תפריט
חיפוש באתר ובבלוג
סך כל הפוסטים בבלוג
291
פוסטים אחרונים
קטגוריות
עמוד הפייסבוק שלי

ריצוי – ההרגל שמבטל את עצמך ואיך לבטל אותו

מאת:

חגי שלו

ריצוי הוא אחד ההרגלים הכי תוקעים שיש. ריצוי הוא הרגל תוקע ואיך לשנות אותו

ריצוי הוא לפעול למען אחרים נגד רצונך האמיתי.

ריצוי הוא הכחשת העצמי רק כדי לזכות בהכרה, באהבה, בשבחים ובאהדה מהסביבה.

הריצוי מנוגד לרצון העצמי, לאהבה העצמית, לביטוי העצמי, לדימוי העצמי, לביטחון העצמי ולערך העצמי.

בשתי מילים – הוא ביטול העצמי.

ובעולם בו הכל מתחיל מהעצמי – המחשבות, הרגשות, האמירות, הפעולות וכמובן התוצאות וההצלחה – ביטול העצמי הוא תקיעות, דשדוש, חדגוניות, בינוניות ובסופו של דבר גם קמילה ונבילה.

לצערי, עם כל המשמעויות השליליות של הריצוי, עשרות אחוזים מהאוכלוסייה לוקים בו, ורבים מהם אינם מודעים לכך כלל וכלל.

מטרת פוסט זה היא להאיר את סממני הריצוי, מקורותיו ואת הדרך להיפטר ממנו.

 

הכל מתחיל מהילדות

מה מקור הריצוי?

לא אכנס כאן לניתוחים פסיכולוגיים מעמיקים אלא רק אומר את דעתי, על סמך הניסיון שצברתי בעבודה עם המון אנשים:

רוב ההורים דורשים שילדיהם ירצו אותם, לפחות בחלק משמעותי מהזמן. התפיסה ההורית המסורתית היא שילדיהם אינם יודעים להבחין מספיק טוב בין טוב לרע ותפקיד ההורים הוא לכן ללמד אותם זאת.

ואז ההורים דורשים מילדיהם לציית להם בהתעלם מרצונותיהם ונוקטים לשם כך בשיטת המקל והגזר.

כך, כבר מגיל צעיר, הילדים לומדים שכדאי להם לרצות, והריצוי החוזר ונשנה הופך להיות הרגל לא מודע, שנשאר גם בבגרות, לעיתים לנצח.

כך אני פוגש אנשים בוגרים שמרצים את בני/בנות זוגם בקשר לא מספק, את הבוסים שלהם מחשש שיפטרו אותם, את ההורים שלהם למרות שהם כבר לא ילדים, ועוד.

 

איך יודעים שמרצים? מה ההבדל בין נתינה לבין ריצוי?

מאד פשוט: נתינה היא מכל הלב ומלווה ברגשות חיוביים – מעל לקו.

ריצוי הוא מנוגד לאינטואיציה ולרצון העצמי ומלווה ברגשות שליליים – מתחת לקו.

לרוב, המקור לריצוי הוא אחת משתי האמונות מגבילות הבאות:

  1. אני לא מספיק טוב, לא מוצלח, לא ראוי, או אמונה דומה בקשר לאי-היכולת שלי להצליח
  2. לא מעריכים אותי, לא מתייחסים אלי, לא מכבדים אותי, אני לא משפיע, או אמונה דומה בקשר ליחס לא מכבד של הסביבה אלי.

חשוב להדגיש שהאמונות הללו אינן אמת ומי שלוקה בהם יודע באופן מודע שהוא אינו כזה. אך האמונות הללו יושבות במוח הלא מודע וגוברות על המודע ב-95% מהזמן. עוד על היחס בין המוח המודע למוח הלא מודע בסדרת הפוסטים הזו.

הריצוי הוא עשייה למען הזולת לא מכיוון שרוצים, אלא רק כדי לזכות בהכרה מהסביבה שתחליש את האמונות המגבילות הנ"ל.

לשון אחרת – כל עוד אין לי ביטחון עצמי או דימוי עצמי מספיק חזק, אני זקוק, לעיתים בכל מחיר, לקבל אותם מהסובבים אותי. ואז אני עושה דברים שמנוגדים לערכים שלי, רק כדי לקבל את המשוב החיובי מהסביבה ולהתחזק, כביכול.

דוגמאות לכך הן עבודה בשעות ארוכות ע"ח פנאי וזמן איכות עם המשפחה, עשייה של דברים המנוגדים לרצוני רק מכיוון שבן/בת הזוג שלי דרשו אותם ממני, או בחירה בעיסוק/מקצוע שאינם מתאימים לי רק כדי שההורים שלי יהיו גאים בי. ריצוי הורים מגיע לעיתים לידי אבסורד, שאנו מרצים אותם גם לאחר מותם! ביטוי שכיח לכך הוא: "מה אבא היה אומר על כך אם הוא היה יודע שאתה…".

ריצוי לאורך זמן, או שמנציח ומחזק את הביטול העצמי, או שגורם לשבר נפשי שמחולל שינוי ובסופו של דבר גם מבטל את הריצוי.

אני חוזר על הסממן הכי בולט של הריצוי:

אדם שמרצה נמצא הרבה מאד ברגשות שליליים וחש בכך. בשיטתי אני קורא לזה – להיות מתחת לקו

 

מלכוד המצוינות

הנה סקירה קצרה של שרשרת ההרגלים השליליים שמתפתחת מהריצוי ואיך היא מטרפדת את ההצלחה. "הרגלים" לשיטתי מוגדרים בהיבט הרחב של המילה, וכוללים הרגלי חשיבה, הרגלי התנהגות, אמונות מגבילות ורגשות.

זהו תקציר על קצה המזלג של מודל שאני קורא לו מלכוד המצוינות, שאני מתכוון לכתוב עליו ספר שלם. לעיון מלא במודל צפה בסרטון הזה:

רצון להצטיין ולהצליח ==> אמונה מגבילה אני לא מספיק טוב או לא מעריכים אותי, וכד' ==> הזדקקות לחיזוקים חיצוניים ==>  ריצוי ==> הקדשת זמן לדברים שאינם לרוחי ==> ירידה באנרגיה ובמוטיבציה ==> לעיתים פרפקציוניזם, קושי בניהול זמן ==> עומס ולחץ ==> חשש מטעויות, זהירות יתר, שמרנות, צורך בשליטה ובוודאות ==> דחיינות, קושי בקבלת החלטות, הימנעות מהחלטה ומעשייה ==> חוסר סדר, אי וודאות, אבדן שליטה, כאוס ==> עוד רגשות שליליים ==> שיפוטיות עצמית ==> תחושות של אי הצטיינות וחוסר הצלחה ==> חיזוק האמונה מגבילה אני לא מספיק טוב או לא מעריכים אותי, וכד', וחוזר חלילה.

אם אתה מזהה בעצמך לפחות חלק מהמרכיבים הללו, ייתכן ואתה לוקה במלכוד המצוינות. מניסיוני, כ-30% ואולי יותר מלקוחותיי סובלים ממלכוד המצוינות, חלקו או כולו.

שים לב שבסוף התהליך אנו חוזרים לאמונות המגבילות ומחזקים אותן. כך בעצם הרצון להצטיין הופך למלכוד, כי מעגל התנופה השלילי הנ"ל רק מחזק את שרשרת ההרגלים השליליים המרכיבים את המלכוד ומעצים את האמונות המגבילות שבבסיסו. זהו אם כן לופ שלילי הרסני.

ובמרכז הלופ נמצאים הדימוי העצמי, הערך העצמי והביטחון העצמי, שכולם נמצאים בירידה מתמשכת ככל שהמנגנון השלילי של "מלכוד המצוינות" מחזק את עצמו. 

 

ריצוי אינו מאפשר אהבה

הרגש החיובי החזק ביותר שיש הינו אהבה, והיכולת לאהוב את הזולת מתחילה מאהבה עצמית. כשמרצים, האהבה כביכול לא באמת נוכחת. כי הנתינה היא מאינטרס – אני עושה בשבילך כדי לקבל תמורה.

אבן שושן מגדיר אהבה כך: "חִבָּה עַזָּה, רֶגֶשׁ שֶׁל מְשִׁיכָה גְּדוֹלָה אוֹ חֵשֶׁק לְמִישֶׁהוּ אוֹ לְמַשֶּׁהוּ". כשמרצים עושים זאת כנגד הרגש, כנגד הרצון, ממקום נמוך ונחות, ולכן הרגש החיובי של אהבה לא יכול להיות נוכח.

דוגמה בולטת לכך היא כשעושים מעל ומעבר למען מישהו (מרצים) נשארים מרוקנים, בעוד שאהבה אמיתית ונתינה מתוך הלב ממלאים.

אם כך, לא רק שריצוי אינו מאפשר אהבה, הוא גם הונאה ושקר עצמי ולזולת. הוא רק נראה כמו אהבה ומושא הריצוי בכלל לא מודע שיש כאן מניע אחר, נסתר ושלילי.

אפשר גם להסתכל על זה כך: ריצוי מגיע מצורך באהבה כאשר אין אהבה עצמית. אם אין אהבה עצמית אי אפשר באמת לאהוב אחרים ולתת להם מכל הלב, ואז נתינה כביכול היא בעצם ריצוי.

בתחום העסקי שכיח ריצוי לקוחות, בין אם במתן מחירים שאינם כדאיים, או באי פיטורים של לקוח רע שמקבל מאיתנו מעל ומעבר ותמיד רק מתלונן.

בתחום החינוך ריצוי ילדים מלמד אותם לא להתאמץ, שתמיד מגיע להם, וכך הם גדלים מפונקים ולא יודעים להתמודד בעצמם עם אתגרי החיים כבוגרים. אני נתקל בלא מעט בוגרים שרמת המסוגלות שלהם ומיקוד השליטה הפנימי נמוכים ותוקעים אותם, כי הוריהם ריצו אותם בילדותם.

 

איך נגמלים מריצוי

לשיטתי, שינוי של כל הרגל שאינו משרת אותנו נשען על נוסחת "מה בתוך":

מודעות (לריצוי ולהשלכותיו ההרסניות וכן ל"מלכוד המצוינות" על מרכיביו) ==> התבוננות עצמית (בנתינה מתוך אינטרס, בכך שזה מוריד מתחת לקו, במרכיבים של מלכוד המצוינות שנכנסים לפעולה) ==> בחירה ("קטנה" בדבר אחד בכל פעם שלא לרצות, או בשינוי מרכיב אחר של המלכוד) ==> ותרגול של הבחירה שוב ושוב (ולפחות 12 פעמים ביום) ==> יוצר הרגל חדש.

כמו כל הרגל שרכשנו, או הרגל מגונה שנגמלנו ממנו, חזרה על כל דבר במודע שוב ושוב גורמת להטמעתו במוח הלא מודע ואז הוא הופך להרגל חדש, שהופך לאוטומט חדש, חיובי.

להרחבה על שיטת "מה בתוך" קרא את הפוסט הזה, הורד כאן כאן את המדריך המפורט יותר (בחינם), או רכוש את הספר שלי "להתרגל להצליח" (בהנחה עד הבית ובתוספת בונוסים) עם השיטה המלאה שפיתחתי להמרת הרגלים תוקעים בהרגלים מנצחים.

לגבי שבירת מלכוד המצוינות, תאורטית, שינוי כל אחד ממרכיביו הבודדים מנתק את שרשרת התגובות ושובר את הלופ. מצאתי שמעשית עדיף לשנות כמה מרכיבים (לא בבת אחת, אלא אחד אחר השני), כדי להשיג שינוי משמעותי ובר קיימא. שים לב שברגע שהאמונה המגבילה שבבסיס משתנה, כל מעגל התנופה השלילי של מלכוד המצוינות מתמוטט, לרבות הריצוי.

הדרך הכי טובה לשינוי אמונות מגבילות שאני מכיר היא בהתאם למתודולוגיית הכבש"ה, לפי הספר "לרא/עות את הכבשים" שכתבה ידידתי ושותפתי לשעבר רחי ורטהיימר. זהו אחד מהכלים שאני משתמש בהם בעבודתי עם לקוחותיי.

אני ממליץ ללכת מהקל אל הכבד. כך לדוגמה, אני מוצא שהתחלת פירוק מלכוד המצוינות בדרך של התמודדות עם הדחיינות היא לרוב דרך אפקטיבית להתחיל בה.

 

ועוד 2 כלים שעוזרים להיגמל מריצוי:

  1. אימוץ פרדיגמה חדשה, למשל: אני אוהב את עצמי וקודם כל נותן לעצמי כדי שאוכל לתת גם לאחרים. או: אני לומד לאהוב את עצמי מיום ליום ובהדרגה נותן יותר לעצמי.
  2. ריצוי מגיע מהאגו, ולכן חיבור לאני הגבוה מסייע לסלק את הריצוי.

מרצה ורוצה להפסיק את הריצוי? צור איתי קשר אם יש לך עסק או אם את/ה שכיר/ה

 

אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות "לייק", להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה לכל שאלה שיש לך.

אולי יעניין אותך לקרוא פוסטים נוספים בקטגוריה "אינטליגנציה רגשית":

שיתוף הפוסט ברשתות החברתיות:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב google
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב email
שיתוף ב print

כתוב/כתבי תגובה