לא אוכל לסיים את הפרק בלי לעסוק בדרכים להפחתת אב או אם כל הרגשות השליליים: הפחד. כרגש דומיננטי, גם המקור שלו הוא מחשבות שליליות אוטומטיות. מעצם היותו רב עוצמה, נדרשות משנה מודעות, התבוננות עצמית ובחירה, על מנת למגר את הפחד מהיסוד. לא תמיד ניתן לעשות זאת, אך ניתן להקל את לפיתתו החונקת. אפשר ליחס את כל שאר הרגשות השליליים לפחד.

אכן, הפחד הוא המוצא של כולם וכבר אמרתי שהפחד הגדול ביותר של בני האדם הוא מפני המוות. משמעות הדבר, שיש קיצור דרך למניעת כל הרגשות השליליים והוא, להפסיק לפחד מהמוות. קל לומר וקשה לבצע. זאת, משום שיצר ההישרדות מוטבע בבני האדם חזק כל כך, עד שלרוב, הוא אינו מאפשר להפסיק את הפחד מהמוות. בכל זאת, לעניות דעתי, אפשר להשתחרר מפני פחד זה. זה כרוך ביכולת קבלה עמוקה, ויתור על הצורך בשליטה ובוודאות, surrendering או התמסרות לרגע הזה ולכל המתרחש בו, כמו גם פיתוח רמה רוחנית גבוהה.

כך, למשל, ההכרה בכך שאנו נשמה נצחית ולכן, המהות האמיתית שלנו אינה נכחדת. יחד עם זאת, אפשר לראות גם אנשים שאינם בהכרח רוחניים ובכל זאת אינם חוששים מפני דבר, לעתים, גם לא מפני המוות. כך, אנשים כגון הודיני ואחרים, עושים דברים מאוד מסוכנים, כמו ספורט אתגרי, פעלולים ומעשי קוסמות מעוררי פלצות. קל גם לראות שאנשים אלה מצליחים לעשות דברים בלתי רגילים, שמובילים אותם לתוצאות מרשימות או לכישלונות מהדהדים. אכן, למטבע התעוזה שני צדדים, כפי שמלמדת אותנו תורת הכלכלה: אין סיכוי בלי סיכון.

יחד עם זאת, בהתייחס לאנשים נורמטיביים, הפחד מסרס הרבה יוזמות ותוקע מיקוד שליטה פנימי, לרוב בצורה אוטומטית שאינה רציונלית. זאת, בין אם מדובר בפחד מפני המוות על נגזרותיו; בין אם בפחד להיכשל, לטעות או לקבל ביקורת; בין אם בחרדה מעוני וממצוקה כספית שיערערו את הביטחון הקיומי שלנו; ובין אם בפחד שלא יאהבו אותנו או לא יעריכו אותנו. בדומה לרגשות שליליים מתונים יותר, למרות שהפחד אינו רציונלי, הוא בכל זאת משתק ותוקע. זאת, עד שאנו מאירים אותו מחשכת האוטומט במודעות לאפר”ת ובעזרתם של כלים אחרים אותם אני סוקר בספר זה.

המקור העיקרי של הפחד

לואיז היי אמרה שהפחד יוצר סטרס. זה מקרה בו רגש אחד דומיננטי מוביל לרגש אחר, לרוב דרך לופ של מחשבות שליליות מתגברות. פחד מכישלון, למשל, מוליד מחשבות שליליות שגורמות לסטרס, שמעורר מחשבות שליליות נוספות ויוצר ספירלה רגשית יורדת, לעתים עד דיכאון ומשבר. דנתי בסטרס בפרק 7 והראיתי את משמעותו ההרסנית. לכן, על מנת להימנע מסטרס, עלינו לבדוק מהם מקורות הפחד שגורמים לו ולטפל בסילוקם.

שוב, מדובר לרוב בשלל הפחדים שהזכרתי לעיל, אשר מתעוררים אוטומטית ונחווים כאמת לאמיתה. אך הם אינם אמת כלל. לרוב, האגו שלנו מסלים נסיבות ומפרשן בשליליות יתר, על מנת לשמור על ההישרדות שלנו, לכאורה. זוהי מטרתו הגדולה של האגו בחיינו ושינויִים מאיימים עליו, כביכול. לכן, הוא דוחה כל ניסיון לשינוי ומטרפד אותו, באמצעות עירור פחדים ורגשות שליליים אחרים.

בחוסר מודעות, מרבית האנשים מאמינים למחשבות השליליות שהאגו זורע במוחם, המיתרגמים לשלל פחדים מוגזמים ולא ריאליים. רק מודעות לדרך הפעולה המניפולטיבית של האגו והפחדים שהוא מעורר, התבוננות בעת שהם עולים ובחירה לקבל את הנסיבות, להתחבר לאני הגבוה ואז לבחון את הפחדים בדרך רציונלית ושקולה, יאפשרו להתגבר עליהם. אין צורך להיות אמיצים במיוחד או, כפי שאמרה יהודית כץ, “אומץ אינו העדר פחד, אלא המוכנות לפחד ולפעול בכל זאת”.

איך להתגבר על התקיעות שהפחד יוצר

לצערנו, לפחד יש נטייה להישאר איתנו לנצח אם איננו מתמודדים איתו. יתרה מכך, הוא סוגר עלינו בהדרגה וכולא אותנו חזק יותר באזור הנוחות. לכן, נוכל להתמודד איתו רק אם נצעד לקראתו ונתמודד איתו. זה יכול להיות בקפיצה נחשונית אל מעבר לו, אך לרוב עדיף לעשות זאת בצעדים קטנים וכל פעם לדחוף קצת את גבולות הפחד. לדוגמה, אם פלוני אינו מרוצה במקום עבודתו ורוצה להחליף עיסוק, הוא אינו חייב להתפטר מעבודתו בהחלטה אימפולסיבית של רגע, על מנת להתחיל בחיפוש משלח יד חדש, כפי שעשיתי בשנת 2005. היום, אני בטוח שהייתי עושה את השינוי הזה אחרת, בצעדי תינוק.

הצעדים הקטנים שכדאי לעשות כדי להתגבר על הפחד, אשר כל אחד מהם מפחיד, אבל במעט, הם:
1) חיפוש עיסוק חדש באמצעות הכוונה תעסוקתית.[1]
2) הגדרת המקצוע החדש והכנת תוכנית למימושו.
3) למידה והכשרה לקראתו.
4) התחלת עיסוק בו בחלקיות משרה במקביל לעבודה הקבועה.
5) רק אז, התפטרות מעבודה ומעבר לעבוד בעיסוק החדש במשרה מלאה.

שימו לב, שסעיפים 1 עד 4 יכולים להתבצע תוך שמירה על מקום העבודה הנוכחי, כך שהסיכון האמיתי הטמון בהם מינימלי ואינו דומה לזה הנתפש על ידי האגו. אסיים תת-פרק זה בדבריו של רובין שארמה, “במקום שממנו אתה הכי חושש נמצאת ההתפתחות הכי גדולה שלך, מדוע שתרצה לברוח ממנה?”.

הפחד לטעות

ציינתי, שאחד הפחדים המסרסים ביותר כל יוזמה ופעולה הוא הפחד לטעות או, כפי שרבים מפריזים ואומרים, הפחד מכישלון.
ראשית, לא כל טעות היא כישלון והנטייה לראות כישלון בכל טעות היא בעצמה מכשילה. המילים שלנו בוראות מציאות ושימוש לא נכון בהן תוקע ומוריד מתחת לקו. למשל, אנו אומרים “נכשלתי בבחינה” או “נכשלתי בטסט”, כאשר מדובר בטעות אותה ניתן לתקן בקלות. לכן, עצתי הפרקטית היא: התייחסו לדברים בפרופורציה וקראו לילד בשמו: טעות ולא כישלון.

שנית, טעויות חיוניות בדרך להצלחה, כמאמר הפתגם: “מי שאינו מעז לא מנסה, מי שאינו מנסה לא טועה, ומי שאינו טועה לא מצליח”. ללמדנו, שטעויות הכרחיות כדי ללמוד, להתקדם וגם להצליח. בנקודה זו, ניתן להציג אין ספור דוגמאות של אנשים מפורסמים בהיסטוריה האנושית שטעו בגדול בדרך להצלחה. הנה כמה מהם:

מייקל ג’ורדן, הכדורסלן האגדי, נופה מנבחרת התיכון, אך זה לא הפריע לו להיות אחד הכדורסלנים הגדולים בהיסטוריה של המשחק.
וולט דיסני פוטר מעבודתו בעיתון בטענות מגוחכות, לפיהן הוא חסר דמיון וחסר רעיונות מקוריים.
סטיב ג’ובס פוטר מתפקידו כמנכ”ל ‘אפל’ אותה ייסד, רק כדי לחזור לתפקיד כמה שנים לאחר מכן ולהובילה מסף פשיטת רגל להיות אחת מהחברות הגדולות בעולם.
אופרה ווינפרי הורדה בדרגה כמגישת חדשות בטענה שאינה מתאימה לטלוויזיה.

סיכום ביניים

אם כך, הצעדים הראשונים במיגור הפחדים שלנו כוללים הבנה שהם שקר של האגו שלנו ולא להאמין לו, להשתמש בנוסחת מה בתוך כדי להתמודד עם הפחדים בצעדים קטנים, תוך פירוקם לפחדים קטנים, ומתן לגיטימציה לטעויות ולהרשות לעצמינו לטעות כחלק מלמידה הכרחית לכל צמיחה והתפתחות”.

בחלקו השני של פוסט זה נצלול לגורמים המנטליים של הפחדים וניתן עוד כלים פרקטיים להתמודד עם הפחדים שלנו.

[1] אני מלווה רבים הנמצאים בשלבי הכנה לשינוי ויכול להעיד, כי באמצעות הכוונה תעסוקתית הם מצליחים למוסס רבים מהפחדים בדרך לשינוי המיוחל.

אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה בתגובות לכל שאלה שיש לך.

שיתוף הפוסט ברשתות החברתיות: