עומס או לחץ/סטרס? מה ההבדל ואיך לנהל?

משבר בעסק ומשבר בקריירה

הרבה אנשים אומרים: “אני בלחץ, בסטרס, אני לחוץ, מלחיצים אותי, או איזה לחץ!”.איך להסיר דאגה?

זה מאפיין במיוחד מצבים משבריים אישיים או גלובליים, כמו משבר וירוס הקורונה ב-2020.

אז קודם כל חשוב להבין שכל התבטאות במילים מחוללת את מה שאומרים ויוצרת את התחושות שאנו מבטאים, לטוב או לרע. ראה למשל את השימוש השגוי במילה “אבל” שכתבתי עליו בפוסט נפרד.

הסיבה פשוטה: המוח הלא-מודע שלנו, מחשב העל שקובע 95% מהתוצאות שלנו, שומע זאת שוב ושוב וכמו הקלטה על טייפ, הוא קולט את המצבים שאנו מבטאים ואח”כ “מנגן”/יוצר אותם בפועל בחיים שלנו. כתבתי על זה בהרחבה בפרק 6 בספר שלי “להתרגל להצליח”.

כלומר, מספיק לומר (או לחשוב) את המילה “לחץ” כדי לחולל עוד לחץ!
וכפי שנראה מיד, יש לכך השלכות הרסניות על יכולת ההגשמה שלנו.

השימוש השגוי במילה לחץ

הרבה פעמים אנו משתמשים במילה “לחץ” אבל בכלל לא מתכוונים ללחץ במשמעות האמיתית של המילה.
אבן שושן מגדיר לחץ (הגדרה מס’ 5) כ”[בלשון הדיבור] מַצָּב שֶׁל מֶתַח וּמְצוּקָה נַפְשִׁיִּים: הוּא מְחַכֶּה לְתוֹצְאוֹת הַבְּחִינָה, לָכֵן הוּא בְּלַחַץ”. אנו מכירים את המילה המקבילה באנגלית – Stress – והרבה פעמים גם משתמשים בה – “אני בסטרס”.

המילה שלרוב מתאימה יותר כדי לתאר מצבי “לחץ” היא “עומס“. אבן שושן מגדיר עומס (הגדרה מס’ 2) כ”נֵטֶל, מַעֲמָסָה: הָיִיתִי זָקוּק לִמְנוּחָה מֵעֹמֶס הָעֲבוֹדָה שֶׁהוּטְלָה עָלַי.”

 

ההבדל בין משמעות שתי המילים בולט:

עומס” הוא אובייקטיבי. משמעותו היא לא בהכרח שלילית. עומס בהחלט יכול להיות גם חיובי. פגשתי בחיי לא מעט אנשים שאוהבים עומס: להיות עסוקים, להיות בתנועה, בעשייה, בתקשורת אינטנסיבית עם הסביבה ובהגשמה, או אפילו עומס מחשבתי ולאו דווקא פיזי. אנו גם אומרים: “אנשים מצליחים הם אנשים עמוסים או עסוקים”. אנשים כאלו אוהבים לעבוד בקצב מוגבר, מחשבותיהם רודפות זו את זו, האדרנלין שלהם גבוה ונותן להם כוח ודחיפה להשיג תוצאות בלתי רגילות. התשוקה, הייעוד והחזון שלהם דוחפים אותם להישגים בלתי רגילים וכל הוויית העומס שלהם היא חיובית.

מאידך, “לחץ” הוא סובייקטיבי והפרשנות שאנו נותנים לו היא שלילית. הוא מבטא “מתח ומצוקה נפשיים” כפי שמגדיר אבן שושן. בשפה שלי, לחץ מוריד מתחת לקו. ו”מתחת לקו” הוא מצב הוויה שפוגע ביכולת שלנו להגשים, לשגשג, להצליח ולהרוויח.

מסקנת ביניים לגבי השימוש במילה לחץ

אם כך, במקום לומר “אני לחוץ” ולשדר לסביבה ובעיקר למוח הלא-מודע שלי מסר שלילי, פרשנות שלילית של המצב שפוגעת בתוצאות ובביצועים שלי (ראה את הפוסט שלי שמסביר זאת על מודל אפר”ת), הבה נשתמש במילה האובייקטיבית עומס – “אני עמוס” – וניתן צ’אנס לפרשנות החיובית של המצב שלנו כדי שנחולל את המציאות המועדפת עלינו, דווקא במשמעות החיובית של המצב האובייקטיבי שאנו נתונים בו.

כלים להמרת לחץ בעומס

אז ראשית, בואו נשתמש יותר במילים “אני עמוס” במקום “אני לחוץ”.

שנית, אפשר לפרש את הנסיבות האובייקטיביות שמסביבנו (העובדות) בצורה חיובית יותר דרך שימוש במודל אפר”ת (ראה גם עמ’ 178 בספר שלי “להתרגל להצליח“). גם בחירה בפוקוס על חצי הכוס המלאה תסייע לנו להמיר לחץ בעומס.

שלישית, “לחץ” הוא פרדיגמה שלא משרתת אותנו (ראה גם פרק 13 בספר). זיהוי הפרדיגמה התוקעת המדויקת יאפשר לשנות אותה באמצעות הכלי שאלון מיפוי פרדיגמות. למשל, במקום הפרדיגמה האוטומטית התוקעת שמחוללת לחץ – “אין לי מספיק זמן כדי לעשות את כל מה שאני רוצה ולכן אני לא אצליח” – אפשר להגדיר פרדיגמה אחרת, חיובית ומאפשרת – “אני מקדם את מטרותיי בזו אחר זו בהדרגה ובונה את ההצלחה שלי מיום ליום”.

או, במקום “המצב הבריאותי והכלכלי עקב וירוס הקורונה מדאיג אותי” לבחור בפרדיגמה – “אני מתמקד בכאן ועכשיו, מעודד מזה שאני בסדר ומחפש יותר ויותר דרכים לשפר עוד את מצבי”.

באמצעות חזרה עקבית על הפרדיגמה החדשה (בחירה, בממ”מ שלנו) בכל פעם שהישנה עולה באופן אוטומטי, אנו יוצרים שינוי הדרגתי חיובי במוח הלא מודע שלנו ומאפשרים לו לתמוך ביכולת שלנו להגשים ולשגשג.

מודל מלכוד המצוינות

הצגתי את המודל בפוסט נפרד. בקצרה, הרבה פעמים בבסיסו של הלחץ נמצאת האמונה המגבילה “אני לא טוב מספיק”, שגורמת לפרפקציוניזם, שיוצר קושי בניהול זמן, וכך נוצרים מצבי הלחץ.

או, שבבסיס יושבת האמונה המגבילה “לא אוהבים/מעריכים אותי”, שגורמת להרגל הרע של ריצוי, שיוצר קושי בניהול זמן, וכך מחולל את מצבי הלחץ.

הדרך כאן לצאת מהלחץ מתחילה בסילוק האמונה המגבילה שבמקור. הכלי הכי טוב שאני מכיר לסילוק אמונות מגבילות כאלו (ומשתמש בו בתוכניות האימון שלי) הוא מתודולוגיית הכבשים.

כלים נוספים להמיר לחץ בעומס

הרבה פעמים לחץ נגזר מדאגה: מה יהיה? האם אני אתגבר על הקשיים שלי? מה יקרה אם יפטרו אותי? ואם שוב לא אגמור את החודש? וכך הלאה…
הפתרון שאני מציע ללחץ כזה הוא להמיר דאגה בסקרנות. ראה את הפוסט הנפרד שכתבתי על דאגה.
במקום הצורך בוודאות ובשליטה במקומות שהם אינם ניתנים להשגה (למשל – לגבי העתיד), הבא נעשה כמיטב יכולתנו ואז נשחרר ונסתכל בסקרנות כלפי העתיד כדי לראות איך הדברים מסתדרים לשביעות רצוננו. ולרוב הם אכן מסתדרים. אז למה לדאוג ולרדת מתחת לקו?
גם כאן שינוי המחשבות באמצעות נוסחת מה בתוך הוא כלי מעולה ליישום יציאה מלחץ.

כלי נוסף הוא מדיטציה.
היכולת לחסן את עצמנו באמצעות מדיטציה בפני ההשפעה של נסיבות שליליות עלינו (שבשפת העם השגויה אנו מכנים – לחצים) עוזרת מאד להישאר מעל הקו. יש המון מחקרים על השפעתה החיובית של המדיטציה על הבריאות, השלווה, ההגשמה והאושר שלנו. ככל שמודטים יותר, כך אנו מפתחים עוד ועוד יכולות להתמודד עם נסיבות שלילות (לחצים). אני יכול להעיד על כך אישית כמודט מאז 2006 בכל בוקר.

הדרך שבה אני התחלתי למדוט וממליץ עליה ללקוחותיי היא דרך האתר המצוין הזה למדיטציות מונחות. אם תשלבו במדיטציה גם התמקדות בנשימות שלכם תוך שאיפת האוויר ללב (כביכול), תוכלו להפוך את המדיטציה להרבה יותר אפקטיבית בסילוק הלחץ שלכם.

והכלי האחרון חביב – ההתנגדות. או ליתר דיוק – שחרור ההתנגדות האוטומטית שיש לנו כמעט לכל דבר בחיים.
כתבתי על כך רבות כבר בכמה פוסטים וגם בספר שלי בפרק 13. אנו מתנגדים בצורה אוטומטית לכל מה שמסביבנו: לאנשים (בני/בנות זוג, הורים, ילדים, בוסים, כפיפים), לנסיבות שאינן לרוחנו ואיננו יכולים לשנותן (כמו מזג האוויר, המצב במדינה, הכלכלה, הממשלה וכד’), התנגדות לעבר שכמובן כבר איננו בר שינוי, ועוד ועוד…
התנגדות למה שאיננו יכולים לשנות משולה לדפיקת הראש בקיר. נכון, זה לא עוזר, רק גורם לכאב ראש…

אחד הגורמים הכי משמעותיים ללחץ הוא ההתנגדות למה שאיננו יכולים לשנות.
היכולת לשחרר את ההתנגדות הזו (כלומר, לקבל את מה שאיננו יכולים לשנות ללא שיפוטיות), תפתח לנו פתח ענק לשחרר לחצים ולהתמודד יותר בקלות עם אתגרי החיים.

 

לסיכום:

כדאי להיות מודעים להבדל בין עומס אובייקטיבי, שיכול להיות חיובי, לבין לחץ סובייקטיבי, שאנו מחוללים לעיתים רק במילים שלנו וכך פוגעים פגיעה אנושה ביכולת שלנו להצליח.

מעבר למודעות זו, אם גם נבחר בשלל הכלים שאני מציג לעיל ומפורטים ביתר הרחבה בספר שלי, כדי להמיר לחץ בעומס, נוכל לשפר מהותית את התפקוד שלנו, את ההצלחה שאנו חווים, וכמובן גם את האושר שלנו.

 

והנה הרחבת העקרונות של פוסט זה לניהול אנרגיה בכלל, דרך סרטון מהקורס הדיגיטלי היישומי שלי (22 דק’):

ואם ברצונך ליישם את הכל ברמה הפרקטית, אני מזמין אותך לבדוק את הקורס הדיגיטלי המעשי שלי כאן בקליק על הלינק.

 

אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה בתגובות לכל שאלה שיש לך.

למה כל-כך קשה לנו לשנות הרגלים ואיך בכל זאת אפשר לשנות אותם?

איך לשנות הרגלים בכל גיל?

זה מדהים! איך לשנות הרגלים בכל גיל?

כך הגבתי בפעם הראשונה שראיתי את הסרטון הזה.

זה מדהים איך כשהופכים משהו ב-180 מעלות

כל השליטה שלנו משתבשת, הקואורדינציה קורסת,

ואנו כמו ילדים קטנים שעושים את צעדיהם הראשונים,

ואולי אפילו גרוע מהם!  🙄

 

 

במקום להכביר במילים הנה לפניכם הסרטון:

מדוע זה כך?

התשובה הקצרה היא: זה כוחו של הרגל.

בדיוק כמו כל הרגל אחר, אחרי שנוצר וחווט כהלכה במוח הלא-מודע שלנו.

בדיוק כמו שקשה לנו להתמיד בספורט, או בדיאטה, או בלהיות מסודרים, כאשר איננו רגילים לכל אלו.

כל הרגל הוא קשר חשמלי בין נוירונים במוח וכל שינוי שלו משמעו ליצור קשרים חשמליים חדשים,

וזה לוקח זמן…

 

התשובה הארוכה – לפלס שביל חדש ביער-העד

הדבר דומה לפריצת דרך בתוך צמחיה סבוכה של יער-עד.

בתחילה, צריך לפלס את השביל במאמץ רב. ואז, בהדרגה, הנתיב נכבש והדרך נסללת, עקב בצד אגודל.

וככל שמרבים ללכת בשביל, הנגישות הופכת קלה יותר, עד שהנתיב נסלל במלואו ואפשר לרוץ בו בקלות.

באופן דומה, כל הרגל הוא בעצם “שביל” במוח שלנו.

בכל פעם שאנו מגיעים לפתחו, אך טבעי ונוח לעבור בשביל הקיים במקום לסלול שביל חדש.

אבל המציאות משתנה תדיר ורבים מהשבילים במוח שלנו,

שבעבר הובילו למקווי מים טהורים לשתייה ולרחצה, מובילים היום דווקא למים עכורים.

כוחו של ההרגל מוביל אותנו שוב ושוב בשביל המוכר למים עכורים אלו,

וגורם לנו לרוב לוותר על האתגר הכרוך בפילוס שביל חדש אל המים החיים,

שבכוחות השינוי רק נדדו למקום אחר ביער-העד שלנו.

אם כך, אפשר לומר שלמידת כל דבר חדש, כולל רכישת הרגל חדש, היא כמו סלילת שביל ביער-עד.

בתחילה זה קשה, אך מעת שפילסנו את הנתיב ויצרנו את הקשר בין הנוירונים, קל מאוד ללכת בו וההנאה רבה.

 

אצל ילדים זה עובד אחרת…

בעוד שלדסטין האב הבוגר זה לקח 8 חודשים (!!!) ללמד לרכב על האופניים ההפוכים,

לבן שלו בן ה-5 זה לקח שבועיים! מדהים!

נשאלת השאלה – מדוע? למה לילד זה לקח הרבה פחות זמן לחווט מחדש את מוחו?

התשובה פשוטה:

אצל ילדים עד גיל 6, המוח הלא מודע, שכולל את כל ההרגלים, נגיש ולא חסום כמו אצל המבוגרים.

זו הסיבה שילדים לומדים דברים חדשים כל כך מהר.

לכן תרגול קצר יחסית אצל הילד יוצר את החיווט החדש המתאים מהר יותר.

במשל יעד העד שלנו, הילד סולל שבילים חדשים ביער העד של מוחו הרבה יותר מהר מאדם בוגר!

 

אז מה אנו למדים מכך, כמבוגרים?

  1. זה לא פשוט לשנות הרגל, אבל זה בהחלט אפשרי, אחרי תרגול מתאים! חשוב להדגיש שהמוח שלנו גמיש ואנו יכולים ליצור בו “שבילים” חדשים בכל גיל!
  2. ברגע שההרגל החדש נרכש, קשה לחזור להרגל הישן. זו בשורה טובה מאד לכל מי שהחליף הרגלים רעים בהרגלים טובים ורוצה לשמור עליהם!
  3. כדאי להקפיד עם ילדים על רכישת הרגלים טובים חדשים כבר בגיל צעיר כי זה קל להם יחסית וישרת אותם כל חייהם!

להרחבה על 4 השלבים לשינוי הרגלים תן כאן קליק על הלינק

 

אפילו ראייה בלבד מסייעת לשינוי הרגלים

קל לראות, כפי שמוכיחה הדוגמה לעיל, שתרגול בפועל של כל פעולה לאורך זמן יוצר שביל חדש במוח = קשר חשמלי חדש בין נוירונים.

אך מפתיע לגלות שזה קורה גם רק מצפייה בלבד במישהו אחר שמבצע את הפעולה.

וזה גם מדעי!

ד”ר דויד המילטון מתאר בפוסט את מערכת ה-MNS – Mirror Neuron System, שתפקידה לגרום לנו לחקות תופעות שאנו רואים בסביבתנו.

מערכת זו יוצרת קשרים בין נוירונים התומכים ביכולת שלנו לבצע פעולות שאנו צופים בהן.

וזה נכון גם לגבי התנהגויות אנושיות!

לדוגמה, מערכת זו משקפת הבעות פנים של אנשים אחרים ומעוררת את המוח שלנו ליצור את המחשבות והרגשות שגורמים להבעות אלו.

למשל – חיוך.

חשבו מה זה אומר על האווירה במקומות העבודה, או בבית ובמערכת היחסים הזוגית שמשליכה על הילדים (למשל, ילדים להורים מכים הופכים למבוגרים מכים), ואפילו על צפייה בטלוויזיה בחדשות רעות כאלו או אחרות.

אכן, האדם הוא תבנית נוף מולדתו ואנו נעשים כמו הסביבה שבה אנו חיים, לטוב או לרע.

אז למה שלא נבחר לטוב???

אנו מכירים את התופעה שלדמות משהו בדמיון יוצר שינוי נירולוגי מאד קרוב לביצועו בפועל.

ובכן, עכשיו מתברר שזה גם קורה רק מצפייה בלבד במישהו שמבצע פעולה.

אפשר להשתמש ביכולת של ה-MNS לצרכי למידה ודיוק של כל פעולה. למשל – בספורט מקצועני.

רק חשוב לצפות במקצוען / מומחה כדי ללמוד איך לעשות זאת נכון!

אפשר כמובן לצפות גם בוידאו וד”ר המילטון אומר שמספיקות לכך רק כמה שניות של וידאו שרץ בלופ.

למשל, כדי לשפר את הגשת מכת הפתיחה שלו בטניס הוא חזה 3,000 פעם בוידאו בן 5 שניות שרץ בלופ בו אנדי מארי הגיש סרף.

עוד על כך, בתוספת תיאור וציטוט מחקרים כאן בפוסט של ד”ר דויד המילטון.

 

עכשיו, אם לך יש הרגלים רעים שברצונך לשנות, אני מזמין אותך לקנות את הספר שלי “להתרגל להצליח“, שמדריך איך להמיר את ההרגלים המקפחים שלך בהרגלים מנצחים, כדי להצליח יותר בעסק, בניהול ובקריירה.

תן קליק קטן כאן על הלינק וקח את האפשרות לקנות את הספר בהנחה ישירות ממני.

אם ברצונך לקרוא קודם בחינם את 3 הפרקים הראשונים של הספר, באפשרותך לקבל אותם במתנה כאן.

רוצה לקבל את עזרתי בשינוי ההרגלים התוקעים שלך?
אימון עסקי או אימון לשינוי קריירה הוא הפתרון.

 

אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה לכל שאלה שיש לך.

איך סרטנים גדלים? סרטון להשראה

איך סרטנים גדלים? ומה נוכל ללמוד מכך על הצמיחה שלנו בני האדם?

שאלה מעניינת, אבל את מי זה באמת מעניין??? 🙄 איך סרטנים גדלים? ומה נוכל ללמוד מכך על הצמיחה שלנו בני האדם?

לכאורה אף אחד!

אבל מסתבר שיש קשר ישיר בין התשובה לשאלה הזו, לבין ההתפתחות שלנו בני האדם.

כן, נוכל ללמוד המון מהדרך שבה לובסטרים גדלים על הצמיחה בטבע ועל דרך הצמיחה שלנו, בני האדם, בהיותנו חלק בלתי נפרד מהטבע.

בסרטון הקצרצר הבא מסביר הרב ד”ר אברהם טוורסקי את הקשר בין הדברים. כדאי מאד להקשיב לו, יש כאן תובנה חשובה מאד עבורך (1:37 דקות):

 

 

הנה כמה אמירות מפתח מתוך הסרטון עם פרשנות שלי:

  1. הגירוי שהלובסטר זקוק לו כדי לגדול הוא תחושת חוסר הנוחות.
  2. כשבני האדם מרגישים לא בנוח אנו לרוב מחפשים תרופות ומשככים חיצוניים כדי להרגיש בנוח. אבל כל אלו הם פתרונות קוסמטיים, כי הפתרון האמיתי לחוסר הנוחות הוא פנימי, ומחייב שינוי פנימי.
  3. תקופות של לחץ הן תקופות שמסמנות צורך בשינוי שממנו נוכל לצמוח, אם נתעל את הלחץ למקומות הנכונים.
  4. באזור הנוחות, כשאין לחץ, גם אין צמיחה. No Pain, No Gain. שם הכל מוכר וידוע ומאד “נוח”. כל כך נוח שבא לזנוח ואפילו לברוח! ואז כל כך משעמם שם שמתחיל ללחוץ, כי באזור הנוחות אנו לא ממצים את הפוטנציאל שלנו, ובטבע כל מה שלא צומח, מתפתח וגדל, קמל ונובל. כך גם בני האדם הם לעיתים “מתים מהלכים” באזור הנוחות שלהם, וכמהים לשינוי ולצמיחה, שאותה יש להביא רק מבפנים.
  5. לא אחת בני האדם נקלעים למשברים באזור הנוחות, כי הסביבה משתנה והם אינם משתנים. אך בעוד שמשבר יכול להתרחש באזור הנוחות, הפתרון שלו הוא לעולם מחוץ לאזור הנוחות. הרבה מאד מהצמיחות הכי מרשימות של בני האדם קרו בעתות משבר. יש אפילו כאלו האומרים שמשבר הוא חיוני לבצע פריצת דרך!
  6. כזו הייתה גם חווית השינוי שלי, שבה חשתי לחץ רב בתוך “השריון” המגן לכאורה של מקום עבודה מסודר ומשכורת שמנה. וגם, כמו הלובסטר, נאלצתי להסיר את השריון הזה כדי לממש את הייעוד האמיתי שלי, לצמוח ולשגשג.

שאלו גם אתם את עצמכם האם אתם באזור הנוחות שלכם? האם לוחץ לכם באזור הנוחות? האם אתם כמהים לשינוי, לצמיחה ולהתפתחות? אם כן, למדו מהלובסטר וקחו יוזמה להשיל את מעטה ההגנה שלכם ולבנות לכם חדש, גדול ורחב יותר, כדי שתוכלו לצמוח בתוכו ולממש את ייעודכם.

ואם אתם רוצים מלווה מקצועי ומנוסה שיסייע לכם לבצע את השינוי שלכם, תנו קליק על הלינקים הבאים וגלו איך אוכל לסייע לכם בעסקים או בקריירה.

 

אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה בתגובות לכל שאלה שיש לך.

פרפקציוניזם – “עד שזה לא מושלם אני לא משחרר”

פרפקציוניזם

השבוע נפגשתי עם לקוח שלי בשם צ’רלי (שם בדוי) לפגישה מס’ 4 בתוכנית האימון העסקי שלו. מה שעמד ברקע זה אי עמידתו במשימות התוכנית עד כה.

המחויבות שלי ללקוח במקרה זה היא לברר את השורשים לכך, לסייע לו להיכנס לתוכנית ולהתחיל לבצע את המשימות. פרפקציוניזם

 

אני חייב להודות שמקרים כאלו הם די שכיחים. למרבית האנשים, שינוי מעורר התנגדות פנימית, בוודאי מנטלית ולעיתים גם פיזית (=כימיה בגוף), והתוצאה היא חבלי לידה בהתמסרות לתהליך האימון והפקת המירב ממנו.
בדר”כ, הדרך שלי לסייע ללקוח להיכנס לתוכנית היא באמצעות מיקוד שליטה פנימי. לא ארחיב כאן עוד על כך, רק אומר שמדובר בנכונות הלקוח לקחת אחריות מלאה לתהליך ולהפסיק “לחכות למשיח” – שדברים טובים ייקרו לו מבלי שיצטרך לטרוח ולעמול כלל…

בהתאם, שוחחתי עם צ’רלי על מחויבות, אחריות והתמודדות עם ההתנגדות המוטבעת בנו לשינויים. לצערי, לא פגעתי 🙁 . הלכתי שולל אחרי הפרדיגמה הרגילה שאני מכיר, אך היא לא הסבירה את הסיטואציה.

 

ואז הגיעה שאלת המפתח:

שאלתי את צ’רלי: “מה באמת מעכב אותך לשלוח אלי את המשימות?“. צ’רלי ענה: “עד שזה לא מושלם אני לא משחרר“. כאדם שהיה חולה בעבר “במחלה”, מיד הבנתי שצ’רלי הוא פרפקציוניסט, ושפרדיגמת הפרפקציוניזם תוקעת את ביצוע המשימות ואת תהליך השינוי. מכאן, הדרך לשחרור התקיעות ברורה, כפי שתקראו בפוסט זה.

למותר לציין שפרפקציוניזם הוא הרגל תוקע, כי בעידן שבו אף פעם אין לנו מספיק זמן כדי לעמוד בכל משימותינו, הפרפקציוניזם תובע הרבה יותר מידי זמן ומשאבים לכל משימה, קטנה כגדולה, פוגע בהספק שלנו ומכאן גם בתוצאות שאנו מפיקים.

מטרת פוסט זה לתת כלים להתמודד עם פרפקציוניזם ולהתגבר עליו. 

 

ולפני כן, דגש חשוב:

אין באמור בפוסט זה כדי לשלול יסודיות, מקצועיות ושירותיות. אני ממש לא מעודד לחפף ולעגל פינות. אך אני טוען שגישת “הכל או לא כלום” היא שגויה. לכל הרגל יש סקלת כיול. השאלה היא איפה אנו ממקמים את עצמנו על הסקלה. הפרפקציוניסט נמצא בקצה הסקלה וזו טעות. זה קיצוניות, זה בעייתי וזה תוקע. כל אחד יבחר את הנקודה שלו על הסקלה, אך במקום שזה יקרה אוטומטית, לרוב בקיצוניות,, אני מעודד לעשות זאת בצורה מודעת, תוך הבנת כל השיקולים, היתרונות והחסרונות.

פוסט זה יסייע לך לבחור את הנקודה המתאימה לך על הסקלה. 

 

להחליף את הפרדיגמה

ראשית, פרפקציוניזם מוגדר במילון אבן שושן כ- “הַשְּׁאִיפָה לִשְׁלֵמוּת, הַנְּטִיָּה לַעֲשׂוֹת כָּל דָּבָר בָּאֹפֶן הַמֻּשְׁלָם בְּיוֹתֵר”. ההגדרה שלי לפרפקציוניזם היא קצת שונה: “היכולת לראות ולזהות דברים שאף אחד אחר לא רואה, או שלאף אחד זה לא חשוב, ולתקן אותם“. מהגדרה זו ברור שאין בגישה פרפקציוניסטית תועלת לסביבה, ואם רק בהשקפת העולם שלנו עסקינן, אז אין שום סיבה שלא נשנה אותה כדי להפוך את עבודתנו לכזו עם אופ”ק חיובי: אפקטיבית, פרודוקטיבית וקונסטרוקטיבית.

בהתאם, פרפקציוניזם הוא פרדיגמה. ופרדיגמות אפשר לשנות לפי השיטה שהארתי בפוסט נפרד. מהן אם כן הפרדיגמות החדשות שכדאי לאמץ במקום פרפקציוניזם? הנה כמה הצעות:

  1. מושלם זה לא פרקטי, אני יסודי ומקפיד על הפרטים עד המקום שבו אחרים לא מבחינים בהבדל
  2. גם 90% זה טוב מאד
  3. אני מקפיד על העיקר ומוכן לוותר על הטפל

כאמור, אני מפנה אתכם לפוסט הפרדיגמות כדי ללמוד איך משנים פרדיגמות.

 

התמקדו במסר, לא בטעויות

לרובינו יש נטייה אוטומטית לטפל בבעיות בחיינו ולסלק אותן. הבעיה היא שעיסוק בבעיות מגדיל אותן ומונע מאיתנו את היכולת להתמקד בפתרונות. בפשטות, עיקרון הפוקוס אומר שהמוח המודע שלנו יכול להתמקד אך ורק בדבר אחד: או בבעיות או בפתרונות שלהן, אך לא בשתיהן בו זמנית. בהתאם, לבעלי פרדיגמת הפרפקציוניזם, אני ממליץ להתמקד בשאלה האם המסר שלנו עבר, האם הצד השני מבין, האם הלקוח שבע רצון, והאם הצלחנו להבהיר את כוונותינו. או אז, נראה ונטפל בדברים חשובים בהרבה מתיקון נוסף פה או שם, שאיש מלבדינו אינו מבחין בו.

 

 לא כל טעות היא כישלון

החינוך שקיבלנו מבקר בעוצמה רבה טעויות. זה לא לגיטימי בתרבות שלנו לטעות. על טעויות מענישים: מערכת המשפט, ההורים, המחנכים והמנהלים במקומות העבודה. במאמר מוסגר נגיד שגישה זו מעודדת בינוניות, כי רובינו קודם כל רוצה להימנע מכאב (=טעות) לפני שאנו חווים הנאה הכרוכה בהישג ובהגשמה. בהקשר לפרפקציוניזם, קל לראות שלפרפקציוניסטים עדיף להימנע מטעות בכל מחיר, והמחיר כאמור גדול מאד.
לכן, הדרך להירפא מפרפקציוניזם היא לשנות את הפרדיגמה לגבי טעויות. לא כל טעות היא כישלון, כפי שלעיתים קרובות אנו מפרשים בתרבות שלנו. אמירות כמו: “נכשלתי בבחינה, נכשלתי בטסט, כשלתי בביצוע תפקידי”, ועוד, מרמזות על הגזמה רבה בפרשנות. אז גבירותיי ורבותיי, בואו נכיר בכך שלא כל טעות היא כישלון; שטעות היא לגיטימית ובכלל מאפיינת אנשים מצליחים; והאמרה הבאה שלי היא אולי קלישאה, אבל מאד משקפת את המציאות:
מי שלא לוקח סיכון, לא מעז. מי שלא מעז, לא מנסה. מי שלא מנסה לא טועה, ומי שלא טועה לא מצליח“.

 

וכדוגמה נוספת, אני מביא את חברת מיקרוסופט, שהאסטרטגיה שלה שלא להוציא מוצר מושלם לשוק היא אחד מגורמי ההצלחה שלה. אז אם למיקרוסופט מותר, מי אנו שנשאף לשלמות בתוצרים שלנו?

לכן, אם אתם פרפקציוניסטים, שנו את הפרדיגמה שלכם לגבי טעויות והרשו לעצמכם לטעות, תוך בקרה עצמית ויסודיות, במגמה לגדר את הסיכון, אך כמובן לא להימנע ממנו לגמרי דרך בדיקה חוזרת ונשנית שבע פעמים…

 

 מה מלמדת אותנו הכלכלה

כלכלה, כידוע, היא מדע היעילות. אז בואו נבדוק 2 מודלים בכלכלה שמאירים לנו עד כמה פרפקציוניזם אינו יעיל. שימו לב – מי שלא למד כלכלה, עלול לחשוב שהם מסובכים, אך בעצם יש בהם הרבה היגיון פשוט.

  1. עיקרון פארטו – ידוע יותר כחוק 80-20. העיקרון אומר שכדי להפיק 80% מהתוצאות, עלינו להשקיע 20% מהתשומות הדרושות להפיק 100% מהתוצאות (=שלמות). דוגמה לעיקרון: 20% מהבגדים בארון שלנו אנו לובשים 80% מהזמן. דוגמה נוספת: חשבו על התוצאות כעל ציון בבחינה ועל התשומות כזמן שאנו משקיעים ללמוד לבחינה. הצד השני של עיקרון פארטו אומר שכדי לעלות מציון של 80% ל-100%, עלינו להשקיע עוד 80% מהזמן, או פי 4 מה-20% הדרושים לקבל ציון של 80%! כלומר בהשגת ציון של 80% יחס תשומה-תפוקה הוא 4:1, ובמעבר מ-80% ל-100% היחס הוא 1:4, דהיינו פי 16 יותר! קל לראות שהמחיר שאנו משלמים במעבר מ-80% ל-100% הוא רב ויקר. ואפילו אם 80% הוא לא מספיק טוב עבורכם, וזה לגיטימי, אני מציע לכם לכוון לגבי כל מספר בין 80% ל-100%, וכך תוכלו עדיין לחסוך משאבים רבים.100% רבותיי הוא פשוט לא פרקטי, לפעמים בכלל לא אפשרי, ובוודאי לא הכרחי במציאות חיינו המורכבת.
  2. חוק התפוקה השולית הפוחתת. זהו כלל בסיסי בכלכלה וכל מי שלמד את “עקומת התמורה” במבוא לכלכלה מכיר אותו. בפשטות, החוק אומר שככל שאנו מתקדמים בביצוע מטלה מסוימת, נדרשות יותר ויותר תשומות כדי לקבל פחות ופחות תפוקות. הגישה הכלכלית דוגלת בהסתכלות על ההוצאה והתשומה השולית כמדד יעילות תפעולית, ולא על הנטייה הטבעית שלנו להסתכל על הממוצע. לעיתים אפילו יש “תפוקה שולית פוחתת שלילית”, וזה המקום בו יותר מידי אנשים שעוסקים באותו תהליך מפריעים זה לזה או כשאנו מנסים לתקן משהו, אך רק מקלקלים… בבחינת: “כל המוסיף – גורע!”.גם כאן המסקנה ברורה: כדי לתפקד היטב בעולם של מחסור במשאבים עלינו כל הזמן לבחון האם תוספת תשומות היא כדאית יחסית לתפוקות ההולכות ופוחתות. 

 

והנה כאן הכל מסוכם בסרטון מתוך הקורס הדיגיטלי המעשי והיישומי שלי (35 דק’):

 

וכמה נקודות נוספות לסיום:

  • כמות המידע בעולם מוכפלת מידי כשנתיים. במצב כזה אנו חייבים להתמקד בעיקר. נקודה.
  • בכל תהליך יש מספר נתיבים מקבילים. תורת האילוצים מלמדת אותנו שמה שקובע את קצב התהליך כולו הוא הנתיב הקריטי. לכן, זהו את הנתיב הקריטי וקדמו אותו בעדיפות על שאר הנתיבים. מי שפרפקציוניסט, ייטה להקדיש לכל המסלולים את אותה העדיפות, וזו כמובן טעות, כי כך נוצרים צווארי בקבוק.
  • אחד הדברים שמאפיינים פרפקציוניסטים הוא שיפוטיות עצמית גבוהה. כי הם יודעים כל כך טוב להלקות את עצמם במקרה של טעות, שהכאב הוא רב והם מנסים להימנע ממנו בכל מחיר, גם במחיר של פרפקציוניזם. אז רבותיי השיפוטיים, הנה עוד סיבה לוותר על השיפוטיות. עצתי לכם היא התחברו לחזון שלכם במקום לנסות להימנע מכאב הטעויות.

 

לסיכום, היו מודעים למחיר הגבוה שאתם משלמים על פרפקציוניזם, הבינו שזוהי “מחלה”, שזו פרדיגמה תוקעת שמחבלת בהצלחה שלכם. מודעות לכך תפתח לכם את פתח ההתבוננות העצמית, בעת יישום הפרפקציוניזם ביום-יום, ומכאן הבחירה למגר את הפרפקציוניזם יכולה להיות קצרה מאד.

כמו תמיד, היישום של הדברים הוא באמצעות “נוסחת מה בתוך” – המתודולוגיה הייחודית שלי לבצע שינוי בכל הרגל שלא משרת אתכם והחלפתו בהרגל טוב יותר.

ואם ברצונך ליישם את הכל ברמה הפרקטית, אני מזמין אותך לבדוק את הקורס הדיגיטלי שלי כאן בקליק על הלינק.

פרקים 4 ו-14 בספר החדש שלי “מלכוד המצוינות” עוסקים בכלים מפורטים להיגמל מפרפקציוניזם, כמו כלים לשינוי הרגלים אחרים קשורים המשליכים על הפרפקציוניזם. פרטים על הספר והאפשרות לרכישתו כאן בקליק על הלינק.

 


אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.

אשמח גם לענות כאן למטה לכל שאלה שיש לך.

“ניהול זמן”:

האם אפשר לתמחר שיקולים ערכיים ברכישת דירה?

במאמר אני מציג מודל החלטה פשוט שפיתחתי המאפשר לכל מי שמתלבט אם לקנות דירה או לשכור דירה. המודל מציג כלים פיננסים לקבלת החלטה בצד שיקולים ערכיים-רגשיים המשפיעים על קבלת ההחלטה.
הכתבה המקורית פורסמה בעיתון דה-מרקר.

להמשך קריאה

הזמנים מאתגרים? העסק או הקריירה תקועים?

דווקא עכשיו, זה הזמן להתחיל לחשוב על שחרור התקיעות.

אני מזמין אותך לייעוץ טלפוני ראשוני בחינם

בתאום ישירות מול היומן שלי