לא רבים יודעים שהאימון העסקי נולד מהאימון הספורטיבי. 
בשנות ה-80 חיפשו חוקרי ניהול ומוטיבציה בעסקים תחומים שבהם יש מצוינות.
אחד מהם היה תחום הספורט. הם חקרו מה יוצר מצוינות בספורט? מדוע ספורטאים מסוימים מצליחים יותר מאחרים?
ואז הם “גילו” את מערכת היחסים שבין מאמן לספורטאי. המחקר הוביל למסקנה כי מערכת יחסים זו היא אחד הגורמים העיקריים להצטיינות הספורטאי.
וזה לא מפליא, כי קל לראות שיש מאמנים טובים מאחרים שמייצרים ספורטאים מצליחים וקבוצות מצטיינות.
אם נעבור במהירות כמעט 40 שנה קדימה, עד לאחרונה לא דיברו על הצד המנטלי בספורט.
התפיסה הייתה שספורט זה אימונים פיזיים וכושר גופני, ומי שיהיה הכי טוב בכך גם ינצח.
ואז התפוצצה תפיסה זו בפנים של ספורטאים ושל העולם כולו.
אולימפיאדת טוקיו 2020, סימון ביילס ואחרים שכשלו
אולי הכשל המנטלי הספורטיבי הכי מפורסם הוא זה של המתעמלת האגדתית סימון ביילס.
סימון הגיע לאולימפיאדת טוקיו כמתעמלת המעוטרת ביותר בכל הזמנים, והציפיות היו שתשיג מדליות זהב גם בענפי ההתעמלות הספציפיים, גם בקרב רב, וגם בתחרות הקבוצתית עם נבחרת ארה”ב.
אך לא כך היה…
כבר בתרגיל הראשון שלה, הקורה, היא השיגה תוצאה נמוכה במוקדמות ופרשה מהתחרות.
בהתחלה ניסו מוסדות הספורט האמריקאים לטייח את הסיבה לכך, אך לבסוף יצא המרצע מהשק.
סימון ביילס הכריזה קבל עם ועולם: “לכל מי שאומר שפרשתי, זה לא נכון. פשוט המוח והגוף שלי לא מסונכרנים כרגע. אני לא חושבת שכולם מבינים כמה זה קשה להתחרות ככה. אני לא חייבת לתת הסברים בנוגע לכך ששמתי את הבריאות שלי בעדיפות עליונה. בריאות נפשית היא בריאות פיזית“.
למותר לציין שסימון לא עמדה בתחזיות המוקדמות ולא השיגה את המדליות שציפו ממנה. לאחר האולימפיאדה היא פרשה מההתעמלות.
הלחץ הכריע אותה.
לזכותה יאמר שביילס חזרה להתחרות באוגוסט 2023 וגם קטפה בגדול את מדליית הזהב בקרב-רב בתחרות ה- US Classic.
היא לא הייתה היחידה שהלחץ הכריע אותה. שורה של ספורטאים נוספים כשלו בטוקיו עקב אי יכולת מנטלית להתמודד עם גודל המעמד והציפיות.
הנה כמה מהם:
נעומי אוסקה, הטניסאית היפנית שהדליקה את הלפיד האולימפי, נובאק ג’קוביץ, המדורג מס’ 1 בעולם בטניס, שהפסיד בשלב מוקדם יחסית ולא זכה במדליה אולימפית, חברי נבחרת הג’ודו הישראלית כבודדים, שלא הצליחו להשיג ולו גם מדליה אולימפית אחת, למרות מעמדם הבכיר בדירוג העולמי, ועוד.
ולאחר האולימפיאדה, התפרסם השבר המנטלי שחווה אדם פיטי הבריטי, גדול שחייני החזה בכל הזמנים, אשר גרם לו לקחת פסק זמן (סופי?) מהשחייה. בכתבה בעיתון הארץ ב-14/10/21, נכתב: “כמי שמנצח שוב ושוב, כמובן שתהיה אובססיה לא בריאה לספורט ולהתקדמות”, אמר פיטי ל”אינדיפנדנט”. לכן בחר לקחת פסק זמן. להפתעתו, גילה לפעמים בתקשורת נימה ביקורתית כלפי החלטתו, לרבות זלזול ברעיון שספורטאים זקוקים למנוחה מסיבות נפשיות. “לכן יש סטיגמה כזו על בריאות נפשית בספורט”, הגיב בטוויטר, “זה לא מקצוע רגיל. יש כמות עצומה של לחץ. כסף לא קונה אושר. אני לוקח הפסקה כי עבדתי קשה באופן קיצוני מאז שאני יכול לזכור. לצערי, יש אנשים שחושבים שהם מכירים אותך טוב יותר ממך”.
לקראת סוף 2021 פורסמה סדרת כתבות בערוץ הספורט על התקפי חרדה של ספורטאים ישראלים תחת הכותרת “לבד במגרש”.
ויש גם ספורטאים שהיו במצב מנטלי מיטבי ועשו מעל ומעבר, והם משלנו!
בראש וראשונה ראוי לציין את המתעמלת האומנותית לינוי אשרם, שהשיגה מדליית זהב בתחרות הקרב רב האולימפית!
הנה כמה ציטוטים ממאמר מצוין באתר “הארץ” שמדגיש עד כמה הסטייט אוף מינד של לינוי הוא זה שהביא לה את המדליה:
“חמש שנים שלינוי אשרם סוחבת על עצמה נטל כבד מנשוא של ציפיות. בימים האחרונים, הוא גם גרם לה לרדת במשקל, ולהיכנס ללחץ. כאילו זה לא מספיק, את המוקדמות היא פתחה בטעות לא אופיינית. דווקא מהרגע הזה, התברר מאיזה חומר היא עשויה. כך הווינרית הגדולה מכולן הגיעה לשיא במקום המלחיץ מכולם”.
וגם:
“חמש שנים תחת הלחץ הציבורי הזה יכולים להכניע ספורטאי. הזמן שעובר רק מגביר את הלחץ, ורק מזמן עוד הזדמנויות להיכשל. זה בדיוק מה שקרה לה בתחילת עונת 2021, אז תרגיל הסרט החדש שלה פשוט לא תקתק. שוב ושוב היא הפילה את המכשיר, כך ש”המדליה המהלכת”, כפי שהוגדרה, נפלה מעמידה על הפודיומים שהיו מקומה הטבעי. זה גרם לכך שאחרי שלוש שנים רצופות של פודיום קבוע בקרב-רב, לצד האברינות, המומנטום שהנחית אותה בטוקיו היה מומנטום של מקום רביעי.”
וכהמשך ישיר לכך, היא הפילה את החישוק בתרגיל הראשון בשלב המוקדמות ונראה היה שהכשל המנטלי שלה יסתיים מחוץ לפודיום.
אבל אז:
המאמנות שלה דיברו איתה. כנראה שזו דווקא לא הייתה המאמנת האישית שלה שהכי עזרה לאשרם לעשות את הסוויטש המנטלי. כפי שצוטטה איילת זוסמן, המאמנת האישית של לינוי:
“השארתי אותה [את לינוי אשרם] איתה [עם המאמנת אלה סמפולוב] חמש דקות, ואז ראיתי פתאום לינוי עם ניצוץ בעיניים“.
לא ברור מה קרה שם בחמש הדקות הללו, אך אני בטוח שזה היה שיח חיובי ומעצים.
בכתבה הנ”ל בארץ נכתב עוד: “אשרם הצליחה לצאת מהבור שאליו נפלה, ועוד להצטיין ולסיים את יום המוקדמות במקום השלישי. היא עשתה זאת בזכות העבודה המצוינת של המאמנות שלה…”.
ללא ספק, זה לא שפתאום המאמנות לימדו את אשרם מיומנויות חדשות בדקות ספורות, אלא חיזקו אותה מנטלית וחיברו אותה לביטחון עצמי ולמסוגלות. וזה עשה את כל ההבדל בין כישלון להצלחה.
הקמבק של נברת הג’ודו הישראלית בטוקיו 2020
עוד לפני סיפור הירואי נוסף של יכולת מנטלית שהביאה הצלחה, כתבתי כבר על הקשר ביו המצב המנטלי של ספורטאים להצלחתם הפיזית.
כמאמן עסקי העוסק ואוהב ספורט, וגם מבין את הקשר האמיץ שבין המצב המנטלי לתוצאות בכל תחום בחיים, הנה כאן פוסט קודם שמצביע על מה שהביא לירדן ג’רבי את המדליה בריו 2016, ופוסט נוסף שמצביע על הגורמים המנטליים שיכולים להעניק לריאל מדריד את הניצחון על פני יריבתה המושבעת ברצלונה.
בנוסף, היו גם דוגמאות קודמות של כשל מנטלי של ספורטאים שמשכו פחות תשומת לב ציבורית: מייקל פלפס, השחיין האמריקאי האגדי שנכנס לדיכאון, הכדורסלן וכוכב קליבלנד קווין לאב שחטף התקף חרדה במהלך משחק, ועוד רבים אחרים. אך כאמור, לרוב מקרים אלו נדחקו לשולי החדשות.
ועכשיו לקמבק מנטלי מהמפוארים בתולדות הספורט הישראלי:
גם כאן, הציטוטים הם ממאמר מצויין ב”הארץ”, המתייחס למדליית הארד הקבוצתית של נבחרת הג’ודו הישראלית בטוקיו 2020, לאחר שחבריה לא הצליחו להשיג מדליות אישיות, בניגוד לכל הציפיות המוקדמות:
“במשך שבוע, חברי משלחת הג’ודו אכזבו והתאכזבו פעם אחר פעם. היה ברור שמבחינת ג’ודו הם ברמה, אבל הם פשוט לא עמדו בלחץ. הציפיות מהם היו עצומות, ובצדק, וכשהתמודדו לבד על הטטאמי, זה פשוט לא עבד… לכל אחד ואחת מהג’ודוקא הללו גם היה מה להוכיח… היה אפשר לראות את הרעב שלהם בעיניים בכל אחד מהקרבות [בתחרות הקבוצתית]… ‘הרימו אותנו מהקרשים, כל אחד אחרי יום התחרויות שלו היה מרוסק פה על הרצפה’, סיפר זוהר בוטבול… אז מה השתנה? קודם כל, הג’ודוקא היו נחושים להוכיח שיש להם מה למכור. שהם כן שווים מדליה – והם קיבלו עוד צ’אנס שלא מקבלים בדרך כלל. היה להם מה להוכיח… המאמן אורן סמדג’ה אמר: ‘ידענו שביום הזה אנחנו מגיעים הכי חזקים שיש, וזה מה שעשינו’…
ופיטר פלצ’יק אמר: ‘זה היה הרגע שלי להביא את הרעל ואת הרבאק שהיה חסר לי ביום שלי כספורטאי אינדבידואל בקטגוריה [האישית] שלי’… והוא הוסיף: ‘אני חושב שבאמת נגמרו לי הדמעות כבר בשלב מסוים, התפרקתי כמו שלא התפרקתי הרבה מאוד זמן [לאחר הכישלון האישי], והרשיתי לעצמי – הרשיתי לעצמי לשחרר ולתת לזה פשוט לקרות, ולהכיל את זה. אני חושב זה גם מה שעזר לי היום [בתחרות הקבוצתית] להביא את עצמי יותר טוב, ולהביא את הטירוף הזה’…
הג’ודוקא נלסון לוי אמרה: ‘מי שהיה על המזרן נתן את החיים שלו, ומי שהיה מחוץ למזרן – נתן את הגרון, היינו שם, ודחפנו, ונתנו את הנשמה שלנו, והוכחנו למה אנחנו מסוגלים’…
גם במשך שבוע התחרויות האישיות היה ברור שמסוגלות היא לא הבעיה. הבעיה היתה להביא את יכולת השיא ברגע האמת, כשכל הלחץ נמצא על כל ספורטאי בנפרד…
ולסיכום מאותו מאמר:
מוקי, חבריו, וחברותיו נלחמו כאילו אין מחר. ובאמת אין מחר – זה היה היום האחרון של תחרות הג׳ודו, הסיכוי האחרון של המשלחת הישראלית בג׳ודו למדליה אולימפית, והיא ניצלה אותו. היא הוכיחה שלמרות האכזבות האישיות, המערכת עובדת, והנבחרת עמוקה, וגם אכזבה עצומה יכולה להפוך לניצחון ענק. למדליה אולימפית משמחת במיוחד, ומתוקה במיוחד. אולי אפילו אפשר להגיש אותה כקינוח, ביחד עם הכובע”.
אין ספק שכל הציטוטים הללו מעידים על חוסן מנטלי, על גמירות דעת ועל נחישות, שהצליחו בסופו של דבר לתרגם את הפוטנציאל האישי לתוצאה קבוצתית מזהרת! ומי שראה את התחרות, מבין שהמילים כאן לא ממש יכולות לתאר את מה שקרה. זו הייתה התעלות אישית וקבוצתית, ניצחון אחר ניצחון של האנדרדוג הישראלי, בשיטתיות וכנגד כל הסיכויים.
ומה כל זה אומר על המצב המנטלי הנדרש להצלחה בעסקים?
התחלתי פוסט זה עם האמירה שהאימון העסקי נולד מהאימון הספורטיבי. ראוי גם לציין שהאימון העסקי התפתח עם הזמן לעשרות תחומים אחרים: אימון לקריירה, אימון זוגיות, אימון בני נוער, אימון לחיים, אימון להפרעות קשב, אימון לחיים בריאים, ועוד ועוד…
המשותף לכל התחומים הללו היא מערכת ההפעלה האנושית, אשר זהה לכל בני האדם בכל תחום בו הם עוסקים.
לכן, בכל סוג אימון חלק אימון המנטלי – Being – מאד דומה, ומטרתו בגדול היא לבנות ביטחון עצמי, אמונה ביכולת, מסוגלות, התמדה ונחישות. כל אימון עוסק בצד המנטלי ברכישת הרגלים טובים יותר.
החלק היישומי – Doing – בסוגי האימון השונים הוא רק האפליקציות שרצות על אותה מערכת ההפעלה. כמו באימון הספורטיבי, לכל היבט מעשי של החיים יש שורשים מנטליים, וההצלחה בכל היבט כזה תלויה בראש וראשונה בתשתית האישית המנטלית שבבסיסה. כי כל אפליקציה שהיא לא תרוץ טוב אם מערכת ההפעלה שבבסיסה מלאה בגים ווירוסים. כלומר, ספורטאי לא יהיה במיטבו אם הוא בלחץ, חושש, חושב שלילית וכדומה. וכך גם כל אדם בעת שהוא מבצע כל דבר בכל תחום שהוא בחיים.
לסיכום, הכללים לגבי התנהלות מנטלית תומכת הצלחה דומה לגבי כל סוגי האימון והיא נשענת על המצב של “מערכת ההפעלה האנושית” במועד הביצוע – המצב המנטלי של המבצע.
הנה סרטון של HeartMath שמדגים ומנחה בדרך פרקטית איך להתגבר על סטרס, לפתח שלווה ורגשות חיוביים שמסייעים לאושר ולחיזוק המצב המנטלי שלנו:
וכך גם באימון העסקי. אך כמו בתחום הספורט עד לאחרונה, כיום הצד המנטלי בעולם העסקים נחבא ודומה אפילו שיש שם קשר של שתיקה; לא מדברים על כך שהמצב המנטלי של בעלי עסקים, הסטרס, הדיכאון ודומיהם, תוקעים עסקים, מחריבים אותם וגם הורגים.
הנה כמה מובאות מפרסומים שבכל זאת נחשפו בנושא:
מחקר של חוקרים מאוני’ קליפורניה, אונ’ ברקלי ואונ’ סטנפורד חשף ש”30% מהיזמים בהייטק דיווחו על דיכאון“.
נירית כהן, חוקרת של שוק העבודה העתידי כתבה ש”הנתונים מארה”ב טוענים שכ- 70% מכח העבודה איבד בתקופת הקורונה בין שעה לשעתיים של עבודה פרודוקטיבית ביום בגלל סממנים של לחץ ועומס“.
והוסיפה עוד: “אם אנחנו לא מסוגלים בעצמנו להתמודד לחצים, שינויים, אי וודאות, לא תהיה לנו היכולת האישית והמקצועית לעבוד עם ובטח לא להוביל אחרים”.
וולסטריט ג’ורנל כתב ב-2019: “חרדות, דיכאון והפרעות אכילה: יזמים בתעשיית ההייטק קורסים תחת הלחץ… אחת הבעיות המוזכרות לעתים תכופות בחוגי הטכנולוגיה היא שחברות סטארט-אפ רבות נכשלות בגלל בעיות אנוש, ולא בעיות עסקיות. במחקר שערכה הלשכה הלאומית למחקר כלכלי ב-2016 ושהקיף יותר מ-13 אלף משקיעי הון סיכון, 92% מהם אמרו כי צוות ההנהלה הוא הגורם המרכזי ביותר בכישלונן של חברות סטארט-אפ“. במאמר האמור יש עוד נתונים על כשלים מנטליים של יזמים ומנהלים.
פרופ’ וסרמן, דיקן בית הספר למינהל עסקים בישיבה יוניברסיטי, ומחבר הספר “The Founder’s Dilemmas” אומר ש”מתחים פנימיים בצוותי הנהלה אחראיים לכ–65% מהכישלונות של סטארט־אפים, לאחר שקיבלו מימון”.
ועוד לא נכנסתי כאן לתחום ענק של עד כמה מצב מנטלי ירוד, שנובע בחלקו גם מעולם העסקים הלחוץ, גורם למחלות. יש חוקרים שאומרים שיותר מ-90% מהגורמים למחלות הכרוניות (לרבות סרטן, מחלות לב, סוכרת, אלצהיימר, פרקינסון ועוד) נוצרים בשל כשלים מנטליים. עוד על כך כאן.
הכשלים המנטליים בעסקים מהניסיון העסקי והניהולי שלי
מאז 1983 אני בעולם העסקי, רוב השנים כמנהל, ומאז 2006 אני עוזר לבעלי עסקים “להתרגל להצליח“.
כמאמן עסקי של יותר מ-1,000 איש מסקנתי ברורה:
כמו בספורט ובכל תחום בחיים, המצב המנטלי של בעלי העסקים והמנהלים, הסטייט אוף מינד שלהם, קרי האמונות, הרגלי המחשבה, הרגלי ההתנהגות והאינטליגנציה הרגשית שלהם (היכולת שלהם לנהל את רגשותיהם), הם הפקטור החשוב מכל בהצלחתם העסקית. בשפה המקצועית מכנים זאת ה-Being.
וכפי שכבר אמרתי לעיל, יש כאן קשר של שתיקה. הפרדיגמה המובילה היא שפעולות Doing הם הסיבה העיקרית להצלחה או כישלון. מלמדים אותנו: “תעשה, תעבוד, תלמד ותתאמץ, ואז תצליח”. דה עקא, מרבית בעלי העסקים פועלים כך ולא מרוויחים את כמות הכסף שהם רוצים ויכולים להרוויח. כי הפעולות, חשובות ככל שתהיינה, הן קצה הקרחון. חלק הקרחון שמתחת לפני המים הוא ה-Being.
הרחבתי על כך במודל “פירמידת ההגשמה” שפיתחתי וגם בפוסט הזה.
במיזם החדש שלי ושל בני בני דניאל – Decisive – אנו עונים בדיוק על הצורך ליצור בסיס מנטלי חזק לבעלי עסקים בני דור המילניום. פרטים נוספים על המיזם כאן וגם כאן.
אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה בתגובות לכל שאלה שיש לך.
