האינסטינקט האנושי הבסיסי לשרוד מעודד צורך בוודאות ובשליטה ונטייה להימנע מלקיחת סיכונים. 
זה גורם לראות את העולם בשחור או לבן, לעשות או לוותר.
והאוטומט אומר תמיד לוותר.
בסרטון הקצרצר הבא (3:51 דק’) מטאפורה פשוטה שמסייעת לכל אדם להבין איך לבחור באפור במקום בשחור ולהתקדם בצעדים קטנים למטרה.
הסרטון מניע לפעולה ומסייע לאנשים תקועים לצאת לדרך:
ולמי שמעדיף טקסט על וידאו, הנה כאן התמליל (עם כמה הרחבות):
כבני אדם תוכנתנו להישרדות, וכדי לשרוד אנו רוצים מקסימום וודאות ושליטה. אך, לצערנו, בעולם דינמי ומשתנה וודאות ושליטה הן מותרות.
אחד החוקים הבסיסים בכלכלה אומר שככל שפוטנציאל הרווח גדול יותר כך גם הסיכון גדול יותר.
וכאן נכנס עוד מרכיב אנושי מעכב: רוב בני האם הם שונאי סיכון. יתרה מכך, שנאת הסיכון מתדלקת רגשות שליליים – בעיקר פחדים – שמעוותים את החשיבה הרציונלית וגורמים לכך שאנו דואגים יותר מידי והופכים כל זבוב לפיל.
כלומר אנו רואים סיכונים בצורה לא פרופורציונלית ומגדילים אותם הרבה מעבר לגודלם האמיתי.
לכן, רוב בני האדם מעדיפים להימנע מסיכון, נשארים באזור הנוחות ומוותרים על צמיחה והתפתחות.
כל מה שאמרתי עד כה יוצר תרבות של הכל או לא כלום, שחור או לבן, לעשות או לוותר. ובחיים יש כידוע הרבה יותר אפור משחור ולבן.
הדבר דומה לטיפוס על הר שאנו חושקים להגיע לפסגתו, למי שדווקא אינו מיומן בטיפוס על הרים.
ביום בהיר רואים את פסגת ההר אבל לא את כל הדרך. לרוב האנשים זה גורם “לרגלים קרות” והם מוותרים.
אפשר די בקלות להתגבר על כך. איך, תשאלו?
קודם כל זה לא “קדימה הסתער” ללא תכנון והיערכות. אלא, עוד לפני שעשינו צעד אחד במעלה ההר, להתכונן!
הנה כמה מההכנות המומלצות לפני שמטפסים על “הרים”:
לקנות מפה וללמוד את ההר, לבדוק מה עונת השנה המתאימה לטיפוס, לרכוש ציוד מתאים לטיפוס, לתכנן את הלו”ז, כולל חניות ביניים, אולי גם להצטרף לקבוצה שמטפסת או לשכור מדריך שמומחה בטיפוס הרים.
ועוד: האם אתם בכושר המתאים לטיפוס? עדיף להתאמן באימון ייעודי לטיפוס. והאימון אינו רק פיזי, הוא גם מנטלי, כי בטיפוס על הרים יש המון היבטים מנטליים, אז גם על כך מומלץ להתאמן.
ואני יכול להוסיף עוד לרשימה זו.
שימו לב שכל ההכנות הללו הן עוד לפני שהתחלתם בטיפוס ואין בהן כל סיכון.
היתרון הגדול בהכנות אלו הוא הפיכת דבר שנראה מראש “בלתי אפשרי” לאפשרי. ואם נחבר זאת לראשית הסרטון, ההכנות יתנו לכם יותר וודאות ויותר שליטה על הטיפוס.
ועכשיו לנמשל של הסרטון:
לרבים וטובים יש “פסגות” שהם רוצים לכבוש. זה יכול להיות בעסק, בקריירה, בזוגיות, בספורט ועוד. הדרך הנכונה לעשות זאת היא לחלק את היעד לצעדים קטנים ולהתחיל בכלל מההכנות.
במילה אחת – לתכנן. אבל זה לא צריך להיות תכנון מושלם. ואז להתחיל לממש את התכנון. לזוז. לפעול, לעשות את הצעד הראשון!
לא הכל ברור, אין את הפרטים, המיומנות השלמה עוד לא נבנתה, אבל חובה “להתחיל לטפס”, כאשר אין וודאות לגבי ההצלחה ואנו מוכנים לוותר עליה, כלומר לוקחים סיכון.
זה מה שמניע את גלגלי היצירה של היקום לסייע לנו. לאו דווקא בדרך קוסמית נעלמה, אלא פשוט כי “דברים שרואים משם לא רואים מכאן”.
כלומר עם ההתקדמות והטיפוס מתגלות אפשרויות והדברים מתבהרים רק בגלל שהתקדמנו לקראתם.
הנה כאן פוסט של ד”ר דויד המילטון שממחיש זאת בדוגמה רלבנטית.
גם בפוסט Life’s learning curve ד”ר דויד המילטון כותב על חשיבות ההתחלה והתרגול כדרך למידה, שיפור, תיקון ולבסוף גם הצלחה. לדבריו אין דבר כזה “כישלון” כי הדרך לתוצאה המיוחלת עוברת דרך התנסויות חוזרות ונשנות. אין דרך אחרת!
וכשמתחילים לטפס, לא לחשוב כל הזמן על הפסגה כי זה עלול לייאש.
ברור, היא שם, היא החזון שלנו ואנו חושקים בו. אבל הגישה הנכונה היא להתמקד בכל פעם באבן הדרך הקרובה הנראית לעיין. כך אנו מתקדמים עקב בצד אגודל ופתאום שמים לב שעברנו כבר כברת דרך משמעותית והשד אינו נורא כל כך.
כך בונים ביטחון עצמי והתמדה בכל הגשמה.
ועכשיו, מה הפסגה הנחשקת שלכם? בעסק? בקריירה?
אני אשמח להיות “מדריך ההרים” שילווה אתכם להגשים אותה. ליצירת קשר לשיחה ראשונית תנו כאן קליק על הלינק.
ולפני סיום, הנה המחשה מצוינת איך צעד אחד קטן יכול להוליך לתוצאה בשרשרת השפעות המכונה “אפקט הדומינו”:
אכן, מה שנדרש כדי להשיג תוצאות משמעותיות הוא להתחיל בצעד אחד קטן, הפותח אפשרויות חדשות ומחולל שרשרת קריטית של תוצאות גדלות והולכות. זה נכון לגבי הדרך להתחיל כל שינוי, פשוט להתחיל בצעד הכי קטן האפשרי מבלי לראות מראש את כל שרשרת האפקט המצטבר.
אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה בתגובות לכל שאלה שיש לך.
