חיפוש באתר ובבלוג
סך כל הפוסטים בבלוג
470
פוסטים אחרונים
קטגוריות
עמוד הפייסבוק שלי

ריצוי – ההרגל שמבטל את עצמך ואיך לבטל אותו | איך להפסיק להיות טיפוס מרצה

ריצוי הוא אחד ההרגלים הכי תוקעים שיש. ריצוי הוא הרגל תוקע ואיך לשנות אותו

בסקר שנערך העידו 50% מהנשאלים שהם בהחלט או כנראה מרצים, ו-39% אמרו שזה הופך את חייהם לקשים יותר.

ריצוי הוא לפעול למען אחרים נגד רצונך האמיתי.

ריצוי הוא הכחשת העצמי רק כדי לזכות בהכרה, באהבה, בשבחים ובאהדה מהסביבה.

הריצוי מנוגד לרצון העצמי, לאהבה העצמית, לביטוי העצמי, לדימוי העצמי, לביטחון העצמי ולערך העצמי.

בשתי מילים – הוא ביטול העצמי.

ובעולם בו הכל מתחיל מהעצמי – המחשבות, הרגשות, האמירות, הפעולות וכמובן התוצאות וההצלחה – ביטול העצמי הוא תקיעות, דשדוש, חדגוניות, בינוניות ובסופו של דבר גם קמילה ונבילה.

לצערי, עם כל המשמעויות השליליות של הריצוי, עשרות אחוזים מהאוכלוסייה לוקים בו, ורבים מהם אינם מודעים לכך כלל וכלל.

מטרת פוסט זה היא להאיר את סממני הריצוי, מקורותיו ואת הדרך להיפטר ממנו.

ועוד לפני הפוסט, למי שמעדיף וידאו על מלל, הנה סרטון בנושא הריצוי מתוך הקורס הדיגיטלי היישומי שלי:

בדוק את עצמך, האם הינך טיפוס מרצה?

כאן יש 12 קריטריונים המאפיינים אדם מרצה.

 

הכל מתחיל מהילדות

מה מקור הריצוי?

לא אכנס כאן לניתוחים פסיכולוגיים מעמיקים אלא רק אומר את דעתי, על סמך הניסיון שצברתי בעבודה עם המון אנשים:

רוב ההורים דורשים שילדיהם ירצו אותם, לפחות בחלק משמעותי מהזמן. התפיסה ההורית המסורתית היא שילדיהם אינם יודעים להבחין מספיק טוב בין טוב לרע ותפקיד ההורים הוא לכן ללמד אותם זאת.

ואז ההורים דורשים מילדיהם לציית להם בהתעלם מרצונותיהם ונוקטים לשם כך בשיטת המקל והגזר.

כך, כבר מגיל צעיר, הילדים לומדים שכדאי להם לרצות, והריצוי החוזר ונשנה הופך להיות הרגל לא מודע, שנשאר גם בבגרות, לעיתים לנצח.

כך אני פוגש אנשים בוגרים שמרצים את בני/בנות זוגם בקשר לא מספק, את הבוסים שלהם מחשש שיפטרו אותם, את ההורים שלהם למרות שהם כבר לא ילדים, ועוד.

 

איך יודעים שמרצים? מה ההבדל בין נתינה לבין ריצוי?

מאד פשוט: נתינה היא מכל הלב ומלווה ברגשות חיוביים – מעל לקו.

ריצוי הוא מנוגד לאינטואיציה ולרצון העצמי ומלווה ברגשות שליליים – מתחת לקו.

לרוב, המקור לריצוי הוא אחת משלושת האמונות מגבילות הבאות (לפי ספרה של רחי ורטהיימר לרא/עות את הכבשים):

  1. אני לא מספיק טוב, לא מוצלח, לא ראוי, או אמונה דומה בקשר לאי-היכולת שלי להצליח
  2. לא מעריכים אותי, לא מתייחסים אלי, לא מכבדים אותי, אני לא משפיע, או אמונה דומה בקשר ליחס לא מכבד של הסביבה אלי
  3. לא אוהבים אותי, אני לא שייך, אני בודד, אני לא רצוי, או אמונה דומה בקשר לחוסר שייכות לסביבה.

חשוב להדגיש שהאמונות הללו (בשפתה של רחי ורטהיימר – “שריטות”) אינן אמת ומי שלוקה בהן יודע באופן מודע שהוא אינו כזה. אך האמונות הללו יושבות במוח הלא מודע וגוברות על המודע ב-95% מהזמן. עוד על היחס בין המוח המודע למוח הלא מודע בסדרת הפוסטים הזו.

הריצוי הוא עשייה למען הזולת לא מכיוון שרוצים, אלא רק כדי לזכות בהכרה מהסביבה שתחליש את האמונות המגבילות הנ”ל, כביכול.

לשון אחרת – כל עוד אין לי ביטחון עצמי או דימוי עצמי מספיק חזק, אני זקוק, לעיתים בכל מחיר, לקבל אותם מהסובבים אותי. ואז אני עושה דברים שמנוגדים לערכים שלי, רק כדי לקבל את המשוב החיובי מהסביבה ולהתחזק, כביכול.

דוגמאות לכך הן עבודה בשעות ארוכות ע”ח פנאי וזמן איכות עם המשפחה, עשייה של דברים המנוגדים לרצוני רק מכיוון שבן/בת הזוג שלי דרשו אותם ממני, או בחירה בעיסוק/מקצוע שאינם מתאימים לי רק כדי שההורים שלי יהיו גאים בי. ריצוי הורים מגיע לעיתים לידי אבסורד, שאנו מרצים אותם גם לאחר מותם! ביטוי שכיח לכך הוא: “מה אבא ז”ל היה אומר על כך אם הוא היה יודע שאתה…”.

ריצוי לאורך זמן, או שמנציח ומחזק את הביטול העצמי, או שגורם לשבר נפשי שמחולל שינוי ובסופו של דבר גם מבטל את הריצוי.

אני חוזר על הסממן הכי בולט של הריצוי:

אדם שמרצה נמצא הרבה מאד ברגשות שליליים וחש בכך. בשיטתי אני קורא לזה – להיות מתחת לקו

 

מלכוד המצוינות

הנה סקירה קצרה של שרשרת ההרגלים השליליים שמתפתחת מהריצוי ואיך היא מטרפדת את ההצלחה. “הרגלים” לשיטתי מוגדרים בהיבט הרחב של המילה, וכוללים הרגלי חשיבה, הרגלי התנהגות, אמונות מגבילות ורגשות.

זהו תקציר על קצה המזלג של מודל שאני קורא לו מלכוד המצוינות, שכתבתי עליו ספר שלם. לעיון מלא במודל צפה בסרטון הזה:

מלכוד המצוינות הקטן (מקוצר) (רצון טבעי להצטיין ולהצליחאמונות מגבילות סביב מניעי ההצלחה (“אני לא מספיק טוב”) ⇐ מיקוד שליטה חיצוני וקורבנות ⇐ אמונות מגבילות…) ⇐ פרפקציוניזם וריצוי ⇐ קושי בניהול זמן ומשימותסטרס, בזבוז אנרגיה וחולידחיינות, הימנעות, היעדר סדר ומיקוד, כיבוי שריפות, ריכוזיות והספק דל ⇐ ירידה עמוקה מתחת לקותקשורת ומערכות יחסים לקויות, ביישנות, נאיביות ובדידות ⇐ תפוקה ירודה, אי מימוש הפוטנציאל ותוצאות נמוכות ⇐ אשמה ושיפוטיות עצמיתאמונות מגבילות סביב מניעי ההצלחה (“אני לא מספיק טוב”)… וחוזר חלילה!

התוצאה: ירידה עקבית בביטחון העצמי, בדימוי העצמי, בערך העצמי ובאהבה העצמית!

תרשים מלכוד המצוינות. ספרו השני של חגי שלו, מאמן עסקי

 

אם את.ה מזהה בעצמך לפחות חלק מהמרכיבים הללו, ייתכן ואת.ה לוקה במלכוד המצוינות. מניסיוני, כ-30% ואולי יותר מלקוחותיי סובלים ממלכוד המצוינות, חלקו או כולו.

לתשומת ליבך שבסוף התהליך אנו חוזרים לאמונות המגבילות ומחזקים אותן. כך בעצם הרצון להצטיין הופך למלכוד, כי מעגל התנופה השלילי הנ”ל רק מחזק את שרשרת ההרגלים השליליים המרכיבים את המלכוד ומעצים את האמונות המגבילות שבבסיסו. זהו אם כן מעגל זדוני הרסני.

ובמרכז הלופ נמצאים הדימוי העצמי, הערך העצמי והביטחון העצמי, שכולם נמצאים בירידה מתמשכת ככל שהמנגנון השלילי של “מלכוד המצוינות” מחזק את עצמו. 

פרטים על הספר שלי מלכוד המצוינות והאפשרויות לרכישתו כאן בקליק על הלינק

 

ריצוי אינו מאפשר אהבה

אתחיל מסרטון קצר שטוב יותר מ-1000 מילים:

 

הרגש החיובי החזק ביותר שיש הינו אהבה, והיכולת לאהוב את הזולת מתחילה מאהבה עצמית. כשמרצים, האהבה כביכול לא באמת נוכחת. כי הנתינה היא מאינטרס – אני עושה בשבילך כדי לקבל תמורה.

אבן שושן מגדיר אהבה כך: “חִבָּה עַזָּה, רֶגֶשׁ שֶׁל מְשִׁיכָה גְּדוֹלָה אוֹ חֵשֶׁק לְמִישֶׁהוּ אוֹ לְמַשֶּׁהוּ”. כשמרצים עושים זאת כנגד הרגש, כנגד הרצון, ממקום נמוך ונחות, ולכן הרגש החיובי של אהבה לא יכול להיות נוכח.

דוגמה בולטת לכך היא כשעושים מעל ומעבר למען מישהו (מרצים) נשארים מרוקנים, בעוד שאהבה אמיתית ונתינה מתוך הלב ממלאים.

אם כך, לא רק שריצוי אינו מאפשר אהבה, הוא גם הונאה ושקר עצמי ולזולת. הוא רק נראה כמו אהבה ומושא הריצוי בכלל לא מודע שיש כאן מניע אחר, נסתר ושלילי.

אפשר גם להסתכל על זה כך: ריצוי מגיע מצורך באהבה חיצונית כאשר אין אהבה עצמית. אם אין אהבה עצמית אי אפשר באמת לאהוב אחרים ולתת להם מכל הלב, ואז נתינה (כביכול) היא בעצם ריצוי.

מהי אהבה עצמית? להגדרתי: אהבה עצמית מתחילה מקבלה עצמית, גם של מגרעותיי. היא ממשיכה בטיפוח העצמי, נתינה לעצמי, תעדוף רצונותיי ופשוט לאהוב את עצמי. על דרך השלילה אהבה עצמית היא אי ריצוי הזולת. אין פירושה נרקיסיזם שבו אני מקדש את עצמי על חשבון הזולת. נהפוך הוא, אהבה עצמית ממלאת אותי ופותחת את השער לנתינה אמיתית לזולת מכל הלב.

בתחום העסקי שכיח ריצוי לקוחות, בין אם במתן מחירים שאינם כדאיים, או באי פיטורים של לקוח רע שמקבל מאיתנו מעל ומעבר ותמיד רק מתלונן.

בתחום החינוך ריצוי ילדים מלמד אותם לא להתאמץ, שתמיד מגיע להם, וכך הם גדלים מפונקים ולא יודעים להתמודד בעצמם עם אתגרי החיים כבוגרים. אני נתקל בלא מעט בוגרים שרמת המסוגלות שלהם ומיקוד השליטה הפנימי נמוכים ותוקעים אותם, כי הוריהם ריצו אותם בילדותם.

ולסיום תת-הפרק על אהבה, הנה מה שאיינשטיין אמר עליה:

 

איך נגמלים מריצוי

לשיטתי, שינוי של כל הרגל שאינו משרת אותנו נשען על נוסחת “מה בתוך”:

מודעות (לריצוי ולהשלכותיו ההרסניות וכן ל”מלכוד המצוינות” על מרכיביו) ==> התבוננות עצמית (בנתינה מתוך אינטרס, בכך שזה מוריד מתחת לקו, במרכיבים של מלכוד המצוינות שנכנסים לפעולה) ==> בחירה (“קטנה” בדבר אחד בכל פעם שלא לרצות, או בשינוי מרכיב אחר של המלכוד) ==> ותרגול של הבחירה שוב ושוב (ולפחות 12 פעמים ביום) ==> יוצר הרגל חדש.

כמו כל הרגל שרכשנו, או הרגל מגונה שנגמלנו ממנו, חזרה על כל דבר במודע שוב ושוב גורמת להטמעתו במוח הלא מודע ואז הוא הופך להרגל חדש, שהופך לאוטומט חדש, חיובי.

להרחבה על שיטת “מה בתוך” קרא את הפוסט הזה, הורד כאן כאן את המדריך המפורט יותר (בחינם), או רכוש את הספר שלי “להתרגל להצליח” (בהנחה עד הבית ובתוספת בונוסים) עם השיטה המלאה שפיתחתי להמרת הרגלים תוקעים בהרגלים מנצחים.

לגבי שבירת מלכוד המצוינות, תאורטית, שינוי כל אחד ממרכיביו הבודדים מנתק את שרשרת התגובות ושובר את הלופ. מצאתי שמעשית עדיף לשנות כמה מרכיבים (לא בבת אחת, אלא אחד אחר השני), כדי להשיג שינוי משמעותי ובר קיימא. שים לב שברגע שהאמונה המגבילה שבבסיס משתנה, כל מעגל התנופה השלילי של מלכוד המצוינות מתמוטט, לרבות הריצוי.

הדרך הכי טובה לשינוי אמונות מגבילות שאני מכיר היא בהתאם למתודולוגיית הכבש”ה, לפי הספר “לרא/עות את הכבשים” שכתבה ידידתי ושותפתי לשעבר רחי ורטהיימר. זהו אחד מהכלים שאני משתמש בהם בעבודתי עם לקוחותיי.

אני ממליץ ללכת מהקל אל הכבד. כך לדוגמה, אני מוצא שהתחלת פירוק מלכוד המצוינות בדרך של התמודדות עם הדחיינות היא לרוב דרך אפקטיבית להתחיל בה.

 

ועוד 2 כלים שעוזרים להיגמל מריצוי:

  1. אימוץ פרדיגמה חדשה, למשל: אני אוהב את עצמי וקודם כל נותן לעצמי כדי שאוכל לתת גם לאחרים. או: אני לומד לאהוב את עצמי מיום ליום ובהדרגה נותן יותר לעצמי.
  2. ריצוי מגיע מהאגו, ולכן חיבור לאני הגבוה מסייע לסלק את הריצוי.

ד”ר דויד המילטון מציע “נדיבות עצמית” כדרך להיגמל מריצוי. עוד על כך בפוסט הבא שלו:

דויד המילטון – להיות נדיב לעצמך | ריצוי, שיפוטיות עצמית

 

לקראת סיום, הנה דרך לחולל רגשי אהבה, כולל אהבה עצמית, באמצעות תרגילי נשימה פשוטים:

עוד על ריצוי בשני פוסטים נוספים המבוססים על פרק 5 מספרי החדש “מלכוד המצוינות“:

הריצוי ואהבה עצמית | מה הקשר ביניהם ומדוע מרצים כשאין אהבה עצמית

ולקינוח, שיר נפלא של בנימין משה בשם “לרצות”, העוסק בגמילה מריצוי:

 

מרצה ורוצה להפסיק את הריצוי? צור איתי קשר אם יש לך עסק או אם את/ה שכיר/ה

נראה לך שמלכוד המצוינות חל עלייך ותוקע אותך? אוכל לסייע! צור קשר כאן בקליק על הלינק

ואם ברצונך ליישם את הכל ברמה הפרקטית, אני מזמין אותך לבדוק את הקורס הדיגיטלי המשולב באימון 1:1 שלי כאן בקליק על הלינק.

 

אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה בתגובות לכל שאלה שיש לך.

שיתוף הפוסט ברשתות החברתיות:

אולי יעניין אותך לקרוא פוסטים נוספים:

מחשבה 1 על “ריצוי – ההרגל שמבטל את עצמך ואיך לבטל אותו | איך להפסיק להיות טיפוס מרצה”

  1. פשוט מדהים מדהים!!!
    הרבה זמן לא קראתי פוסט ככ טוב!!
    כתוב בבהירות בפשטות ומצד שני-עמוק וחכם!
    תודה רבה!!

    הגב

כתיבת תגובה

הזמנים מאתגרים? העסק או הקריירה תקועים?

דווקא עכשיו, זה הזמן להתחיל לחשוב על שחרור התקיעות.

אני מזמין אותך לייעוץ טלפוני ראשוני בחינם

בתאום ישירות מול היומן שלי