חיפוש באתר ובבלוג
סך כל הפוסטים בבלוג
407
פוסטים אחרונים
קטגוריות
עמוד הפייסבוק שלי

האמונה המגבילה שלי | מקרה מהחיים בו נפלתי בפח של אמונה מגבילה ומה באפשרותך ללמוד מכך | מתוך פרק 2 של “מִלכּוד המצוינות”

מאת:
חגי שלו

חגי שלו

הפוסט הבא הוא וידוי אישי שלי מחיי המקצועיים מתוך פרק 2 בספרי השני “מִלכּוד המצוינות” מעובד לפוסט. איך להשתחרר מאמונות מגבילות

 

“לכל אדם יש אמונות מגבילות שתוקעות אותו

כשמתרחשים מקרים כאלו ואחרים בילדות, קל לראות שאדם בוגר הוא פרי התכנות הקלוקל של הילדות שלו. ונכון, לא תמיד התכנות הוא קלוקל; לפעמים הוא דווקא משובח, אך מניסיוני זה המקרה יוצא הדופן. אחת הראיות לכך היא היכולת האנושית הממוצעת למצות רק 7-15% מהפוטנציאל המלא.

אכן, כולנו מכירים תופעות כאלו; היינו ילדים והפכנו למבוגרים. גם הוריי, גם אני, גם הילדים שלי, גם אתה, הוריך וגם הילדים שלך, בהווה או בעתיד – כולנו עשינו טעויות בחינוך ילדינו, לא בכוונה כמובן. לעניות דעתי, כמעט לכל אדם בוגר יש אמונות מגבילות שמקורן בחוויות שליליות סביב ההצלחה בילדותו. כמובן שהעוצמה והעומק שלהן שונות מאדם לאדם ולכן להשפעתן בבגרות יש קשת רחבה של סימפטומים ורמות.

אני מאמין שכמעט כל אדם בוגר זוכר חוויות כישלון מילדותו המוקדמת שיצרו בקרבו אמונות מגבילות סביבי יכולתו להצליח. בדרך כלל הוא גם יכול לזהות את ההשפעה של האמונות המגבילות הללו על חוויות כישלון בחייו הבוגרים. ולמרות שאינני אוהב את המילה “כישלון” כי היא קולוסלית ולא כל “אי הצלחה” היא “כישלון” (ראה כישלון או טעות?), אני משתמש בה בכוונה כי זו החוויה הסובייקטיבית השכיחה בקרבנו; כן, גם בקרבי.

 

חוויות כישלון בחיים הבוגרים

לפעמים, דווקא הילדות עוברת לנו בצורה “חלקה” ללא התפתחות אמונות מגבילות משמעותיות. יחד עם זאת, אנו חווים לעיתים חוויית “כישלון” גם בחיינו הבוגרים. אם חוויות אלו תכופות ונמשכות לאורך זמן, או טראומתיות, גם הן עלולות לחרוט אמונות מגבילות במוחנו הלא-מודע. אך בעוד שאצל ילדים עד גיל 6-7 לעיתים די בחוויה אחת שלילית כדי לקבע אמונה מגבילה, אצל המבוגרים נדרשות לרוב חוויות שליליות חוזרות ונשנות. זאת, מכיוון שהמוח הלא-מדוע של המבוגרים, בו “מתאכסנות” האמונות המגבילות, אינו נגיש בדרך כלל ורק החזרתיות מפעפעת אותן לתוכו.

 

חווית הכישלון שלי

אני מבקש לשתף אותך בחוויית “כישלון” חריפה שחוויתי בחיי הבוגרים, דווקא בגיל מבוגר יחסית, אחרי השינוי התעסוקתי שעשיתי בשנת 2005. היא התרחשה בתחילת שנת 2008, עת מצבי המנטלי היה שברירי במיוחד, עקב הצורך להצליח להתפרנס בחיי המקצועיים החדשים. רציתי אז להוכיח למשפחתי, לעולם וגם לעצמי, שבחירתי להתחיל עיסוק חדש מאפס כעצמאי בגיל 46 היא נכונה ותעלה יפה.

בימים ההם היה העול העיקרי של פרנסת המשפחה מוטל עליי, כמו גם חובת ההוכחה שאני יכול לעמוד בו, לפחות כמו ברמה שהורגלה אליו משפחתי בימיי כסמנכ”ל כספים, כשהשתכרתי מעל 30,000 ₪ בחודש. כמובן שהליכתי בדרכים לא סלולות לאחר השינוי הצריכה לקיחת סיכונים ותעוזה, כאשר לעיתים היא נסדקה באי הצלחות ודרדרה אותי לתהומות רגשיות.

 

“אני לא מספיק טוב”

המקרה התרחש בעת שהייתי מדריך טירון במיכא”ל, בסדנה הראשונה שהנחיתי מטעם הארגון בבית הספר החשמונאים ברמת גן לבני 13-14. במפגש מס’ 2 (מתוך 14) נכחה החונכת שלי מטעם מיכא”ל רחל (שם בדוי), על מנת לתת לי ולממונים עליי משוב. את שיחת המשוב איתה ביום 7/1/2008 לא אשכח לעולם. חטפתי מקלחת של צוננים, וליתר דיוק – קפואים!

הנה כמה מהביטויים שבהם השתמשה רחל כפי שרשמתי לעצמי אז: “התהליך לא הולך לדבר טוב; לא יהיה כאן תהליך אמיתי [חש – של שינוי]; המפגש היה משעמם; הילדים נרדמו; היה זוועה; הכיתה הולכת להתפרק; הילדים סבלו”. חשתי כאילו חטפתי אגרוף בבטן! הכרה אוטומטית בכישלון קולוסלי קרעה אותי מבפנים, דמעות חנקו את גרוני ונשנקתי. המחשבות האוטומטיות שטרפו את מוחי היו: “אחרי כל מאות השעות שהשקעתי בקורס המנחים במיכא”ל ובהשקת הסדנה הראשונה, המאמצים, הוויתור על דברים אחרים וחרף המוטיבציה הגבוהה והרצון להצליח, אני חוטף כזאת ביקורת? מה זה אומר עליי? נכשלתי!”.

 

לאחר המכה מגיעה ההתעשתות

אך כחלוף זמן מה של התבוססות בכאבי התעשתתי. לאחר התגובה הרגשית האוטומטית ההיגיון החל לחזור אליי: “משהו פה לא מסתדר: לא יכול להיות שזה היה עד כדי כך גרוע. אמנם, זו הסדנה הראשונה שלי ומדובר בסך הכל במפגש השני, אך בכל זאת, הביקורת הקשה של רחל הייתה שונה מאוד מהחוויה האישית שלי מהמפגש. לא ייתכן שהייתי עד כדי כך עיוור, חסר רגישות ומנותק ממה שבאמת קרה בסדנה”, אמרתי לעצמי.

וכאן התחילו להתחבר לי דברים שלמדתי בשנתיים האחרונות בקשר לראייה הסובייקטיבית של בני האדם. הרי כל אדם רואה דברים אחרת, כתלות בפוקוס שלו, בגישה שלו, דרך האמונות שלו ומבעד לפרדיגמות שלו. היה ברור לי שהדרך בה הנחיתי את הסדנה הייתה שונה מהמקובל עד אז במיכא”ל. כן, תמיד הייתי “עוף מוזר”, מסרב ללכת בזרם.

חשבתי: “אולי רחל לא התחברה לדרך שלי? אולי בפרדיגמות שלה המפגש צריך היה להתבצע אחרת והיא לא ממש הייתה פתוחה כדי לקבל דרך הנחיה שונה מהמקובל?”. מחשבות אלו סייעו לי לצאת מהשפל, לאזור כוח, להמשיך בדרכי ולסיים את הסדנה.

וזו הייתה הצלחה אדירה! גם המשובים שקיבלתי מההורים ומהתלמידים, וגם המבדק הכמותי של מיכא”ל שמדד את השינוי שעברו התלמידים ביחס למצבם לפני הסדנה, הוכיחו שהצלחתי ובגדול.

מקרה זה לימד אותי פרק בתקשורת בינאישית ראויה, בראיה הסובייקטיבית של בני האדם ואיך נכון לתת משוב מקדם.

 

ניתוח המקרה ומסקנות

הבה ונבחן מה קרה לי מייד עם קבלת המשוב ולאחר מכן. כמו דוד הקטן שלנו מתת-הפרק הקודם, היה לי מאוד חשוב להצליח בהנחיית הסדנה. שנה שלמה של הכשרה במיכא”ל ביחד עם שיווק מאומץ של הסדנה לבית הספר והכנה מדוקדקת, הגיעו לנקודת השיא עם פתיחת הסדנה.

אחריות מאוד כבדה הייתה מוטלת על כתפיי. היא נתמכה במוטיבציה גבוהה ובתשוקה עזה לסייע לבני הנוער לבנות יסודות מנטליים איתנים לחייהם הבוגרים, כתשתית מוצקה להצלחתם בעתיד. יחד עם זאת, זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שהנחיתי סדנה. נוסיף לכך עוד פחד קהל מסוים שנשאר בי מהעבר ונקבל מצב רגשי מורכב, טעון, רגיש ונפיץ.

הביקורת השיפוטית של רחל פגשה את כל אלו והייתה כניצוץ שהצית חבית חומר נפץ. האמונה המגבילה שלי “אני לא מספיק טוב” על הווריאציות שלה “אני אכשל” ו- “אני לא בסדר” התעוררה באחת. היא ישבה שם עמוק בפנים חבויה ולרוב רדומה, עד שנסיבות חיצוניות שמעידות לכאורה על חוסר הצלחה העירו אותה.

חדי העין ביניכם יבחינו כי אמונה זו יושבת על מניע ההצלחה. אכן, מאוד היה חשוב לי להצליח בסדנה. בכלל, אם נתרומם מעט מעל נסיבות המקרה נוכל לראות שהסדנה הייתה טבילת האש המקצועית הראשונה שלי בגיל 48, בעיסוק החדש שאך זה בחרתי לעסוק בו ולהתפרנס ממנו בחצי השני של הקריירה שלי.

יתרה מכך, השאיפה להצליח ולהצטיין הייתה טבועה בי עמוק. אין לי ספק שהיא תולדה של החינוך שקיבלתי מהוריי, כבן הבכור של שני שורדי השואה הצעירים שאך שנים ספורות קודם ללידתי עלו לארץ על מנת לבסס עתיד חדש ולהקים משפחה בארץ ישראל. ואכן, עד שמלאו לי 40, חיי היו לרוב שזורים בהצלחות; אך אז הגיע משבר הקריירה שכביכול הוריד אותי מפסי ההצלחה וזעזע את אמות הסיפים של הווייתי.

 

אמונות מגבילות מתעוררות כאשר הנסיבות החיצוניות דומות למועד היווצרותן

וכך התעוררה לה אותה אמונה מגבילה “אני לא מספיק טוב” וביקרה אצלי תכופות בשנים אלו: החל מחוויות שליליות בשנים האחרונות שלי כשכיר, המשך בקל”ב (קשה לקום בבוקר) שהוביל להתפטרותי, בחוסר הוודאות במה אעסוק, בהקמה של עסק חדש בתחום חדש לי מאפס באמצע החיים, וכלה בנטל הקיומי להתחיל בכלל להרוויח משהו על מנת לפרנס את משפחתי.

פירטתי על שינוי קריירה זה בפרק 1 בספרי הראשון להתרגל להצליח. ציינתי לעיל ש”משבר הקריירה כביכול הוריד אותי מפסי ההצלחה” אך למעשה אינני מצטער על שנים אלו. נהפוך הוא: ממצב משברי זה צמח חגי החדש, שלם יותר עם עצמו, מודע יותר, מוגשם יותר ובדיעבד גם מאושר יותר. יחד עם זאת, באותם הימים מצבי הנפשי היה שברירי ביותר והיווה מצע פורה עבור זרעי אמונותיי המגבילות להרים ראש ולערער את בטחוני.

 

ההתאוששות מתרחשת כאשר ההיגיון חוזר ומחליף את האמונה המגבילה

לבסוף, לאחר הלם ה”כישלון” הראשוני, ההיגיון החליף את הפרשנות האוטומטית ואת הרגשות השליליים שהתעוררו בעקבותיה. זהו תמיד הצעד המתבקש על מנת לצאת משפל רגשי. רק אז שמתי לב שאותה פרשנות אוטומטית שלילית ראשונית “אני לא מספיק טוב” לא הייתה אמיתית.

גיליתי שאני יכול לפרש את נסיבות המשוב השיפוטי של רחל גם אחרת, בדרך שמאירה את השתלשלות העניינים הסובייקטיבית מצידה. במילים אחרות, ה”כישלון” הוא לא בהכרח אמיתי, אלא הוא בעיניה, כפרשנות אוטומטית שלה על רקע האמונות המגבילות והפרדיגמות שלה. ולכן אינני חייב לקבל את זווית הראייה שלה ואת הביאור שהיא בחרה בו.

זו הייתה הארה בעלת ערך שלימדה אותי פרק חשוב באמונות מגבילות. כמו תמיד, תקלות, בעיות ואפילו משברים גם מאפשרים צמיחה, אם מחפשים את השיעור הגלום בהם. לסיום ניתוח האירוע, אציין שהוא מהווה קדימון לפרק 13, בו נרחיב על איך משתחררים מהשפעתן השלילית של אמונות מגבילות.”

 

עד כאן ציטוט מפרק 2 בספר.

ואני מוסיף ואומר, שלרוב לא ניתן להתחמק מהשפעתן של אמונות מגבילות, אך אפשר להיות מודעים אליהן, להכיר את אלו שלנו החוזרות על עצמן ולא להיבהל כאשר הן צצות.

או אז נוכל באמצעות מודעות – התבוננות עצמית – ובחירה בשלל כלים מנטליים פרקטיים לא להאמין להן וכך להשתרר מהשפעתן.
תרגול של בחירה כאמור יוביל אותנו בהדרגה ליכולת משופרת להתמודד עם האמונות המגבילות שלנו וכל להחליש את השפעתן עלינו.

וכאשר אנו חווים “כישלון” אמיתי, זה ממש לא דבר רע. ד”ר דויד המילטון כותב בפוסט Life’s learning curve על חשיבות ההתחלה והתרגול כדרך למידה, שיפור, תיקון ולבסוף גם הצלחה. לדבריו אין דבר כזה “כישלון” כי הדרך לתוצאה המיוחלת עוברת דרך התנסויות חוזרות ונשנות. אין דרך אחרת!

נסו ותיהנו!

 

פרטים על הספר מִלכּוד המצוינות כאן בקליק על הלינק

אפשר לקבל את 4 הפרקים הראשונים של הספר מלכוד המצוינות בחינם כאן בקליק.

להקדמה של הספר קרא כאן מדוע כדאי לך לקרוא את הספר הזה.

רכישת הספר תתאפשר לקראת יציאתו לאור בשלהי 2022.

אני מזמין אותך להתכונן לקמפיין הדסטארט של הספר, שיאפשר לך להיות שותף להוצאתו לאור וכמובן לקבל אותו והטבות נוספות במחיר מאד אטרקטיבי. הקמפיין יעלה לאוויר לקראת סוף 2022.

 

אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה בתגובות לכל שאלה שיש לך.

 

שיתוף הפוסט ברשתות החברתיות:

אולי יעניין אותך לקרוא פוסטים נוספים:

כתיבת תגובה

אהבת את התוכן?
רוצה עוד תכנים בחינם?

רוצה להסתייע בי בשינוי קריירה או בעסק שלך?