שואלים אותי: מה גרם לך להתחיל לכתוב את ספרך השני מִלכּוד המצוינות?
הלא זו השקעה משמעותית שמצריכה כוחות נפשיים רבים, בעיקר אחרי שחווית זאת בספרך הראשון.
אז מה הניע אותי לעבוד על יצירה כזו? למה זה חשוב לי?
זה מזכיר לי את אסנת זוגתי ז”ל, שאחרי לידת בננו דניאל, נשבעה שלא תלד יותר, אבל אחרי כמה שנים ילדה את שלי.
יש משהו ביצירה שהוא גדול מאיתנו; חיבור לייעוד, צורך פנימי חזק לביטוי עצמי, ליצור משהו שיישאר אחרינו, להשאיר מורשת, משהו לטובת האנושות.
זה אולי נשמע מליצי, אבל זה מאד נכון.
זר יתקשה להבין זאת, שיש חזון פנימי חזק שאי אפשר לעמוד כנגדו.
אכן, זה לא שלי יש חזון, לחזון שלי יש אותי!
בפשטות, איני יכול להתנגד לכוח הזה שדוחף אותי לכתוב וליצור עוד ועוד תכנים.
הבשורה הטובה שזה לא קשה, למרות שמבחוץ זה לפעמים מעורר הערצה.
הכוח הזה, החזון, הופך את היצירה לטבעית, קולחת ואפילו מענגת.
מילת המפתח היא סיפוק.
בדיוק כמו שהורה חש סיפוק למראה ילדו ויכולותיו.
זו תחושה אדירה שקל להתמכר אליה.
הסתקרנת? רוצה לדעת מה החזון שלי ואיך הוא מניע אותי?
רמז, אני קורא אותו כל בוקר. הנה הוא כאן בקליק על הלינק – זה לא שלי יש חזון, לחזון שלי יש אותי!
אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה בתגובות לכל שאלה שיש לך.
