במערכות יחסים קרובות, בעיקר במשפחה, קונפליקטים, שלא לומר מריבות, הם מאד שכיחים. 
מערכת היחסים האינטימית וההיכרות העמוקה ההדדית, מסירה חסמים קורקטיים הקיימים במערכות יחסים אחרות ומעוררת תגובות רגשיות שליליות עמוקות, לעיתים מאד עוצמתיות.
במילים אחרות, אנו מרשים לעצמנו לומר במשפחה מה שאסור או אינו פוליטיקלי קורקט להגיד במערכות יחסים בעבודה או בין חברים.
לפיכך, שכיחה במשפחה (ובעיקר בזוגיות) התופעה של ספירלה רגשית יורדת בקרב צד אחד המעוררת אמונות מגבילות אצל הצד השני וספירלה רגשית יורדת גם אצלו.
ואז כל צד מתבצר באגו שלו, ברגשותיו השליליים ובפגיעותו מהצד השני, והתוצאה היא שאין תקשורת מקדמת, אין יחסים, אין אהבה ואין פיתרון לריב, לכאורה.
את הדרך בכל זאת לפתור מצבים שכיחים אלו למדתי משותפתי בעבר ומורתי רחי ורטהיימר, כתבתי עליה בפרק 13 בספרי “מלכוד המצוינות” ואני מביא כאן עיבוד שלה לפוסט.
תלונות הן התגובה האוטומטית השכיחה בעת חילוקי דעות
כשיש מחלוקת עם מישהו אחֵר הנטייה האוטומטית היא להתלונן. לרוב הביטוי לכך יהיה שאלות “לָמָה”.
למשל: “למה אתה תמיד משאיר את הנעליים באמצע החדר? למה כשאני בא הביתה אני לא מקבל ממך חיוך, נשיקה או חיבוק? למה את תמיד מחפשת במה אני לא בסדר במקום לראות את כל הדברים הטובים שאני עושה”? וכדומה.
שאלות “למה” ותלונות הן אמצעי בדוק לעורר את האמונות המגבילות (השריטות) של הצד השני.
זאת, מכיוון שלרוב אין להן תשובה, הן ממוקדות בעבר שכבר אינו ניתן לשינוי ומעוררות אנטגוניזם.
בפוסט אחר הרחבתי על כך והארתי ששאלות אפשרות והזדמנות הן השאלות הנכונות לשאול, המאפשרות והפותחות פתח להידברות מקדמת ולפתרון הקונפליקט.
אם במקום לשאול “למה” נשאל שאלות המתחילות ב”מה ואיך” ניצור טון אחר לגמרי, המגלה רגישות לצד השני, מחפש תקשורת בונה ולכן אפקטיבי יותר להשגת פתרון בהסכמה.
שאלות כאלו פונות לעתיד ומחפשות תשובה אמיתית שהיא לרוב ברת ביצוע.
לבקש בקשות במקום להתלונן
באופן דומה, רחי ורטהיימר ממליצה לבקש בקשות במקום להתלונן.
אם נהפוך כל תלונה לבקשה, נימַנע מלעורר אמונות מגבילות מרבצן ונעורר שיח מקדם ומתחשב.
למשל, בהקשר לתלונות הנ”ל: “אני יכול לבקש ממך משהו?” [שאלה רטורית שהתשובה עליה היא “כן”].
ואז: “אפשר לבקש שתשימי לב להניח את הנעליים שלך ליד הקיר?”.
או: [שוב לשאול את השאלה הרטורית] “אני יכול לבקש ממך חיבוק או נשיקה כשאני מגיע הביתה? או לפחות חיוך?”.
או: [לאחר השאלה הרטורית…] “אני יכול לשאול אותך מה את אוהבת בי? מה אני עושה היטב בעינייך ואיך אני מסייע לך לחיות חיים טובים יותר?”.
וכמובן שגם הטון הרך והחיוך יעשו את שלהם.
גם אם לעיתים בן/ת הזוג יסרב לבקשתנו, אפשר יהיה לנהל איתו משא ומתן ולהגיע להסכמה בדרך מכבדת ואפילו מעצימה.
לתשומת ליבך שברגע שאנו לא מתלוננים (מתוך המודעות שאם נתלונן נדרוך על נקודות רגישות של הזולת), איננו מעוררים נקודות רגישות (אמונות מגבילות) אצל הזולת, הוא אינו נפגע ואז אפשר לתקשר בדרך רציונלית, תוך ביטוי לאהבה ולחיבה שיושבות ברקע היחסים.
הנוסחה המלאה לפתרון קונפליקטים
המרה של התלונות בבקשות היא רק מרכיב אחד בנוסחה המלאה להידברות אפקטיבית.
הנה השלבים כולם:
1. כל צד בא עם בקשות. מעלים את הבקשות לסירוגין ומנהלים מו”מ ענייני ומתחשב עד להסכמה על כל בקשה
2. רושמים את ההסכמות. התוצאה היא אמנה ורצוי שהיא תהיה בכתב
3. קובעים לו”ז לביצוע בהסכמה
4. קובעים אחראי לביצוע, בדר”כ אחד הצדדים
5. קובעים מנגנון לבדיקת היישום ולמשוב הדדי, למשל: פעם בשבוע יושבים ביחד ומעריכים איך הצדדים מיישמים את ההסכמות ואם יש צורך בשינוי או התאמה.
כמובן שכל התקשורת נעשית ברוח טובה מתוך כוונה כנה לפתור מחלוקות ומתוך זהירות לא לפגוע בצד השני.
זו כל תורת התקשורת האפקטיבית והמקדמת כולה על רגל אחת.
נסו ותיהנו!
אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה בתגובות לכל שאלה שיש לך.
