חיפוש באתר ובבלוג
סך כל הפוסטים בבלוג
370
פוסטים אחרונים
קטגוריות
עמוד הפייסבוק שלי

הצורך בוודאות ובשליטה תוקע את ההצלחה | מתוך פרק 3 בספרי “מלכוד המצוינות”

מאת:
חגי שלו

חגי שלו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב google
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב email
שיתוף ב print

אחד ההרגלים המשמעותיים שתוקעים אנשים רבים הוא הצורך המופרז בשליטה ובוודאות.מה המקור לשינויים מנטליים

בספרי “מלכוד המצוינות” אני מקדיש את פרק 3 להכרת ההרגל הזה, להבנת השלכותיו ההרסניות, וכמובן איך להיפטר ממנו.

כאן אני מביא לך את חלקו הראשון של פרק 3 זה.

 

הצורך בוודאות ובשליטה

“בצד הרצון והצורך להצטיין ולהצליח, המוטבע בנו באופן טבעי מעצם היותנו בני אדם ומוזן ע”י הורינו בילדות, כולנו זקוקים גם לשליטה ולוודאות. זהו מאפיין בולט של האגו שלנו (להרחבה על האגו ראה בפרק 13 בספרי להתרגל להצליח – כלי מס’ 2, בפרק 13 בספר זה וגם בפוסט האגו והאני הגבוה), שאחד מתפקידיו העיקריים הוא לשמור על ההישרדות שלנו. אכן, ככל שיש לנו יותר וודאות ושליטה בעתיד, כך אנו נינוחים ורגועים יותר, מכיוון שאנו חשים בטוחים יותר ויכולים להיערך טוב יותר למה שעתיד להתרחש. כלומר, הצורך בשליטה ובוודאות נשען על אינסטינקט ויצר בסיסיים להישאר בחיים, על מנת להמשיך ולקיים את השושלת האנושית.

לכן, באופן טבעי ומתוך כוונה ליצור לעצמנו עתיד טוב יותר, אנו עוסקים הרבה במחר, למרות שלאף אדם אין וודאות מה הוא צופן בחובו עבורנו. אין בכך כמובן כל פסול, אך השאלה היא מה מצבנו הרגשי בשעה שאנו עושים זאת. בעולם ההתפתחות האישית מקובל לחשוב שכאשר אנו מתכננים ממקום רגשי חיובי ופועלים בצורה חיובית לממש את רצונותינו, סיכויי המימוש של תוכנִתנו גבוהים יותר, וההפך הוא כאשר אנו עושים זאת מרגשות שליליים. תיארתי זאת ארוכות בספרי להתרגל להצליח במודל מעל הקו ומתחת לקו (ראה שם בפרק 3, בקצרה גם בספר זה בפרקים 7 ו-17 וגם בפוסט אבחנה חשובה שמשנה חיים).

 

מדוע צורך מופרז בוודאות ובשליטה תוקע הצלחה

חוסר הוודאות בקשר לעתיד מומחש בציטוט הבא, המיוחס לשלמה המלך החכם באדם – “רבות מחשבות בלב איש ועצת ה’ היא תקום” (משלי י”ט, כ”א). משמע: האדם עושה הרבה תוכניות בקשר לעתידו ובסופו של דבר עצת ה’ היא זו שמתגשמת הלכה למעשה. מבלי להיכנס לפרשנות מהי עצת ה’, הפסוק בא ללמדנו שאנו בני האדם קטנים ביחס ליקום ולצפונותיו. אנו יכולים לחשוב ולתכנן, אך יכולתנו לחיות ולפעול בוודאות היא מאד מוגבלת. את המגבלה העיקרית הזו אני מכנה נסיבות. ב”נסיבות” אני מתכוון לכל אותם אירועים שליליים, גשמיים או מופשטים, המתרחשים בסביבתנו ואין לנו וודאות לגביהם, השפעה ישירה עליהם ולרוב גם לא השפעה עקיפה[1]. בפשטות – הנסיבות אינן תלויות בנו, בוודאי לא בטווח הקצר; וכאן מתחבר הצורך בוודאות לצורך בשליטה. אני מתכוון לצורך לא רק לדעת מה הולך לקרות אלא גם את היכולת לשלוט בעתיד ולנתב אותו לטובתנו – לשלוט בנסיבות.

את הצורך בוודאות ובשליטה אפשר לראות בכל תכנון שעושים אנשים וארגונים, וטוב שכך: תאר לך מה היה קורה אם פרטים, ארגונים ואומות היו מתנהלים ללא תכנון ותאום כלל; סביר להניח שהיה נוצר כאוס והאנושות הייתה חוזרת הרבה שנים לאחור ברמת ההתפתחות וההישגים שלה. יחד עם זאת, בעיקר ברמת הפרט, הניסיון להשיג וודאות ולשלוט בעתיד לבוא הוא לרוב מוגזם ואינו נוחל הצלחה. אנשים עושים מאמצים כבירים על מנת לתכנן ולממש את תוכניותיהם, אך אחוזי המימוש וההגשמה שלהם לרוב אינם מלאים ולעיתים גם ללא תוצאות מספקות. לכן, רבים מסתובבים בעולמנו בתחושת תסכול, החמצה ואכזבה.

מצב רגשי ירוד זה פוגע עוד יותר ביכולת האנושית לממש את התוכניות ואז מתרחשת הספירלה היורדת הבאה: אני רוצה מקסימום וודאות ושליטה, אך אינני מצליח להשיג את רמתם הנדרשת בעיניי ותוכניותיי לרוב אינן מתממשות במלואן; לכן אני חש תחושת כישלון, תסכול ואכזבה, והאמונה המגבילה “אני לא מספיק טוב” ודומיה מתחזקת בי. כתוצאה מכך אני חש חוסר אונים, חושש מהמשך ניסיונותיי העָקרים, אני חרד שוב לטעות ופוחד מכישלון; על כן הביטחון העצמי שלי נפגע, אני אומר לעצמי ש”אני לא יכול”, מוותר ונמנע מהמשך פעולה…

המסכת השכיחה הזו היא מלכוד המצוינות בזעיר אנפין ומהווה קדימון לתיאורו המלא בהמשך ספר זה. בנקודה זו חשוב להדגיש שני דברים עיקריים:
האחד, קיים קשר האמיץ בין השאיפה המופרזת לשליטה ולוודאות לבין התעוררות האמונות המגבילות והתחזקותן; קל לראות שהן תלויות ותומכות זו בזו;
והשני, הצורך המוגזם בוודאות ובשליטה פוגע במסוגלות שלנו ומטפח מיקוד שליטה חיצוני. נסביר: “מיקוד שליטה” הוא מושג מהפסיכולוגיה המבטא את “הרגשת השליטה שיש או אין לאדם על המאורעות שבחייו, ואמונתו באשר למה גורם לדברים טובים או רעים בחייו” (ויקיפדיה). “מיקוד שליטה חיצוני” מוגדר שם כ”האדם מאמין כי חייו והחלטותיו נשלטים בידי סביבתו, בידי כוח עליון או בידי אנשים אחרים”. נבאר ונרחיב עוד על מושגים בהמשך פרק זה.

 

“ציפיות מאחרים – טובות לכריות, ציפיות מעצמי – הן חיוניות” (חגי שלו)

הבה ונצלול לנבכי מערכת ההפעלה האנושית כדי להבין איך היא פועלת בהקשר של מיקוד שליטה. יש לנו, בני האדם, תכונה מאוד אנושית וטבעית: אנו מצפים שיקרה לנו משהו טוב בלי שנצטרך לעמול בשבילו. לדוגמה: אנו מחכים שנזכה בפיס, ממתינים שהדוד העשיר מאמריקה יוריש לנו הון, או שפתאום תבוא לנו איזו שהיא הארה, נתעורר מחלום הבלהות של נסיבות חיינו ונגלה שכל הקשיים שלנו נעלמו. זהו מנגנון מובנה היטב בתוכנו, כעין “פצצת חיוביות מתקתקת”, שכל הזמן פעילה ואנו מאמינים שהיא עתידה יום אחד “להתפוצץ”, ולפתע כל הדברים הטובים שאנו מייחלים אליהם יקרו מעצמם. באנגלית זה נשמע מצוין: Someday, sometimes, somewhere, somebody, somehow….

צר לי לבשר לכם שהציפייה הזאת מטרפדת אותנו, מעכבת אותנו וגורעת מהכוח שלנו.

 

כי כל עוד אנו מצפים לניסים ומחכים ש”יבוא המשיח”, אנו מסירים מעצמינו אחריות ויוזמה, נמנעים מפעולה, הכוח שלנו קטֵן ואיננו יכולים להשיג את יעדינו. אכן, לצערנו, “משיח לא בא, משיח גם לא מטלפן…”[5]. אנחנו עשויים לחיות בתחושה, בציפייה ובתקווה שמשהו טוב יקרה בלי שננקוף אצבע. אך בכל פעם שאנחנו חיים עם הציפייה הזאת, אנו מחלישים את המסוגלות שלנו, מקטינים את עצמנו עוד קצת, גורעים מהיכולת ומהאנרגיות שלנו, ובסופו של דבר פוגעים בפוטנציאל שלנו להשיג ולשגשג.

לכן, אני מביט היום אליכם נכוחה ואומר: חבריה, תפסיקו לחכות למשיח! ולפני שאמשיך לפתח רעיון זה, אני חייב לכם הסבר איך מה שכתבתי כאן משתלב עם הצורך בוודאות ובשליטה שהזכרתי בתת הפרק הקודם:
ראשית, אני לא מדבר בשחור ולבן; שום אמירה שלי כאן בפרט ובספר זה בכלל, אינה מתיימרת לקבוע עמדה החלטית חד-משמעית. אנו עוסקים בבני אדם, יצורים מורכבים שעדיין רב הנסתר בהם על הגלוי. לכן, אני מציג בספר זה את עמדותיי וניסיוני, על בסיס עבודתי עם יותר מ-1,000 איש מאז 2006.
שנית, אחרי שאמרתי זאת, חשוב להבין שכאשר אני מדבר על צורך בשליטה ובוודאות, אני מדבר על תכונה שכמו כל התכונות האנושיות נמצאת על סקלה. צורך מסוים בשליטה ובוודאות הוא לרוב נכון, טוב ומקדם; הוא זה שמייצר תכנון ומניע את גלגלי ההגשמה האנושית. יחד עם זאת, כמו שצורך מופרז בוודאות ובשליטה הוא תוקע, כך ויתור עליו לגמרי מותיר את האדם חסר יוזמה וחסר יכולת לנתב את חייו למחוזות מועילים ומקדמים, עבורו ועבור סביבתו. לכן, “הציפייה למשיח” בלבד גם היא איננה אסטרטגיה מועדפת. האיזון על סקלת הוודאות והשליטה הוא מאד עדין. כל אדם מתנסה בו ומוצא את הנקודה המתאימה לו. מצד אחד יוזמה, פעולה והגשמה, ומצד שני קבלת הנסיבות, שחרור והרפיה[2]. זוהי האומנות של החיים, שלצערנו אינה “מדע מדויק” ולכן אי אפשר להכפיפהּ לנוסחאות מדויקות.

 

שלושת השלבים להשגת יעדים בחיים

ובכל זאת, הנה פורמט פשוט עבורך לדעת מתי נכון לתכנן ולקדם, ומתי עדיף לשחרר ולהרפות. לדעתי, לכל תהליך של השגת יעדים יש בהקשר זה שלושה שלבים עיקריים:

1) לרצות ולפעול בכל יכולתנו כדי לתכנן ולבצע. חשוב כאן לפעול בהתלהבות וברגשות חיוביים; אני מכנה זאת “להיות מעל הקו” (ראה הרחבה בפרקים 7 ו- 17 בספר זה).

2) לאחר שעשינו כמיטב יכולתנו, הרצון עלול להפוך לצורך: כאן אנו “צריכים/מוכרחים/זקוקים/חייבים” שתוכניותנו תתגשמנה ושמאמצינו יישאו פרי. איננו מקבלים את הנסיבות ואת המציאות שאינן לרוחנו ומתנגדים להן. זהו הביטוי של הצורך המופרז בוודאות ובשליטה. או אז הרגשות החיוביים הופכים לשליליים: תסכול, אכזבה, לחץ, חששות, כעס וכדומה. אנו יורדים מתחת לקו והפעולות שלנו חדלות להיות אפקטיביות; וכך הן מחזקות את תחושת התקיעות, המאמץ של פול גז בניוטרל, התסכול של רוצה ולא יוצא, ומצטברים עוד רגשות שליליים…
זה הסימן שהלכנו רחוק מידי ומגיע הזמן לשחרר את הצורך בשליטה ובוודאות, לוותר על ההתנגדות לנסיבות ולקבל את המציאות כפי שהיא, גם אם היא אינה לרוחנו; וכל זאת, למרות שלא הצלחנו להשיג את מה שאנו רוצים ואיננו מצליחים לשנות את העובדות בשטח לחיוביות יותר. שתי אמרות מאירות עיניים ינחו אותנו פה מצוין: “אתה יכול להשיג כל דבר בחיים כל עוד אתה לא זקוק לו“, ו- “אתה לא יכול לשנות שום דבר עד שאתה מוכן לקבל את הכל[3].

3) אחרי השחרור מהצורך בוודאות ובשליטה והקבלה של הנסיבות, אפשר לחזור “לרצות” ולפעול להשגת המטרה תוך חיבור לחלק הגבוה שלנו, המסוגל והמתמודד: לרוח, לנפש ולנשמה האנושית[4]. יחד עם זאת, תמיד יש לשים לב לרגש ואם אנחנו חוזרים לרגשות שליליים אז שוב כדאי לעצור ולשחרר. רק במצב של מעל הקו הפעולות שלנו תהיינה אפקטיביות ותקרבנה אותנו ליעדים שאנו חושקים להשיגם.

 

זה נראה מרשם קצר ופשוט, אך הוא איננו כזה כלל ועיקר. אני תרגלתי אותו במשך שנים עד שהוא הוטמע בי והפך להיות הרגל. האגו/האוטומט האנושי כל כך חזק, שמאתגר מאד להתגבר על הצורך הבסיסי שלו בוודאות ובשליטה. יחד עם זאת, זה בהחלט אפשרי ועם נחישות, התמדה והכלים הנכונים שאתן לך בספר זה כל אחד יכול להשיג שיפור.”

[1] להרחבה על נסיבות ראה https://www.hagaishalev.com/blog/circumstances2.

[2]  להרחבה על שחרור מהצורך בוודאות ובשליטה ראה פרק 13 בספר זה וכן – https://www.hagaishalev.com/blog/letting-go.

[3] עוד על קבלה ושחרור התנגדות בפרק 13 בספר זה וגם בפרק 13 בספרי להתרגל להצליח.

[4]  בספרי להתרגל להצליח אני מכנה חלק זה באדם “האני הגבוה“. ראה שם בפרק 13 (כלי מס’ 2) וגם בקצרה בספר זה בפרק 13.

[5] אין בציטוט זה ובאמור בפרק זה כדי לכפור באמונה הדתית בדבר ביאת המשיח. אני משתמש פה במשיח בצורה מטפורית כדי להמחיש את העיקרון של ציפייה למשהו טוב שאינו תלוי בנו.

 

עד כאן הציטוט מפרק 3. בהמשך הפרק אני נותן כלים איך להתחבר למיקוד שליטה פנימי וכל כך ארחיב בפוסט נפרד.

 

אהבת? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות לכל שאלה שיש לך כאן למטה בתגובות.

שיתוף הפוסט ברשתות החברתיות:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב google
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב email
שיתוף ב print
אולי יעניין אותך לקרוא פוסטים נוספים:

כתיבת תגובה

אהבת את התוכן?
רוצה עוד תכנים בחינם?

רוצה להסתייע בי בשינוי קריירה או בעסק שלך?

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email