איך להתמודד עם נסיבות קשות שפוגעות בהצלחה שלנו

איך להשתחרר מהסבל ואיך להתמודד עם הנסיבות

כבני אדם, אנחנו מאד נסיבתייםאיך להשתחרר מהסבל ואיך להתמודד עם הנסיבות

בנסיבות אני מתכוון לכל אותם גורמים מסביבנו שמאד משפיעים עלינו, אך לנו אין השפעה ישירה ולרוב גם לא עקיפה עליהם.

לא אחת אנו שומעים סיפורים ותירוצים מאנשים מסביבנו, למה זה לא הזמן המתאים, למה הם מאד רוצים אבל יש משהו או מישהו שמעכב אותם, בצד הבטחות שיום אחד…

לצערי, “הבטחות” אלו לרוב אינן מתממשות, כי הבאג הוא בתפיסה שלנו של אותן כנסיבות מעכבות.

אנשים כאלו לרוב נשארים תקועים בעסק מדשדש או בעבודה לא מספקת, לעיתים כל החיים…

אם גם אתה כזה (לפעמים  😉 ), בוודאי תרצה לגלות איך לצאת מהתקיעות ה

להמשך קריאה

היעדר מחויבות – הגורם העיקר שתוקע את ההצלחה שלך

איך להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי. להתגבר על נסיבות כדי להצליח בעסק או בקריירה

כולם מכירים את הביטוי: “מילים בוראות מציאות“. הסרטון הקצרצר הבא (2:55 דק’) של רוזין רוזנבלום ממחיש זאת נהדר:

אם כך, כשאנו מדברים על המחויבות שלנו לדברים מסוימים, אנו יוצרים בכך את המציאות שלנו.

ואכן, במודל הממ”מ שפיתחתי המילים הן אחד משלושת גורמי המפתח שיוצרים את המציאות שלנו. איך להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי

לכן, מפליא לשמוע איך אנשים מתבטאים בהסתייגות ובזהירות יתר, אך בכל זאת מצפים שיקרו להם דברים טובים בחיים מבלי שיצטרכו להתחייב אליהם ולפעול כדי להשיגם.

דוגמאות שכיחות לך הן מילים כמו: אולי, אנסה, אשתדל, אבדוק, אראה, ייתכן, קשה, לא יכול, לא מאמין, בלתי אפשרי, ועוד ועוד…

המוקש העיקרי בדרך להצלחה בתוכניות האימון שלי הוא ללא ספק היעדר מחויבות מספקת של הלקוח, שבאה לידי ביטוי בעיקר במילים ובמחשבות שלו.

מחכים למשיח” שר שלום חנוך כבר לפני שנים. אבל “משיח לא בא, משיח אפילו לא מטלפן…” הוא מוסיף כל כך בצדק. “כי משיח נמצא כבר בתוכך, אך הוא ישן” אני מוסיף.
כן, יש לנו את התקווה הכמוסה הזו שמשיח יבוא, אך היא סוס טרויאני בתוכינו שמטרפד את היכולת שלנו להשיג תוצאות בכל תחומי החיים.

בפוסט זה אגדיר את הרמות השונות של המחויבות שאנשים מבטאים במילים שלהם ואמחיש מה רמת המחויבות הנדרשת כדי להגיע ליעדים שלנו, להתרגל להצליח וגם להרוויח.

 

ועוד לפני הפוסט, למי שמעדיף וידאו על מלל, הנה סרטון בנושא מתוך הקורס הדיגיטלי המשולב באימון אישי שלי:

 

רצון

רצון הוא הרמה הכי נמוכה של מחויבות. אמירה שגורה בפינו היא: “אני רוצה אבל זה לא יוצא”.

כי כולם רוצים: להצליח, להרוויח, להיות מקובלים, לזכות בהערכה, לשגשג בכל תחומי החיים, ועוד.

השאלה היא מה אנו מוכנים לעשות כדי להשיג את מה שאנו רוצים. וכאן אנו מעלים שלל נסיבות ותירוצים מדוע אני רוצה אבל זה לא יוצא: זה בגלל שאני צעיר מדי, מבוגר מדי, זה לא הזמן המתאים, בכלל אין לי מספיק זמן עכשיו, וגם אין לי מספיק כסף, זה בגלל אשתי, הבוס, המדינה, יוקר המחיה, ההורים שלי, וכך הלאה…

“מחרכך” אנו אומרים. באנגלית זה נשמע “יותר טוב”:
some time, some where, some body, some what, some how…

גישה זו נטולה מיקוד שליטה פנימי שהוא אחד המאפיינים הבולטים של אנשים מצליחים.

הנרי פורד אמר: “אם אתה מאמין שאתה יכול או אתה מאמין שאינך יכול, בשני המקרים אתה צודק!“.
אכן, זה הכל עניין של הפרדיגמה שלנו שיושבת בבסיס תפיסת המציאות שלנו.

 

 

כוונה

אכן, רצון בלבד אינו מהווה רמה מספקת של מחויבות כדי להשיג תוצאות.

הרמה הבאה היא כוונה. אם אני אומר לך: “אני רוצה לבוא אליך מתישהו”, ברור לשנינו שהסיכוי שזה יקרה הוא קלוש. אך אם אני אומר לך: “אני מתכוון לבוא אליך בשבוע הבא”, פה כבר רמת המחויבות שלי גבוהה יותר ויש סיכוי טוב יותר שאכן אעמוד בכוונתי.

אך עדיין, זה די שברירי ושלל נסיבות החיים עלולות לשבש את כוונתי, ותמיד יש נסיבות כאלו…
האמריקאים מגדירים זאת נפלא: Shit happens!

המאמן הראשון שלי, טל רונן, אמר שבמציאות שלנו מרבית האנשים פועלים לפי הנוסחה השגויה הבאה:
אין תוצאות + סיפור טוב = יש תוצאות

למשל: “איחרתי כי היה פקק תנועה”. נשמע טוב, אהה? אך מה האמת? שכל בוקר יש את אותו פקק והבוקר פשוט יצאתי 5 דקות מאוחר יותר וזה עשה את ההבדל? או שלא בדקתי בוויז קודם את זמן ההגעה המשוער? כמובן, תמיד יכולות להיות נסיבות בלתי צפויות, אך לרוב אפשר להיערך אליהן מראש, כמו לתכנן להגיע 15 דקות לפני המועד. נכון, זה מצריך מחויבות הרבה מעבר לכוונה.

ועדיין, הביטוי: “הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות” מעיד על הפער בין כוונה ליכולת הביצוע שלה.

 

מחויבות

כהמשך לדוגמה “אני רוצה לבוא אליך”, אם אני אומר: “אני מתחייב להגיע אליך מחר” זה כבר נשמע הרבה יותר רציני מאשר סתם מתכוון. אנשים לא אוהבים להתחייב ואם הם בכל זאת מתחייבים זה מעיד על גמירות דעת והחלטה ברורה.

יחד עם זאת שלל נסיבות החיים עלולות לטרפד גם את המחויבות שלנו. כמה פעמים התחייבנו ולא עמדנו במחויבות שלנו? אולי המחויבות הבולטת ביותר היא תחת החופה: “אעבוד ואכבד ואזון ואפרנס ואכלכל ואלביש…”. האמנם אנו עומדים במחויבות זו? שיעורי הגירושין ההולכים וגדלים הם עדות חיה שלא כל כך…

 

רמת המחויבות הגבוהה ביותר שיש

אכן, גם מחויבות אינה מהווה רמה מספקת כדי לסייע לנו לעמוד במילתנו.

אם כך, מהי רמת המחויבות הגבוהה יותר, שאם נבטא אותה במילים היא גם תגדיל את יכולתנו להשיגה?

הבטחה!

למילים “אני מבטיח” יש כוח רב הרבה מעבר למחויבות.

הנה הגדרה מצוינת של מחויבות העל הזו מפיו של אברהם לינקולן:

מחויבות היא מה שהופך הבטחה למציאות. אלה המילים שמדברות בהעזה את כוונותיך והפעולות שמדברות בקול רם יותר מן המילים. זה ליצור את הזמן כשאין זמן. מחויבות היא החומר ממנו עשוי האופי, העוצמה לשנות את פני הדברים. זה הניצחון היומי של אינטגריטי על הסקפטיות“.

כשאני אומר: “אני מבטיח לבוא אליך מחר” אני מביע במילים שלי את המחויבות המקסימלית האפשרית. זה כמו “אני נשבע”. זו לקיחת אחריות מלאה גם לממש את הבטחתי.

וזה הקשר בין אחריות למחויבות על: כשרמת האחריות שלי גבוהה, במיקוד שליטה פנימי מלא, אני גם יכול להבטיח ולעמוד במילתי.

הציטוט הבא של דיפאק צ’ופרה הנו אקורד סיום נהדר לפוסט זה:

אחריות משמעותה לא להאשים אף אחד או שום דבר במצבכם, כולל לא את עצמכם, בכך שקיבלתם את הנסיבות הללו, האירוע הזה, הבעיה הזו. משמעות האחריות הינה היכולת להגיב באופן יצירתי על המצב כמות שהוא עכשיו“.

בשפה שלי אני קורה לזה להיות אַל-עַל נסיבתי.
וזהו אחד ההבדלים המשמעותיים בין אנשים שמתקדמים בחיים ורק רוצים להצליח, לבין אנשים מחוייבים ואחראים שגם מממשים את רצונותיהם ומצליחים!

הסרטון הבא ממחיש זאת מצוין:

 

וגם הפוסט הבא של קווין טרודו מאיר עיניים, מדגים מה זה להיות במיקוד שליטה פנימי מלא ובעיקר עד כמה זה יכול לסייע לך להשיג את מטרותיך:

לכן, אם ברצונך לשגשג ולהצליח, הבא את רמת המחויבות שלך לרמה של הבטחה, בכוח עילוי שהוא גבוה מכוח היירוט של הנסיבות שלך. ואם זה נראה לך קשה מידי, חשוב מה כהורה אתה מוכן לעשות למען הילדים שלך וכייל את ההבטחה שלך לעצמך, לעסק שלך או לקריירה שלך, לאותה רמה של מחויבות. כי כמו במטוס: כדי להיות מסוגל לתת את המקסימום למשפחה שלך, עליך לשים את “מסיכת החמצן” קודם כל לעצמך.

ורק זו דרגת ההבטחה המתאימה שתמריא אותך ליעדים שברצונך להשיג!

אם ברצונך ליישם את הכל ברמה הפרקטית, אני מזמין אותך לבדוק את הקורס הדיגיטלי שלי, המשולב בליווי אישי, כאן בקליק על הלינק.

*חלק מהתכנים בפוסט זה הם באדיבות טל רונן.

 

אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה בתגובות לכל שאלה שיש לך.

איך לבנות, להעלות, לפתח או לשפר את הביטחון העצמי

איך לפתח ביטחון עצמי

כולם יודעים שלפתח ביטחון העצמי זה מאד חשוב. איך לפתח ביטחון עצמי

יחד עם זאת, רוב בני האדם לא מבינים עד כמה חשוב לבנות ביטחון עצמי ואיך לשפר ביטחון עצמי.

רוב בני האדם לא מבינים שאם בונים ביטחון עצמי גבוה זה יכול להאפיל על היעדר כישרונות ויכולת, לפעמים באופן קיצוני.

 

הנה דוגמאות מאלפות לחשיבות של ביטחון עצמי גבוה, אותנטיות לגמרי, הישר מאימא טבע:

מה, זה אמיתי???

מדוע גורי האריה נסוגים מפני הכלבלב הקטן, בשעה שהם יכולים בקלות להכניע אותו?

ההבדל הוא בביטחון העצמי הגבוה של הכלבלב!

הכלל הפשוט בטבע אומר:

זה לא חשוב מי אתה, מה הגובה שלך ומה עשית, מה שחשוב הוא עד כמה אתה בטוח בעצמך!

טוב, אולי הגזמתי קצת, אבל עדיין, פיתוח הביטחון העצמי הוא אחד הפרמטרים, אם לא הפרמטר, הכי קובע ביכולת שלנו לשגשג ולהצליח.

העולם מלא באנשים בינוניים אשר בנו ביטחון עצמי בשמיים, שמצליחים יותר מאנשים מוכשרים עם ביטחון עצמי נמוך.

מדוע? בגלל הדרך בה עובדת מערכת ההפעלה שלנו. בגלל שכל מה שאנו רואים בחוץ הוא השתקפות של הפנים. הסברתי זאת במודל פירמידת ההגשמה שפיתחתי.

 

איך מפתחים או משפרים ביטחון עצמי גבוה?

הנה המרשם המקוצר:

  • מבינים שכבני אדם יש לנו גם אני גבוה, נצחי, כל יכול ועוצמתי, ולומדים להתחבר אליו. זה החלק שתמיד יש לו ביטחון עצמי גבוה. זה המקום המפותח והמסוגל שלנו, שמעז, מתמודד, סומך על עצמו, חיובי, אופטימי, אחראי, יוזם, ועוד הרבה תכונות חיוביות אחרות. בכל פעם שאנשים רגילים עושים דברים בלתי רגילים זה כי הם התחברו לחלק הזה וכך אוטומטית העלו את הביטחון העצמי שלהם.
  • לומדים להתמודד עם שריטות קדומות ואמונות מגבילות כגון “אני לא מספיק טוב”. מניסיוני, כ- 40% מהאנשים חיים עם האמונה המגבילה (השגויה) שהם לא מספיק טובים. לאמונה בכלל ולאמונה מגבילה בפרט יש את הנטייה להגשים את עצמה. זהו אפקט הפלסבו הידוע ברפואה והעיקרון המטפיזי ש”מחשבה יוצרת מציאות“. זה לא רק עניין רוחני, אלא הוא מבוסס על מחקרים, כפי שמפרסם ד”ר דויד המילטון כאן בפוסט.
  • האמונה הזו, שיושבת בבסיס מלכוד המצוינות שפיתחתי, משבשת את היכולת לפתח, לבנות או לשפר ביטחון עצמי. גם שאר חלקי המלכוד, שפועל כמעגל שוטה מתגבר, פוגעים ביכולת לפתח ביטחון עצמי גבוה. כך שמודעות למלכוד וסילוקו, בונים ביטחון עצמי גבוה.
  • לומדים להתמודד עם מחשבות שליליות שלא מאפשרות לשמר או לשפר ביטחון העצמי.
  • לומדים לקבל את הנסיבות שאיננו יכולים לשלוט בהן. הנסיבות  ששולטות בחיי מרבית האנשים, מהוות תמיד תירוץ מדוע “אי אפשר” או “אני לא יכול”, מטרפדות כל יוזמה, חונקות את ההתפתחות, כולאות באזור הנוחות, וכך גם פוגעות ביכולת לפתח ביטחון עצמי. כי אם אין התמודדות, שריר המסוגלות אינו מתחזק, אין לאדם הוכחות לגבי יכולתו, ומשם קל לשקוע לאין אונים, מיקוד שליטה חיצוני וקורבנות. כל אלו תוקעים את שיפור הביטחון העצמי.
  • מפסיקים לדאוג. דאגה מפקסת אותנו על האפשרות השלילית, זורעת פחד וחוסר וודאות, משתקת יוזמה ופעולה וכך גם פוגעת ביכולת לפתח או לשפר את הביטחון העצמי.
  • מעזים יותר והופכים את הפחד כדחף להצלחה. תעוזה היא כמו שריר שמפתח את המסוגלות. וכשמנסים, מצליחים (או לא מצליחים אבל לומדים מהטעות משפרים ומתקדמים). וכך בונים ומעלים את הביטחון העצמי לרמה גבוהה.
  • מתכננים. כשלא מתכננים, יש ספק וחוסר וודאות. כשכן מתכננים, מקטינים אותם, זה מניע לפעולה, מתמודדים, מתקדמים וכך גם בונים ביטחון עצמי גבוה.
  • מתקדמים בצעדים קטנים אך מתמידים לעבר המטרה. עוד דרך מעולה להקטין חוסר שליטה והיעדר וודאות מספקת וכך לפתח ביטחון עצמי.
  • מכירים את נוסחת ההוויה ואת פירמידת ההגשמה ופועלים לפיהן. מודלים אלו מדגימים שההוויה שלנו, קרי: האמונות, המחשבות, ההרגלים והרגשות, יותר מהפעולות, הן אלו שיושבים בבסיס מערכת ההפעלה האנושית. וכשמפתחים את אלו, גם מפתחים ביטחון עצמי גבוה.
  • מודעים לכך שפרפקציוניזם הוא מכשול ומוותרים עליו. כי הפרפקציוניסט מקדיש הרבה יותר מידי זמן לכל דבר, ובעולם עם משאבי זמן מוגבלים, הוא מספיק פחות, לא עומד בציפיותיו ובטחונו העצמי נפגע. מצד שני, אם מוותרים על הפרפקציוניזם, הביצועים משתפרים, התוצאות טובות יותר, המסוגלות עולה וכך גם בונים ביטחון עצמי גבוה.
  • מתחברים לחזון ולייעוד שלנו ופועלים לפיהם. אלו יושבים בבסיס ההוויה האנושית, וכשיש תשוקה והתלהבות בעשייה, התוצאות טובות יותר וכך גם משפרים את הביטחון העצמי.
  • מפתחים מיקוד שליטה פנימי. זה המקום בו אנו רואים את עצמנו כמקור לכל מה שאנו יוצרים או לא יוצרים בחיים. במצב כזה, אנו יוזמים, אחראים למעשינו, פועלים ביותר אפקטיביות ולכן גם משיגים יותר. וזו דרך מצוינת לשפר את הביטחון העצמי כי התוצאות שלנו הם עדות פיזית ליכולתנו הטובה.
  • מתגברים על הדחיינות הטבעית ומתחילים להתקדם בצעדים קטנים לעבר המטרות שלנו. כל התקדמות, ולו גם איטית וקטנה, משפרת את הביטחון העצמי.
  • פשוט מתחילים! כי אם אנו לא קופאים על השמרים, יש תנועה וגם תוצאות ואז קל לנו יותר לבטוח בעצמנו. אלו הוכחות שאנו מסוגלים!
  • מפנימים שהכל אפשרי. יותר מידי כלאו אותנו באיסורים ומגבלות שפיתחו חוסר אמונה ביכולת. תעוזה יוצרת תוצאות שתורמות לבניית ביטחון עצמי גבוה.
  • מתחייבים לעצמכם, מוותרים על ריצוי הסביבה ומפתחים אהבה עצמית. כשאנו לא דואגים לאינטרסים שלנו (בדרך שמתחשבת בסביבה, בשום פנים ואופן לא בדרך נרקיסיסטית!), אנו מתרוקנים מיכולת ולא מקדמים מספיק את מה שבאמת חשוב לנו בחיים. מצד שני כשאנו כן מפתחים ומגשימים את החלומות שלנו, התוצאות שאנו חווים משפרות ומעלות את הביטחון העצמי.
  • שפת הגוף משפיעה על הביטחון העצמי. אנו מכירים בעיקר את ההקשר ההפוך, אך ד”ר דויד המילטון מאיר שגם שפת גוף חיובית משפיעה על הביטחון העצמי וההערכה העצמית. הנה הפוסט שלו עם דוגמאות כאן בקליק על הלינק. בעיקר, הוא אומר שתרגול חוזר ונשנה של תנוחות גוף פתוחות, חיוביות, זקופות ומביעות עוצמה, משפר לאורך זמן את הביטחון העצמי ואת ההערכה העצמית. זאת, בדיוק כמו כל הרגל שאנו רוכשים, הגוף שלנו מתרגל להיות בתנוחות אלו באופן קבוע.

 

ומילה אחרונה על בניית ביטחון עצמי גבוה לפני סיום:

מניסיוני בעבודה עם יותר מ-1,000 איש, ביטחון עצמי נמוך הוא בעיקר התוצאה של הקטנה עצמית שיטתית מצד הסביבה שלנו בצעירותינו, ושל עצמנו בבגרותנו (ואז גם הסביבה ממשיכה בשלה). אפשר לכנות זאת גם שנמוך.

מלמדים אותנו להיות “צנועים”, לכבד את היכולות של אחרים בצורה מוגזמת, לא לקחת סיכונים, ושאם אנו טועים הסביבה שופטת אותנו, אז עדיף בכלל לא לנסות.

זו כמובן טעות חינוכית ממדרגה ראשונה. ואשאיר למילותיה של מריאן וויליאמסון מספרה “בחזרה לאהבה” להדהד באוזניכם בהקשר זה, כי אי אפשר להגיד את זה יותר טוב ממנה (הציטוט מיוחס גם לנלסון מנדלה, בנאום ההכתרה שלו לנשיאות דרום אפריקה, אך לא רבים יודעים שהוא ציטט מספרה של מריאן וויליאמסון).

ציטוט זה מסביר יותר מהכל איך לפתח ביטחון עצמי גבוה:

“הפחד העמוק ביותר שלנו אינו מפני חוסר היכולת. הפחד העמוק ביותר שלנו הוא הידיעה שעוצמתנו אינה ניתנת למדידה. האור, ולא הצד האפל שבנו, הוא שמעורר בנו חרדות. כל אחד מאיתנו שואל את עצמו: מי אני שאוכל להרשות לעצמי להיות מבריק, מקסים, מוכשר ומאושר? למעשה, מי אתה שתרשה לעצמך לא להיות כזה? אנחנו ילדים של אלוהים. כשאנחנו בוחרים לשחק את המשחק בקטן אנחנו לא משרתים את העולם. אין שום דבר נאור או מואר בצמצום האישיות שלנו רק כדי שאחרים ירגישו בנוח בחברתנו. נולדנו כדי לממש את הקסם האלוהי הגלום בנו. כל אחד מאיתנו נושא את הקסם הזה בתוכו. כאשר אנו מרשים לאור הפנימי שלנו לזרוח, באופן בלתי מודע, אנחנו מאפשרים לאחרים לעשות אותו הדבר. כאשר אנחנו משתחררים מהפחדים שלנו, הנוכחות שלנו משחררת אחרים…”

והנה סרטון קצר שממחיש זאת הכי טוב שיש:

 

המרשם הארוך לפיתוח ביטחון עצמי גבוה הוא כמובן מורכב יותר אבל בהחלט אפשרי!
רוצה את הסיוע שלי כדי לפתח את הביטחון העצמי שלך?
צור קשר וקבע פגישת היכרות אישית איתי
או קרא את הספר שלי “להתרגל להצליח”

 

אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה בתגובות לכל שאלה שיש לך.

לקבל או לשנות?

איך אוכל לסייע לך לקדם את העסק שלך?

שאלה חשובה שנשאלתי: איך להתמודד עם שינויים בהצלחה?

איך מוצאים את האיזון העדין שבין להרפות/לשחרר/לקבל/ לסמוך ו..להיות…, לבין להשתנות כמאמץ מודע (במחשבות, במעשים וכיוצ״ב)?

 

עוד לפני התשובה חשוב להבין את ההתנגדות האוטומטית המובנית ברוב בני האדם. הנה כאן המחשה של התנגדות זו בסרטון הקצר (3:55 דק’):

 

 

 

ותשובתי:

זו שאלת מיליון הדולר!
אני רואה את זה כתהליך בן 2 או 3 שלבים:

 

אינך יכול לשנות שום דבר עד שאתה מוכן לקבל את הכל

 

קודם כל היה מוכן לקבל את הכל קבלה מוחלטת. לקבל את כל המציאות שאתה חווה, לשחרר את הצורך לדעת את כל הפרטים ואת הצורך בשליטה ובוודאות, להרפות מהאחיזה בנסיבות, ולסמוך על עצמך ועל היקום;
להחליט שהכל בסדר בדיוק כמו שהוא עכשיו.
גם אם הנסיבות קשות, הן כבר התרחשו ואי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור.
לכן, מה שנשאר זה לקבל אותן, קשות ולא נוחות ככל שהן.
משהו בסגנון איוב, אם אתם זוכרים את הסיפור.
נכון, ממש קשה לכל בן אנוש, אבל בהחלט אפשרי!

 

לקבל את הנסיבות זה לא אומר שצריך להשלים איתן

לאחר הקבלה המוחלטת, יש שחרור מהסבל, כי הכל בסדר ואין התנגדות לכלום.
בשפה שלי נשארים “מעל הקו“.

ממצב כזה, מתחברים לחזון וליעדים, עם תשוקה ורגשות חיוביים ובוחרים בשינוי.
לא “צריכים” או “מוכרחים” להשתנות, כי זה עם אנרגיות שליליות, מתחת לקו, ומגיע מחוסר קבלה.
אלא רוצים להשתנות וזה נעשה עם אנרגיות חיוביות ולכן גם מקדם למטרות.

ממצב זה של מעל הקו מתחילים לפעול כדי לשנות את הנסיבות, עד כמה שאפשר.
מניסיוני, תמיד אפשר להשפיע על הנסיבות ולשנות אותן, גם אם זה לוקח זמן.
כאן, חשוב לפעול בהתמדה, בנחישות ובצעדים קטנים, וכמובן להיות סבלניים;
אני קורא לזה לפעול באופ”ק חיובי: באפקטיביות, בפרודוקטיביות ובקונסטרוקטיביות.

קרא גם על פרדוקס הקבלה בבלוג שלי ועוד פוסט חשוב על קבלה למתקדמים – מה זה לשחרר?

 

הנה הרצאה מטד הממחישה את הקשר שבין קבלה והמצב הרגשי שלנו:

המרשם המלא לשילוב בין עשייה להוויה:

לכל תהליך של השגת יעדים יש 3 שלבים:

  • לרצות ולעשות כל מה שאנו יכולים כדי לבצע. חשוב כאן לפעול על בסיס החזון, בהתלהבות וברגשות חיוביים.
  • לאחר שעשינו כמיטב יכולתנו, הרצון עלול להפוך לצורך: אנו “צריכים” שהדבר יקרה. אנו לא מקבלים את המציאות והנסיבות שלא תמיד לטובתנו, ומתנגדים להם. אז הרגשות החיוביים הופכים לשליליים: תסכול, אכזבה, לחץ, חששות וכד’. או אז זה הזמן לשחרר את הצורך בשליטה ואת ההתנגדות, ולקבל את המציאות כפי שהיא, גם אם לא הצלחנו להשיג את מה שאנו רוצים ואנו לא מצליחים לשנות את המציאות.
  • אחרי השחרור/קבלה אפשר לחזור “לרצות” ולפעול להשגת המטרה. אבל, לשים לב לרגש ואם אנחנו חוזרים לרגש שלילי (מתחת לקו) שוב כדאי לקבל ולשחרר את הצורך בוודאות/בשליטה/לדעת את כל הפרטים.

ואז התוצאות הטובות תגענה!

 

וטיפ לסיום: לעולם, אבל לעולם, אל תפעלו כשאתם מתחת לקו. זה לא יביא לכם תועלת ורק ירחיק אתכם מיעדכם.

ואם אתה רוצה לקבל את ההסבר המלא לפתרון הדילמה וללמוד איך לעשות את זה, אני ממליץ לך לקרוא את הספר שלי “להתרגל להצליח“. כל הידע שלי והשיטה שפיתחתי לבצע שינויים, מוגשת לך עכשיו בצורה מובנית, שיטתית, מעשית ויישומית בספר שכתבתי “להתרגל להצליח” במחיר שווה ואפשרי לכל כיס.
לחץ כאן כדי לקבל את כל הפרטים.

כדי לקבל את הליווי שלי בביצוע הדברים הלכה למעשה, שווה לבדוק את תוכנית האימון העסקי שלי כאן בלינק מעבר לקליק

 

אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה לכל שאלה שיש לך.

איך לפעול בעוצמה ולהגדיל את מיצוי הפוטנציאל שלנו? | מדוע קיטורים ותלונות פוגעים ביכולת שלנו להצליח

אם יש דבר אחד שכולנו חוטאים בו זה קיטורים ותלונות. לכאורה, דבר לגיטימי שמקובל במקומותינו כמעט תחת כל עץ רענן: בעבודה, בזוגיות, בשיחות סלון, בתקשורת ועוד…

קיטורים ותלונות פוגעים בתוצאות

 אבל, קיטורים ותלונות הם סוס טרויאני שמקטין את כוחנו. הפיתרון הוא הרבה יותר פשוט ממה שאתם חושבים…”אפשר ליטול מאיתנו את הכל כמעט – את בריאותנו, את רכושנו, את כבודנו, את חירותנו, וגם את היקר לנו; חוץ מדבר אחד והוא החופש להחליט איך להגיב למצבי החיים שלנו. אנו אדונים לגורלנו ולא קורבנותיו.” (פרופ’ ויקטור פרנקל ביום הולדתו ה- 84)איך זה מתקשר לענייננו? בואו נראה…לאחרונה קראתי פוסט מדהים של Darel A. Rutherford*, שאחריו אני עוקב כבר כמה שנים ולומד ממנו המון*. הפוסט נוגע בדיוק בסוגיה שמעסיקה אותי בשבועות האחרונים ורלבנטית לכל אדם באשר הוא אדם. אני עובד באימון עסקי עם שני מנהלים מאד מוכשרים שלא מצליחים למצות את הפוטנציאל האישי שלהם. אחד מהם חווה תקלות חוזרות ונשנות והשני לא מצליח לרתום את הצוות שלו והוא רחוק מלהשיג את מטרותיו.

לאחר כמה חודשי עבודה בשיטה שלי באימון עסקי הופתעתי לגלות שלא הרבה זז. מכיוון ששני המנהלים פתוחים ומחויבים לתהליך, זה נראה לי מוזר וחריג. בדר”כ, כשהלקוחות שלי באימון עסקי פתוחים ומחויבים, אני אפילו לא צריך להיות במיטבי – התוצאות באות…
מכיוון שלכל תוצאה יש סיבה, שברתי את הראש מה המקור של התקיעות שלהם.

 

זה לא אני זה…

פרדוקס אחד בלט לאורך כל הדרך: המנהל של אחד המנהלים חזר וטען באוזני שהכפיף שלו אינו לוקח מספיק אחריות על הנושאים שבטיפולו. מנגד, המנהל הלקוח שלי נראה כלפי חוץ כשיא לקיחת האחריות: הוא תמיד מדבר על משימות בגוף ראשון (ולא מתוך יוהרה), הוא יוזם, לוקח על עצמו המון, מעורב בכל עניין שבו עוסקים הכפיפים שלו ויש לו מוטיבציה בולטת בעוצמתה. אז מה בעצם רוצה המנהל שלו ועל איזה התנערות מאחריות הוא מדבר!!??

בפגישה האחרונה עם המנהל של המנהל חקרתי אותו לעומק על תופעת אי לקיחת האחריות של הכפיף שלו. הסתבר, שתסמיניה הם בעיקר בהתבטאויות המנהל: קיטורים, תלונות ולפעמים גם האשמות קלות.
זה הפיל לי את האסימון. פתאום הבנתי עד כמה טריקי האגו שלנו יכול להיות, ממש כמו סוס טרויאני. כי בכל פעם שאנו מקטרים, מתלוננים ובוודאי מאשימים, אנו מסירים מאיתנו קורטוב מהאחריות שלנו. זאת מכיוון שאם משה אשם שהייתה טעות במספרים, ויעקוב מעכב אותי בביצוע המשימה, אז חלק מהתוצאות שלי אינן תלויות בי! ואם אני תלוי באחרים, אז כל עוד הם לא ישתנו ויספקו את הסחורה, גם אני לא אוכל להשיג את התוצאות שאני רוצה!

זה הזכיר לי את הפינה הידועה “סערה בכוס תה” מ”זהו זה” בשנות ה-90. מראים שם איך במשרד ממשלתי כלשהו מפנים הפקידים את הלקוחות זה לזה בתואנות שונות בעוד הם אינם עושים דבר מלבד לשתות תה: “זה פופטיץ” הם אומרים ומתנערים מאחריות.

 

הצלחה באחריות

בואו נסתכל רגע על חיינו, אבל ממש נביט “בעיניים” ועם יד על הלב: כמה פעמים אנו מקטרים ומתלוננים? ככה, “בקטנה”, על בני הזוג שלנו, על הבוס, על השותף, על המדינה, על הכלכלה, על מה שלא עובד בעולם… כנראה שאין אחד שלא חוטא בכך מפעם לפעם!

ובכן רבותי, בכל פעם שאנו עושים זאת אנו גורעים מכוחנו ומעוצמתנו כבני אדם. אנו יכולים להיות שיא הפרואקטיביות והיוזמה, ממש סכר איתן בפני אתגרי העולם, אך כל קיטור קטן יוצר בו סדק. ואז הסכר מתמוטט… הכל בגלל מסמר קטן, ואנחנו אפילו לא מודעים שהסכר אינו קיים יותר.

במילים אחרות, הקיטורים והתלונות פועלים מתחת לפני השטח, במישור הלא-מודע, כמו גיס חמישי, סוס טרויאני, ומחלישים אותנו. כלפי חוץ אנו בעלי תושייה, כושר ביצוע ולוקחים דברים לידיים, אבל בפנים, עמוק בפנים, יש נגע שאוכל כל חלקה טובה ומונע מאיתנו לפעול בעוצמה.

כי כל עוד בלא-מודע שלי “זה לא אני, זה פופטיץ”, אני לא לוקח 100% אחריות על החיים שלי ולא עושה את כל שביכולתי להתמודד עם אתגרי החיים. והחיים הם כמו מים, כל הזמן בזרימה, וכאשר יש סדק קטנטן בסכר האחריות, המים דולפים ממנו ובכוחם הכביר ממוטטים את כל הסכר…
ושוב להדגיש: הסימן היחידי לבקע כלפי חוץ הוא הקיטורים והתלונות, והם כל כך מקובלים במקומותינו שקשה לחשוב שמשהו כאן לא בסדר…

הפתרון פשוט: להפסיק לקטר ולהתלונן; להפסיק לחצוב בסכר; להפסיק לחתור תחת האחריות והפרואקטיביות שלנו. להיות מודעים לכך שקיטורים מפקסים אותנו על מה שלא עובד בחיינו, שלמילים שלנו יש עוצמה והן מחוללות, ופשוט להתחיל לקחת 100% אחריות, קודם כל על מה שיוצא מפינו.

אני מבקש לסיים במילותיו של ג’ורג’ ברנרד שואו:
“אנשים תמיד מאשימים את נסיבות חייהם, שגרמו להם להיות מי שהם. אני לא מאמין בנסיבות, האנשים שמתקדמים בעולם הם האנשים שקמים ומחפשים את הנסיבות שהם רוצים ואם אינם מוצאים אותן – הם יוצרים אותן”.

 

אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה לכל שאלה שיש לך.

*מומלץ מאד להירשם לניוזלטר שלו, שממנו למדתי המון וכל פוסט שלו הוא מצוין. ההרשמה היא בצד שמאל למעלה בדף.

ואם ברצונך לפעול יותר בעוצמה, או לסייע לעובדים שלך לפעול יותר בעוצמה, לחץ כאן ובדוק איך מתבצע תהליך אימון עסקי

הזמנים מאתגרים? העסק או הקריירה תקועים?

דווקא עכשיו, זה הזמן להתחיל לחשוב על שחרור התקיעות.

אני מזמין אותך לייעוץ טלפוני ראשוני בחינם

בתאום ישירות מול היומן שלי