הדמיון והאינטואיציה – הדומיין של המוח הלא-מודע. פוסט 5/7.

הדמיון והאינטואיציה - חשיבותם בפעולות המוח הלא מודע (תת-מודע)

לפני שאנו ממשיכים בסדרת הפוסטים על מסתרי המוח הלא-מודע, המביאה לך את פרק 6 מהספר שלי הדמיון והאינטואיציה - חשיבותם בפעולות המוח הלא מודע (תת-מודע)התרגל להצליח" במלואו, הנה סיכום ביניים לנקודות החשובות שהעליתי ב-4 הפוסטים הראשונים בסדרה זו עד כה.

כשאתה קורא את הסיכום, בבקשה זכור לא להאשים את כוח הרצון שלך ביכולותיו המוגבלות להוביל אותך להגשמת מטרותיך:

סיכום ביניים

Read moreהדמיון והאינטואיציה – הדומיין של המוח הלא-מודע. פוסט 5/7.

העקרונות לעשות שינוי בכל הרגל לפי Ted-Ed

שינוי הרגלים

בעולם הדינמי שבו אנו חיים והצורך התמידי שלנו לשנות ולהשתנות לאור הנסיבות המתחלפות תדיר, מעניין שינוי הרגליםלבדוק מה אומר המדע על היכולת שלנו להשתנות ומהם העקרונות לשינוי אפקטיבי.

ב-TED בדקו זאת לגבי תרגול פיזי ורכישת מיומנויות בתחומים כמו ספורט, נגינה, ריקוד וגם נהיגה.

הנה הסרטון הקצר שלהם עם הממצאים (4:49 דק') ובעקבותיו הניתוח שלי מה אנו יכולים להסיק מכך לגבי שינויים מנטליים, באמונות, ברגשות ובהרגלים שלנו:

Read moreהעקרונות לעשות שינוי בכל הרגל לפי Ted-Ed

עומס או לחץ? מה ההבדל ואיך לנהל?

משבר בעסק ומשבר בקריירה

הרבה אנשים אומרים: "אני בלחץ, אני לחוץ, מלחיצים אותי, או איזה לחץ!". איך להסיר דאגה?

אז קודם כל חשוב להבין שכל התבטאות במילים מחוללת את מה שאומרים ויוצרת את התחושות שאנו מבטאים, לטוב או לרע. ראה למשל את השימוש השגוי במילה "אבל" שכתבתי עליו בפוסט נפרד.

הסיבה פשוטה: המוח הלא-מודע שלנו, מחשב העל שקובע 95% מהתוצאות שלנו, שומע זאת שוב ושוב וכמו הקלטה על טייפ, הוא קולט את המצבים שאנו מבטאים ואח"כ "מנגן"/יוצר אותם בפועל בחיים שלנו. כתבתי על זה בהרחבה בפרק 6 בספר שלי "להתרגל להצליח".

כלומר, מספיק לומר (או לחשוב) את המילה "לחץ" כדי לחולל עוד לחץ!
וכפי שנראה מיד, יש לכך השלכות הרסניות על יכולת ההגשמה שלנו.

Read moreעומס או לחץ? מה ההבדל ואיך לנהל?

שאלות שכל אדם מצליח שואל את עצמו

שאלות אפשרות והזדמנות

פוסט זה הוא קטע מהספר שלי "להתרגל להצליח" מעובד לפוסט. שאלות אפשרות והזדמנות

החיים שלנו וההצלחות שאנו חווים הם פונקציה של הרבה דברים, ובראש וראשונה של השאלות שאנו שואלים את עצמנו.

יש 2 סוגים עיקריים של שאלות, שההבדל ביניהן תהומי בהשפעה על היכולת שלנו להצליח:

 

"למה? למה כובע, עף לגובה"

אני זוכר את הביטוי הזה שהיה מקובל כאשר הייתי ילד, המתייחס לחוסר הטעם שבשאלה "לָמָה".  זהו מאפיין נוסף השייך לתחום שמתחת לקו. אנחנו נוהגים לשאול הרבה שאלות "לָמָה". אין הכוונה כאן לשאלות "לָמָה" הבאות לחקור ולעמוד על הגורמים והסיבות לתופעות. שאלות כאלו הן מבורכות ומהוות את הבסיס למחקר המדעי; למשל, השאלה ששאל ניוטון: "למה התפוח נופל מהעץ ישר לאדמה?".

אני מתכוון כאן לשאלות "למה" מסוג אחר, שהן לצערי נפוצות יותר במקומותינו, כגון: למה התיק הזה פה באמצע החדר? למה אתה לא מסוגל לבוא הביתה בזמן? למה החדר לא מסודר? למה אני כזה אידיוט? למה אני לא מסוגל לעשות פעם אחת את הדברים כמו שצריך?

שאלות "למה" כאלו הן שאלות תוכחה, שאלות "חופרות", שמחפשות אשמה; הן ממקדות אותנו בעבר, בדברים שאיננו יכולים לשנות וכמובן מעוררות התנגדות של הנשאל. הן בעצם שאלות רטוריות, שהתשובה להן אינה חשובה. גם כאן, לפי עיקרון הפוקוס, ההתמקדות באשמה ובעבר, וההתנגדות שהן מעוררות, מונעות דיאלוג מפרה שמקדם פתרון ולכן הן מאפיין של מתחת לקו. מיד נראה מהן השאלות הנכונות לשאול.

 

שאלות אפשרות והזדמנות

שאלות הרבה יותר טובות לנו ומקדמות להצלחה, הן שאלות "מה ואיך" (שאני קורא להן שאלות אפשרות והזדמנות) בניגוד לשאלות "למה". אני מאמין שאין רע בלי טוב ושאלות "מה ואיך" מאוד עוזרות למצוא את הטוב גם במצבים קשים. למשל, כאשר הנסיבות אינן לרוחנו נשאל: מה אני יכול לעשות עם זה? איך אני יכול להתמודד עם זה? מה למדתי מזה? מה טוב בזה? מה זה מאפשר לי? איך אני מתמודד עם זה? איך אני פותר את זה?

בעיקר אני אוהב את השאלה "מה טוב בזה?" שמאפשרת לנו לשנות פוקוס במהירות, לחפש (ולמצוא) את האפשרויות וההזדמנויות החיוביות גם בנסיבות שליליות. נסה זאת, שאלת "מה טוב בזה?" עובדת מצוין.

הלן קלר אמרה: "תמיד כאשר דלת אחת נסגרת, נפתחת דלת אחרת טובה יותר ממנה. הבעיה בנו בני האדם, שאנו כל כך עסוקים בבהייה בדלת הסגורה, כך שאיננו מבחינים בדלת החדשה שנפתחה".

 

הפוקוס שלך קובע את התוצאות שלך

אם כך, במקום ההתמקדות האוטומטית בחצי הכוס הריקה כתוצאה מנסיבות שליליות ספציפיות ושאילת שאלות "למה", חפש את החיובי ואת ההתמודדות, שאל את עצמך שאלות אפשרות והזדמנות: איך אני מתגבר על הבעיה? מה אני יכול לעשות כעת כדי לשפר את הנסיבות? מה טוב במצב החדש שנוצר? מה הוא מאפשר לי? האם אוכל להוציא מתוק מעז ואיך אעשה זאת?

ברגע שאתה מפנה את הפוקוס שלך מהבעיה אל פתרונות אפשריים, אתה מחליף את הקושי בהזדמנות. אתה מזהה יותר טוב הזדמנויות, שתמיד ישנן בסביבתך. אתה שובר פרדיגמות תוקעות ומאמץ פרדיגמות מאפשרות, ופתאום הבלתי אפשרי הופך לאפשרי.
כי תמיד, ממש תמיד, כשאנו מחפשים פתרונות אנו גם מוצאים אותם. לעתים זה קורה מיד, לעתים לאחר זמן. לפי פיזיקת הקוונטים, יש לנו בכל רגע אינסוף אפשרויות זמינות לבחירתנו ולכן במקום להתמקד בבעיה חפש את הפתרון. וכך אתה משנה את המחשבות והפרשנות לחיוביות יותר, והרגשות גם הם אוטומטית הופכים לחיוביים. זהו ניצול נבון של מודל אפר"תבחירה בשינוי הפוקוס, הגישה וסוג השאלות שאתה שואל את עצמך ("מה ואיך" במקום "למה"), כדי ליצור שינוי במחשבות ולעלות מעל הקו. 

 

אי אפשר, או איך אפשר?

לסיום, הנה דוגמה ליישום הכלי הזה של שאלות בעבודתי עם לקוחותיי:
כשלקוח שלי אומר לו "אי אפשר", אני עושה איתו את התרגיל הפשוט הבא: אני רושם את המילים "אי אפשר" על דף נייר, ואז מוסיף את האות כף סופית "ך" בצמוד למילה "אי". כך, במקום "אי אפשר", פתאום כתוב "איך אפשר". וכקינוח אני מוסיף סימן שאלה בסוף – "איך אפשר?". שינוי קטן זה עושה ללקוח WOW גדול בשינוי הפוקוס שלו ממה שלא אפשרי עבורו, למה שכן אפשרי. זהו שינוי פרדיגמה מיידי שפותח אפשרויות אחרות ומחולל בקרב הלקוח טרנספורמציה.

נסו ותיהנו!  😆

 

אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות "לייק", להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה לכל שאלה שיש לך.

אולי יעניין אותך לקרוא פוסטים נוספים בקטגוריה "שינוי":

מהם גורמי ההצלחה בחיים? | חגי שלו, פתיחת עסק והקמת עסק

גורמי ההצלחה בחיים

בסדרה של סרטונים קצרים מהרצאה שהעברתי אני מביא כמה מגורמי ההצלחה המרכזיים שמסייעים לנו לצלוח את אתגרי החיים ולהצליח:

Read moreמהם גורמי ההצלחה בחיים? | חגי שלו, פתיחת עסק והקמת עסק

למה אנשים אופטימיים חיים 7 שנים יותר?

עקרון הפוקוס ובמה אנו מתמקדים

מהו הפוקוס האוטומטי שלנו בני האדם? במה הורגלנו להתמקד בחיינו? עקרון הפוקוס ובמה אנו מתמקדים

במה אנו מבחינים ובמה אנו לא מבחינים?

ומה הקשר של כל זה להצלחה שלנו בחיים?

 

 

הנה סרטון קצר המדגים ניסוי שעשיתי בהרצאה לקהל של מנהלים (2:22 דקות):

 

 

אכן, החינוך שקיבלנו והתרבות שבתוכה אנו חיים לימדו אותנו להתמקד בדברים הלא נכונים בחיים: בבעיות, בקשיים ובמה שלא עובד, בנקודות השחורות. מנהל ממוצע קם בכל יום עם הפוקוס על הבעיות שיש בארגון/במחלקה/בצוות שלו והוא מאמין באמונה שלמה שהמיקוד בבעיות אלו גם יסייע לו לפתור אותן.

 

אז זהו, שזה בדיוק ההיפך…

כי המיקוד בבעיות מגדיל אותן, כי עיקרון הפוקוס עובד כך שמה שאנו מתמקדים בו גדל, וכל השאר לא קיים. ואם אני מתמקד בבעיות, מערכת ההפעלה שלי בנויה ומעוצבת כך, שאינני יכול לראות את האפשרויות וההזדמנויות.
כמה משובים חיוביים מקבל עובד ממוצע במהלך עבודתו וכמה משובים שליליים? ולמה גורמים לו משובים שליליים ומה מאפשרים משובים חיוביים? אלו שאלות רטוריות שכל עובד יודע את התשובות עליהן.

החינוך שקיבלנו מלמד אותנו להתמקד בבעיות, כדי לפתור אותן כמובן. אך האם התמקדות דווקא בחוזקות שלנו, במה שעובד לנו טוב, הגדלה שלו וחיזוקו, לא ישרתו אותנו טוב יותר? האם חיפוש האפשרויות וההזדמנויות בחיים שלנו, להבדיל מהבעיות, לא יאפשר לנו לזהות אותן ביתר קלות, לממש אותן, וכך להתגבר על הבעיות בדרך אחרת, טובה יותר?

 

גם אלו הן שאלות רטוריות, ואני מאמין באמונה שלמה שהתשובה להן היא – "כן"!

אבי בנימין זכרו לברכה נהג היה לומר:
"כל אחד עובר ליד המזל שלו, יש מי שמרים אותו ויש מי שלא מרים אותו".
אכן, רוב בני האדם אינם מרימים את המזל שלהם, כי פשוט אינם מזהים אותו! הם כל כך שרויים וממוקדים בבעיות שלהם, שכלל אינם מבחינים במזל הזה…
היותם מתחת לקו מעקרת את האפשרות שלהם לנצל את ההזדמנויות.

 

וזו אחת הסיבות המרכזיות לאי מיצוי הפוטנציאל האנושי:

שימוש אוטומטי שגוי בעיקרון הפוקוס, בדרך של התמקדות דווקא במה שלא עובד בחיינו.

בנוסף, מחקרים מראים שאנשים אופטימיים חיים 7 שנים יותר! זה כמעט 10% מהחיים שלנו!
מדוע? כי הם אינם נגררים לאוטומט, אלא מתמקדים דווקא בחיובי בחייהם ובמה שעובד וכך נמצאים יותר מעל הקו.
אז הנה לכם סיבה נוספת לחפש תמיד את חצי הכוס המלאה ולהימנע מההרגל האוטומטי: לבקר, לשפוט, להאשים ולקטר על כל הנסיבות בעולם, שאת רובן, אגב, איננו יכולים לשנות, כי אין לנו השפעה ישירה או עקיפה עליהם.

אז מה טעם להרגיש צודקים? נכון, בואו נהיה חכמים!

רוצה לרכוש עוד כלים דומים להצלחתך וגם לגלות איך מיישמים אותם?
הנה כאן בלינק מעבר לקליק השיטה הטובה ביותר לכך

 

אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות "לייק", להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה לכל שאלה שיש לך.

אולי יעניין אותך לקרוא פוסטים נוספים בקטגוריה "שינוי":

שלושת הפילטרים שמעוותים את המציאות שלך

רוב בני האדם סבורים שמה שהם רואים בעיניהם היא מציאות צרופה, עובדה מוכחת. כנ"ל לגבי שמיעה, ריח ועוד. אין טעות גדולה מזו. כי למעשה, החושים שלנו קולטים מציאות שהיא מאד סובייקטיבית ותלויה מאד ב"מערכת לשנות את המציאות שאתה רואה כדי להתרגל להצליחההפעלה" האישית שלנו.

למשל, אם ניקח 2 אנשים שונים ונבקש את חוות דעתם לעניין כלשהו, מה הסיכוי שלשניהם תהייה אותה הדעה? האין זה סביר שבמגוון הפרמטרים: גבוה-נמוך, טוב-רע, יפה-מכוער, כבד-קל, יקר-זול ועוד כהנה הערכות – הדעות שלהם תהיינה שונות?

עד כמה הדברים שאנו קולטים בחושינו ומפרשים כך או אחרת הם אכן מציאות צרופה?

 

למעשה, קיימים לכל אדם לפחות 3 פילטרים שמעוותים את המציאות האובייקטיבית בדרך לתודעה הסובייקטיבית שלו. הנה הרחבה על כך הלקוחה מפרק 3 בספר שלי "להתרגל להצליח":

 

שלושת הפילטרים שמעוותים את המציאות

"שים לב כמה פרטי מידע קולטים חושיך מדי שנייה. עצור לרגע את קריאתך והפנה את תשומת לבך לחושים שלך, בזה אחר זה: מה אתה קולט? מה אתה שומע? מה אתה רואה? מה אתה מריח? מה אתה חש? מה הטעמים בפיך? שים לב לכמות הפריטים הרבה.

החושים שלנו קולטים אלפי פרטי מידע בשנייה. את רובם קולט המוח הלא-מודע בעוד המוח המודע שלנו קולט אך ורק סדר גודל של עשרה פרטי מידע בשנייה. אילו פרטי מידע הוא קולט? נכון, הוא קולט את פרטי המידע בהם אנחנו עוסקים כעת, את אלו בהם אנו מתמקדים ברגע זה.

 

למעשה, מערכת ההפעלה האנושית מעוצבת כך שאנו כל הזמן משמיטים מידע שהחושים שלנו קולטים. מדוע? כי אם כל המידע הזה יכנס למוח המודע שלנו, נוצף במידע ולא נוכל לתפקד; לכן, כך נבראנו ועוצבנו בידי האבולוציה או הבורא: רק מה שאנו מתמקדים בו חודר לתודעה שלנו וממלא אותה, וכל השאר "לא קיים".

זהו אם כן פילטר אחד שמסנן את המידע שאנו קולטים ואני מכנה אותו – עקרון הפוקוס. ניתן לראות את עקרון הפוקוס כעיוות של המציאות העובדתית והאובייקטיבית – פילטר שמסנן את המציאות ומאפשר רק לחלק מסוים ממנה לחדור לתודעתנו. [ח"ש – הרחבה על עיקרון הפוקוס ראה בפרק 3 בספר].

   הנה סרטון קצר מהרצאה שלי שמרחיב עוד על עקרון הפוקוס:

 

יתרה מכך, קיימים עוד שני פילטרים שגם הם מעוותים את המציאות האובייקטיבית בדרך לתודעה הסובייקטיבית שלנו:

פילטר אחד הוא המוגבלות של החושים שלנו. החושים שלנו אינם קולטים את כל הפרטים של המציאות המוכרת לנו כיום. לדוגמה, אנחנו רואים רק חלק קטן מספקטרום תדרי האור ושומעים רק חלק מתדרי הקול. בין התדרים שבהם חושינו אינם מבחינים נמצאים תדרי האור: אולטרה סגול, קרני רנטגן וקרני גמא, וטווח תדרי השמע של כלבים, לווייתנים, וחיות נוספות.

גם חוש הריח שלנו מוגבל יחסית לחיות. למעשה, אם נבחן חוש אחר חוש, נראה שאיננו קולטים את כל המציאות האובייקטיבית של העולם, אלא רק חלק ממנה, חלק קטן מאוד. כלומר, יש מציאות שקורית שם בחוץ ואנחנו כלל לא קולטים אותה.

 

הפילטר השני קובע כך: אנחנו נוטים לקלוט דברים שהם בהלימה להשקפת העולם שלנו ולא לקלוט דברים שאינם בהלימה להשקפת העולם שלנו. אלו בעצם הפרדיגמות שלנו שמבעדן אנו תופסים את המתרחש בעולם.

פעמים רבות אנו רואים זאת בהערכתנו לאנשים אחרים. הדרך שבה אנו תופסים אותם מכתיבה את מה שאנו רואים לגביהם. למשל, אם יש לך פרדיגמה שפלוני הוא מוצלח, תראה אז במעשיו "הוכחות" רבות לכך שתחזקנה פרדיגמה זו. מאידך, אדם אחר עשוי לחשוב שאותו פלוני הוא דווקא לא יוצלח, וגם הוא יוכל "להוכיח" זאת ב"עובדות" מתאימות לגבי התנהגותו הלא-יוצלחית של פלוני.

 

פילטר זה דומה לעקרון הפוקוס, אך שונה ממנו בכך שלא מדובר רק בהיבט טכני של התמקדות, אלא גם בהיבט תודעתי עמוק יותר, הקשור למערכת האמונות ולהשקפת העולם שלנו.

דוגמה נוספת לפילטר השני היא הדימוי העצמי שלנו: אנשים עם דימוי עצמי נמוך, נוטים לראות את עצמם כבלתי מסוגלים לבצע פעולות הקשורות במימוש עצמי, כמו למשל – פתיחת עסק. לעומתם, אנשים עם דימוי עצמי גבוה, נוטים יותר לראות את עצמם כמסוגלים לבצע את אותן הפעולות.

על כך אמר הנרי פורד: "אם אתה מאמין שאתה יכול, או אתה מאמין שאינך יכול, בשני המקרים אתה צודק".

 

"אנו לא רואים את העולם כמו שהוא, אנו רואים אותו כמו שאנחנו" (אנאיס נין)

אם כך, כבני אדם השקפות העולם שלנו שונות; כל אחד "מרכיב משקפיים" שונים שדרכם הוא רואה את העולם אחרת מאחרים; "המשקף" שדרכו אנחנו רואים את העולם הוא שקובע את חוויית המציאות שלנו.

השאלה היא עם אילו "משקפיים" אנו יוצאים לעולם מדי יום, איך הם עוצבו ואיך נוכל לשנות אותם, כך שהם ישרתו אותנו טוב יותר כדי להצליח ולשגשג. על כך, בהמשך הפרק.

 

שלושת הפילטרים שסקרתי כאן מעוותים את המציאות האובייקטיבית בדרך לתודעה הסובייקטיבית שלנו, פשוטו כמשמעו. אנחנו לא רואים את העולם כמו שהוא, אנחנו רואים אותו כמו שאנחנו. בעיניי, זהו אחד הדברים המופלאים בעולם; אנשים שונים רואים דברים זהים באופן אחר, הם נותנים משמעויות שונות לאותן עובדות. אחד יאמר: "יש ירידות בשוק, זה זמן למכור"; השני דווקא יגיד: "זו הזדמנות נדירה, זה הזמן לקנות". פלוני רואה בהתרחשות מסוימת משבר, אלמוני רואה בה הזדמנות. אחד רואה כישלון, בעוד השני רואה דווקא הצלחה.

תאר לך שכל האנשים היו רואים ומפרשים את המציאות באופן זהה – העולם היה מקום מאוד משעמם לחיות בו, הלא כן? זהו אם כן אחד הדברים היפים בעולם: לכל אחד יש את שלושת הפילטרים, וכל אדם משתמש בהם אחרת ולכן רואה מציאות אחרת; פרשנות סובייקטיבית למציאות אובייקטיבית.

בפרק קט"ו בתהילים כתוב: "עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו". אכן, כולנו רואים ושומעים. אך אין זאת אומרת שזה גם מה שנקלט בתודעה שלנו, כי שלושת הפילטרים מסננים, מעוותים ומשפיעים על המציאות שאנו חווים."

עד כאן המובאה מהספר "להתרגל להצליח".

 

ועכשיו אל המסקנה:

רוב בני האדם אינם מודעים ל-3 הפילטרים הללו. אנו לא מבינים איך אחרים אינם רואים או שומעים את מה שאנו רואים או שומעים. אנו לא מבינים איך פספסנו הזדמנויות. אנו לא מודעים לכך שאם נשנה את הגישה והשקפת העולם שלנו – את הפילטרים שלנו – נוכל גם לשנות את המציאות שאנו חווים לטובתנו, כך שנפיק תוצאות טובות יותר בחיים שלנו.

 

אסיים באמרת הנושא של פרק 3 בספר:

"כשאתה משנה את הדרך בה אתה מסתכל על הדברים, הדברים עליהם אתה מסתכל משתנים"
ד"ר וויין דיאר

 

רוצה לדעת איך לשנות לטובה את הדרך שאתה מסתכל על הדברים?

בשביל זה אתה צריך לקרוא את הספר המלא, או לפחות להתחיל עם 3 הפרקים הראשונים שלו, שניתנים להורדה בחינם מהאתר הזה. לחץ כאן.

 

אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות "לייק", להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה לכל שאלה שיש לך.

אולי יעניין אותך לקרוא פוסטים נוספים בקטגוריה “יוצא לאור”:

 

להתמקד בעיקר = להתקדם באופן ניכר

איך להיפטר משיפוטיות עצמית

[פוסט זה הינו קטע ערוך לפוסט מתוך פרק מס' 3 בספר שלי "להתרגל להצליח"עיקרון הפוקוס באימון עסקי

עד כמה המיקוד שלנו משפיע על היכולת שלנו להשיג תוצאות ולהצליח?
הרבה יותר ממה שרוב האנשים חושבים. פוסט זה מסביר מדוע.
ואתחיל עם מבוא קצר שמסביר איך עובד המוח המודע שלנו.

 

יכולתו המוגבלת של המוח המודע

המוח המודע שלנו, בו אנו משתמשים בשגרת יומנו לחשיבה ופעולות קוגניטיביות, יכול לטפל בדבר אחד בלבד בכל רגע נתון. כלומר, בניגוד לסברה של הרבה אנשים, בני האדם אינם מסוגלים לתפקד בריבוי-משימות (מולטי-טסקינג), אלא אם בו בזמן מבוצעות גם משימות בצורה אוטומטית, כהרגל, על-ידי המוח הלא-מודע.

לדוגמה: בוודאי קרה לך שנהגת בדרך הביתה שקוע במחשבות או עסוק בשיחת טלפון, ופתאום הגעת הביתה מבלי לזכור את הדרך. ברור שראית את הדרך ובכל זאת אינך זוכר אותה. מדוע? מכיוון שמי שנהג ברכב הוא המוח הלא-מודע שלך (הרגל אוטומטי). המוח המודע שלך היה עסוק בדבר אחד ולכן הוא לא היה מסוגל לעסוק בעוד דבר – "לראות" את הדרך.

דוגמה אחרת: כשאתה פוגש אדם שאינך מכיר, אומר את שמך והוא אומר את שמו, האם קרה לך שאחרי זמן מה אתה פתאום שם לב שבעצם לא קלטת את שמו? אוזניך שמעו, אך המוח המודע שלך לא קלט, כי הוא היה עסוק במשהו אחר: אולי במבוכה שחשת בעת ההיכרות עם אדם זר, אולי בחזות של האדם שמולך, או אפילו סתם בטרדות היום-יום . יתרה מכך, לפעמים זה קורה לא רק עם מילה בודדת כמו השם של האדם שמולך, אלא עם קטע שלם מדבריו. המחשבה שלך נודדת, מעסיקה את המוח המודע שלך, ואז הוא אינו קולט את דברי בן השיח שלך.

דוגמאות אלו ורבות אחרות מלמדות אותנו שהמוח המודע שלנו יכול לקלוט ולעסוק אך ורק בדבר אחד בו בזמן. אגב, בניגוד למה שמקובל להאמין, כלל זה נכון גם לגבי נשים. יכולתן לריבוי משימות באה לידי ביטוי רק אם בצד הפעלת המוח המודע (למשל – בשיחת טלפון), הן עוסקות במלאכה אחרת שגרתית, שהיא הרגל המבוצע על ידי המוח הלא-מודע שלהן. ייתכן ונשים גמישות יותר במעבר מהיר של המוח המודע שלהן מעניין לעניין, אך זהו נושא אחר שאינו מענייננו כאן.

 

"במה שאתה מתמקד, לשם אתה מתקדם" אלכס זיו

מכאן, ברור שהשאלה במה עסוק המוח המודע שלנו בכל רגע היא קריטית. כי זה הדבר שממלא את תודעתנו ותופס את תשומת לבנו, בעוד שדברים אחרים, חשובים ככל שיהיו, נדחקים הצדה ונזנחים.
זהו עקרון היסוד הראשון לגבי "מערכת ההפעלה האנושית", אותו אני מכנה עקרון הפוקוס.
עקרון זה אומר בפשטות: מה שאתה מתמקד בו ממלא את עולמך ו"גדל", בעוד כל שאר הדברים בעולמך לפעמים "לא קיימים".

לפני שנרחיב על עיקרון הפוקוס ועל משמעותו, בואו נראה עוד כמה דוגמאות לקיומו בחיינו:
למשל, אנחנו אומרים שאישה בהריון רואה סביבה עוד נשים בהריון; או אם קנית רכב מסוג מסוים, אתה פתאום רואה הרבה מכוניות כאלו.

הנה סרטון שמדגים מטפורה על עיקרון הפוקוס:

 

הנה גם סיפור אישי שלי הממחיש בצורה נפלאה את עיקרון הפוקוס:
ערב אחד התקשרה אלי בתי בשעה עשר בלילה וביקשה שאקנה לה מברשת שיניים. היא בדיוק חזרה ממחנה צופים ולמחרת היתה צריכה לנסוע למחנה נוסף, כאשר בדרך איבדה את מברשת השיניים שלה. בשעה בה היא התקשרה אלי בדיוק יצאתי לדרכי הביתה, מיד לאחר שסיימתי אימון ספורט במכון בגבעתיים, בו אני מתאמן פעמיים בשבוע כבר עשר שנים. מיד התחלתי לגלגל במוחי את הדרך הביתה, תוהה איפה אמצא בשעה הזו סופרמרקט פתוח בו אוכל לקנות את מברשת השיניים. מסקנתי היתה שאצטרך לסטות מהדרך הרגילה והקצרה הביתה, אך אמרתי לעצמי: "שים לב לדרך, אולי בכל זאת תמצא סופרמרקט פתוח בשעה הזו".

לא עברו שניות ספורות והגעתי לפנייה ימינה, מקום שכבר הייתי בו כאלף פעם. כהרגלי הבטתי שמאלה כדי לראות אם בא רכב לפני שאני פונה, ואז גיליתי להפתעתי ממש מולי את "מינימרקט החברים", פתוח, מוכן ומזומן בשבילי. עד אותו רגע, למרות שעיני הביטו לכיוונו אלף פעם, "לא ראיתי" את המינימרקט. כמובן, הוא היה קיים שם תמיד, אך עד כה התודעה שלי לא חיפשה אותו, כי לא הייתי צריך סופרמרקט בשעות האלו בעבר ולכן גם לא הבחנתי בו; עד הרגע בו הייתי זקוק לו.
שמח וטוב לב קניתי את מברשת השיניים עבור בתי ושוב נוכחתי, בפעם המי יודע כמה, עד כמה עוצמתי הוא עקרון הפוקוס.

בטוחני שגם לך ישנן לא מעט דוגמאות ליישום העיקרון הזה בחייך.

הנה עוד דומה מהרצאה שהעברתי:

 

אז מה אנו למדים מעיקרון הפוקוס?

רוב בני האדם לא מודעים לעקרון הפוקוס. לכן, הם אינם רותמים אותו לטובתם, בהתמקדות בדברים החשובים להם בחיים. במקום זאת, הפוקוס שלהם הוא אוטומטי והרבה פעמים מופנה דווקא לקשיים ולבעיות בחיים, מגדיל אותם, תופס את תודעתם, ומונע מהם לראות את ההזדמנויות והאפשרויות העומדים לפניהם.

אם נבחן זאת בתשומת לב, ניווכח שמינקות ועד בגרות, אין מספיק איזון בין החיובי והשלילי בתקשורת ובתרבות שלנו. עודף פוקוס על השלילי "מגדיל" אותו, ממלא את שגרת יומנו, מעסיק את המוח המודע שלנו שיכול לעסוק רק בדבר אחד בו-זמנית, דוחק את החיובי, מפעפע למוח הלא-מודע של מרבית האנשים, וכך "מתכנת" אותם לשליליות. ומעל לכל, התנהלות זו היא אוטומטית ונעשית בחוסר מודעות באשר להשלכותיה ההרסניות.

המסקנה הבלתי נמנעת היא שרוב בני האדם אינם ממצים את הפוטנציאל שלהם מכיוון שהם מפוקסים יותר על הסכנות והסיכונים בחייהם, על השלילי, החששות והאפשרות להיכשל, מאשר על האפשרויות, על ההזדמנויות, על החיובי, על ההצלחה, ועל מה שעובד בחייהם. בהיעדר מספיק פוקוס על חיובי- ההצלחה, השגשוג, הרווחה, שביעות הרצון והאושר שלהם בחיים נפגעים.

 

הדבר דומה ללוליין על חבל שחושב כל הזמן על סכנת הנפילה. נכון, הוא בשלב זה או אחר באמת ימעד וייפול…
לכן, בכל תהליך שינוי עלינו קודם כל להיות מודעים לעיקרון הפוקוס, להתבונן בפוקוס האוטומטי השלילי שלנו תוך הכרה בנזק שהוא גורם במוח המודע שלנו, ולבחור לשנותו ולהתמקד בחוזקות שלנו, במה שעובד בחיינו, באפשרויות ובהזדמנויות.

אסיים פוסט זה עם אמרתה של הלן קלר סופרת ופעילה חברתית אמריקאית, שנודעה בזכות התמודדותה במגבלותיה בהיותה חירשת-עיוורת, מגיל צעיר מאוד:

"תמיד כשנסגרת דלת אחת, נפתחת דלת אחרת. הבעיה בנו בני האדם שאנו נשארים בוהים בדלת הסגורה ולכן איננו רואים את זו שנפתחה".

באפשרותך לקרוא עוד בספר שלי בפרקים הראשונים של הספר שניתנים להורדה בחינם בלינק הזה.

או לקנות את הדבר האמיתי, כל הספר – לחץ כאן לרכישת הספר

 

אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות "לייק", להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה לכל שאלה שיש לך.

אולי יעניין אותך לקרוא פוסטים נוספים בקטגוריה "יוצא לאור!":

עידית נוידרפר מספרת על תהליך האימון העסקי שעברה עם חגי

עידית נוידרפר עברה עם חגי תוכנית אימון עסקי והשיגה פריצת דרך.

בסרטון הבא היא מספרת על הגשמת חלומות ומימוש היעדים שחוותה בעזרת חגי.

רוצה גם?

אימון עסקי בהדרכתי הוא הפתרון. כל הפרטים כאן בלינק מעבר לקליק

 

אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה לכל שאלה שיש לך.

אולי יעניין אותך לקרוא פוסטים נוספים בקטגוריה זו: