היא מחייבת הסתייגות כפולה: מחד, אנו יצורים חברתיים שחיים בחברה, והכי לגיטימי זה לעזור ולהיעזר באחרים; יתרה מכך, אין ספק שזהו אחד מהגורמים החשובים להצלחה. מילת המפתח בחלק הראשון של האמרה היא “ציפיות”: זה נכון ורצוי להיעזר באחרים, אך ברמת ציפיות אפסית מהם או נמוכה. זאת, מכיוון שרמת ציפיות גבוהה עלול לגרום לאכזבה ולמפח נפש, כאשר ציפיותינו מאחרים לא תתגשמנה. אלטרנטיבית, אפשר לצפות מהם, אך רק אם אי התממשות הציפיות לא יפגע בנו רגשית; דרך פעולה זו מתאימה לאדם עם אינטליגנציה רגשית מפותחת.

מאידך, ציפיות מעצמי הן אכן חיוניות, כי הן רואות בי עצמי את המקור למה שקורה לי בחיים – תפיסה נכונה ובריאה. יחד עם זאת, גם כאן, אם הציפיות מעצמי אינן מתממשות, חשוב להישמר מאכזבה וממפח נפש, ויתרה מכך – משיפוטיות עצמית, שהיא מקור תקיעות גדול בפני עצמו[1]. לכן חשוב לשמור על הפורמט בן שלושת השלבים שהצגתי בתחילת הפרק עם האיזון המתאים בין “רוצה וצריך” ל”קבלה, שחרור והרפיה“.

המשורר הצרפתי פול ולרי אמר “הדרך הטובה ביותר להגשים את החלומות שלנו היא להתעורר“. ואני מוסיף – להתעורר מהציפייה ל”משיח”, להתעורר מהתקווה שיום אחד מישהו יעזור לנו ומשהו טוב יקרה לנו מבלי שנטרח; ולא שזה לא עשוי לקרות, בעיקר כשאנו משתחררים מהציפיות. אך במקום התקווה הזו, בואו נסתכל עלינו אנו ונשאל את עצמינו איך אנחנו יכולים לעורר את ה”משיח” שנמצא בכל אחד מאיתנו;

שלום חנוך כתב: “משיח לא בא, משיח אפילו לא מטלפן“, ואני מוסיף: “כי הוא נמצא בתוכנו והוא ישן“. ג’ורג’ ברנרד שואו, המחזאי הבריטי הנודע, ביטא זאת מצוין באומרו: “אנשים תמיד מאשימים את נסיבות חייהם, שגרמו להם להיות מי שהם. אני לא מאמין בנסיבות, האנשים שמתקדמים בעולם הם האנשים שקמים ומחפשים את הנסיבות שהם רוצים ואם אינם מוצאים אותן, הם יוצרים אותן“.

 

עוד על מיקוד שליטה פנימי

כאמור בראשית הפרק, מיקוד שליטה הוא מושג מהפסיכולוגיה המבטא את “הרגשת השליטה שיש או אין לאדם על המאורעות שבחייו, ואמונתו באשר למה גורם לדברים טובים או רעים בחייו” (ויקיפדיה). מיקוד שליטה חיצוני (מש”ח) מוגדר שם כ”האדם מאמין כי חייו והחלטותיו נשלטים בידי סביבתו, בידי כוח עליון או בידי אנשים אחרים“.

כפי שראינו לעיל, ברירת המחדל של האגו האנושי היא מש”ח – “לחכות למשיח”. לכן, נרצה להמיר מיקוד שליטה חיצוני במיקוד שליטה פנימי (מש”פ). ויקיפדיה מגדירה מש”פ בקצרה כ”האדם מאמין כי הוא שולט בעצמו ובחייו“. אני מעדיף לתאר מש”פ כך: אני הגורם לתוצאות שאני משיג בחיי, אני קובע את הדרך שבה אני מנהל את החיים שלי וכך משפיע על המציאות שאני חווה. זו גישה הפוכה מהאוטומט ומקורבנוּת, גישה שיש בה בחירה, שיקול דעת ובדרך כלל גם אפקטיביות.

למרות שיש נסיבות מעכבות מסביבי, לרבות כאלו שאינני שולט בהן, עדיין תמיד אני יכול לבחור איך להגיב לנסיבות. כל אלו מתקיימים לטוב ולרע. כלומר, אין זאת אומרת שבחירותיי הן תמיד נכונות. אם טעיתי, אני לוקח אחריות לטעות, לומד ממנה, מפיק לקחים, מתקן אותה וממשיך הלאה.

מש”פ משמעו: אני מתכוון, אני יוצר, אני ער, זה תלוי בי ולא באף אחד אחר, אני המקור, אני הגורם, אני עושה ואני מתכוון להצליח. להיות במש”פ זה כמו מנוע של מטוס: הוא מאפשר לנו להמריא, לקחת את עצמינו ואחרים יחד איתנו ולחצות יבשות וימים בדרך למחוז חפצנו. אנשים שנמצאים במש”פ הם פרואקטיביים, יש להם שליטה בחיים שלהם, ביטחון וערך עצמי רב, יצירתיות וחיוניות. מיקי ברקל, המורה שלי  ל-NLP, מכנה זאת “להיות מסוֹבֵב“. האנשים שמתקדמים בחיים נמצאים לרוב כאן – במש”פ.

 

ומהו מיקוד שליטה חיצוני?

באופן לא מפתיע, מש”ח הינו בדיוק ההפך ממש”פ: הוא מה שקראנו לו קודם “לחכות למשיח”. כאן אנחנו מאשימים אחרים ובאים בטענות, המקום שבו אנחנו מתָרצים, מושפעים מאחרים, מתנהלים כקורבנוֹת, “מפילים תיקים”, וכך מקטינים את עצמנו. כשאנו במש”ח אנו רק מגיבים לסביבה ומנסים לשרוד. כאן אנחנו כמו מנוע של מכונת כביסה שמסתובב ועושה רעש, אך לא מתקדם לשום מקום. אנו נמצאים בתחושה של חוסר שליטה בחיים, ערך עצמי נמוך, מסכנות, קורבנוּת והרבה פעמים גם התמרמרות ותסכול. בלשונו של מיקי ברקל זה נקרא “להיות מסוּבָב“; כלומר יש משהו מחוצה לי שמסובב אותי, ואני מסתובב כתוצאה ממנו בצורה פאסיבית וללא שליטה. לצערי, יותר מידי אנשים נמצאים במקום הזה של מש”ח. כמובן, תמיד עדיף לנו להיות במש”פ. אכן, במקורותינו נאמר: “יגעת ומצאת, תאמין!”.

רגע, אני שומע אותך אומר: ומה עם אופטימיות, חזון, גישה חיובית ודמיון מודרך, שכולם מלמדים אותנו לצפות להכי טוב שיכול להיות? נכון, אני משיב, כל אלו חשובים ומקדמים; יחד עם זאת, אם אתה מסתפק רק בכך, ללא יוזמה וללא עשייה, אתה “מחכה למשיח”. וזו בדיוק הסכנה: לחשוב שכל אלו יביאו אותנו למחוז חפצינו רק על ידי כך שנהגה בהם.

 

אז מה נכון לעשות?

צר לי לנפץ את המיתוס! מכיוון שאנו חיים בעולם פיזי וחומרי, נדרשת גם יוזמה, עשייה ופעולה כדי למצות את הפוטנציאל שלנו, לפרוץ דרך ולהגשים. אומרים שבכל פעם שאנחנו מצביעים על מישהו, יש גם 3 מאצבעות כף ידינו שמופנות אלינו. ללמדנו, בואו נביט קודם כל על עצמינו ונשאל מה בעשייה ובפעולות שלנו יכול לקדם אותנו; זהו מש”פ במיטבו! אם במקרה (או שלא במקרה 🙂), תוך כדי יוזמה ועשייה, ייקרו לנו דברים חיצוניים טובים והנסיבות תהיינה לטובתנו, אהלן וסהלן, נקבל אותן בברכה. רק בואו לא נבנה עליהם; כך מסכם זאת הפתגם העממי: “אלוהים עוזר למי שעוזר לעצמו“.

גם נפוליאון היל, מחבר הספר הקלאסי “חשוב והתעשר“, התייחס למש”פ כשכתב בספרו: “העושר אינו נענה למשאלות לב. הוא נענה רק לתוכניות ברורות, הנתמכות ע”י שאיפות ברורות, דרך התמדה רצופה“.

היל, שחקר בראשית המאה העשרים במשך 20 שנה את עשירי העולם והגדיר על בסיס מחקרו את אחת המשנות הראשונות להצלחה, מתווה בספרו את הדרך להגשמה בפשטות ובבהירות: לא (רק) משאלות לב, אלא גם: תכנן את דרכך, חזק את נפשך וצוק בה רצון עז להצליח (“תשוקה בוערת”); ואז בצע ויישם את תוכניתך בנחישות ובהתמדה.

[1] הרחבה על שיפוטיות עצמית ראה גם בפרק 9 בספר.”

 

עד כאן הציטוט מהספר. להרחבה על מיקוד שליטה פנימי ומיקוד שליטה חיצוני ואיך להמיר את השני בראשון, ראה את סדרת הפוסטים הזו.

 

אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה בתגובות לכל שאלה שיש לך.

שיתוף הפוסט ברשתות החברתיות:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב email
שיתוף ב print
אולי יעניין אותך לקרוא פוסטים נוספים:

כתיבת תגובה

אהבת את התוכן?
רוצה עוד תכנים בחינם?

רוצה להסתייע בי בשינוי קריירה או בעסק שלך?

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email