בעולם ההתפתחות האישית מקובל לחשוב שגישה חיובית היא בסיס להצלחה בחיים. 
ואכן, אנשים אוהבים להיות בחברת אנשים חיוביים ולהתחבר אליהם. מכיוון שקשרים חברתיים מפותחים עוזרים להשיג תוצאות, הקשר בין גישה חיובית להצלחה ברור.
אך לעיתים אנו שומעים ביקורת מאנשים אחרים על פלוני שהוא טוב מדי.
האם יש דבר כזה להיות טוב מדי? האם בשלב מסוים יותר מדי גישה חיובית דווקא פוגעת בהצלחה?
לדעתי התשובה חיובית. קוראים לזה נאיביות, ואני מוצא שאצל רבים מלקוחותיי נאיביות פוגעת בהצלחתם.
מה זה נאיביות?
אבן שושן מגדיר נאיביות כ”תָּמִים, תָּם, שֶׁחֲסֵרָה לוֹ חָכְמַת הַחַיִּים, שֶׁאֵינוֹ פִּקֵּחַ וּמְמֻלָּח”.
נאיביות היא גישה פשוטה, לא מתוחכמת וישירה. לכאורה, אין בגישה כזו לעשות נזק. אך בעולם מורכב, מתוחכם, מלא אינטרסים ואנשים שלא בוחלים בשום אמצעי לנצל אחרים, נאיביות היא מקור לנפילות. כי אמונה עיוורת באחרים, גורמת לנאיבים לטעות בבחירות שלהם.
לעיתים נאיביות גם מובילה לחוסר טאקט, אמירה של דברים פוגעים ללא כוונה לפגוע, שמביכים ונוגעים בנקודות רגישות של אנשים אחרים; כמו להגיד “המלך עירום”. התנהלות כזאת כדאי לשקול, כי לעיתים היא מעוררת אנטגוניזם באחרים ו”מזמינה צרות”.
אנשים נאיביים לרוב אוהבים לדבר הרבה ואומרים דברים שעדיף שלא יאמרו. כך, הם גם מזמינים ביקורת של אחרים, וגם מכאן לא צומחת טובה…
סייג לחוכמה שתיקה
נאיביות אינה מעידה על אינטליגנציה נמוכה.
אני רואה אותה כהרגל ששורשיו חיוביים, וכמו כל הרגל, לשיטתי הוא ניתן לשינוי.
מה שנדרש הוא כוונון של הכוונה הטובה והגישה החיובית של הנאיבי כדי להיות יותר רגיש חברתית ולשקול את אשר יוצא מפיו, במקום הנטייה האוטומטית “להשפריץ” את טוב ליבו ללא מחשבה.
בהתאם, ההנחיה הראשונית שלי לנאיבי היא שקול מראש את אשר אתה רוצה להגיד; סוף מעשה במחשבה תחילה. עצור לפני שאתה מדבר, חשוב על מה שברצונך לומר ובדוק:
- האם מה שאני עומד לומר הוא במקום וחיוני?
- האם הוא מוסיף תועלת לנאמר ולדיון?
- האם דבריי עלולים לפגוע במישהו?
שנו רבותינו ש”גם אוויל מחריש – חכם ייחשב” וגם ש”מים שקטים חודרים עמוק”.
אכן, לא חייבים לדבר הרבה כדי לעשות ולהפיץ טוב. מרק טווין צוטט: “הייתי כותב מכתב קצר יותר, אך לא היה לי את הזמן לכך”. ללמדנו שדווקא לדבר קצר ולעניין זה אתגר למין האנושי.
הסרטון הבא על הדרך שבה סוקרטס סינן את אשר הוא בחר לשמוע, ממחיש זאת היטב:
לאנשים אחרים יש אינטרסים
הנאיבי נוטה לקבל כל דבר כאמת. לכן חשוב לשקול ולא לקבל כל דבר כמובן מאיליו, ולא להאמין בצורה עיוורת לכל מה שאנשים אומרים.
כדאי לשאול: מה האינטרסים של הצד השני? האם יש לו מניעים נסתרים? האם הוא החתול שתפקידו לשמור על השמנת?
וגם לשקול מראש: מה הוא רוצה? מה חשוב לו? מה הוא אוהב? איך אני יכול להיענות לו בדרך שלא תפגע בי?
ובמקביל: מה חשוב לי? על מה אני לא מוכן לוותר? איך אני משכנע אותו?
כך, נאיביות לעיתים מובילה לריצוי, גם זה מתוך כוונה טובה, שמובילה לוויתור על העצמי ולתעדף רצונות של אחרים על פני רצונותיי שלי. למשל, ניתן למצוא אנשים נאיביים שמקדישים את כל כולם לעבודה שאינם אוהבים, רק כדי לזכות בהכרה ובהוקרה, שלא תמיד מגיעות…
לצערי, יותר מדי מקומות עבודה מנצלים את העובדים הנאיביים והמרצים עד שלאחרונים נמאס מכך, ואז הם נפגעים ולעיתים גם נשברים…
אם כך, יציאה מהנאיביות כרוכה בהכרה שלאנשים אחרים מסביב יש מניעים מנוגדים לשלך, לרוב נסתרים. אני ממליץ לנאיבי לחפש את המניעים הללו ולהיות מודע אליהם, כמו גם לאפשרות שאחרים בסביבתם עלולים לנצל את הנאיביות שלך.
“אני לא מספיק טוב”
לפעמים מה שיושב עמוק במוח הלא-מודע של הנאיבי היא האמונה המגבילה השכיחה ש”אני לא מספיק טוב”.
בה בשעה שהנאיבי רוצה להצליח, האמונה המגבילה הזו מנהלת אותו ברקע וגורמת לו לתחושה שדווקא אינו מצליח מספיק, ולכן הוא מנסה לבלוט. כך הוא מדבר יותר (מדי), פחות שוקל את מילותיו ואומר דברים שעדיף שלא יאמרו. לעיתים זה דווקא פועל בדיוק ההפך, ומוביל להסתגרות ולביישנות.
כך או כך, לאמונה המגבילה “אני לא מספיק טוב” יש עוד השלכות רבות בשרשרת ההרגלים והרגשות שהיא מחוללת, כפי שהצגתי במודל שפיתחת “מלכוד המצוינות” (שאגב, הוא הספר הבא שאני כותב!).
הנחיות לנאיבי ליצירת שינוי בגישתו
הנה סיכום של הדרכים להתמודד עם הנאיביות ולהקטין את השפעתה והנזקים שהיא גורמת (שאת חלקם כבר הזכרתי לעיל):
- שקול מראש את אשר אתה רוצה להגיד. אל תרחיב ותאריך בדיבור. דבר פחות ולעניין. זה מזכיר לי ציטוט נוסף מפיו של מרק טווין: “עדיף לשמור על שתיקה ולהיראות אידיוט, מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח את זה” 😆
- זכור שלאחרים בסביבתך יש אינטרסים, לעיתים מנוגדים לשלך, ולכן אל תקבל כל מה שאתה שומע כמובן מאיליו ואל תאמין בצורה עיוורת לכל מה שנאמר לך.
- אל תרצה אחרים. כמו במטוס, שים קודם את מסיכת החמצן לעצמך לפני שאתה נותן אותה לאחרים.
- אם יש לך את האמונה המגבילה “אני לא מספיק טוב”, היה מודע אליה ונהל אותה. בהקשר זה אני ממליץ לקרוא וליישם את הספר “לרא/עות את הכבשים” מאת ידידתי הטובה רחי ורטהיימר. אני נעזר במתודולוגיה הנפלאה שלה המדגימה איך להשתחרר מאמונות מגבילות כמעט בכל תוכנית אימון שאני מנחה.
- אל תהסס לומר “שקרים לבנים” וזה כולל לעיתים גם לא לומר את כל האמת. היה ערמומי מהבחינה החיובית של המילה.
- את תחשוש לעיתים להיות קצת מניפולטיבי. אבן שושן מגדיר מניפולטיבי כך: נְקִיטַת תַּכְסִיס עָרְמָה אוֹ תַּחְבּוּלָה לְהַשָּׂגַת יִתְרוֹן כָּלְשֶׁהוּ. רק הישמר לא לפגוע באחרים.
- אל תהיה צנוע בצורה מוגזמת, כי אחרים בסביבתך ינצלו זאת. בשום פנים ואופן אל תקטין את עצמך. זכור שהסביבה תמיד תעשה לך דיסקאונט ולכן אפילו כדאי לך לעיתים להגזים קצת.
- העז, צא מאזור הנוחות, אל תחשוש ללכת למקומות שאינם מוכרים לך. החששות שתוקעים אותך הם לרוב אינם אמיתיים, אלא תוצאה של הנאיביות שלך. והדרך להעז יותר היא בצעדים קטנים, אך מתמידים ונחושים! זכור – אין הביישן למד!
והיישום? כמו כל דבר בשיטתי, היישום מבוסס על הנוסחה לשינוי שפיתחתי – “נוסחת מה בתוך” – שמוסברת כאן בפוסט, ביתר פירוט במדריך שהוצאתי, ובמלוא הפירוט בספר שכתבתי.
אסיים עם האמרה הבאה, שלא מצאתי למי היא מיוחסת: “שיפוט טוב רוכשים מניסיון. ניסיון רוכשים משיפוט גרוע”. אל תחשוש לנסות ולטעות, כי אם תלמד מטעויותיך, תצבור ניסיון, תוכל להשתפר, להתפתח ולשגשג!
אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה בתגובות לכל שאלה שיש לך.
