שיתוף אישי ערב ליל הסדר 2016 של פוסט שפרסמתי בפייסבוק:
בתקופת שנה זו לפני 10 שנים יצאתי מחושך לאור, מעבדות לחירות, ויצרתי לי ולמשפחתי חיים חדשים. 
עזבתי את המוכר והידוע שהתיישן והתאבן.
ויתרתי על נוחות ושגרה שהפכו להתפלשות בביצה טובענית.
לאחר שנים רבות שבהן בניתי ערי מסכנות לפרעה ואכלתי הרבה מרור, יצאתי למדבר כדי לחפש ארץ חדשה, ארץ אבות, המורשת האהובה, שהיא גם הייעוד האמיתי שלי.
האור שהוביל את “המחנה” שלי היתה התחושה והאמונה שאפשר גם אחרת. אפשר לאהוב את העבודה, אפשר למצות את החיים, אפשר לשגשג ולהצליח.
ראוי ורצוי לצאת מהכלא התחום שהגביל את ההתפתחות והצמיחה שלי.
מגיע לי למצות את הפוטנציאל והיכולות שלי, אל מעבר לתקרת הזכוכית שבניתי לעצמי.
השכיר הסחיר שהייתי איבד מזוהרו. האור שלו לא הצליח להבליח מבעד לקופסה הסגורה לשם הכנסתי את את עצמי. היהלום שבי נקבר עמוק תחת ערימות אבק שנשחק דק דק ע”י השגרה המבאסת.
מה שהיה פעם אסטרטגיה לצמיחה הפך למרשם בדוק לקמילה ודעיכה.
סיר הבשר שלי נסדק והבשר נרקב.
הנפש שלי צעקה “הצילו”, ואני הקשבתי לה.
הימים והחודשים של אביב וקיץ 2006 לא היו קלים, כמו גם כמה השנים שלאחריהם.
התחלתי לבצע שינויים כמעט בכל פרמטר באישיותי ובחיי.
נאבקתי באוטומט, בפחדים, בדאגות של האנשים מסביבי ובעיקר בעצמי הישן, כדי להגיע למקום האמיתי שאליו אני ראוי והוא ראוי לי – אל הארץ הנכספת, לחיים חדשים.
וואו, לא להאמין כל מה שקרה לי מאז!
היציאה הזו מעבדות לחירות פתחה לי עולמות חדשים ולא מוכרים, מאתגרים ומרתקים.
גם כשהלכתי במדבר הצחיח עברתי מנווה מדבר אחד לשני, והיו המון כאלו בדרך.
“אלוהים” ליווה אותי בדרכי, הגיע אלי המון מן מהשמיים, קיבלתי את לוחות הברית שלי, והלכתי אחרי יותר מ”משה” אחד שהובילו אותי והנחו אותי בדרך אל ארץ האבות המובטחת.
ואז פתאום גיליתי ש”בני ישראל” אחרים, אחיי ואחיותיי, הולכים אחריי!
פתאום הבנתי שבמעשיי הייתי אור לאחרים, הצטרפתי לעמוד האש שהולך בראש המחנה. התבהר לי שכל אחד, אם ייצא מעבדות לחירות, יצטרף לעמוד האש הזה ואורו ינחה את האחרים!
וזו מהות קיומנו. זה ייעודינו. להפיץ את האור שלנו, להוציא לאור את היהלום הבלתי מלוטש הטמון בנו, למען יראו וייראו: ייראו מפני חיים שחוקים ודלים ויראו את האפשרויות לשינוי, צמיחה ושגשוג.
כמו שמריאן וויליאמסון כתבה בספרה “בחזרה לאהבה” ונלסון מנדלה ציטט מפיה:
“נולדנו כדי לממש את הקסם האלוהי הגלום בנו.
הוא לא גלום רק בחלק מאיתנו,
כל אחד מאיתנו נושא את הקסם הזה בתוכו.
כאשר אנחנו מרשים לאור הפנימי שלנו לזרוח,
באופן בלתי מודע אנו מאפשרים
לאחרים לעשות את אותו הדבר.
כאשר אנו משתחררים מהפחדים שלנו,
הנוכחות שלנו משחררת אחרים”.
לכן, בפסח הזה אני קורא גם לכם ומעודד אתכם לא להתפשר על החיים שלכם, לצאת מחושך לאור, מעבדות לחירות.
תנו לקסם האלוהי הטמון בכם להוביל אתכם ולהראות לכם את הדרך לארץ המובטחת שלכם.
יש אור בראש המחנה שלכם, אך עליכם ליצור סדק בקופסה כדי לראות אותו. וכל השאר יקרה כמעט מאיליו, צעד צעד, שלב אחרי שלב.
ואז גם יתרחשו לכם ניסים: הים ייסוג לאחור, האופק יתבהר והארץ המובטחת תיפרס לרגליכם.
זה היה אפשרי בשבילי, זה אפשרי גם בשבילכם!
חג חירות שמח!
אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה לכל שאלה שיש לך.
“שינוי”:
2 מחשבות על “לצאת מעבדות לחירות בעבודה ובקריירה”
האם אפשר להתפרנס מכתיבה?זה היעוד שלי וכולם אומרים שאי אפשר להתפרנס מזה,אפילו מורה לדמיון מודרך ויצירת מציאות אמרה שזה בלתי אפשרי.יש אנשים שראו או שמעו את שירי,הוקסמו ואמרו שאני חייבת לפרסם ואני באמת מרגישה שזו דרכי להוסיף ליפי העולם.אין לי תקציב להוציא ספר וחשבתי שפייסבוק זה אמצעי נפלא להוציאני מהשקיפות,לפרסם שירים.לתדהמתי בפייסבוק או שלא ראו או שלא העריכו.פרסמתי בכמה מקומות וציפיתי לתגובות נלהבות והרבה לייקים ובדרך כלל לא קיבלתי לייקים ולא תגובות או הכי הרבה(השיא)8 לייקים בקבוצה פעילה של 250 חברים שכ140 ראו את שיר ההשראה המקסים שלי.אנשים שכתבו דברים כמו תודה על המשפחה החמה,הבעל הנפלא והילדים המקסימים קיבלו יותר לייקים מימני.אני מרגישה ביזיון ואכזבה וגם עם הפייסבוק עדיין שקופה ומאד מאד לא מוערכת ומבוזבזת.גם על ברכות יפות ומרגשות שכתבתי לימי הולדת לא קיבלתי אפילו לייק ויש אנשים שאמרו שאני כותבת מקסים ויכולה להתפרנס גם מכתיבת ברכות.אינני יודעת מה לעשות.מה דעתך?
הי אלה ותודה על תגובתך.
קודם כל אני מזמין אותך לקרוא את הפוסט הבא שמדבר בדיוק על זה –
“מאמנות לא עושים כסף” (??):
https://www.hagaishalev.com/blog/art/
אכן, קשה להתפרנס מכתיבה. רוב הכותבים לא מתפרנסים מכך.
עם זאת, יש כאלו שכן, ואפילו בודדים שמתעשרים מכך.
האם הם יותר מוכשרים ממך?
קרוב לוודאי שלא.
ואם הם יכולים, מדוע שאת לא תוכלי?
הם חשבו, דיברו ופעלו בצורה מסוימת שהביאה אותם להצלחה זו.
לצערי היום אם אתה לא משווק אתה לא קיים.
ולכן, כל בעל עסק שרוצה להצליח, בעיקר בתחום “קשה” כמו כתיבה,
חייב לראות את עצמו כמנהל השיווק של עצמו,
ולפעול בהתמדה ובנחישות, ללא לאות, כדי לקדם את עצמו.
ואז תגיע ההצלחה.
להעלות שירים בקבוצות בפייסבוק זה נחמד,
אבל זה לא שיווק.
כדי לקבל הרבה לייקים את צריכה לעבוד בזה –
לתת לייקים לאחרים.
המנגנון של פייסבוק קשור לתן וקח, יותר מהכל.
בכל מדיום חייבים להכיר את כללי המשחק,
ולפעול בכמה ערוצים במקביל כדי לפרוץ למעגל התודעה.
ועניין נוסף:
האם את מאמינה בעצמך?
האם המצב הרגשי שלך תומך ביכולת שלך להצליח ואת לא נפגעת או נעלבת מאחרים?
האם ההרגלים שלך תומכים במה שדורשת ממך ההצלחה?
בצד הפעולות הריאליות חשוב גם לטפל בצד המנטלי,
ולבנות שם ביטחון עצמי ודימוי עצמי מנצח.
אז התשובה הקצרה לסיכום היא:
כן, אפשר להתפרנס מכתיבה.
אני עצמי כרגע פועל כדי להגיע לשם.
אבל לשם כך יש להאמין בעצמך בצורה בלתי מתפשרת,
לפעול ללא לאות מתוך תשוקה וייעוד,
מבלי לסמוך על אחרים שיבחינו בכישרונך סתם ככה וייתנו לך הכרה,
ובלי לתת לנסיבות/תגובות כאלו או אחרות להוריד אותך.
כי ההבדל בין הצלחה לכישלון הוא לא רק הכישרון!