הרבה אנשים לוקחים ללב כל מיני דברים שקורים מסביבם, ובעיקר מה שאנשים אחרים אומרים עליהם. 
בעוד שזה אנושי וטבעי, זה גם תוקע כי כך הם הופכים לקורבן של אחרים.
שהרי אין לנו שליטה ישירה על מה שאחרים אומרים או חושבים עלינו
ואם אנו נותנים לכך להשפיע עלינו, אנו נשארים חסרי אונים.
בסרטון הקצרצר הבא (2:14 דק’) מטפורה זכירה שממחישה הרגל מגונה זה ומציעה דרך לסלק אותו:
ולטובת מי שמעדיף טקסט על וידאו הנה תמליל הסרטון:
אם כך, אין לנו שליטה ישירה על מה שאנשים אחרים אומרים עלינו,
ואם אנו נותנים לכך להשפיע עלינו, כל מה שנותר לנו זה להיות קורבן שלהם.
וקורבנות היא מצב המודעות הנמוך ביותר שיש, כי ההצלחה של הקורבן תלויה תמיד בסביבה שלו ואף פעם לא מספיק בעצמו.
קוראים לזה מיקוד שליטה חיצוני, כלומר מה שקורה מחוצה לנו שולט בנו, וזה אחד ממקורות התקיעות הגדולים של אנשים.
כי אם ההצלחה שלי תלויה במשהו מחוצה לי, לי נותר רק להתפלל לחסדיו או למזל,
ועד שזה יקרה (וכנראה שזה לא יקרה), אני יכול רק להתלונן, לקטר ולהאשים. וזה כמובן לא מקדם כלום.
למה הדבר דומה? לזה שאני כמו משאית זבל. אני מסתובב ברחובות ואוסף את הזבל של כולם.
כל מי שמוכן לתת לי את הזבל שלו, אני לוקח.
בסוף, יש לי משאית מלאה זבל, שמסריחה לי את החיים ופוגעת ביכולותיי.
אז מה הפיתרון?
לסרב לקחת את הזבל של אחרים.
להבין שאנשים שמנדבים לי את חוות דעתם מדברים מערימת הזבל שלהם ומנסים להיפטר ממנה על חשבוני;
זו דעתם ואינני חייב לקבל אותה.
היכולת שלי לסרב לאסוף את הזבל שמנדבים לי, תיצור לי מרחב נקי ועוצמה רגשית שתאפשר לי להצליח.
וזה כמובן לא סותר את הנכונות לקבל ביקורת בונה, שאפשר ללמוד ממנה ולהשתפר.
אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה לכל שאלה שיש לך.
4 מחשבות על “איך לפתח חוסן רגשי ולא להיפגע מאנשים אחרים | אינטליגנציה רגשית”
שלום וברכה
קראתי את המאמר והתחברתי מאד
אני מזדהה עם מה שכתוב, אני מאד מודעת לעצמי שאני לעיתים מתקרבנת ונותנת לאחרים לנהל אותי במקום להיות אסרטיבית, עומדת על שלי, זה פוגש אותי גם בחינוך ונתינת גבולות לילדים וגם לעיתים בגבולות שלי עם עצמי
אשמח לשמוע על כלים לעבודה העצמית הזו…. אני רוצה לעשות שינוי…
תודה רבה
אני מכירה עכשיו את האתר שלך ונהנית מאד
תודה רבה על תגובתך אביה.
למידע לגבי איתור מידע בבלוג באתר זה ראי – https://www.hagaishalev.com/blog/blog-guidance.
בראש האתר מצד שמאל, בבר העליון,
יש לינקים לתוכן שלי ברשתות החברתיות, לרבות פודקאסט.
לכל שאלה מוזמנת לפנות אלי במייל או בווטסאפ לפי הפרטים בראש אתר זה.
שוב תודה!
שלום.
שמי דנה לוי.
אני בת 45 אם יחידנית לביתי בת 6.
לדעתי אני נראת צעירה בשנןת ה40 פלוס אבל ישנם אנשים חסרי טאקט שחושבים שאני סבתא של ביתי.
זה אותו רגע מהרהר את כל הבטחון העצמי שבי.
זה מוריד לי תרוח מהמפרסים .
ועם זה ליד אנשים אז אני חשה מבוכה .
האמת שאני באמת לא מזדהה עם השאלה הטיפדה הזאת ובכל זאת חוששת שהיא תחזור שוב .
יש לך עצה עבורי ?
הי דנה ותודה על השאלה.
בפשטות, כמו בסרטון, את לוקחת ללב כל “זבל” שאחרים מנדבים לך.
בעוד שזה אנושי וטבעי, זה לא מחויב המציאות.
את יכולה להחליט שאת לא “אוספת את הזבל” של אחרים.
שזה שלהם, שזה לא עובדה, אלא הדרך שבהם הם רואים את המצב.
הראייה שלהם היא לחלוטין סובייקטיבית ואת לא חייבת לקבל את דעתם.
אני גם ממליץ לך לראות את האיזון. כי לא כולם אומרים לך את זה.
לפעמים נדמה לנו שזה כולם, או רובם, כי לשם אנו מפנים את הפוקוס שלנו.
אבל אם תבדקי עובדתית, תראי שהם לא הרוב ותוכלי לבחור להתמקד דווקא באלו המפרגנים.
שלך בידידות,
חגי