הצלחה | עמוד 10 מתוך 10

“כל מה שאתה יכול לעשות, אני יכול לעשות טוב יותר…”

10 בפברואר 202221 ביוני 2010 מאת חגי שלו

הנה סרטון מדהים על נער ששבר את כל גבולות היכולת והראה שהכל אפשרי:

אני חושב שאין אחד שרואה את הסרטון ולא יכתיר את היכולות של בן כ”סיפור הצלחה”.
לכן, מעניין מאד לנתח את מרכיבי ההצלחה של הנער בן ולראות מה נוכל לקחת ממנו לחיינו:

גישה חיובית

בן ממחיש גישה שמתמקדת באפשרויות שיש לו, לא במגבלות שלו. “במה שאני מתמקד, לשם אני מתקדם” אומר אלכס זיו. ואכן, שימו לב למה אתם מקדישים את מרבית תשומת ליבכם בחיי היום-יום. אם אתם כמו מרבית האנשים, אתם עוסקים במה שלא עובד, בבעיות, בחדשות שרובן שליליות וכדומה. הנער בן מלמד אותנו שכדאי להתמקד דווקא במה שעובד בחיינו – בחושים שהוא כן יכול להשתמש בהם. זו גישה של “כן, זה אפשרי” שגורסת שעם כל אתגר אפשר להתמודד בהצלחה אם מתמקדים בחצי הכוס המלאה. אומר גם זאת הרופא בסרטון: “זה לא הכישרון [שעזרו לבן להצליח], אלא הגישה“.

תעוזה, התמדה ונחישות

ברור שבן לא רכש את המיומנויות הכל-כך מיוחדות שלו בין לילה. מכיוון שהוא נולד כילד רגיל והתעוור רק בגיל שנתיים, אפשר להניח שהמיומנויות שלו אינן מולדות אלא פותחו בהדרגה לאחר שהתעוור. סביר לכן שבן נפל הרבה פעמים בדרך להתייצב בביטחה על הסקטים שלו! לשם כך צריך תעוזה, התמדה ונחישות, שהם מרכיב חיוני בכל סיפור הצלחה. כי מי שלא מעז לא מנסה, מי שלא מנסה לא טועה, ומי שלא טועה לא מצליח!

אמונה ביכולת

לבן יש תעוזה בלתי רגילה. הביטחון העצמי שלו כל כך גבוה שהוא ממשיך לאתגר את עצמו כל הזמן ובודק תדיר את גבולות האפשר. בעוד שזה לא פשוט לפתח ביטחון עצמי, אזי לקיחת סיכונים בחיים היא אסטרטגיה שמאפיינת הרבה אנשים מצליחים. מחקרים מראים שאנשים ממצים רק 7-15% מהפוטנציאל האנושי שלהם. ואכן, תעוזה מאפשרת לנו להגדיל שיעור זה ולהצליח יותר.

גם אני יכול לקבל אימא כזאת?

אין מילים לתאר את עבודת הקודש של אימא של בן. במקום להנציח את נכותו, לשים אותו במיטה ולהקדיש את חייה לטפל בו, היא פתחה לו אפשרויות חדשות בכך שאמרה: “אתה לא יכול להשתמש בעיניך, אבל אתה יכול לשמוע, להריח ולמשש…“. ואכן, לאימו של בן יש חלק משמעותי בהצלחתו, באמונה שלה בו ובהשראה שהיא נתנה לו.

אפרופו השראה ואמונה ביכולת, הנה סרטון מדהים שמדגים את שניהם:

יכולת ההשפעה של בעל סמכות על הכפוף לו ידועה כ”אפקט פיגמליון”. אפקט זה קיים בין הורה לילדו, בין מורה לתלמידו, בין מפקד לפקודו ובין מנהל לכפיף לו. לפי אפקט פיגמליון, הציפיות של בעל הסמכות מהכפוף לו הם נבואה שמגשימה את עצמה, לטוב או לרע. במקרה של בן זה היה לטובה, ועוד איך לטובה!
אז הורים יקרים, הנה מודל חיקוי!

הנה סיכום הדברים בסרטון מהרצאה שהעברתי:

החלק האלוהי שלנו

הסיפור של בן ממחיש שבכל אחד מאיתנו יש חלק כל-יכול. אפשר לקרוא לחלק זה רוח האדם, נפש האדם או מודעות. אני מעדיף לקרוא לו “האני הגבוה“. ביהדות אומרים שאנו “חלקיק (או ניצוץ) אלוה ממעל”. כל אחד מאיתנו יכול להתחבר לחלק זה, במקום לחלק הקטן שלנו, המסכן, שקשה לו, שאני קורה לו “האגו”. זו בחירה שיש לכל אדם בכל רגע. כתבתי על כך בפוסט נפרד. כילד בן שנתיים, בן עוד לא ממש היה מודע למה הוא יכול ומה אינו יכול. אימא היא האלוהים, ואם היא אומרת שאני יכול, אז אני יכול! זה בעיניי ניסוי מעבדה שמדמה מה קורה אם אנו יכולים לשים את האני הקטן שלנו בצד ולהתחבר לאני הגבוה. לאדם מבוגר זה קשה יותר מאשר לילד בן שנתיים, אך זה בהחלט אפשרי! זה בדיוק מה שקורה כשאנשים רגילים עושים דברים בלתי רגילים, ויש הרבה כאלו בעולם! אכן, האפשרות להתחבר ל”אני הגבוה” זמינה ואפשרית לכל אחד בכל גיל!

ועוד תובנה חשובה לכל הורה, מורה, מחנך, מנהל ומפקד:

לסיכום, סיפור ההצלחה של הנער בן מלמד אותנו כמה מרכיבים חיוניים להצלחה. ללמוד ולאמץ!

מרכיבים אלו הם ציר מרכזי בתוכנית האימון העסקי שלי.
צור קשר לפגישת היכרות אישית איתי,
כדי לשמוע איך אוכל לסייע לך ליישם את עקרונות ההצלחה הללו בעסק שלך.

ב ה צ ל ח ה !!!

איך מתבצע תהליך אימון עסקי

אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה בתגובות לכל שאלה שיש לך.

דורון אשכנזי מספר על חוויית האימון העסקי עם חגי שלו

25 באוגוסט 201815 בינואר 2010 מאת חגי שלו

מעצב בגדי הגברים, דורן אשכנזי, מספר על התהליך שעבר בסדנת האביזנס לאימון עסקי:

רוצה גם?

אימון עסקי בהדרכתי הוא הפתרון. כל הפרטים כאן בלינק מעבר לקליק

אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה לכל שאלה שיש לך.

ופרצת…!!! מה נדרש כדי לבצע פריצת דרך עסקית?

8 במאי 202010 בספטמבר 2008 מאת חגי שלו

מה גורם לעסקים מסוימים להצליח יותר מאחרים?

מדוע עלה ערכה של מניית אפל בתקופה 1997-2015 פי 250 לערך בעוד מניית מיקרוסופט עלתה רק בערך פי 5?

**“אם אתה יכול לחלום את זה, אתה יכול לעשות את זה” (וולט דיסני).**

רבות נכתב על גורמי ההצלחה בעסקים: איכות ההנהלה, חזון ואידיאולוגיה, טיפוח ההון האנושי ועוד. אנו מבקשים להאיר פן אחד של גורמי ההצלחה והוא השגת פריצת דרך.

מיקרוסופט הגיעה כבר בשנות ה-80 לכל מחשב בעולם. זאת היתה פריצת הדרך שלה. אך מאז, ובעיקר עד 2015 (עת נכנס לתפקידו מנכ”לה החדש סאטיה נאדלה שהתחיל לבצע שינוי אדיר בחברה), היא לא ביצעה פריצות דרך דומות. אפל לעומת זאת, היתה ב-1997 חברת-נישה שהוכתה שוק על ירך ע”י מיקרוסופט והמשך קיומה היה נתון בסכנה. או אז, חוללה החברה פריצת דרך שלימים הפכה אותה לחברת מדיה וגרמה למנייתה לנסוק עשרות מונים. ליתר דיוק, ביצעה אפל שרשרת של פריצות דרך: החל מהצגת ה- iPod ב-2001, המשך ב- iTunes, ב- iPhone שתפס החל מ-2007 מקום של כבוד בעולם הסלולאר, וב-2010 דרך כוכבו של ה-iPad. כל אחד מהמוצרים הללו היווה פריצת דרך. חברה כזאת, שפריצות דרך הפכו אצלה לדרך חיים, היא חברה “מובילה”.

מה נדרש כדי לבצע פריצת דרך ומה מבחין בינה לבין “סתם” הישג?

החשוב במרכיבי פריצת הדרך הוא התחייבות מראש לתוצאה “בלתי אפשרית” שאין יודעים איך להשיגה.
לפני שפרצה נוקיה בתחילת שנות ה-90 עם הטלפון הנייד הדיגיטלי הראשון, הדחת מוטורולה מהבכורה בשוק הסלולאר נתפשה כבלתי אפשרית.
הצעד הראשון ביצירת פריצת דרך הוא הכרזה מראש על התוצאה. ההכרזה מביאה את תמונת העתיד הנכספת לתודעה שלנו בהווה. כבר נאמר במקורותינו: “סוף מעשה במחשבה תחילה“. חישבו לרגע: אם אינכם מעזים אפילו להכריז על התוצאה, איך תצליחו לעשות כל מה שנדרש כדי לייצר אותה?

ב- 1961 הכריז הנשיא קנדי ש”עד סוף העשור ננחית אדם על הירח ונשיב אותו בבטחה לכדור הארץ“. הכרזה זו, שהוגשמה ב-1969, חוללה פריצת דרך עולמית, תרתי משמע.

הנה סרטון קצר מהרצאה שלי בו אני מסביר את עקרונות פריצת הדרך:

וכאן סרטון ארוך יותר בנושא “פריצת דרך” מתוך הקורס הדיגיטלי היישומי שלי (50 דק’):

מרכיב חיוני נוסף ביצירת פריצת דרך הוא הפנמת התפישה של הפרט כמקור להצלחת הארגון. במקורותינו נאמר: “אם אין אני לי, מי לי?”. רגע, תשאלו, אבל המציאות שלי תלויה במרקם של אנשים וגורמים נוספים! האומנם הכל תלוי בי? התשובה היא כן! נסביר:
המציאות אכן מורכבת ממכלול של גורמים, “נסיבות” בשפתנו. אולם, בכל מצב נתון עדיין יש לנו היכולת לבחור ולהחליט מה לעשות – להרים ידיים או לעשות מעשה. גם אם איננו יכולים לשנות את הנסיבות, אנו יכולים לבחור את הגישה ואת ההשקפה שלנו: לראות בבעיה אתגר ולהפוך משבר להזדמנות. זוהי המשמעות של תפישת הפרט כמקור למתרחש.

נמחיש בדוגמה נוספת מחברת אפל: ב- 1997, תריסר שנים לאחר שסטיבן ג’ובס פוטר מתפקיד מנכ”ל החברה, הוא חזר לכסא המנכ”ל כדי להובילה כנגד כל הסיכויים לפריצות הדרך שלה עד היום. סטיבן ג’ובס היה בעצמו, אישית, מחויב ואחראי לגורל החברה כולה, האמין ביכולותיו, ורתם את כל עובדי החברה להפיכתה לחברה מובילה.

להתמודד עם הנסיבות

הכרזנו על פריצת הדרך והבנו שאנו המקור! מה עכשיו?? איך נתגבר על המשוכות שבדרך? זה לא סוד שהמדכא הגדול של פריצות דרך הוא הנסיבות, או “הסיפורים” שאנו מספרים לעצמנו. אנו מכירים את זה מחיי היום יום: “מחר, אין לי מספיק כסף, אני צעיר/זקן מידי, זה הממשלה, הכלכלה”, ועוד ועוד… תמיד יש סיבות למה לא לעשות דברים…

הדרך להתעלות מעל הנסיבות היא מחויבות חסרת פשרות להשיג את המטרה. Failure is Not an Option! התמדה בנחישות וללא לאות בהתמודדות עם כל המכשולים היא זו שתגרום לפריצת הדרך. על זה אמר וורן גרשס: “אנשים לא נכשלים, הם פשוט מפסיקים לנסות“.

במילים אחרות: הצלחתה של פריצת הדרך תלויה במאזן הכוחות בין המחויבות לנסיבות – רק אם המחויבות שלנו תהיה חזקה מהנסיבות נייצר את פריצת הדרך (ראו גרף).

מאזן הכוחות ליצירת פריצת דרך עסקית

ראו למשל את הנער בן בסרטון הבא, שלא נתן לנכות לעצור בעדו. זוהי מחויבות במיטבה!

רגע, תשאלו, וטיפת מזל לא צריך? נאמר כבר שמז”ל זה מקום, זמן ו-לעשות. ארל נייטינגייל אמר ש”מזל זה מה שקורה כשמוכנות פוגשת בהזדמנות”. כאן נכנס לתמונה האימון העסקי, תהליך של הצבת יעדים, תכנון תוכנית להשגתם וביצוע פריצות דרך.
תוכלו לקבל פרטים על אימון עסקי לפריצות דרך בדף זה.

ואם ברצונך ליישם את הכל ברמה הפרקטית, אני מזמין אותך לבדוק את הקורס הדיגיטלי שלי כאן בקליק על הלינק.

פוסטים אחרים בקטגורית פריצת דרך:

איך להתחיל שינוי שקשה לך לעשות? | חגי שלו, פתיחת עסק והקמת עסק

7 באוקטובר 202115 באוגוסט 2008 מאת חגי שלו

למה כל כך קשה לשנות?

במאמרים הקודמים עסקנו במשבר עסקי ובעצות ליזם המתחיל.
אחת השאלות שנשאלתי בעקבותיהם היתה: “איך להתחיל”?
חשבו לרגע: מדוע כל כך קשה לאנשים להתחיל משהו חדש?
עזבו “להתחיל”, מה עם “להחליט” על להתחיל?

למה אנחנו תמיד מתלבטים, נוטים לדחיינות וכל כך קשה לנו להחליט, לא כל שכן לממש ולבצע את החלטתנו?

רבות כבר נכתב על הסיבות לכך: על זה שאנו אוהבים להיות ב”אזור הנוחות”, בו הכל מוכר, ידוע ונוח, וששינוי הוא “איום” שמוציא אותנו משם ו”זורק” אותנו אל הלא נודע; על הפחדים שיש לכולנו מפני העתיד; על המנגנון של כאב – תענוג (Pain – Pleasure Principle) לפיו אנו נעשה מעשה רק כאשר ה”תענוג” הצפוי ממנו גדול מ”הכאב” הכרוך בלהגיע אליו; ועוד ועוד…

מדוע כל ההתחלות קשות

אני מבקש להצביע על זווית קצת אחרת לבחינת השאלה “מדוע כל ההתחלות קשות”. זווית זו תחדד היבט פרקטי על איך בכל זאת אפשר להתחיל משהו חדש בקלות יחסית…
בואו ניבחן זאת בחיים האמיתיים…

חישבו על משהו שאתם רוצים, משהו “גדול”, שאתם חושבים עליו כבר זמן מה (אפילו כמה שנים…), אך עד כה לא העזתם לממש… אולי שינוי קריירה? אולי פתיחת עסק? אולי לעבור דירה? דיאטה? ספורט? ואולי סתם לסדר את ערימת התמונות של 10 השנים האחרונות או לעשות סדר בניירת / במחשב שלכם…
מה האסוציאציות שעולות לכם בראש?
הרשו לי לשער שאתם מדמיינים את התוצאה הסופית, איך תרגישו לאחר השלמת המשימה, ותחושת תענוג עוברת בכם… אבל מייד (!!!), אתם חוזרים לרגע הזה וחושבים על “דרך הייסורים” שצריך לעבור כדי להגיע לרגע המיוחל… בדרך כלל כאן אתם מקבלים רגלים קרות ואומרים בליבכם: “לא היום, אולי מחר / בשבוע הבא….”. פשוט, ה”כאב” שאתם מייחסים לדרך להגיע לייעד גדול מ”התענוג” שאתם מייחסים להשלמת המשימה… וההמשך ידוע…

לעשות את הצעד הראשון

אבל מה אם אכן תחשבו על התוצאה הסופית (בשביל התענוג…), אך לא על כל הדרך להגיע אליה? מה עם לחלק את הדרך לשלבים, לאבני דרך, ולחשוב רק על אבן הדרך הראשונה, או אפילו רק על הצעד הראשון?
לדוגמה, אם מדובר בפתיחת עסק, אולי רק להתחיל לבדוק את השוק בכיוון המיוחל, לחפש מידע באינטרנט, לדבר על זה עם חברים, לחפש קשרים, לכתוב בקצרה את הרעיונות שעוברים במוחכם – כולם צעדים “קטנים” לעבר היעד. ואולי רק לעשות דבר אחד מכל אלה, הכי פצפון?
או אם זה לסדר את התמונות, אולי רק לרכז אותם מכל המקומות בבית למקום אחד? או רק מהמגירה בחדר השינה? אתם כבר מתחילים להבין את הרעיון…
ולגבי שינוי קריירה, אולי רק לבדוק מי יכול לעזור לכם להבין מה הכי יתאים לכם?

זו הייתה חוויית שינוי הקריירה שלי, בה הפכתי מאיש של מספרים לאיש של אנשים.

כשעושים רק צעד אחד בכיוון המטרה, ולו גם קטנטן, הייסורים והפחד אפסיים, הזמן שמקדישים לכך זניח, והכי חשוב (ואת זה אנו לא לוקחים בחשבון מראש…) – יש סיפוק בעשייה, זה נותן לנו אנרגיה, יש לנו פתאום מוטיבציה להמשיך, וכל דרך הייסורים נראית לנו לפתע פחות מאיימת ממה שחשבנו מלכתחילה…

כמה פעמים אמרתם לעצמכם, כשהגיעו מים עד נפש: “אני אסדר רק את הסלון” או “אני אעבור רק על החשבונות הדחופים” ופתאום נסחפתם ומצאתם את עצמכם מנקים את כל הבית או עוברים על כל הניירות? ואיך הרגשתם כשסיימתם? שוב, הרבה פעמים מסתבר ש”השד” מאיים יותר בתוך הבקבוק מאשר מחוצה לו… העיקר להתחיל!

בנוסף, כשמתחילים משהו מורכב בגישה חיובית, רק צעד אחד, מבלי שיודעים איך להמשיך ובוודאי לא איך זה יגמר, דברים בדר”כ מתבהרים תוך כדי התקדמות. לפתע מתגלות דרכים חדשות, הזדמנויות לא צפויות, שהרבה פעמים בכלל מקצרות את הדרך שנחזתה מראש פי כמה מונים… כפי שאנו נוהגים לומר: “השד לא היה כל כך נורא”; כמה פעמים שמעתם על מישהו שחיפש את האתונות ומצא את המלוכה? אבל צריך לחפש, להתחיל, לעשות את הצעד הראשון…

השראה מהגדולים

חישבו על ההישגים הגדולים בהיסטוריה ועל פלאי תבל: על החומה הסינית, על הפירמידות, על הקפלה הסיסטינית, הטיפוס על האוורסט ועוד. כולם הושגו בתהליכים מורכבים עם הרבה שלבים, ובכולם מישהו היה צריך לעשות את הצעד הראשון, ולאחריו עוד אחד… כמו שאמר מייקל ג’ורדן: “צעד אחרי צעד, אני לא רואה שום דרך אחרת להשיג משהו”. רוג’ר פדרר למשל, היה צריך להחליט לקנות מחבט טניס…

לסיכום, המסקנה הפרקטית כדי להתגבר על הדחיינות הכל-כך אנושית היא פשוט להתחיל: לעשות את הצעד הראשון, הכי קטן שאפשר, תוך מינימום מאמץ והקרבה… זה לא קשה מידי, אה? תמיד תוכלו להפסיק אחריו, אבל אתם עשויים להיות מופתעים עד כמה הצעד הזה הקטן עשוי לסלול לכם דרכים מבטיחות ולהניע אתכם להמשך פעולה והתמדה… כמו שאמר וורן גרשס: “אנשים לא נכשלים, הם פשוט מפסיקים לנסות“, ואנחנו מדברים רק על להתחיל לנסות...

ולקראת סיום, כמה טיפים איך לבצע שינוי קריירה שקשה לך לעשות אותו, שנתתי בראיון לגלי צהל (3:38 דק’):

ואם בכוונתך לפתוח עסק חדש, הנה כמה טיפים בסרטון קצר (5:06 דק’):

אני מזמין אותך לעשות צעד אחד קטן כמו שעשו אחרים שהתחילו והצליחו…

רוצה להקים עסק חדש או לעשות שינוי בקריירה ולא יודע איפה להתחיל? התחל בליצור קשר ולקבל פגישת היכרות אישית איתי.

איך מתבצע תהליך אימון עסקי או אימון לשינוי קריירה.

אהבת? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה לכל שאלה שיש לך.

איך לפעול בעוצמה ולהגדיל את מיצוי הפוטנציאל שלנו? | מדוע קיטורים ותלונות פוגעים ביכולת שלנו להצליח

14 בנובמבר 202022 במאי 2007 מאת חגי שלו

אם יש דבר אחד שכולנו חוטאים בו זה קיטורים ותלונות. לכאורה, דבר לגיטימי שמקובל במקומותינו כמעט תחת כל עץ רענן: בעבודה, בזוגיות, בשיחות סלון, בתקשורת ועוד…

קיטורים ותלונות פוגעים בתוצאות

אבל, קיטורים ותלונות הם סוס טרויאני שמקטין את כוחנו. הפיתרון הוא הרבה יותר פשוט ממה שאתם חושבים…”אפשר ליטול מאיתנו את הכל כמעט – את בריאותנו, את רכושנו, את כבודנו, את חירותנו, וגם את היקר לנו; חוץ מדבר אחד והוא החופש להחליט איך להגיב למצבי החיים שלנו. אנו אדונים לגורלנו ולא קורבנותיו.” (פרופ’ ויקטור פרנקל ביום הולדתו ה- 84)איך זה מתקשר לענייננו? בואו נראה…לאחרונה קראתי פוסט מדהים של Darel A. Rutherford*, שאחריו אני עוקב כבר כמה שנים ולומד ממנו המון*. הפוסט נוגע בדיוק בסוגיה שמעסיקה אותי בשבועות האחרונים ורלבנטית לכל אדם באשר הוא אדם. אני עובד באימון עסקי עם שני מנהלים מאד מוכשרים שלא מצליחים למצות את הפוטנציאל האישי שלהם. אחד מהם חווה תקלות חוזרות ונשנות והשני לא מצליח לרתום את הצוות שלו והוא רחוק מלהשיג את מטרותיו.

לאחר כמה חודשי עבודה בשיטה שלי באימון עסקי הופתעתי לגלות שלא הרבה זז. מכיוון ששני המנהלים פתוחים ומחויבים לתהליך, זה נראה לי מוזר וחריג. בדר”כ, כשהלקוחות שלי באימון עסקי פתוחים ומחויבים, אני אפילו לא צריך להיות במיטבי – התוצאות באות…
מכיוון שלכל תוצאה יש סיבה, שברתי את הראש מה המקור של התקיעות שלהם.

זה לא אני זה…

פרדוקס אחד בלט לאורך כל הדרך: המנהל של אחד המנהלים חזר וטען באוזני שהכפיף שלו אינו לוקח מספיק אחריות על הנושאים שבטיפולו. מנגד, המנהל הלקוח שלי נראה כלפי חוץ כשיא לקיחת האחריות: הוא תמיד מדבר על משימות בגוף ראשון (ולא מתוך יוהרה), הוא יוזם, לוקח על עצמו המון, מעורב בכל עניין שבו עוסקים הכפיפים שלו ויש לו מוטיבציה בולטת בעוצמתה. אז מה בעצם רוצה המנהל שלו ועל איזה התנערות מאחריות הוא מדבר!!??

בפגישה האחרונה עם המנהל של המנהל חקרתי אותו לעומק על תופעת אי לקיחת האחריות של הכפיף שלו. הסתבר, שתסמיניה הם בעיקר בהתבטאויות המנהל: קיטורים, תלונות ולפעמים גם האשמות קלות.
זה הפיל לי את האסימון. פתאום הבנתי עד כמה טריקי האגו שלנו יכול להיות, ממש כמו סוס טרויאני. כי בכל פעם שאנו מקטרים, מתלוננים ובוודאי מאשימים, אנו מסירים מאיתנו קורטוב מהאחריות שלנו. זאת מכיוון שאם משה אשם שהייתה טעות במספרים, ויעקוב מעכב אותי בביצוע המשימה, אז חלק מהתוצאות שלי אינן תלויות בי! ואם אני תלוי באחרים, אז כל עוד הם לא ישתנו ויספקו את הסחורה, גם אני לא אוכל להשיג את התוצאות שאני רוצה!

זה הזכיר לי את הפינה הידועה “סערה בכוס תה” מ”זהו זה” בשנות ה-90. מראים שם איך במשרד ממשלתי כלשהו מפנים הפקידים את הלקוחות זה לזה בתואנות שונות בעוד הם אינם עושים דבר מלבד לשתות תה: “זה פופטיץ” הם אומרים ומתנערים מאחריות.

הצלחה באחריות

בואו נסתכל רגע על חיינו, אבל ממש נביט “בעיניים” ועם יד על הלב: כמה פעמים אנו מקטרים ומתלוננים? ככה, “בקטנה”, על בני הזוג שלנו, על הבוס, על השותף, על המדינה, על הכלכלה, על מה שלא עובד בעולם… כנראה שאין אחד שלא חוטא בכך מפעם לפעם!

ובכן רבותי, בכל פעם שאנו עושים זאת אנו גורעים מכוחנו ומעוצמתנו כבני אדם. אנו יכולים להיות שיא הפרואקטיביות והיוזמה, ממש סכר איתן בפני אתגרי העולם, אך כל קיטור קטן יוצר בו סדק. ואז הסכר מתמוטט… הכל בגלל מסמר קטן, ואנחנו אפילו לא מודעים שהסכר אינו קיים יותר.

במילים אחרות, הקיטורים והתלונות פועלים מתחת לפני השטח, במישור הלא-מודע, כמו גיס חמישי, סוס טרויאני, ומחלישים אותנו. כלפי חוץ אנו בעלי תושייה, כושר ביצוע ולוקחים דברים לידיים, אבל בפנים, עמוק בפנים, יש נגע שאוכל כל חלקה טובה ומונע מאיתנו לפעול בעוצמה.

כי כל עוד בלא-מודע שלי “זה לא אני, זה פופטיץ”, אני לא לוקח 100% אחריות על החיים שלי ולא עושה את כל שביכולתי להתמודד עם אתגרי החיים. והחיים הם כמו מים, כל הזמן בזרימה, וכאשר יש סדק קטנטן בסכר האחריות, המים דולפים ממנו ובכוחם הכביר ממוטטים את כל הסכר…
ושוב להדגיש: הסימן היחידי לבקע כלפי חוץ הוא הקיטורים והתלונות, והם כל כך מקובלים במקומותינו שקשה לחשוב שמשהו כאן לא בסדר…

הפתרון פשוט: להפסיק לקטר ולהתלונן; להפסיק לחצוב בסכר; להפסיק לחתור תחת האחריות והפרואקטיביות שלנו. להיות מודעים לכך שקיטורים מפקסים אותנו על מה שלא עובד בחיינו, שלמילים שלנו יש עוצמה והן מחוללות, ופשוט להתחיל לקחת 100% אחריות, קודם כל על מה שיוצא מפינו.

אני מבקש לסיים במילותיו של ג’ורג’ ברנרד שואו:
“אנשים תמיד מאשימים את נסיבות חייהם, שגרמו להם להיות מי שהם. אני לא מאמין בנסיבות, האנשים שמתקדמים בעולם הם האנשים שקמים ומחפשים את הנסיבות שהם רוצים ואם אינם מוצאים אותן – הם יוצרים אותן”.

*מומלץ מאד להירשם לניוזלטר שלו, שממנו למדתי המון וכל פוסט שלו הוא מצוין. ההרשמה היא בצד שמאל למעלה בדף.

ואם ברצונך לפעול יותר בעוצמה, או לסייע לעובדים שלך לפעול יותר בעוצמה, לחץ כאן ובדוק איך מתבצע תהליך אימון עסקי