פוסט 7/7 – להתחבר לשותף הסמוי שלך שקובע את התוצאות שלך

המוח המודע והמוח הלא מודע, תת מודע

ב-6 הפוסטים הקודמים סקרתי עבורך את חשיבות המוח הלא-מודע בקביעת התוצאות שלך בחיים ואת מגוון הדרכים לגשת אליו וליצור בו שינויים, על אף שאינו נגיש בדרכים קונבנציונליות.המוח המודע והמוח הלא מודע, תת מודע

בפוסט הקודם ראינו את חשיבות הדמיון כאמצעי נגיש לגשת למוח הלא-מודע שלך ולעשות שינויים חיוביים בתכנות השלילי שהוטמע בו בילדותך ולאורך חייך.

היום אשלים עבורך את הסקירה על הדמיון ואסכם את סדרת הפוסטים כולה. להזכירך ש-7 פוסטים אלו הם פרק אחד בספר שלי “להתרגל להצליח” בו אני מציג את השיטה היישומית המלאה שפיתחתי לביצוע שינויים במוח הלא-מודע ולחבר אותם לתוצאות פרקטיות בחיים.

 

 

ארבעת המשפטים שאני לוחש לילדיי לפני השינה

כבר עמדת על אהבתי לחינוך ילדים באופן שמתכנת את המוח הלא-מודע שלהם להצלחה. הנה טיפ חשוב לכך שלמדתי מרובין שארמה:

רובין שארמה ממליץ לומר לילדים בדקות שלפני השינה מסרים מעצימים ובוני אמונה פנימית. כאשר הילדים נמצאים במצב רגיעה ואפילו חצי רדומים, הלא-מודע שלהם נפתח בהדרגה וזו הזדמנות מצוינת להטמיע בו מסרים חיוביים שישרתו נאמנה את הילדים בהמשך חייהם.

ארבעת המשפטים ששארמה ממליץ להגיד לילדים לפני השינה הם

“תוכל לעשות כל מה שאתה רוצה בחיים”;
“האמן באמונה שלמה במה שאתה רוצה”;
“בצע במצוינות את מה שאתה מאמין בו”;
 ואחרון חביב, שחשוב לא פחות מהאחרים – “אבא אוהב אותך!”.
האהבה היא הרגש החיובי החזק ביותר בעולם, וכאשר אנו ממזגים אותה עם כל פעולה חיובית, נוצר מומנטום מקדם שמניע ומביא אותנו לגבהים חדשים.

כיום ילדיי גדולים, אך בצעירותם לחשתי על אוזניהם מילות קסם אלו לפני השינה, ואני בטוח שבכך הטבעתי במוחם פרדיגמות, שתסייענה להם לגדול לבוגרים מצליחים הבטוחים ביכולותיהם.

 

איך שוברים שיאים בספורט?

כבר עידן ועידנים שתוצאות מצטיינות בספורט אינן רק פונקציה של כישרון ואימון פיזי. הסיפור ההיסטורי הבא ממחיש היטב עד כמה השימוש בדמיון לא רק שאינו נופל מ”עשייה אמיתית” אלא לחלוטין חיוני על מנת לייצר תוצאות יוצאות מהכלל:

במשך שנים מקובל היה לחשוב שבלתי אפשרי לבן תמותה לרוץ מייל בפחות מארבע דקות. רצים רבים נכשלו במאמציהם לעשות זאת שנה אחר שנה. עד שרץ סקוטי בשם רוג’ר באניסטר עשה זאת לראשונה ב-6 במאי 1954 – הוא גמא את המייל ב-3:59.4 דקות. העולם כולו הביט בהשתאות על הפלא. מה שעשה את ההבדל בין באניסטר לרבים וטובים שניסו זאת לפניו היה הדמיון. הוא חלם ודמיין ללא הרף איך הוא חוצה את סרט הסיום והשעון מראה 3:59. שוב ושוב הוא בנה לעצמו חיזיון יציב בדמיון, תמונה מנטלית של רגע הסיום: רץ, חוצה את הקו, השעון מורה 3:59 דקות, שיא חדש!

ואז, כשהחיזיון הוטמע במוח הלא-מודע שלו, באניסטר הוציא אותו אל הפועל גם במציאות – הוא אכן רץ את המייל בפחות מ- 4 דקות! אם כך, באניסטר השתמש בדמיונו כדי לשנות במוח הלא-מודע שלו את הפרדיגמה הרווחת, שלא ניתן לרוץ מייל בפחות מארבע דקות, ואז גם ביצע זאת הלכה למעשה. זוהי הוכחה נוספת לחשיבותו של כוח הדמיון בתכנות הלא מודע להגשמה.

 

רגע היסטורי

זה היה רגע היסטורי שבו נשברה אחת מהאמונות המגבילות החזקות ביותר לגבי הפוטנציאל האנושי. כי שנה לאחר מכן, 37 רצים נוספים רצו מייל בפחות מארבע דקות; ולאחר שנה נוספת יותר מ-300 רצים עשו זאת גם הם. ללמדנו, ש”הכל בראש” ושלצד המנטלי שלנו יש וטו מכריע על היכולות הפיזיות, לטוב ולרע.

מחסום ארבע הדקות בריצת המייל היה לא יותר מאשר מחסום פסיכולוגי. ודי היה שאדם אחד ינפץ את הפרדיגמה ויראה לאחרים מה באמת אפשרי, כדי שגם שאר הרצים ישנו את האמונה המגבילה שלהם וישיגו גם הם את “הבלתי אפשרי”. באניסטר שינה לכל הרצים האחרים את מה שהיה אפשרי בעיניהם. אגב, השיא בריצת המייל במועד כתיבת ספר זה הוא 3:43 דקות, הרחק מאותו מחסום פסיכולוגי של ארבע דקות.

זה מזכיר לי שוב את האמרה של הנרי פורד: “אם אתה מאמין שאתה יכול או אתה מאמין שאתה לא יכול, בשני המקרים אתה צודק“.

כיום, השימוש בדמיון הינו אחד משיטות האימון המקובלות בספורט ומשמש כלי מרכזי בכל יצירת מציאות, לרבות בעולם הרפואה, כחלק משיטות הריפוי. כאדם ספורטיבי, המעורה במגוון ענפי ספורט, דעתי היא שההבדל בין המקום הראשון לצמודים לו במקומות הבאים הוא בעיקר הבדל מנטלי. מי שמנצח אינו בהכרח הספורטאי המוכשר או המאומן ביותר, אלא זה עם הביטחון העצמי, הדימוי העצמי והאמונה בעצמו החזקים ביותר. וכאן חשיבותו הגדולה של הדמיון ביצירת תוצאות יוצאות מן הכלל, בספורט ובכל תחום אחר.

 

2 דגשים ליישום דמיון מודרך בהצלחה

הנה שני דגשים לגבי הדרך ליישם דמיון מודרך כדי ליצור שינוי במוח הלא-מודע:

הדגש הראשון: המוח הלא-מודע אינו מבין את המילה “לא”. “אל תפחד” מתפרש על ידו כ”פחד”. אם אומר לך “אל תחשוב על בננה צהובה”, מן הסתם דווקא תראה בדמיונך בננה צהובה. לכן, הסוגסטיות למוח הלא-מודע חייבות להיות חיוביות. למשל “הייה אמיץ” במקום “אל תפחד”.

הדגש השני: המוח הלא-מודע אינו מבדיל בין דמיון למציאות. כל דמיון מתפרש על ידו כאילו הוא קורה במציאות. האם היה לך פעם “חלום רטוב”? או חלום מפחיד שהתעוררת ממנו שטוף זיעה קרה ובהלמות לב מואצת? קל לראות שלדמיון בלבד יש השפעות פיזיולוגיות זהות לחוויות דומות במציאות, דבר ששוב מוכיח את כוחו של הדמיון ביצירת מציאות.

 

ואיינשטיין גם לקינוח הפוסט והסדרה כולה

כעת, בוודאי כבר ברור לך מדוע איינשטיין אמר שדמיון חשוב יותר מידע; מכיוון שכל פעולת הגשמה ראוי לה שתתחיל בדמיון. הדמיון יוצר, מוטמע במוח הלא-מודע ורותם אותו לטובתנו, מחולל וסולל את הדרך להגשמה. כילדים ידענו לדמיין, אך כמבוגרים מיומנות זו נשכחה, נדחקה בהשפעת החינוך והתרבות שספגנו כל חיינו, וכך איבדנו את מקור היצירה העיקרי שלנו.

לכן, תרגול טוב עבורך הוא להפעיל את דמיונך, לתרגל את השימוש בו ולהקדיש לו זמן בעת מנוחה ורגיעה בתוך סדר היום האינטנסיבי שלך. הנה כמה נקודות כאלו שבהן אני מפעיל את דמיוני וממליץ גם לך לאמן בהן את שריר הדמיון שלך: דקות לפני ההירדמות ומיד עם ההתעוררות, בעת הפסקות יזומות במהלך היום, כגון: הליכה לשירותים או מזיגת כוס מים או הכנת קפה, ובעת המְתנות שונות (לפגישה, לרופא, בתורים וכדומה). אם מתאפשר לך לעצום את עיניך, אפילו לדקה או שתיים – זה עדיף, אך גם בעיניים פקוחות אפשר לדמיין בקלות לאחר שמתאמנים בכך. הזדמנות נוספת לירידה לגלי אלפא והפעלת הדמיון היא מנוחת צהריים קצרה. גם כשזמני קצר, 10-15 דקות של רגיעה ודמיון מעוררות, ממריצות וטומנות במוח הלא-מודע שלי זרעים של הצלחה. אימון הדמיון וכיוונו למטרותיך היא אחת מהפעולות החשובות ביותר להצלחתך. בפרק 9 גם תלמד איך להבְנות נקודות התבוננות כאלו.

כאן באפשרותך לקרוא איך יוצרים מציאות רצויה תוך שילוב המחשבות והרגשות הנכונים

 

אסכם פוסט זה ואת הסדרה כולה באמרה נוספת של איינשטיין: “המוח האינטואיטיבי שלנו הוא מתנה קדושה והמוח הרציונלי הוא משרת נאמן. אנו יצרנו חברה שחולקת כבוד למשרת אך שכחה את המתנה“.

 

אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה לכל שאלה שיש לך.

ואם ברצונך לקבל את הדבר האמיתי, את הספר “להתרגל להצליח” המלא, הכולל את השיטה המלאה שפיתחתי לגשת למוח הלא-מודע וליצור בו שינויים חיוביים, ולרבות הכלים ליישם זאת, אני מזמין אותך לקבל את הספר ישירות ממני עד הבית בהנחה בלינק הזה.

לא בטוח שאתה כבר מוכן לקרוא את כל הספר? הנה כאן באפשרותך לקבל את 3 הפרקים הראשונים שלו בחינם.

לחילופין, אם ברצונך ליישם את הכל ברמה הפרקטית, אני מזמין אותך לבדוק את הקורס הדיגיטלי שלי כאן בקליק על הלינק.

 

“שינוי”:

פוסט 6/7 – איך להשיג תוצאות בחיים באמצעות הדמיון

איך להשתמש בדמיון כדי להצליח בחיים

“ההיגיון יביא אותך מנקודה אחת לאחרת, הדמיון יביא אותך לכל מקום”איך להשתמש בדמיון כדי להצליח בחיים

את המשפט שבכותרת אמר מישהו שקשה לחשוד בו שהיה לא פרקטי, האדם שנבחר להיות “איש המאה ה-20” של השבועון Time – אלברט איינשטיין. הוא גם אמר מהו לדעתו סדר החשיבות של השניים: “דמיון חשוב יותר מידע; ידע הוא מוגבל, הדמיון – אינסופי”.

כדאי בהחלט להקשיב לו, כי איינשטיין התפרסם בכך שידע למצות את מקסימום הפוטנציאל המנטאלי שלו, את המודע ואת הלא-מודע כאחד, כדי להגיע להישגיו המרשימים במדע. אכן, איינשטיין היה בעל כישורים יוצאי דופן לא רק בכל מה שקשור לפיזיקה. הוא שם את האצבע בדיוק על המקום הנכון בכל מה שקשור לתהליכי שינוי וצמיחה – הדמיון. או כפי שוולט דיסני הגדיר זאת מאוחר יותר: “אם אתה יכול לחלום את זה, אתה יכול לעשות את זה“.

היום אנו ממשיכים עם סדרת הפוסטים על מסתרי המוח הלא-מודע שלנו, ונעסוק בפוסט זה, ה-6 בסדרה, בחשיבות הדמיון כיוצר המציאות האולטימטיבי שלנו; והכל כציטוט ישיר של פרק 6 בספר שלי “להתרגל להצליח”.

להמשך קריאה

הדמיון והאינטואיציה – הדומיין של המוח הלא-מודע. פוסט 5/7.

הדמיון והאינטואיציה - חשיבותם בפעולות המוח הלא מודע (תת-מודע)

לפני שאנו ממשיכים בסדרת הפוסטים על מסתרי המוח הלא-מודע, המביאה לך את פרק 6 מהספר שלי הדמיון והאינטואיציה - חשיבותם בפעולות המוח הלא מודע (תת-מודע) “להתרגל להצליח” במלואו, הנה סיכום ביניים לנקודות החשובות שהעליתי ב-4 הפוסטים הראשונים בסדרה זו עד כה.

כשאתה קורא את הסיכום, בבקשה זכור לא להאשים את כוח הרצון שלך ביכולותיו המוגבלות להוביל אותך להגשמת מטרותיך:

סיכום ביניים

להמשך קריאה

השיטות המתוחכמות לגשת למוח הלא-מודע. פוסט 4/7

איך לגשת למוח הלא-מודע - תת-מודע - וליצור בו שינויים

בפוסט הקודם התחוור לנו לצערנו שהמוח הלא מודע שלנו אינו נגיש ולכן לכאורה נדונו לחיות עם התכנות איך לגשת למוח הלא-מודע - תת-מודע - וליצור בו שינויים השלילי שספגנו בילדותנו עד שארית ימינו. בפוסט 3 גם למדנו את הצד המדעי של גלי המוח, ומה הייחודיות והחשיבות של כל טווח גלים.

בפוסט זה, ה-4 במספר בסדרה המביאה לך בשלמותו את פרק 6 בספר שלי להתרגל להצליח, נתחיל להציג פתרונות למצב האנומלי שחווינו בפוסטים הקודמים.

אז מה בכל זאת יכולים המבוגרים לעשות על מנת לגשת ללא-מודע שלהם?

להמשך קריאה

נכנסים יותר עמוק למסתרי המוח הלא-מודע – פוסט 3/7

איך פועל המוח המודע והמוח הלא-מודע / תת-מודע

בפוסט הקודם היכרנו את חלקי המוח, המודע והלא-מודע, וראינו שדווקא הלא-מודע הוא מחשב העל האמיתיאיך פועל המוח המודע והמוח הלא-מודע / תת-מודע שלנו שקובע 95% מהתוצאות שלנו.

מכאן ברור שעל מנת לשלוט בתוצאות שלנו בחיים עלינו לעצור ולשנות את התכנות השלילי המוטמע במוח הלא-מודע שלנו.

האם זה אפשרי? על כך בפוסט זה, ה-3 במספר מתוך 7 פוסטים המביאים לך את פרק 6 במלואו, מתוך הספר שלי “להתרגל להצליח“:

להמשך קריאה

למה חשוב לך להכיר את המוח הלא-מודע שלך ומה תפקידו בהצלחה שלך – 2/7

סדרה של פוסטים על חשיבות המוח הלא-מודע / תת-מודע בהצלחה ובהגשמה | מה ההבדל בין חומר לרוח

סדרה של פוסטים על חשיבות המוח הלא-מודע / תת-מודע בהצלחה ובהגשמה בפוסט הראשון בסדרה של 7 פוסטים המביאה לך כלשונו את פרק 6 בספרי הראשון “להתרגל להצליח” היכרנו את המבנה הבסיסי של המוח שלנו, את תפקודו כ”יער עד” ואת תפקידנו כ”סוללי שבילים” ביער זה. ה”שבילים” הם ההרגלים שלנו, וראינו את הקושי הטבעי לסלול במוח שבילים חדשים – “רוצה אבל זה לא יוצא”. ללמדך שכוח הרצון במוח המודע אינו מספיק לרכישת הרגלים חדשים טובים יותר.

אם כך, בצד המוח המודע, מי בעצם אחראי ליכולתנו להשיג יעדים, לצמוח ולשגשג? מה מידת השליטה שיש לנו על מוחנו שלנו? ואיך נסביר את המופע השכיח של “רוצה אבל זה לא יוצא”?

להמשך קריאה

השותף הסמוי שקובע את התוצאות שלך – 1/7

פרק 6 מהספר להתרגל להצליח על המוח התת-מודע

פרק 6 מהספר להתרגל להצליח על המוח התת-מודע

אחד הפרקים החשובים בספר שלי “להתרגל להצליח” הוא פרק 6. אלו 20 עמודים שמתארים בפירוט את עוצמתו של המוח הלא-מודע שלנו ואת חשיבותו ביכולתנו להשתנות ובקביעת התוצאות שאנו מפיקים בחיים.

מפאת חשיבותו, החלטתי להביא את פרק 6 כלשונו בבלוג שלי בסדרה של 7 פוסטים שמתחילים כאן ועכשיו:

 

ועוד לפני הציטוט מהספר, הנה סרטון קצר מתוך הקורס הדיגיטלי שלי, שמתאר כמה מהעובדות החשובות לגבי המוח הלא-מודע (16 דק’):

 

ועכשיו לציטוט מהספר:

“בפרקים הקודמים עסקתי במהות השינוי ובתנאים הדרושים ליצירתו. בפרק זה אתחיל לעסוק בשאלה כיצד יוצרים שינוי ומהי נקודת המוצא לביצועו. תכיר את השותף הסמוי שלך שהוא המקור למרבית התקיעויות שלך בחיים.

 

תלמד איך עובד המוח שלך, מהו אותו חלק במוח שמשפיע יותר מכל על התוצאות שתוכל להשיג ומדוע אתה חייב ליצור את השינויים קודם כל בו. לבסוף, תגלה איך לגשת לחלק זה של המוח על מנת ליצור בו את השינויים שיאפשרו לך להגיע אל היעדים שאתה רוצה להשיג.

 

המוח של המוח

אצל רובנו מתקשרת המילה “מוח” עם מרכז שליטה ובקרה על התהליכים שמתרחשים בגוף. המוח, כולנו יודעים, הוא בעצם “הבוס”. הוא זה שמשגר את הפקודות המאפשרות לנו להרים את היד כשאנו מחליטים על כך, ללחוץ על דוושת הבלמים כשאנו מזהים סכנה בכביש וגם לבצע מהלכים מעט מורכבים יותר הקשורים בדמיון – כמו למשל לדמיין מה יקרה אם נשכח את יום ההולדת של בן/בת הזוג שלנו 😆 .

אבל מה אם בעצם יש מרכז שליטה גם למוח עצמו – המוח של המוח? מה אם מרכז הבקרה הזה חסוי, פועל מאחורי הקלעים, ואין לנו ממש גישה אליו? פרק זה עוסק במסתורין של פעילות המוח, ובצורה בה הוא משפיע על ההרגלים והבחירות להם אנו עדים בחיינו. ראוי לציין שהמחקר המדעי של המוח הוא צעיר יחסית והתקדם מאוד רק מסוף המאה ה-20, עם התפתחות נוספת במערכות ההדמיה החדישות, כדוגמת CT ו-MRI (Magnetic Resonance Imaging). לכן מתגלות תגליות חדשות על המוח חדשות לבקרים, לעתים תוך ניפוץ פרדיגמות ישנות שהיו מקובלות עד לאותה נקודת זמן.

 

ואם אתה מעדיף מודל בסיסי להדגמת הרעיון בסרטון קצר, הנה זה כאן (9:53 דק’):

 

מה בין המוח לפייסבוק

האינטואיציה של רובנו מצביעה על קשר בין גודלו של המוח לבין יכולת התפקוד שלו. משפטים כמו “שכל של ציפור”, “ראש קטן” ואחרים מצביעים על מגבלה ביכולות המוחיות, הנמצאות ביחס ישיר לגודל המוח. היום מקובל לחשוב שהנחה זו שגויה: מחקרים וניתוחים שבדקו מוחות רבים, בהם גם כאלו שבעליהם היו גאונים מוצהרים בחייהם (איינשטיין, למשל), מצביעים שהגודל לא קובע! מה שכן קובע הוא מספר הסינפסות, הקישורים שיש בין תאי העצב במוח, הנקראים נוירונים. מספר הנוירונים במוח הוא כמאה מיליארד (10 בחזקת 11), כאשר לכל תא יש כ-1,000 סינפסות המחברות אותו לתאים אחרים באמצעות זרמים חשמליים. חישוב מהיר מגלה שיש לנו כ-10 בחזקת 14 סינפסות במוח ממוצע. ללא ספק זוהי רשת אדירה בתוך כ-1.5 ק”ג של “תאים אפורים”, בשטח שגודלו כאגרוף.

אם נמשיל את מספר הנוירונים למספר המנויים בפייסבוק, הסינפסות הן הקשרים החברתיים שיש בין המנויים הללו. כלומר, למוח יש “רשת חברתית” בין כל התאים שלו, המקשרת מספר עצום של “חברים” כדי להעביר כמות כמעט בלתי נתפסת של תכנים. וכל אלו מאוחסנים ב”קופסה” קטנה יחסית, ששוקלת כקילוגרם וחצי. מדהים, לא? אגב, בשל הפעילות הענפה של הרשת הזאת, המוח הקטן שלנו צורך 20% מכמות החמצן שאנו נושמים, 30% מהמים שאנו שותים ו-40% מחומרי התזונה (Nutrients) במזון שאנו אוכלים. אכן, את “הילד הקטן” הזה עלינו להזין ולכלכל כל הזמן בכדי שיעבוד בשבילנו.

 

לפלס שביל ביער העד

לקשרים בין הנוירונים ישנה חשיבות גדולה. ככל שמספר הסינפסות בין הנוירונים עולה, כך משתפרת ומואצת התקשורת ביניהם. בכל פעם שאתה לומד משהו חדש, אתה יוצר קשר חדש בין נוירונים במוח. אם אתה מתאמן על מה שלמדת או משנן אותו, אתה מחזק את הקשר החדש שנוצר וגורם לו בהדרגה להפוך לקבוע. קל להמחיש את הנקודה הזו בדרכים רבות: נסה להיזכר כמה קשה היה לך ללמוד נושא חדש במתמטיקה וכמה פשוט הוא הפך אחרי שפתרת תרגילים רבים ששכללו את יכולת ההבנה שלך בו. כל תרגיל כזה משפר את הנגישות לתאי המוח המעבדים את המידע, ויוצר עוד ועוד קשרים בין נוירונים האחראים על לימוד הנושא. כך אנו לומדים לרכוש כל הרגל חדש, כמו לנגן בכלי נגינה חדש או לנהל פעילות ספורטיבית סדירה.

הדבר דומה לפריצת דרך בתוך צמחיה סבוכה של יער-עד. בתחילה, צריך לפלס את השביל במאמץ רב. ואז, בהדרגה, הנתיב נכבש והדרך נסללת, עקב בצד אגודל. וככל שמרבים ללכת בשביל, הנגישות הופכת קלה יותר, עד שהנתיב נסלל במלואו ואפשר לרוץ בו בקלות. באופן דומה, כל הרגל הוא בעצם “שביל” במוח שלנו. בכל פעם שאנו מגיעים לפתחו, אך טבעי ונוח לעבור בשביל הקיים במקום לסלול שביל חדש.

אבל המציאות משתנה תדיר ורבים מהשבילים במוח שלנו, שבעבר הובילו למקווי מים טהורים לשתייה ולרחצה, מובילים היום דווקא למים עכורים. כוחו של ההרגל מוביל אותנו שוב ושוב בשביל המוכר למים עכורים אלו, וגורם לנו לרוב לוותר על האתגר הכרוך בפילוס שביל חדש אל המים החיים, שבכוחות השינוי רק נדדו למקום אחר ביער-העד שלנו.

אם כך, אפשר לומר שלמידת כל דבר חדש, כולל רכישת הרגל חדש, היא כמו סלילת שביל ביער-עד. בתחילה זה קשה, אך מעת שפילסנו את הנתיב ויצרנו את הקשר בין הנוירונים דרך הסינפסות, קל מאוד ללכת בו וההנאה רבה.

מחקר חדש שהתפרסם לאחרונה בכתב העת היוקרתי Neuron מציג תובנות חדשות על האופן שבו הנוירונים במוח פועלים, ועשוי לתרום גם לפיתוח של רשתות לומדות מתוחכמות יותר. המחקר נעשה על ידי תלמיד הדוקטורט דוד בניאגוייב ממעבדתם של פרופ’ עידן שגב ופרופ’ מיקי לונדון ממרכז אדמונד ולילי ספרא למדעי המוח באוניברסיטה העברית.

הנה מה שנאמר במאמר בגלובס מיום 20/8/21 בהקשר זה: “היחידה שמשתנה כאשר המוח לומד היא לא התא עצמו אלא נקודת הקשר בין התאים, הסינפסה. ענף של העץ הקודם נח ליד שורש של העץ הבא, ומשדר אליו מידע באמצעות הפרשת חומר כימי… הרשתות הללו הן לא חד-כיווניות. לפעמים מידע שתא [מוח – נוירון] מעביר הלאה חוזר אליו מכיוון אחר. הפידבק הזה מאפשר לרשתות [נוירונים] לחזק או להחליש סינפסות שונות בהתאם לחוויה. סינפסות ש’ירו’ לעיתים קרובות יתחזקו, ואחרות יחלשו. עם הזמן יכולים להיווצר גם קשרים סינפטיים חדשים בין תאי עצב, היכן שלא היה קשר בעבר”.

 

אין כמו תחום הספורט כדי להמחיש עיקרון זה. כנער, הייתי פעיל מאוד ספורטיבית במגוון תחומים. בג’ודו אפילו הגדלתי לעשות וזכיתי במקום השלישי באליפות הארץ בגיל 18 במשקל 62 ק”ג; כן, פעם הייתי במשקל הזה 😀 . בשנות ה-20 לחיי, עוד התאמנתי מדי פעם, אך בשנות ה-30, עם הולדת ילדיי, הפסקתי לחלוטין להתאמן. המפנה הגיע בשנת 1999, בגיל 39. חבר הכניס אותי למסגרת אימון מעולה בגבעתיים בניצוחו של ד”ר (לספורט) אלברטו איילון, אחד מהמאמנים הטובים והמיוחדים בארץ. זו היתה אהבה ממבט ראשון! על אף הקושי להתמיד באימון גופני אינטנסיבי בשעות הערב המאוחרות (21:00), חשתי איך אט אט אני מפלס את דרכי “ביער-העד” שלי עד לקיבוע ההרגל. כיום, כ-16 שנה מאז אותו אימון ראשון, אני מגיע ל-90% מהאימונים, פעמיים בשבוע, ברצון, בהנעה ובהנאה, על אף כמויות הזיעה שאני מגיר שם ואולי בזכותן. זה הפך להיות אחד מההרגלים החיוביים החזקים שלי, שכל סטייה ממנו מעוררת בי אי-נוחות. אכן, לאחר סלילת השביל החדש, קל מאוד ונוח לצעוד בו!

 

יערנים בכל גיל

אחד המעצורים הנפוצים אצל אנשים המגיעים אליי לאימון עסקי הוא פקטור הגיל. “בגילי, להחליף מקצוע?” הם אומרים ואני שומע את החשש בקולם, את ההיסוס לצאת לדרך חדשה ולהתמודד עם קשיים, “בגילם”. הם לא יודעים שאחת התכונות היפות והמועילות של המוח היא היכולת שלו להתפתח ולצמוח בכל גיל. אין הגבלת גיל על יצירת נתיבים חדשים במוח ורכישת כישורים נוספים; ככל שמשקיעים יותר זמן ותשוקה בלמידה ובעשייה חדשה, הדרך נעשית קלה יותר, הנתיב נסלל, ומגיע גם התגמול בדמות ההנאה והסיפוק מהתהליך. בהיבט הזה, המוח הוא כמו שריר, שבהחלט אפשר להחליט לפתח גם בגיל שנחשב “מבוגר”.

זהו בהחלט אתגר – לזכור שבכל שלב בחיינו אנחנו יכולים לחדש, להתפתח ולצמוח. אולי הדוגמה הכי בולטת לאתגר זה הוא נשיא מדינת ישראל לשעבר, שמעון פרס, שגם בשנות ה-90 לחייו תפקד כנשיא מצוין וניהל חיים מלאים בלמידה ובהגשמה.

עכשיו נותר רק לתהות: מה משפיע על היכולת שלנו לסלול שבילים חדשים במוח שלנו? האם כל מה שצריך הוא מצ’טה, נחישות והתמדה, או שיש כאן עוד פקטור נסתר וחמקמק שרוב “סוללי השבילים” לא מכירים? על כך, בהמשך פרק זה.

 

“רוצה אבל זה לא יוצא”

אנחנו עדים לקושי שלנו להגשים לעתים כשאנו מציבים לעצמנו מטרה, מחליטים שחשוב לנו מאוד לממש אותה, מתאמצים, משקיעים זמן, כסף ומאמץ, ואז לעתים משהו נתקע… לפתע ההתלהבות הראשונית דועכת, נמוגה, ומפנה את מקומה לפחד, לספקות ולהיסוסים. הדחיינות משתלטת עלינו ואנו מבטיחים לעצמנו שמחר נפעל בעוצמה רבה יותר על מנת לממש את הבטחתנו… וכך, יום אחר יום, “מחר” הופך לשבוע הבא, לחודש הבא ולרוב גם ל”אף פעם”. היוזמה מתמסמסת. אנו חוזרים לנקודת ההתחלה, מתוסכלים ומאוכזבים, משוכנעים שניסינו אך זה “בלתי אפשרי”. לעתים גם חווינו בהתנסות טראומה, שתחבל בכל ניסיון עתידי לאתגר את עצמנו שוב, כי הרי “כבר ניסינו וזה לא עבד…”.

מי שחווה תהליך דיאטה, או ניסיון להיגמל מהרגל מושרש היטב, לא כל שכן התמכרות, מבין היטב את הפער שבין ההחלטה לביצוע; “רוצה אבל זה לא יוצא” אנו אומרים בסלנג. מצד אחד, קיבלנו החלטה מודעת: להיגמל, לשנות ולפעול; אך מצד שני, היד נשלחת מעצמה אל הסיגריה, אל חפיסת השוקולד, או אל כרטיס האשראי…

מה קורה פה?

מעל פני השטח אנו רואים את הפעילות של המוח המודע שלנו, שהוא למראית עין “המטבחון” שמנהל אותנו. ברם, מוח זה הוא רק קצה הקרחון של הפעילות המוחית הענפה המתרחשת כל הזמן במערכת ההפעלה שלנו; מי שמכיר קרחונים יודע שרוב המסה נמצאת מתחת לפני המים 😉 .

 

אז מי בעצם אחראי ליכולתנו להשיג יעדים, לצמוח ולשגשג? מה מידת השליטה שיש לנו על מוחנו שלנו? ואיך נסביר את המופע השכיח של “רוצה אבל זה לא יוצא”?

על כך ועוד בהמשך סדרת פוסטים זו.” הנה לינק לפוסט ה-2 מתוך 7.

 

אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה בתגובות לכל שאלה שיש לך.

ואם ברצונך לקרוא את כל פרק 6 וגם את שאר 13 הפרקים בספר “להתרגל להצליח” שיוצרים מכלול שלם של שיטה מעשית ויישומית שתאפשר לך להשיג כל מטרה בחייך, תן כאן עכשיו קליק על הלינק.

לחלופין, אם ברצונך ליישם את הכל ברמה הפרקטית, אני מזמין אותך לבדוק את הקורס הדיגיטלי שלי כאן בקליק על הלינק

ארבעת השלבים ההכרחיים לפתח את היכולות שלך בכל תחום

ארבעת השלבים לרכוש מיומנות בכל תחום, מאת חגי שלו, מאמן עסקי ואימון עסקי

האם עצרת פעם לחשוב מהם השלבים בהם נקטת עד כה בחייך כדי לפתח מיומנות ויכולת בכל תחום?

ארבעת השלבים לרכוש מיומנות בכל תחום, מאת חגי שלו, מאמן עסקי ואימון עסקי
מהו הסדר של 4 הדברים שבו פעלת ומה קרה לך במערכת ההפעלה האנושית שלך עד שלמדת לרכוב על אופניים, לנהוג ברכב, ללמוד קרוא וכתוב, לצחצח שיניים, לנגן, לרקוד, ללכת(!), לשיר שיר בע”פ, ועוד ועוד… ???

והשאלה הכי חשובה:
אחרי שתגלה את 4 השלבים האלו, איך תוכל להיעזר בהם כדי לפתח את עצמך עוד הלאה, לרכוש מיומנויות ויכולות שאתה מת שיהיו לך, כמו להמיר את ההרגלים המקפחים שלך בהרגלים מנצחים?

אז הנה הם 4 השלבים הללו ובעקבותיהם הסבר שלי איך ליישם אותם הלכה למעשה בחיים שלך בתחומים הכי מאתגרים עבורך:

 

השלב ה-1 – אי כשירות לא מודעת Unconscious Incompetence

אל תיתן לשם הסתום הזה לבלבל אותך, פשוט כך מכנים זאת אנשי המקצוע…

העיקרון פשוט – בתחילה אינך יודע איך לבצע משהו ואינך יודע שאינך יודע אותו, או שאינך יודע איך לרכוש את הידע הזה. למשל, כשאתה עול ימים אינך יודע מאות ואולי אלפי דברים, ואינך יודע איך לרכוש אותם: לרכוב על אופניים, לצחצח שיניים, לסדר פזל, לקרוא, וכדומה. לפחות חלקם נראים לך אז כדברים בלתי אפשריים לביצוע…

במצב זה עלולים לחוות תקיעות ולעיתים גם חוסר אונים. חשוב על כל הדברים שאתה חולם עליהם ושאינך יודע איך להשיג אותם או שנראה לך בלתי אפשרי להשיגם, ואולי אפילו ניסית לבצע אותם אינספור פעמים בעבר ולא הצלחת, אז יש לך שם טראומה ש”זה בלתי אפשרי עבורי”:
להיכנס לכושר, לרזות, לאזן את התקציב ואת חשבון הבנק, להרוויח יותר כסף, להחליף מקום עבודה, לפתוח עסק, לרסן את הכעסים שלך, לוותר על הפרפקציוניזם, להיות פחות ביקורתי, לעבוד פחות שעות, ועוד ועוד…

 

השלב ה-2 – אי כשירות מודעת Conscious Incompetence

כאן עדיין לא רכשת את המיומנות הדרושה, אך יש לך כבר את המודעות מה אינך יודע וברצונך ללמוד. למשל, אם ברצונך ללמוד לנהוג, עשית כבר בדיקה איך לומדים לנהוג ובחרת במורה שילמד אותך. בשלב זה גם נעלמת התקיעות וחוסר האונים, ויש לך אור בקצה המנהרה – מה הדרך שברצונך לצעוד בה, כולל ההחלטה להתחיל לצעוד בה.

בשלב יש עדיין חששות ואולי אפילו פחדים, כמו גם ספקות “האם אצליח בזה?”.
חשוב לדעת שרמת המוטיבציה שלך והתשוקה לרכוש את המיומנות, היא זו שתקבע יותר מהכל אם תצליח. כי בפוטנציה, יש לך את היכולת לרכוש כל מיומנות!

 

השלב ה-3 – כשירות מודעת Conscious Competence

בשלב זה אתה מתחיל לפעול כדי לרכוש וליישם את הידע. כאן אתה פותח בצעדים הראשונים לתרגל את הדברים, שלב אחרי שלב. בהתחלה זה קשה ומצריך תשומת לב דקדקנית לכל פעולה. זהו השלב הכי מאתגר, כי פה הכי קל להתייאש ולוותר…

אם נמשיך את דוגמת לימוד הנהיגה, אז כאן אתה לוקח את השיעורים הראשונים ומתמודד עם כל משימה בנפרד: ללמוד על כל השעונים והכפתורים, ללמוד להעביר הילוכים, מה מראות לך המראות ובאיזו מראה להתבונן בכל מצב, מהן הדוושות ואיך להשתמש בהן, וכדומה. חשיבות החזרתיות להשיג תוצאות

חשוב להבין כאן מה מתרחש בשלב זה במערכת ההפעלה האנושית. כתבתי על כך בהרחבה בפרק 6 בספר שלי להתרגל להצליח:
כל מיומנות וכל הרגל נרכשים באמצעות חזרה ותרגול במוח המודע עד שהם מוטמעים במוח הלא-מודע שלנו, ואז הם “מנגנים” אוטומטית. המוח המודע יודע לבצע רק דבר אחד בכל פרק זמן נתון, אך הלא-מודע יכול לבצע מיליון פעולות במקביל. לכן, האתגר של כל אדם הוא להעביר כמה שיותר מיומנויות מהמוח המודע אל המוח הלא-מודע, ובכך להקל על המוח המודע ולאפשר לו להתמקד בכל רגע נתון במשימות הקריטיות שרלבנטיות לאדם עכשיו. זה מה שקורה בעת התרגול בשלב ה-3.

בדוגמת הנהיגה, כאשר חוזרים על כל הפעולות הדרושות במוח המודע בהתמדה ובעקביות, הן מוטמעות לבסוף במוח הלא-מודע כהרגל הנהיגה, ואז הנהיגה מתופעלת מהמוח הלא-מודע והמודע פנוי כדי לעשות פעולות אחרות בזמן הנהיגה, כמו חשיבה על דברים אחרים, דיבור בטלפון וכדומה. זה נרכש בשלב ה-3 ובא לידי ביטוי רק בשלב ה-4 כמוסבר להלן.

כדי להבין את מלוא המשמעות של הטמעה במוח הלא-מודע, מומלץ לראות את הסרטון הזה.

כמה זמן יש לחזור על הפעולה במודע כדי להטמיעה בלא-מודע? התשובה הקצרה היא 30-66 יום. אך זה עשוי לקחת יותר זמן. הנה כאן הסבר מלא על כך.

לסיכום, בשלב ה-3 אנו חוזרים על פעולות במוח המודע בהתמדה ובעקביות וכך מטפטפים בהדרגה את היכולת המודעת לתוך המוח הלא-מודע, עד שהפעולות המודעות הופכות להרגל לא-מודע. ואז אנו עוברים לשלב ה-4:

 

השלב ה-4 – כשירות לא מודעת  Unconscious Competence

בשלב זה ההרגל הוטמע במוח הלא-מודע שלך. אתה עולה על האופניים ורוכב ללא תשומת לב לשאלה איך לרכוב; נוהג ברכב “על אוטומט” ומשלב בין כל הפעולות הדרושות לנהיגה אופטימלית “ללא מגע יד אדם”; קם בבוקר ומצחצח את שיניך בלי צורך לחשוב ולתכנן את זה; מנגן על כלי הנגינה החביב עליך תוך כדי ביצוע דברים אחרים במוח המודע שלך, וכך הלאה…

זהו אוטומט חדש שהושתל בלא-מודע ופועל אוטומטית ללא מאמץ ותשומת לב מיוחדת.
זו השאיפה של כל אדם שלומד משהו חדש. לוקח זמן לחזור, לשנן ולתרגל עד שדברים מודעים מוטמעים במוח הלא-מודע והופכים להרגל חדש. מלקולם גלדוול טוען שצריך ליישם כל פעולה במשך 10,000 שעות עד שהיא הופכת למיומנות לא מודעת. לאורך כל ספרו, The Story of Success, גלדוול מזכיר שוב ושוב את “כלל 10,000 השעות”, בטענה כי המפתח להצלחה בכל תחום, במידה רבה, הוא עניין של תרגול משימה ספציפית בסך כולל של כ-10,000 שעות. וההסבר לכך הוא פיתוח “כשירות לא מודעת”.

לפני כמה שנים, כשעברתי אני את סף ה-10,000 שעות בליווי אנשים בצמתי שינוי להצלחה, הבנתי במלואו את חוק 10,000 השעות של גלדוול: פתאום העבודה שלי קיבלה מימד אחר, הכל קליל יותר, הכל יוצא “ומנגן” בצורה טבעית, באיכות הדרושה ובזמן המתאים. פתאום אני יודע לתת ללקוח את העצה הנכונה בדיוק כשהוא צריך אותה, האינטואיציה עובדת בצורה מושלמת, ההרצאות מועברות הכי טוב שאפשר בכלל בלי הכנה, והכתיבה קולחת ללא מאמץ…

זהו הסימן שאני פועל ממקום של כשירות לא מודעת והמוח הלא-מודע, מחשב העל שלי, תפס את הפיקוד ועושה זאת בצורה מושלמת!

 

ואיך כל זה יכול להועיל לך בחיים שלך?

לגבי כל מיומנות והרגל שברצונך לרכוש, התנהגותי, מנטלי או רגשי, אם תעבור בסבלנות, בהתמדה ובנחישות את כל 4 השלבים הללו, תצליח להטמיע אותם במוח הלא-מודע שלך, ואז הם ינגנו אוטומטית עבורך מעתה ואילך “ללא מגע יד אדם”, בדיוק כמו שלעולם לא תשכח איך לנהוג, לרכוב על אופניים, לקרוא ולכתוב, ועוד מאות מיומנויות שרכשת בימי חייך.

חשוב מאד להבין שיש לך את היכולת לכך, כי כמו שלמדת לנהוג למשל, כך תוכל גם להתמיד בספורט, למגר את הדחיינות, להיות חיובי יותר לעצמך וכלפי אחרים בסביבתך, להתפקס על מה שחשוב לך בחיים, להפסיק לכעוס ולרטון, לאהוב יותר את עצמך ואת הזולת, לשלוט במזון שנכנס לפיך, ועוד עשרות הרגלים טובים אחרים שכיום אתה נמצא בהם בשלב הראשון בלבד – לא יודע שאפשר לשנות אותם.

כי כל שלב מ-4 השלבים שאתה מתקדם בו, מקדם אותך לשלב ה-4 הוא החלום הרטוב שלך – הרגלים טובים שמנגנים אוטומטית ועוזרים לך להשיג את מטרותיך, לשגשג ולהצליח!

איך עושים את זה? חכמי האנושות פיתחו המון שיטות לכך. אחת השיטות היא “נוסחת מה בתוך” שפיתחתי אני, ועל הדרך המלאה ליישם אותה בהצלחה כתבתי את הספר “להתרגל להצליח“. את 3 הפרקים הראשונים של הספר אפשר להוריד בחינם בלינק הזה ואפשר לרכוש את הספר ישירות ממני בהנחה בלינק הזה.
אפשר גם לעיין בפוסט הזה לתקציר הנוסחה או להוריד את המדריך המקוצר ליישומה בלינק הזה, או לקבל בחינם את הפרק הראשון בקורס הדיגיטלי שלי, הכל בחינם.

 

אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה לכל שאלה שיש לך.

 

ניצחון הרוח על החומר

עיקרון הפוקוס הוא כלי להצלחה בחיים

כבר הבאתי פה בעבר פוסטים של ד”ר המילטון, שהוא אחד החוקרים המשמעותיים ביותר בנושא הקשר מנטלי-פיזי. עיקרון הפוקוס הוא כלי להצלחה בחיים

היום אני מבקש להביא לכם תרגום של פוסט קצר שלו שנותן תמונת-על של הקשר הכל-כך חשוב הזה, עם כמה מילות נוספות שלי לאחר הפוסט. התרגום של לורן רוזנמן:

 

“כשעזבתי את תעשיית התרופות בשנת 1999, המחקרים בנושא גוף-נפש היו בתחילת דרכם. כיום המחקרים הרבים הוכיחו מעל לכל ספק כי למחשבות, לאמונות ולרגשות יש קשר ישיר לשינויים הביולוגיים, הפיזיים ואף הגנטיים הקורים בגופנו. וכשאני אומר שינויים גנטיים, אינני מתכוון לשינוי הגנים שלנו, אלא לשינוי כפתור ההפעלה של הגנים שלנו מגן פעיל לגן לא פעיל. למשל, גן יכול להפוך מפעיל ללא פעיל כתוצאה ממה שאתה מתמקד בו.

 

לדוגמא: החשיבה על דבר מה הגורם לך ללחץ, מפעילה את גן הלחץ שלך, שכתוצאה מכך יכול להוביל להיצרות של עורקיך. לעומת זאת, המחשבה על אדם שאתה אוהב, מפעילה גנים שונים לחלוטין, שכתוצאה מכך יכולים דווקא להרחיב את עורקיך.

האמונה כי תרופה מסויימת יכולה לעזור לך, תגרום לה להשפיע עליך לטובה. האמונה כי התרופה לא תועיל לך, תשלול בחלקה ולעיתים במלואה את יעילות התרופה עבורך. תרופה יקרה יותר תשפיע טוב יותר מהעתק זול יותר של אותה התרופה, בשל אמונתנו כי תרופה יקרה יותר היא גם טובה יותר.

הפעלת הדמיון שאתה אוכל, תוריד את תחושת הרעב ע”י איתות למוח כי הנך שבע. לדמות שהנך מזיז את שריריך באופן שוטף גורמת לשינויים בחיווט המוח ומחזקת את השרירים הלכה למעשה. שימת לב לנשימה שלך, גורמת לשינויי מבנה במוחך כך שקל לך יותר למצוא שלווה בתוך כאוס היום-יום.

הדמייה של דברים שמחים משנה את הכימיה במוחך וגורמת לך להרגיש טוב יותר. לעומת זאת, המחשבה על מה שמפחיד אותך מפעילה את מרכזי הפחד במוח שלך.

המחשבה על הזזת היד שלך משכנעת את המוח כי אתה אכן מזיז אותה. זוהי תובנה ממדעי המוח שמביאה תועלות לאלפי נפגעי שבץ מוחי ולספורטאים.

טייס אף יכול היה להטיס מטוס בעזרת מוחו אם היה קיים ממשק בין ההגאים למכשיר הקורא את פעילות מוחו.

אין ספק אם כך, כי המוח שלך משפיע רבות על גופך. היכולת לגרום למוח שלך לעבוד לטובתך, היא תוצאה של מה שאתה מתמקד בו. וזו פונקציה של אימון, בדיוק כפי שאתה לומד כל מיומנות חדשה באמצעות אימון.

 

לסיכום, זו התובנה שברצוני להעביר לך היום בנוגע לקשר בין המוח לגוף, כדי להגדיל את האמונה שלך ביכולתך:

אכן יש לך את היכולת להביא לשינוי חיובי בבריאותך על ידי התמקדות בדברים החיוביים בחייך.”

הנה לינק לפוסט המקורי באתר של ד”ר המילטון (שכנראה שונה על ידו אחרי שתרגמנו אותו)

בפוסט מאוחר יותר, אומר ד”ר המילטון:

“There is no question that the mind impacts the body. Research now clearly shows that the mind can impact the immune system, in ways that increase activity and in ways that decrease activity. With more research and practice, it may be that we can learn techniques that can help us to maintain our health much better by optimizing our immune systems, or develop techniques for selectively targeting different systems of the body for speeding recovery from injury, illness and disease.”

עד כאן הפוסט המתורגם והנה כמה מילים שלי:

ההתמקדות של הרפואה בטיפול בסימפטומים חייבת לעבור שינוי, שכן היא אינה מצליחה לעצור ובוודאי לא למנוע את המגיפות של העידן המודרני. הנה כאן כמה רעיונות איך יראה הרופא העתידי:

 

מה שאני הכי אוהב בפוסט של ד”ר המילטון הוא הפשטות של גורמי החיבור העיקריים בין נפש-גוף שהוא מזכיר:

  1. עיקרון הפוקוס – מה שאתה מתמקד בו משפיע על בריאותך
  2. האמונה במשהו מגדילה את הסיכוי שלו להתרחש בפועל – אפקט הפלסבו. קיים האפקט ההפוך – הנוסבו, nocebo – שאומר שחוסר אמונה במשהו מקטינה את הסיכוי שלו להתרחש, או אפילו אמונה במשהו שלילי מגדילה את הסיכוי שהשלילי יתרחש. הנה כאן עוד פוסט של ד”ר המילטון שסוקר זאת
  3. הדמיון משפיע על הפיזיות שלנו
  4. מחשבה יוצרת רגשות שמשפיעים על הגוף

לגבי השפעת הדמיון, בסרטון הבא מדגים ד”ר המילטון איך להשתמש בדמיון כדי להפעיל את המוח לחיזוק המערכת החיסונית כדי להתמודד עם סרטן:

 

אכן, ככל שהשנים עוברות, מצטברים יותר ויותר מחקרים המאמתים את הקשרים הללו. כאן ד”ר המילטון לא מפרט אותם, אך תוכלו למצוא את חלקם בפוסט הזה וגם בפוסט הזה שלו.

גם ד”ר ברוס ליפטון חוקר את השפעת המינד שלנו על הגוף ולאחרונה שמעתי אותו אומר שאפילו לגבי גורמי מחלות כמו סרטן, השפעת הגנטיקה היא 10% לכל היותר וכל השאר הם השפעות הסביבה ובעיקר ההתנהלות המנטלית שלנו. הנה סרטון קצר שלו שמסביר את העניין מצוין:

אכן, זה נותן לנו הרבה חומר למחשבה ומציב את המין האנושי בפני אתגר עצום: לצאת מהאוטומט שרובינו מנהלים בו את חיינו ומוביל אותנו לכשלים הפיזיים שאנו חווים במחלות המתרבות דווקא עם הקידמה (לב, סרטן, סוכרת, אלצהיימר וכדומה), באמצעות שליטה וניהול פרואקטיביים של הצד המנטלי שלנו.

הדרך היא בעיני לא רק הרחבת המודעות, אלא בעיקר הגדלת יכולת הבחירה באופ”ק (אפקטיביות, פרודוקטיביות וקונסטרוקטיביות) חיובי, כדי ליצור שינוי חיובי קבוע בממ”מ שלנו (מחשבות, מילים ומעשים).

בדוק באתר זה איך אוכל לסייע לך ליצור את השינוי החיובי הקבוע שלך ולחבר אותו לתוצאות בעסקך ובקריירה שלך.

 

אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה בתגובות לכל שאלה שיש לך.

מה הקשר בין הצד המנטלי של בני האדם למימד הפיזי והריאלי שלהם?

מצא-את-ייעודך-מטרה

אחד התחומים שמרתקים אותי הוא המחקר המדעי שבודק כיצד מחשבות, רגשות ואמונות משפיעות על הפיזיות שלנו ועל התפקוד היומיומי.מצא-את-ייעודך-מטרה

כיום יש יותר ויותר מדענים שחוקרים תחומים אלו והתוצאות של המחקרים שלהם מדהימות בקשר החזק נפש-גוף שהן חושפות. לא, אין כאן הפתעות, אך בהחלט המון חומר למחשבה איך כל אחד ואחת מאיתנו יכול להשתמש בממצאים אלו כדי לשפר את בריאותו וחייו.

הפעם אני מציג תוצאות של מחקרים שסוקר ד”ר דויד המילטון, מדען-כימאי שאני עוקב אחריו כבר הרבה שנים.

את התוצאות הללו הוא מציג במקומות רבים: במאמרים, בספריו, בפוסטים באתר שלו ובהרצאותיו. אספתי את כולם כאן כדי להגיש לך בפוסט זה את עיקריי הממצאים ואת מסקנותיהם, כדי שתוכל לשפר את התוצאות שלך בכל המישורים של חייך. בגלל ריבוי המקורות וכדי לשמור על פשטות, לא ציינתי אותם כאן.

לגבי כל מחקר, אני מציג קודם כל את המסקנה בכותרת ולאחר מכן את פרוט המחקר ועוד כמה מילים שלי:

 

הדמיון משנה את מבנה המוח

מחקר שנערך באוניברסיטת הרווארד: החוקרים הזמינו מספר נחקרים לנגן כמה צלילים על פסנתר ב-5 אצבעות לאורך 5 ימים ברציפות, במשך שעתיים כל יום. החוקרים הבחינו בגדילה של החלקים הקשורים לשרירי האצבעות במוח. החוקרים קבעו שהמוח הוא כמו שריר: כאשר האדם משתמש במוח הוא גדל. החוקרים לקחו קבוצה נוספת של אנשים, אך במקום לנגן את הצלילים פיזית, הנחקרים בקבוצה השנייה רק דמיינו את הצלילים בראשם. כאשר חקרו את השינוי במוחם של הנחקרים בקבוצה השנייה, גילו תוצאות דומות לנחקרים בקבוצה הראשונה: החלק במוח הקשור לשרירי האצבעות גדל רק מעצם המחשבה על נגינה.

ח.ש. – זה ההסבר המדעי מדוע חזון (תמונה עתידית אידאלית) וחשיבה בדמיון על המטרות, מפתחים את המוח וגורמים לו לפעול לקידום מטרות אלו.

 

הדמיון יכול לשנות את מבנה המוח, כמו גם את הפיזיות של הגוף

מחקר שנערך במכון לאונרד להנדסת מכונות: מחקר דומה למחקר שנערך בהרווארד, רק שבמקום להשתמש ב-5 אצבעות כמו במחקר הקודם, הנחקרים התבקשו להשתמש אך ורק בזרת. הנחקרים הורו למתוח את הזרת במשך 15 דקות, 5 ימים בשבוע למשך 3 חודשים. הנחקרים נבדקו בתום 3 החודשים, והתגלה כי ממוצע הגידול בכוח של האצבע שנרכש אצל הנחקרים הוא 53%. קבוצה נוספת של נחקרים התבקשה לדמיין שהם מותחים את הזרת, מבלי להזיז אותה פיזית. קבוצת הנחקרים השנייה רכשה גידול של 35% בכוח בזרת, מבלי להזיז אותה כלל.

ח.ש. – אפשר לקחת את זה לפעולות להשגת היעדים שלך. דמיון בונה את המסוגלות הפיזית להשיג אותם!

 

לאמונה ולתודעה יש השפעה אמיתית וממשית על המוח והגוף

מחקר הפלסבו: חוקרים לקחו אספירין רגיל, ארזו אותו כך שייראה יקר יותר, בצד אספירין שנראה פשוט וזול יותר. 2 סוגי האספירין ניתנו לקבוצה של נשים שסבלו מכאבים. המחקר גילה שהאספירין אשר נארז כך שייראה יקר יותר השפיע בצורה יעילה יותר על קבוצת הנבחנות, למרות ששתי החבילות הכילו את אותו האספירין בדיוק. אצל הנבדקות התרחש אפקט הפלסבו: האמונה של הנבחנות כי האספירין “היוקרתי יותר” יהיה יותר טוב גרמה לו להשפיע על גופן בצורה חיובית יותר. כמו כן, באותו המחקר לקחו כדורי פלסבו (כדורים אשר נראים כמו אספירין, אך אינם מכילים כימיקלים ומשככי כאבים) וגם אותם מיינו לכדורים אשר נארזו באריזה יוקרתית בצד כדורים אשר נראו ככדורי אספירין רגילים ופשוטים. אותה התוצאה התרחשה גם במקרה הזה, רק שבחלק זה של המחקר הנחקרים כלל לא קיבלו אספירין אמיתי, אלא כדורים אשר רק גרמו להם להאמין שהם לוקחים אספירין.

יתרה מכך, בפוסט אחר אומר ד”ר המילטון שאפילו אם החולים יודעים שקיבלו פלסבו, יש לתרופת הדמה השפעה חיובית על הבריאות שלהם. הנה כאן אסופה של מחקרים בנושא זה.

ח.ש. – האמור לעיל מוכיח את חשיבות האמונה להשגת תוצאות. פיתוח אמונה בלתי מתפשרת ביכולתך להשיג ולשגשג הופכת לנבואה שמגשימה את עצמה!

יתרה מכך, לגבי השפעת האמונה על הגוף, בסרטון הבא מדגים ד”ר המילטון איך להשתמש בדמיון כדי להפעיל את המוח לחיזוק המערכת החיסונית על מנת להתמודד עם סרטן:

גישה חיובית לחיים בריאה יותר לגוף מאשר גישה שלילית

מחקר אחד גילה כי אנשים בעלי גישה אופטימית לחיים חיים בממוצע 7.5 שנים יותר מאנשים בעלי גישה פסימית לחיים.

מחקר נוסף ערך ניסוי לגבי מחלת השפעת: חוקרים לקחו קבוצה של נבדקים וחילקו אותם לכאלו בעלי גישה חיובית ולכאלו בעלי גישה שלילית לחיים, על פי סט של פרמטרים. לשתי הקבוצות הזריקו וירוס של שפעת. את הנבדקים שמו בבידוד ובכל פעם שהם השתעלו או התעטשו הם התבקשו לשמור את ליחתם במטפחת. בסוף המחקר בדקו את ליחתם וגילו כי האנשים אשר הוגדרו בתחילת המחקר כבעלי גישה חיובית יצרו פחות ליחה במהלך מחלתם מאלו אשר הוגדרו כאנשים בעלי גישה שלילית.

ד”ר דויד המילטון אומר בפוסט הבא שנדיבות מעוררת את ייצור הורמון האוקסיטוצין, אשר מצידו תורם לבריאות הלב.
הנה המלצתו החמה בסיכום הפוסט, בתרגום חופשי שלי:
“הנה עצתי הקטנה לשמירה על בריאותכם: גילוי אהבה, אמפטיה וחמלה, סבלנות והקשבה לאחר כשהוא זקוק לקשב, חיבוק אנשים, ועוד אנשים, ושוב, לומר לאנשים שאתם אוהבים שאתם אוהבים אותם, וגילוי נדיבות. עשו את כל אלה בקביעות וכך תעשו גם לעצמכם טוב (ח.ש. – בריאותית)”.

אם כך – גישה חיובית יותר = יותר בריאות = יותר אנרגיה ועוצמה כדי לפעול ולהשיג את היעדים שלך.

יתרה מכך, בפוסט הבא מדגים ד”ר המילטון שההשפעה החיובית (או השלילית) של הגישה, אושר, דיכאון ונדיבות יכולה להגיע עד 3 דרגות מאיתנו, הן כמשפיעים והן כמושפעים. מדובר באנשים שאנו כלל איננו מכירים.

 

לסגנון החיים שאותו בוחר האדם, חיובי או שלילי, יש השפעה על בריאותו. כמו כן, גישה של חמלה ואהבה עשויה להגן על הלב מפני מחלות

חוקרים לקחו 150 זוגות נשואים וביקשו מכל זוג בנפרד לבחור נושא מחיי הנישואים שלהם ולדון בו במשך כ-30 דקות. הדיונים צולמו ונצפו על ידי החוקרים. החוקרים חילקו את הזוגות למספר קבוצות על בסיס איכות הקשר ביניהם. הקבוצה הקיצונית מצד אחד כללה זוגות בעלי קשר שלילי ועוין זה אל זה, בעוד הקבוצה הקיצונית השנייה כללה זוגות בעלי חמלה והבנה אחד כלפי השני. החוקרים גילו שחברי הקבוצה בעלי היחס העוין נטו יותר לחלות במחלות לב לעומת אלו בקבוצת היחס החיובי.

ח.ש. – גישה חיובית יותר = יותר בריאות = יותר אנרגיה ועוצמה כדי לפעול ולהשיג את היעדים שלך.

 

המוח מסוגל לשנות את ההרכב הכימי של אזור מסוים בגוף באמצעות ריכוז ומחשבה בלבד

מחקר שנעשה באוניברסיטת צ’ורון: במחקר קיבלו מתנדבים זריקות של קפססין (החומר החריף המצוי בפלפל חריף) בידיהם או בכפות רגליהם, ועליהם היה לתאר את רמת הכאב שלהם על פי סקלה. בהמשך הניסוי, הזריקו למתנדבים עוד לפני הקפססין, חומר מרדים כביכול, באותו האזור בו הזריקו להם מאוחר יותר קפססין. המתנדבים חשבו כי זהו חומר מרדים אמיתי אך למעשה זה היה פלסיבו. החוקרים מצאו כי כאשר קיבל המתנדב, לדוגמא, חומר מרדים בידו השמאלית והקפססין הוזרק לו בשתי הידיים, הוא חש כאב קטן יותר בידו השמאלית, למרות שלא קיבל חומר מרדים אמיתי בידו זו. המחקר הראה כי למרות שהמתנדבים לא קיבלו משכך כאבים אמיתי, עצם העובדה שהם התרכזו באזור בו  ניתן הפלסיבו וחשבו שהמקום הורדם, גרם להם להפחית את רמת הכאב המדווח באותו האזור.

עוד על מסקנת המחקר: המוח מסוגל לשנות את ההרכב הכימי של איזור מסוים בגוף באמצעות ריכוז ומחשבה בלבד. כאשר האדם מתרכז באזור ספציפי בגוף (כמו לדוגמא יד שמאל כפי שראו במחקר) הוא מפעיל את החלק במוח המתייחס לאותו איזור ומשנה את ההרכב הכימי של האזור הזה בגופו.

ח.ש. – אם המוח מסוגל לשנות את הפיזיות של בני האדם, הבה ננצל אותו לא רק להיות בריאים יותר, אלא גם להפעיל אותנו בעוצמה ובאפקטיביות רבה יותר כדי להשיג את יעדינו.

 

האדם יכול לשפר את התפקוד של איברים מסוימים בגופו באמצעות המחשבה בלבד

במחקר זה נבדקו אנשים שעברו שבץ, חלקם בתקופה שקרובה למחקר וחלקם כמה שנים לפני כן, והיו מוגבלים בתנועותיהם. כל הנבדקים השתתפו בפיזיותרפיה ארבע פעמים בשבוע, כאשר מחצית מהנבדקים התבקשו גם לדמיין את עצמם מניעים את אחד האיברים בגופם באופן קבוע, 3-4 פעמים בשבוע, מחוץ לזמן הפיזיותרפיה. לדוגמא: אם הנבדק התבקש לדמיין תנועה בידו הימנית, הוא דמיין שהוא משתמש ביד ימין (אוכל, מעביר דפים בספר וכו’). החוקרים גילו כי הנבדקים אשר בנוסף לפיזיותרפיה דמיינו את עצמם מתפקדים באופן מלא באיבר המוגבל שלהם, שיפרו את התפקוד שלהם באותו איבר של הגוף, יותר מהנבדקים אשר עברו פיזיותרפיה בלבד.

ח.ש. – אם המוח מסוגל לשנות את הפיזיות של בני האדם, הבה ננצל אותו לא רק להיות בריאים יותר, אלא גם להפעיל אותנו בעוצמה ובאפקטיביות רבה יותר כדי להשיג את יעדינו.

 

6 דרכים בהן המוח לא יודע להבחין בין דמיון ומציאות

במאמר הזה סוקר ד”ר דויד המילטון את 6 הדרכים:

  1. אמונה
  2. לחץ
  3. נדיבות
  4. אכילה
  5. תנועה
  6. המערכת החיסונית

הוא אומר שמחקרים מראים שדמיון בנושאים אלו יוצרים אפקט פיזי זהה למצבי חיים אמיתיים!

 

ולפני הסיכום, הנה הדרך בה ד”ר ברוס ליפטון, שגם הוא מדען, מסביר את ההבדל בין רוח לחומר בעזרת מודל האנרגיה שלקוח מפיסיקת הקוונטים:

 

סיכום

בפוסט מאוחר יותר, מביא ד”ר המילטון תוצאות של מחקרים נוספים ואומר בבירור:

“There is no question that the mind impacts the body. Research now clearly shows that the mind can impact the immune system, in ways that increase activity and in ways that decrease activity. With more research and practice, it may be that we can learn techniques that can help us to maintain our health much better by optimizing our immune systems, or develop techniques for selectively targeting different systems of the body for speeding recovery from injury, illness and disease.”

וגם בפוסט הזה הוא מתאר ומדגים על הקשר בין חומר לרוח.

וואו! כשמסתכלים על כל המחקרים הללו כמקשה אחת, עולה בבירור המסקנה שהיכולות המנטליות שלנו בפיקודו של המוח הן הרבה יותר חזקות ממה שניתן לשער מלכתחילה!

החשיבות של היכולות המנטליות שלנו מקבלת משנה תוקף. הכל בעצם מתחיל מהמחשבות, האמונות והתפיסות שלנו. אם נשלוט בהן, נוכל לשלוט הרבה יותר טוב במציאות שאנו חווים ובתוצאות שאנו מפיקים. האתגר הוא כמובן להיות מסוגלים לעשות זאת, לצאת מהאוטומט שמנהל את חיינו ולקחת שליטה על המערכת המנטלית שלנו. הקושי הוא שרוב בני האדם לא יודעים כיצד לעשות זאת, פשוט מכיוון שאיש לא לימד אותם לעשות זאת.

חישבו על כל שנות הלימוד והחינוך שקיבלנו. מסתבר שאת הדבר החשוב ביותר להצלחתנו לא לימדו אותנו: כיצד לצאת מהאוטומט, ולנהל ולנווט את המימד המנטלי שלנו לכיוונים שיניבו לנו את התוצאות שאנו רוצים.

ואם המוח שלנו יכול לעשות את כל הדברים המופלאים המתוארים במחקרים הללו, מדוע שלא יוכל לעשות עבורנו את הפעולות שכה חשוב לנו לעשות בכדי לשגשג ולהצליח?

אם ברצונך ללמוד איך לעשות זאת, אני מזמין אותך להכיר את הספר שכתבתי “להתרגל להצליח”, בלחיצה כאן על הלינק.

 

אהבת? אני מזמין אותך ל”לייק”. מומלץ גם להעביר לחברים, לשתף בפייסבוק ולהגיב ממש כאן למטה.
אשמח גם לענות כאן למטה בתגובות לכל שאלה שיש לך.

וידאו – כלים להמרת הרגלים מקפחים בהרגלים מנצחים

איך לשנות הרגלים ולהמירם בהרגלים מנצחים

לכולנו יש שלל הרגלים שלא משרתים אותנו.
הרגלים אלו יושבים עמוק ב”מערכת ההפעלה” האנושית שלנו ומחבלים ביכולת שלנו להצליח.
בהרצאה שנשאתי לא מכבר בכנס אינטרנטי, הסברתי מדוע כל כך קשה לנו לשנות הרגלים ומה לעשות כדי בכל זאת להיות מסוגלים לשנות.
כמו כן נתתי שלל טיפים איך לשנות הרגלים תוקעים נבחרים, לרבות: דחיינות, פרפקציוניזם, אמונות מגבילות, שיפוטיות עצמית, נטייה לריב, ועוד.

הנה לפניך ההקלטה של ההרצאה:

להמשך קריאה

הזמנים מאתגרים? העסק או הקריירה תקועים?

דווקא עכשיו, זה הזמן להתחיל לחשוב על שחרור התקיעות.

אני מזמין אותך לייעוץ טלפוני ראשוני בחינם

בתאום ישירות מול היומן שלי