עומס או לחץ/סטרס? מה ההבדל ואיך לנהל?

משבר בעסק ומשבר בקריירה

הרבה אנשים אומרים: “אני בלחץ, בסטרס, אני לחוץ, מלחיצים אותי, או איזה לחץ!”.איך להסיר דאגה?

זה מאפיין במיוחד מצבים משבריים אישיים או גלובליים, כמו משבר וירוס הקורונה ב-2020.

אז קודם כל חשוב להבין שכל התבטאות במילים מחוללת את מה שאומרים ויוצרת את התחושות שאנו מבטאים, לטוב או לרע. ראה למשל את השימוש השגוי במילה “אבל” שכתבתי עליו בפוסט נפרד.

הסיבה פשוטה: המוח הלא-מודע שלנו, מחשב העל שקובע 95% מהתוצאות שלנו, שומע זאת שוב ושוב וכמו הקלטה על טייפ, הוא קולט את המצבים שאנו מבטאים ואח”כ “מנגן”/יוצר אותם בפועל בחיים שלנו. כתבתי על זה בהרחבה בפרק 6 בספר שלי “להתרגל להצליח”.

כלומר, מספיק לומר (או לחשוב) את המילה “לחץ” כדי לחולל עוד לחץ!
וכפי שנראה מיד, יש לכך השלכות הרסניות על יכולת ההגשמה שלנו.

השימוש השגוי במילה לחץ

הרבה פעמים אנו משתמשים במילה “לחץ” אבל בכלל לא מתכוונים ללחץ במשמעות האמיתית של המילה.
אבן שושן מגדיר לחץ (הגדרה מס’ 5) כ”[בלשון הדיבור] מַצָּב שֶׁל מֶתַח וּמְצוּקָה נַפְשִׁיִּים: הוּא מְחַכֶּה לְתוֹצְאוֹת הַבְּחִינָה, לָכֵן הוּא בְּלַחַץ”. אנו מכירים את המילה המקבילה באנגלית – Stress – והרבה פעמים גם משתמשים בה – “אני בסטרס”.

המילה שלרוב מתאימה יותר כדי לתאר מצבי “לחץ” היא “עומס“. אבן שושן מגדיר עומס (הגדרה מס’ 2) כ”נֵטֶל, מַעֲמָסָה: הָיִיתִי זָקוּק לִמְנוּחָה מֵעֹמֶס הָעֲבוֹדָה שֶׁהוּטְלָה עָלַי.”

 

ההבדל בין משמעות שתי המילים בולט:

עומס” הוא אובייקטיבי. משמעותו היא לא בהכרח שלילית. עומס בהחלט יכול להיות גם חיובי. פגשתי בחיי לא מעט אנשים שאוהבים עומס: להיות עסוקים, להיות בתנועה, בעשייה, בתקשורת אינטנסיבית עם הסביבה ובהגשמה, או אפילו עומס מחשבתי ולאו דווקא פיזי. אנו גם אומרים: “אנשים מצליחים הם אנשים עמוסים או עסוקים”. אנשים כאלו אוהבים לעבוד בקצב מוגבר, מחשבותיהם רודפות זו את זו, האדרנלין שלהם גבוה ונותן להם כוח ודחיפה להשיג תוצאות בלתי רגילות. התשוקה, הייעוד והחזון שלהם דוחפים אותם להישגים בלתי רגילים וכל הוויית העומס שלהם היא חיובית.

מאידך, “לחץ” הוא סובייקטיבי והפרשנות שאנו נותנים לו היא שלילית. הוא מבטא “מתח ומצוקה נפשיים” כפי שמגדיר אבן שושן. בשפה שלי, לחץ מוריד מתחת לקו. ו”מתחת לקו” הוא מצב הוויה שפוגע ביכולת שלנו להגשים, לשגשג, להצליח ולהרוויח.

מסקנת ביניים לגבי השימוש במילה לחץ

אם כך, במקום לומר “אני לחוץ” ולשדר לסביבה ובעיקר למוח הלא-מודע שלי מסר שלילי, פרשנות שלילית של המצב שפוגעת בתוצאות ובביצועים שלי (ראה את הפוסט שלי שמסביר זאת על מודל אפר”ת), הבה נשתמש במילה האובייקטיבית עומס – “אני עמוס” – וניתן צ’אנס לפרשנות החיובית של המצב שלנו כדי שנחולל את המציאות המועדפת עלינו, דווקא במשמעות החיובית של המצב האובייקטיבי שאנו נתונים בו.

כלים להמרת לחץ בעומס

אז ראשית, בואו נשתמש יותר במילים “אני עמוס” במקום “אני לחוץ”.

שנית, אפשר לפרש את הנסיבות האובייקטיביות שמסביבנו (העובדות) בצורה חיובית יותר דרך שימוש במודל אפר”ת (ראה גם עמ’ 178 בספר שלי “להתרגל להצליח“). גם בחירה בפוקוס על חצי הכוס המלאה תסייע לנו להמיר לחץ בעומס.

שלישית, “לחץ” הוא פרדיגמה שלא משרתת אותנו (ראה גם פרק 13 בספר). זיהוי הפרדיגמה התוקעת המדויקת יאפשר לשנות אותה באמצעות הכלי שאלון מיפוי פרדיגמות. למשל, במקום הפרדיגמה האוטומטית התוקעת שמחוללת לחץ – “אין לי מספיק זמן כדי לעשות את כל מה שאני רוצה ולכן אני לא אצליח” – אפשר להגדיר פרדיגמה אחרת, חיובית ומאפשרת – “אני מקדם את מטרותיי בזו אחר זו בהדרגה ובונה את ההצלחה שלי מיום ליום”.

או, במקום “המצב הבריאותי והכלכלי עקב וירוס הקורונה מדאיג אותי” לבחור בפרדיגמה – “אני מתמקד בכאן ועכשיו, מעודד מזה שאני בסדר ומחפש יותר ויותר דרכים לשפר עוד את מצבי”.

באמצעות חזרה עקבית על הפרדיגמה החדשה (בחירה, בממ”מ שלנו) בכל פעם שהישנה עולה באופן אוטומטי, אנו יוצרים שינוי הדרגתי חיובי במוח הלא מודע שלנו ומאפשרים לו לתמוך ביכולת שלנו להגשים ולשגשג.

מודל מלכוד המצוינות

הצגתי את המודל בפוסט נפרד. בקצרה, הרבה פעמים בבסיסו של הלחץ נמצאת האמונה המגבילה “אני לא טוב מספיק”, שגורמת לפרפקציוניזם, שיוצר קושי בניהול זמן, וכך נוצרים מצבי הלחץ.

או, שבבסיס יושבת האמונה המגבילה “לא אוהבים/מעריכים אותי”, שגורמת להרגל הרע של ריצוי, שיוצר קושי בניהול זמן, וכך מחולל את מצבי הלחץ.

הדרך כאן לצאת מהלחץ מתחילה בסילוק האמונה המגבילה שבמקור. הכלי הכי טוב שאני מכיר לסילוק אמונות מגבילות כאלו (ומשתמש בו בתוכניות האימון שלי) הוא מתודולוגיית הכבשים.

כלים נוספים להמיר לחץ בעומס

הרבה פעמים לחץ נגזר מדאגה: מה יהיה? האם אני אתגבר על הקשיים שלי? מה יקרה אם יפטרו אותי? ואם שוב לא אגמור את החודש? וכך הלאה…
הפתרון שאני מציע ללחץ כזה הוא להמיר דאגה בסקרנות. ראה את הפוסט הנפרד שכתבתי על דאגה.
במקום הצורך בוודאות ובשליטה במקומות שהם אינם ניתנים להשגה (למשל – לגבי העתיד), הבא נעשה כמיטב יכולתנו ואז נשחרר ונסתכל בסקרנות כלפי העתיד כדי לראות איך הדברים מסתדרים לשביעות רצוננו. ולרוב הם אכן מסתדרים. אז למה לדאוג ולרדת מתחת לקו?
גם כאן שינוי המחשבות באמצעות נוסחת מה בתוך הוא כלי מעולה ליישום יציאה מלחץ.

כלי נוסף הוא מדיטציה.
היכולת לחסן את עצמנו באמצעות מדיטציה בפני ההשפעה של נסיבות שליליות עלינו (שבשפת העם השגויה אנו מכנים – לחצים) עוזרת מאד להישאר מעל הקו. יש המון מחקרים על השפעתה החיובית של המדיטציה על הבריאות, השלווה, ההגשמה והאושר שלנו. ככל שמודטים יותר, כך אנו מפתחים עוד ועוד יכולות להתמודד עם נסיבות שלילות (לחצים). אני יכול להעיד על כך אישית כמודט מאז 2006 בכל בוקר.

הדרך שבה אני התחלתי למדוט וממליץ עליה ללקוחותיי היא דרך האתר המצוין הזה למדיטציות מונחות. אם תשלבו במדיטציה גם התמקדות בנשימות שלכם תוך שאיפת האוויר ללב (כביכול), תוכלו להפוך את המדיטציה להרבה יותר אפקטיבית בסילוק הלחץ שלכם.

והכלי האחרון חביב – ההתנגדות. או ליתר דיוק – שחרור ההתנגדות האוטומטית שיש לנו כמעט לכל דבר בחיים.
כתבתי על כך רבות כבר בכמה פוסטים וגם בספר שלי בפרק 13. אנו מתנגדים בצורה אוטומטית לכל מה שמסביבנו: לאנשים (בני/בנות זוג, הורים, ילדים, בוסים, כפיפים), לנסיבות שאינן לרוחנו ואיננו יכולים לשנותן (כמו מזג האוויר, המצב במדינה, הכלכלה, הממשלה וכד’), התנגדות לעבר שכמובן כבר איננו בר שינוי, ועוד ועוד…
התנגדות למה שאיננו יכולים לשנות משולה לדפיקת הראש בקיר. נכון, זה לא עוזר, רק גורם לכאב ראש…

אחד הגורמים הכי משמעותיים ללחץ הוא ההתנגדות למה שאיננו יכולים לשנות.
היכולת לשחרר את ההתנגדות הזו (כלומר, לקבל את מה שאיננו יכולים לשנות ללא שיפוטיות), תפתח לנו פתח ענק לשחרר לחצים ולהתמודד יותר בקלות עם אתגרי החיים.

 

לסיכום:

כדאי להיות מודעים להבדל בין עומס אובייקטיבי, שיכול להיות חיובי, לבין לחץ סובייקטיבי, שאנו מחוללים לעיתים רק במילים שלנו וכך פוגעים פגיעה אנושה ביכולת שלנו להצליח.

מעבר למודעות זו, אם גם נבחר בשלל הכלים שאני מציג לעיל ומפורטים ביתר הרחבה בספר שלי, כדי להמיר לחץ בעומס, נוכל לשפר מהותית את התפקוד שלנו, את ההצלחה שאנו חווים, וכמובן גם את האושר שלנו.

 

והנה הרחבת העקרונות של פוסט זה לניהול אנרגיה בכלל, דרך סרטון מהקורס הדיגיטלי היישומי שלי (22 דק’):

ואם ברצונך ליישם את הכל ברמה הפרקטית, אני מזמין אותך לבדוק את הקורס הדיגיטלי המעשי שלי כאן בקליק על הלינק.

 

אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה בתגובות לכל שאלה שיש לך.

התנגדות – הגישה האוטומטית שתוקעת את ההצלחה

להתמקד בחצי הכוס המלאה

אני מבקש לשתף אתכם בסיפור אישי אמיתי שלי, שמחד חשף חולשות ופגיעות שלי, ומאידך אפשר לי למידה וצמיחה שלא הייתי מוותר עליהן.

ובכדי להכניס אתכם לקונטקסט העניין, אפתח בציטוט קצר מתוך הספר “להתרגל להצליח” שעליו אני שוקד בימים אלו, וקורם אט אט עור וגידים:

להתמקד בחצי הכוס המלאה

לא על שכלי לבדו

“השינוי שלי מרציונליות למודעות לא קרה בין לילה. כשהתחלתי לאמן אנשים בקיץ 2006 הייתי עוד רק רציונלי.

חמוש בפרדיגמות העבר, לקחתי את מיומנויות האימון שאך זה למדתי, ובעיקר את הקונקרטיות שבהן כמו תכנון עסקי, והתחלתי ליישם אותן. קודם כל עם עצמי, בעסק שאך זה הקמתי, ובמקביל גם עם הלקוחות שאט אט השגתי.

כאדם חרוץ ושקדן, הייתי בטוח שהצלחתי מובטחת. אבל זה לא עבד לי. התוצאות שלי ברמה האישית וגם אלו של לקוחותיי הראשונים בוששו להגיע.

ולא הבנתי מדוע. מה היה חסר בפעולות שלי ובשיטת האימון שלי כדי לאפשר לי וללקוחותיי לפרוץ דרך?

או אז התחלתי לרדת בהדרגה לשורש העניין.

בתקופה זו הייתי כל הזמן בתוך מסגרת אימונית, כחלק מקורסי האימון שעברתי. וכך, התחלתי לקבל משובים ממאמניי שמילות המפתח בהן היו: “שחרר, קבל, זרום“. בתחילה לא הבנתי מה רוצים ממני. ואז חדרה בי אט אט ההכרה שאני פועל אך ורק ממקום רציונלי ומתעלם משאר המרכיבים ב”מערכת ההפעלה האנושית” שלי.

כך, התחלתי יותר ויותר להכיר בחשיבות הגורמים ההווייתיים היושבים בבסיס פעולותיי. איך התפיסה שלי וה”תכנות” שעברתי ב-46 שנותיי מחבלים במעשיי. הבנתי שיש חוסר הלימה בין אותו תכנות במוח הלא-מודע שלי, מחשב העל האמיתי במוחי, לבין רצונותיי, כפי שהם משתקפים במוח המודע שלי.

במקביל, התחלתי לשנות בהדרגה את הפוקוס בשיטת האימון שלי – מגישה שנסמכה בעיקר על יעדים ומדדים, לשיטה המשלבת גם הרבה אימון הווייתי, מנטלי והתנהגותי.”

עד כאן הציטוט מפרק מס’ 2 בספר. ועכשיו, בהקשר זה, לחשיפה ראשונה של מקרה אמיתי מאד לא נעים שקרה לי לפני כמה שנים:

 

האימון של שושי לא הצליח

לא תמיד אני מצליח לחולל שינוי אצל לקוחותיי. כל כך הרבה גורמים מעורבים כאן שקשה תמיד לדעת את הסיבות. למרות שאני מכיר כבר חלק משמעותי מהן וגם יודע בדר”כ למנוע אותן, לא אכנס כאן לניתוח העניין. רק אומר שאחוז ההצלחה של לקוחותיי הוא כ-70%, והסיבות העיקריות לאי-הצלחה של תוכנית אימון עסקי הן חוסר פתיחות ומחויבות מספקת של הלקוח לתהליך.

תוכנית האימון העסקי של שושי (שם בדוי) לא הצליחה. לא אכנס לסיבות, כי הן אינן חשובות לענייננו. אומר רק שעשיתי כל שביכולתי כדי ששושי תצליח, לרבות להקדיש לה זמן מעל ומעבר, לתת לה הנחה משמעותית במחיר, ועוד.
באותם זמנים נהגתי לעבוד דרך מט”י ר”ג, בעיקר כדי לאפשר ללקוחות מסוימים שלא יכלו לעמוד בתעריפים שלי, בכל זאת לעבוד איתי. כך גם היה עם שושי.
ולמרות הכל, שושי לא הגיעה לתוצאות המצופות.

כמה שבועות לאחר סיום האימון, קיבלתי שיחת טלפון מפתיעה ממנהל המט”י: “שושי התלוננה עליך. אתה  נחשד בהתנהגות עסקית בלתי הולמת והתלונה כרגע מועברת לבדיקת התמ”ת”. נדהמתי! תחושה לא נעימה של כישלון אפפה אותי, הבטן שלי התכווצה והתמלאה ב”פרפרים”…
למען ההגינות אציין שהיו דברים בגו בתלונה של שושי, אך הם היו לכאורה, סרסו את הכוונות האמיתיות שלי, והתעלמו במפגיע מכל מאמציי והשתדלויותיי הכנות לסייע לשושי בכל דרך שיכולתי. וגם כאן לא אכנס לפרטים, כי זה לא מן העניין, רק אומר שהתלונה היתה על רקע מקצועי טהור, לא משהו שקשור להטרדה מינית וכיוצ”ב.

שושי כנראה נפגעה ממני עמוקות, מבלי שהתכוונתי לכך כלל וכלל.
שיחת הבהרה עם שושי שקיימתי לא שפכה אור נוסף והעניין נקלע למבוי סתום….

 

מכתב מנהל המט”י

הפרשה המשיכה להתגלגל. אני מסרתי את גרסתי, הדגשתי את המוניטין הטוב שהיה לי עד כה במט”י, עד כדי כך שהומלצתי על ידם ללקוחות שפנו לקבל חונך מטעמם, ובמקביל המקרה נבדק ע”י התמ”ת.

ואז הופתעתי בשנית, עם קבלת המכתב הבא ממנהל המט”י:

התנגדות חוסמת שינוי

 

הייתי בשוק!

מייד עלתה והציפה אותי התמרמרות עזה: “לא רק שהתלונה מופרכת, הם עוד מעזים לחרוץ משפט בצורה חד-צדדית ולגזול ממני 4,110 ש”ח שמגיעים לי כדין?”.

ואז ההתנגדות האוטומטית: “אני אגיע עד בג”ץ אם צריך, כדי לטהר את שמי ולהגיע למשפט צדק!”

 

ובכל זאת, קיבלתי והשלמתי עם רוע הגזירה

לאחר התגובה הראשונית שהביעה זעם ותסכול, התחלתי לחשוב על כל העניין בהגיון. הנה המחשבות שעברו אז בראשי:

“התבונן בתגובה האוטומטית שלך וחשוב בהגיון: חוץ מהעניין העקרוני והאבדן הכספי, מה הטעם ביציאה למלחמה? רק כדי להשביע את רעבונו של האגו, להכרה ולניצחון? כמה בזבוז זמן ואנרגיות שליליות מעורבות כאן וכמה השפעה רעה תהייה להן עליך בחודשים הבאים? ואם העניין יצא לתקשורת, או לפחות לדפי האינטרנט, לך תדע איך הדברים יתפרשו ולך תוכיח ש”אין לך אחות”. ובתכלס, מדובר כאן בכסף, רק בכסף, שבא והולך, ולא יעשה אותי עשיר יותר…”.

אתם כבר מבינים להיכן זרמו הדברים. קורס לניהול קארמי שהשתתפתי בו באותו מועד עזר לי להחליט סופית: “שחרר, קבל, זרום“…

 

מה למדתי מהמקרה ומה באפשרותך ללמוד

וכאן החיבור לראשית הפוסט. סוף סוף הפנמתי את השיעור העיקרי שלמדתי מאז השינוי הגדול שעברתי ב-2005.איך לקבל, לשחרר ולהשיג את מה שאתה רוצה בחיים

החלטתי להתמקד בחצי הכוס המלאה. ויתרתי על האגו, ויתרתי על השליטה ועל ההתנגדות האוטומטית למצב שלא מצא חן בעיני, בלשון המעטה.
כיום, מפרספקטיבה של כמה שנים, אין לי ספק שנהגתי נכון. המלחמה לא שווה את הסבל והאבדן הכרוך בה.
השאלה הרלבנטית אז היתה – מה נכון עבורי בטווח הארוך: התנגדות ועשיית צדק, עם הסיכון שאולי הוא לא יעשה והסבל הרב בדרך, או ויתור, קבלה, זניחת העבר, התמקדות בהווה והליכה לקראת עתיד טוב שאני רוצה ליצור לעצמי. בחרתי בלהיות חכם, ולאו דווקא צודק. הסתפקתי בצדק הפנימי שלי, לפיו הייתי שלם עם כל מעשיי.

ועוד משהו שיניתי בעקבות המקרה:
הפסקתי לעבוד עם המט”י. הכתובת היתה על הקיר. זה היה הזמן לעשות קפיצת מדרגה בביטחון העצמי והמקצועי שלי. לבטוח בכוחי להצליח ולהתפרנס גם ללא המסגרת החמימה והנוחה של המט”י. והתוצאות לא איחרו לבוא: ההכנסות שלי לא רק שלא קטנו, אלא גדלו בצורה משמעותית. הרווחתי בחזרה את ה-4,000 ש”ח כפל כפליים.
כן, יצא מתוק מעז!

ומכאן אליך, ואל המסר העיקרי שלי בעקבות המקרה:
כבני אדם יש לנו התנגדות אוטומטית לכל מצב שאינו לרוחנו. עד כדי כך אוטומטית, שבניסוי פשוט של התנגדות עם לקוחותיי אני מוכיח ש-99% מהם לוקים בה. התנגדות זו מורידה אותנו מתחת לקו, מכניסה אותנו למצב תגובתי, ואז אנו פועלים ממניעים רגשיים ולא רציונליים. זה המקום שבדר”כ אנו מצטערים עליו, בדיעבד, כי התנגדות אוטומטית מוציאה מאיתנו רוע ושליליות חריגים בעוצמתם.

קרא גם על פרדוקס הקבלה בפוסט אחר בבלוג שלי.

והנה כאן בסרטון הקצר המחשה של ההתנגדות האוטומטית המובנית בכל אדם כפי שצולמה בהרצאה שלי (3:55 דק’):

 

הנה מה שאני מציע, במקום תגובה אוטומטית שלילית:

ראשית, היה מודע לנטייה האוטומטית להתנגד, לירידה מתחת לקו ולהשלכות השליליות שלה, התבונן בעצמך בזמן אמיתי כאשר ההתנגדות עולה, ובחר במה שטוב בשבילך בטווח הארוך.

שנית, קודם כל קבל את עובדות המקרה. אין זאת אומרת שעליך להשלים עם הדברים, אך קבלתם היא חיונית, כי: א) הם כבר קרו ולא תוכל לשנות עובדות שכבר קרו, ו- ב) רק ממקום של קבלה תוכל לחשוב בצורה רציונלית ולקבל את ההחלטה הטובה ביותר עבורך בטווח הארוך.

שלישית, ותר על האגו, ותר על הצורך בשליטה ועל הצורך לדעת את כל הפרטים. שחרר את ה-Attachment שלך מהנושא, כי כפי שאמר אקהרד טולה בספרו “ארץ חדשה”: “אי התנגדות, חוסר שיפוטיות, ואי היקשרות הם שלושת ההיבטים של חירות אמיתית…“.

 

בהקשר זה של היקשרות (או היאחזות) הינה עצה מעולה וחכמה:

רביעית ואחרונה, עדיף תמיד להתמקד בשיעור שכל קושי או אתגר באים ללמד אותנו ולא בקושי עצמו: ללמוד את השיעור ולהפיק לקחים ממקום נטול אגו. כי המטרה העיקרית שלנו היא להתפתח ולצמוח כבני אדם. וכן, לרוב גם אפשר להוציא מתוק מעז!

ולסיום, הנה אמרה נוספת בנושא, הפעם שלי:
מה שלא עובד בכוח ובמוח עובד בנוח. שחרר, תן לזה מנוח, והוא יגיע נינוח”  😉 ~חגי שלו.

פוסט זה הינו קטע מעובד לבלוג שלי מתוך פרק 13 (עמ’ 252) בספר שלי “להתרגל להצליח“.

לחץ כאן לרכישת הספר בהנחה מאתר זה

 

אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה לכל שאלה שיש לך.

“אינטליגנציה רגשית”:

הזמנים מאתגרים? העסק או הקריירה תקועים?

דווקא עכשיו, זה הזמן להתחיל לחשוב על שחרור התקיעות.

אני מזמין אותך לייעוץ טלפוני ראשוני בחינם

בתאום ישירות מול היומן שלי