אחרי שסקרתי איך בונים חזון בסרטון 9, כאן אני פורט ומתאר את שאר המרכיבים של תוכנית עסקית אפקטיבית: היעדים, האסטרטגיה ואבני הדרך. צפה בסרטון וגלה את דרך התכנון האידאלית לתכנן את העסק או הקריירה שלך. וכדי לעזור לך בזה, הנה לינק לטופס תכנון שתוכל להוריד ולהשתמש בו לתכנון העסקי שלך:
בסרטון הבא אני מציג מודל ייחודי שפיתחתי והופך את החינוך שקיבלנו על פיו! לא עוד: תעבוד קשה, כדי שתוכל לעשות כסף, ואז תוכל להיות עשיר. זו לא הנוסחה להצלחה! אז מהי כן הנוסחה הנכונה? התשובה בסרטון הבא.
הרבה אנשים אומרים: “אני בלחץ, בסטרס, אני לחוץ, מלחיצים אותי, או איזה לחץ!”.
זה מאפיין במיוחד מצבים משבריים אישיים או גלובליים, כמו משבר וירוס הקורונה ב-2020.
אז קודם כל חשוב להבין שכל התבטאות במילים מחוללת את מה שאומרים ויוצרת את התחושות שאנו מבטאים, לטוב או לרע. ראה למשל את השימוש השגוי במילה “אבל” שכתבתי עליו בפוסט נפרד.
הסיבה פשוטה: המוח הלא-מודע שלנו, מחשב העל שקובע 95% מהתוצאות שלנו, שומע זאת שוב ושוב וכמו הקלטה על טייפ, הוא קולט את המצבים שאנו מבטאים ואח”כ “מנגן”/יוצר אותם בפועל בחיים שלנו. כתבתי על זה בהרחבה בפרק 6 בספר שלי “להתרגל להצליח”.
כלומר, מספיק לומר (או לחשוב) את המילה “לחץ” כדי לחולל עוד לחץ!
וכפי שנראה מיד, יש לכך השלכות הרסניות על יכולת ההגשמה שלנו.
–
השימוש השגוי במילה לחץ
הרבה פעמים אנו משתמשים במילה “לחץ” אבל בכלל לא מתכוונים ללחץ במשמעות האמיתית של המילה.
אבן שושן מגדיר לחץ (הגדרה מס’ 5) כ”[בלשון הדיבור] מַצָּב שֶׁל מֶתַח וּמְצוּקָה נַפְשִׁיִּים: הוּא מְחַכֶּה לְתוֹצְאוֹת הַבְּחִינָה, לָכֵן הוּא בְּלַחַץ”. אנו מכירים את המילה המקבילה באנגלית – Stress – והרבה פעמים גם משתמשים בה – “אני בסטרס”.
המילה שלרוב מתאימה יותר כדי לתאר מצבי “לחץ” היא “עומס“. אבן שושן מגדיר עומס (הגדרה מס’ 2) כ”נֵטֶל, מַעֲמָסָה: הָיִיתִי זָקוּק לִמְנוּחָה מֵעֹמֶס הָעֲבוֹדָה שֶׁהוּטְלָה עָלַי.”
ההבדל בין משמעות שתי המילים בולט:
“עומס” הוא אובייקטיבי. משמעותו היא לא בהכרח שלילית. עומס בהחלט יכול להיות גם חיובי. פגשתי בחיי לא מעט אנשים שאוהבים עומס: להיות עסוקים, להיות בתנועה, בעשייה, בתקשורת אינטנסיבית עם הסביבה ובהגשמה, או אפילו עומס מחשבתי ולאו דווקא פיזי. אנו גם אומרים: “אנשים מצליחים הם אנשים עמוסים או עסוקים”. אנשים כאלו אוהבים לעבוד בקצב מוגבר, מחשבותיהם רודפות זו את זו, האדרנלין שלהם גבוה ונותן להם כוח ודחיפה להשיג תוצאות בלתי רגילות. התשוקה, הייעוד והחזון שלהם דוחפים אותם להישגים בלתי רגילים וכל הוויית העומס שלהם היא חיובית.
מאידך, “לחץ” הוא סובייקטיבי והפרשנות שאנו נותנים לו היא שלילית. הוא מבטא “מתח ומצוקה נפשיים” כפי שמגדיר אבן שושן. בשפה שלי, לחץ מוריד מתחת לקו. ו”מתחת לקו” הוא מצב הוויה שפוגע ביכולת שלנו להגשים, לשגשג, להצליח ולהרוויח.
–
מסקנת ביניים לגבי השימוש במילה לחץ
אם כך, במקום לומר “אני לחוץ” ולשדר לסביבה ובעיקר למוח הלא-מודע שלי מסר שלילי, פרשנות שלילית של המצב שפוגעת בתוצאות ובביצועים שלי (ראה את הפוסט שלי שמסביר זאת על מודל אפר”ת), הבה נשתמש במילה האובייקטיבית עומס – “אני עמוס” – וניתן צ’אנס לפרשנות החיובית של המצב שלנו כדי שנחולל את המציאות המועדפת עלינו, דווקא במשמעות החיובית של המצב האובייקטיבי שאנו נתונים בו.
–
כלים להמרת לחץ בעומס
אז ראשית, בואו נשתמש יותר במילים “אני עמוס” במקום “אני לחוץ”.
שנית, אפשר לפרש את הנסיבות האובייקטיביות שמסביבנו (העובדות) בצורה חיובית יותר דרך שימוש במודל אפר”ת (ראה גם עמ’ 178 בספר שלי “להתרגל להצליח“). גם בחירה בפוקוס על חצי הכוס המלאה תסייע לנו להמיר לחץ בעומס.
שלישית, “לחץ” הוא פרדיגמה שלא משרתת אותנו (ראה גם פרק 13 בספר). זיהוי הפרדיגמה התוקעת המדויקת יאפשר לשנות אותה באמצעות הכלי שאלון מיפוי פרדיגמות. למשל, במקום הפרדיגמה האוטומטית התוקעת שמחוללת לחץ – “אין לי מספיק זמן כדי לעשות את כל מה שאני רוצה ולכן אני לא אצליח” – אפשר להגדיר פרדיגמה אחרת, חיובית ומאפשרת – “אני מקדם את מטרותיי בזו אחר זו בהדרגה ובונה את ההצלחה שלי מיום ליום”.
או, במקום “המצב הבריאותי והכלכלי עקב וירוס הקורונה מדאיג אותי” לבחור בפרדיגמה – “אני מתמקד בכאן ועכשיו, מעודד מזה שאני בסדר ומחפש יותר ויותר דרכים לשפר עוד את מצבי”.
באמצעות חזרה עקבית על הפרדיגמה החדשה (בחירה, בממ”מ שלנו) בכל פעם שהישנה עולה באופן אוטומטי, אנו יוצרים שינוי הדרגתי חיובי במוח הלא מודע שלנו ומאפשרים לו לתמוך ביכולת שלנו להגשים ולשגשג.
הצגתי את המודל בפוסט נפרד. בקצרה, הרבה פעמים בבסיסו של הלחץ נמצאת האמונה המגבילה “אני לא טוב מספיק”, שגורמת לפרפקציוניזם, שיוצר קושי בניהול זמן, וכך נוצרים מצבי הלחץ.
או, שבבסיס יושבת האמונה המגבילה “לא אוהבים/מעריכים אותי”, שגורמת להרגל הרע של ריצוי, שיוצר קושי בניהול זמן, וכך מחולל את מצבי הלחץ.
הדרך כאן לצאת מהלחץ מתחילה בסילוק האמונה המגבילה שבמקור. הכלי הכי טוב שאני מכיר לסילוק אמונות מגבילות כאלו (ומשתמש בו בתוכניות האימון שלי) הוא מתודולוגיית הכבשים.
–
כלים נוספים להמיר לחץ בעומס
הרבה פעמים לחץ נגזר מדאגה: מה יהיה? האם אני אתגבר על הקשיים שלי? מה יקרה אם יפטרו אותי? ואם שוב לא אגמור את החודש? וכך הלאה…
הפתרון שאני מציע ללחץ כזה הוא להמיר דאגה בסקרנות. ראה את הפוסט הנפרד שכתבתי על דאגה.
במקום הצורך בוודאות ובשליטה במקומות שהם אינם ניתנים להשגה (למשל – לגבי העתיד), הבא נעשה כמיטב יכולתנו ואז נשחרר ונסתכל בסקרנות כלפי העתיד כדי לראות איך הדברים מסתדרים לשביעות רצוננו. ולרוב הם אכן מסתדרים. אז למה לדאוג ולרדת מתחת לקו?
גם כאן שינוי המחשבות באמצעות נוסחת מה בתוך הוא כלי מעולה ליישום יציאה מלחץ.
כלי נוסף הוא מדיטציה.
היכולת לחסן את עצמנו באמצעות מדיטציה בפני ההשפעה של נסיבות שליליות עלינו (שבשפת העם השגויה אנו מכנים – לחצים) עוזרת מאד להישאר מעל הקו. יש המון מחקרים על השפעתה החיובית של המדיטציה על הבריאות, השלווה, ההגשמה והאושר שלנו. ככל שמודטים יותר, כך אנו מפתחים עוד ועוד יכולות להתמודד עם נסיבות שלילות (לחצים). אני יכול להעיד על כך אישית כמודט מאז 2006 בכל בוקר.
הדרך שבה אני התחלתי למדוט וממליץ עליה ללקוחותיי היא דרך האתר המצוין הזה למדיטציות מונחות. אם תשלבו במדיטציה גם התמקדות בנשימות שלכם תוך שאיפת האוויר ללב (כביכול), תוכלו להפוך את המדיטציה להרבה יותר אפקטיבית בסילוק הלחץ שלכם.
והכלי האחרון חביב – ההתנגדות. או ליתר דיוק – שחרור ההתנגדות האוטומטית שיש לנו כמעט לכל דבר בחיים.
כתבתי על כך רבות כבר בכמה פוסטים וגם בספר שלי בפרק 13. אנו מתנגדים בצורה אוטומטית לכל מה שמסביבנו: לאנשים (בני/בנות זוג, הורים, ילדים, בוסים, כפיפים), לנסיבות שאינן לרוחנו ואיננו יכולים לשנותן (כמו מזג האוויר, המצב במדינה, הכלכלה, הממשלה וכד’), התנגדות לעבר שכמובן כבר איננו בר שינוי, ועוד ועוד…
התנגדות למה שאיננו יכולים לשנות משולה לדפיקת הראש בקיר. נכון, זה לא עוזר, רק גורם לכאב ראש…
אחד הגורמים הכי משמעותיים ללחץ הוא ההתנגדות למה שאיננו יכולים לשנות.
היכולת לשחרר את ההתנגדות הזו (כלומר, לקבל את מה שאיננו יכולים לשנות ללא שיפוטיות), תפתח לנו פתח ענק לשחרר לחצים ולהתמודד יותר בקלות עם אתגרי החיים.
לסיכום:
כדאי להיות מודעים להבדל בין עומס אובייקטיבי, שיכול להיות חיובי, לבין לחץ סובייקטיבי, שאנו מחוללים לעיתים רק במילים שלנו וכך פוגעים פגיעה אנושה ביכולת שלנו להצליח.
מעבר למודעות זו, אם גם נבחר בשלל הכלים שאני מציג לעיל ומפורטים ביתר הרחבה בספר שלי, כדי להמיר לחץ בעומס, נוכל לשפר מהותית את התפקוד שלנו, את ההצלחה שאנו חווים, וכמובן גם את האושר שלנו.
והנה הרחבת העקרונות של פוסט זה לניהול אנרגיה בכלל, דרך סרטון מהקורס הדיגיטלי היישומי שלי (22 דק’):
יותר ויותר אנשים אינם משלימים עם מצבים שלא מספקים אותם בחיים והם רוצים שינוי:
שינוי בזוגיות
שינוי בקריירה
שינוי במשקל
שינוי בתזונה ובפעילות הגופנית
שינוי ביחסים
שינוי בעסק
ועוד, ועוד…
הרבה פעמים, דווקא כשאנו רוצים כל כך לשנות נוצרת תקיעות:
“רוצה אבל זה לא יוצא”!
מכירים את זה?
קוראים לזה “פרדוקס הקבלה” ורוב בני האדם לא מכירים אותו.
בדיוק לשם כך, כדי שתכיר את פרדוקס הקבלה, אני מביא היום פוסט אורח של ד”ר דויד המילטון, מדען סקוטי שחוקר רבות את קשרי גוף-נפש.
ועוד לפני הפוסט, הנה סרטון שלי מתוך הקורס הדיגיטלי היישומי שלי העוסק בנושא הקבלה (46 דק’):
ועכשיו, הנה הפוסט בתרגום חופשי של לורן רוזנמן וכמה תוספות שלי בסופו:
“מה שהינך מחליט לקבל, מתחיל להשתנות. זהו פרדוקס הקבלה על קצה המזלג.
חשבתי על כך לראשונה לאחר תאריך היעד הראשון לפרסום ספרי “אהבה עצמית”. עבדתי על הספר (ועל עצמי) במשך 8 חודשים רצופים במהלכן ניסיתי לכתוב את הספר באותו האופן בו כתבתי את שבעת הספרים הקודמים שלי: להתחיל ממקום שבו יש לי ידע קצר או נרחב על הנושא ואז אני ממשיך ומאתר הוכחות מדעיות שיתמכו בנושא זה.
כך כתבתי בעבר על הקשר שכל (Mind) – גוף. ידעתי מלכתחילה, מניסיוני בתקופה בה הייתי מדען בתעשיית התרופות, על אפקט הפלסיבו (תרופת דמה), וכמובן שידעתי כי למדיטציה יש השפעה פיסית ונוירולוגית על בני האדם. כמו כן ידעתי כי אנשים נרפאו ממחלות לעיתים רק בשל אמונה כי יבריאו או בשל שינוי מנטלי. לכן, חיפשתי ומצאתי הוכחות מדעיות לאישור התופעה בכדי שאוכל להגיע לאנשים רבים ולסייע להם להכיר בכח המנטלי האישי הטמון בהם.
עוד כתבתי כך על טוב לב וחמלה. שוב, ידעתי כי טוב לב יכול לעשותינו שמחים יותר וכי החמלה טובה ללב, וכל שעשיתי היה לחשוף את המחקרים ולחלוק אותם באמצעות ספרי.
אך לכתוב את הספר “אני אוהב אותי” היה שונה. ברגע שגיליתי מה בעצם המשמעות של “אהבה עצמית” ובאילו דרכים זה משפיע על חיינו, הבנתי כי עד כה לא ממש הייתה לי אהבה עצמית בחיי. החסך שלי באהבה עצמית גרם לכמה השפעות מאוד שליליות על חיי. הבנתי שכתיבה על “אהבה עצמית” מצריכה אהבה עצמית, ושאני בעצם כותב על אהבה עצמית בניסיון להשיג אהבה עצמית.
העבודה בזיגזג הזה רק חיזקה את הידיעה כי אין לי אהבה עצמית, כי אחרת, מדוע אני מנסה כל כך להשיגה?
לשמחתי, המו”ל שלי (היי האוס) הכיר בצורך שלי בעבודה עצמית, ואיפשר לי לקחת את הזמן. הכרה זו הורידה ממני את הלחץ, ועד מהרה התחלתי לקבל את המקום בו אני נמצא בחיי.
בעת זו חוויתי התפתחות משמעותית. ‘קבלה’ הייתה מילת המפתח. לקבל שזה בסדר לא להבריא, לא להיות המאסטר באהבה עצמית, ולא להיות בדרגת סופרים אחרים שאני מכיר. לקבל שזה בסדר שיש לי לא מעט אתגרים אישיים ורגשיים, מפני, שאתם יודעים מה? זה נורמלי ולזה קוראים ‘להיות בן אנוש’.
ברגע שקיבלתי את עצמי הוא הרגע שבו התחלתי להשתנות. ככל שקיבלתי את עצמי יותר, כך השתניתי מהר יותר. זוהי גירסה של ‘מה שהינך מכיר בו, נעלם’.
הנושא צץ ועלה רבות בסדנאות שלי במיוחד בכל הקשור לירידה במשקל. אנשים מסוימים המעוניינים לאבד ממשקלם וחשים כי אין להם מספיק אהבה עצמית (לא כולם כמובן… כל אחד מאיתנו שונה בדרכו שלו), אינם רוצים לאהוב את עצמם בגלל החשש כי אהבה עצמית תביא אותם לאהוב את עצמם כל כך עד כי לא ירצו להשתנות כלל (כלומר, לא ירצו לרזות). מאחר ואיבוד המשקל היה חשוב להם מאוד, התוצאה הייתה התנגדות לביצוע פעולות שתגרומנה לאהבה עצמית.
בנקודה זו אנו רואים את פרדוקס הקבלה. כאשר הינך מקבל את מי שאתה, ואיך שאתה, ואף מתחיל למצוא משהו טוב ויפה בעצמך, שינוי ספונטני מתחיל. השטף הזה של אהבה עצמית נותן לך השראה לשינוי. אנו מתחילים לעשות בחירות בריאות יותר.
במקום שאהבה עצמית תוביל לאי איבוד במשקל בשל העובדה כי נוח לנו בעורנו, היא בעצם מובילה לאיבוד משקל. החשוב הוא, שאיבוד המשקל לא יהווה ניסיון להפוך למישהו שאותו תאהב יותר, אלא מתחיל ממישהו אותו אתה אוהב עכשיו, בדיוק כמו שאתה.
כך עובד פרדוקס הקבלה.
אהה, דע בבקשה כי אני די מכליל פה כאשר אני נוגע בנושא המשפיע על אנשים רבים. אני יודע שיש גם אחרים המגדירים את עצמם כבעלי משקל עודף, והם דווקא מהווים דוגמה והשראה של אהבה עצמית. כלומר, משקל עודף כשלעצמו לא בהכרח מעיד על פחות אהבה עצמית. זו דוגמה רלוונטית רק לחלק מהאנשים.
אכן, מניסיוני בעבודה עם יותר מ-1,000 איש אני מסכים מאד עם קיום הפרדוקס. התנגדות למי שאתה היום, חוסר קבלת המצב הנוכחי (שאגב, הוא עובדה ברורה שלא ניתן להתכחש אליה ברגע זה), הוא מצב של חוסר, של אין מספיק, של “לא בסדר” ושל פוקוס על מה שלא עובד בחייך, וזה תוקע שינוי. כבר כתבתי פוסט על זה בעבר – לקבל או להשתנות, הנותן כלים כיצד לשחרר ולקבל. גם מודל שאלת ההוויה מסביר את הנושא ונותן כלים לשחרר התנגדות ולקבל. אני מזמין אותך לקרוא פוסטים אלו.
בנוסף, הנה פוסט מעמיק יותר על איך לקבל ולשחרר – לחץ כאן
וגם עוד פוסט של ד”ר המילטון העוסק בפרדוקס הקבלה בהקשר לנדיבות kindness וחשיבותה:
אסיים באמרה הנפלאה הבאה מתוך תפילה עתיקה:
“אלוהים, תן לי את השלווה לקבל את הדברים שאיני יכול לשנות, את האומץ לשנות את הדברים שביכולתי לשנות, ואת החכמה להכיר בהבדל ביניהם“.
יחד עם זאת, רוב בני האדם לא מבינים עד כמה חשוב לבנות ביטחון עצמי ואיך לשפר ביטחון עצמי.
רוב בני האדם לא מבינים שאם בונים ביטחון עצמי גבוה זה יכול להאפיל על היעדר כישרונות ויכולת, לפעמים באופן קיצוני.
הנה דוגמאות מאלפות לחשיבות של ביטחון עצמי גבוה, אותנטיות לגמרי, הישר מאימא טבע:
מה, זה אמיתי???
מדוע גורי האריה נסוגים מפני הכלבלב הקטן, בשעה שהם יכולים בקלות להכניע אותו?
ההבדל הוא בביטחון העצמי הגבוה של הכלבלב!
הכלל הפשוט בטבע אומר:
זה לא חשוב מי אתה, מה הגובה שלך ומה עשית, מה שחשוב הוא עד כמה אתה בטוח בעצמך!
טוב, אולי הגזמתי קצת, אבל עדיין, פיתוח הביטחון העצמי הוא אחד הפרמטרים, אם לא הפרמטר, הכי קובע ביכולת שלנו לשגשג ולהצליח.
העולם מלא באנשים בינוניים אשר בנו ביטחון עצמי בשמיים, שמצליחים יותר מאנשים מוכשרים עם ביטחון עצמי נמוך.
מדוע? בגלל הדרך בה עובדת מערכת ההפעלה שלנו. בגלל שכל מה שאנו רואים בחוץ הוא השתקפות של הפנים. הסברתי זאת במודל פירמידת ההגשמה שפיתחתי.
איך מפתחים או משפרים ביטחון עצמי גבוה?
הנה המרשם המקוצר:
מבינים שכבני אדם יש לנו גם אני גבוה, נצחי, כל יכול ועוצמתי, ולומדים להתחבר אליו. זה החלק שתמיד יש לו ביטחון עצמי גבוה. זה המקום המפותח והמסוגל שלנו, שמעז, מתמודד, סומך על עצמו, חיובי, אופטימי, אחראי, יוזם, ועוד הרבה תכונות חיוביות אחרות. בכל פעם שאנשים רגילים עושים דברים בלתי רגילים זה כי הם התחברו לחלק הזה וכך אוטומטית העלו את הביטחון העצמי שלהם.
לומדים להתמודד עם שריטות קדומות ואמונות מגבילות כגון “אני לא מספיק טוב”. מניסיוני, כ- 40% מהאנשים חיים עם האמונה המגבילה (השגויה) שהם לא מספיק טובים. לאמונה בכלל ולאמונה מגבילה בפרט יש את הנטייה להגשים את עצמה. זהו אפקט הפלסבו הידוע ברפואה והעיקרון המטפיזי ש”מחשבה יוצרת מציאות“. זה לא רק עניין רוחני, אלא הוא מבוסס על מחקרים, כפי שמפרסם ד”ר דויד המילטון כאן בפוסט.
האמונה הזו, שיושבת בבסיס מלכוד המצוינות שפיתחתי, משבשת את היכולת לפתח, לבנות או לשפר ביטחון עצמי. גם שאר חלקי המלכוד, שפועל כמעגל שוטה מתגבר, פוגעים ביכולת לפתח ביטחון עצמי גבוה. כך שמודעות למלכוד וסילוקו, בונים ביטחון עצמי גבוה.
לומדים לקבל את הנסיבות שאיננו יכולים לשלוט בהן. הנסיבות ששולטות בחיי מרבית האנשים, מהוות תמיד תירוץ מדוע “אי אפשר” או “אני לא יכול”, מטרפדות כל יוזמה, חונקות את ההתפתחות, כולאות באזור הנוחות, וכך גם פוגעות ביכולת לפתח ביטחון עצמי. כי אם אין התמודדות, שריר המסוגלות אינו מתחזק, אין לאדם הוכחות לגבי יכולתו, ומשם קל לשקוע לאין אונים, מיקוד שליטה חיצוניוקורבנות. כל אלו תוקעים את שיפור הביטחון העצמי.
מפסיקים לדאוג. דאגה מפקסת אותנו על האפשרות השלילית, זורעת פחד וחוסר וודאות, משתקת יוזמה ופעולה וכך גם פוגעת ביכולת לפתח או לשפר את הביטחון העצמי.
מעזים יותר והופכים את הפחד כדחף להצלחה. תעוזה היא כמו שריר שמפתח את המסוגלות. וכשמנסים, מצליחים (או לא מצליחים אבל לומדים מהטעות משפרים ומתקדמים). וכך בונים ומעלים את הביטחון העצמי לרמה גבוהה.
מתכננים. כשלא מתכננים, יש ספק וחוסר וודאות. כשכן מתכננים, מקטינים אותם, זה מניע לפעולה, מתמודדים, מתקדמים וכך גם בונים ביטחון עצמי גבוה.
מתקדמים בצעדים קטנים אך מתמידים לעבר המטרה. עוד דרך מעולה להקטין חוסר שליטה והיעדר וודאות מספקת וכך לפתח ביטחון עצמי.
מכירים את נוסחת ההוויה ואת פירמידת ההגשמה ופועלים לפיהן. מודלים אלו מדגימים שההוויה שלנו, קרי: האמונות, המחשבות, ההרגלים והרגשות, יותר מהפעולות, הן אלו שיושבים בבסיס מערכת ההפעלה האנושית. וכשמפתחים את אלו, גם מפתחים ביטחון עצמי גבוה.
מודעים לכך שפרפקציוניזם הוא מכשול ומוותרים עליו. כי הפרפקציוניסט מקדיש הרבה יותר מידי זמן לכל דבר, ובעולם עם משאבי זמן מוגבלים, הוא מספיק פחות, לא עומד בציפיותיו ובטחונו העצמי נפגע. מצד שני, אם מוותרים על הפרפקציוניזם, הביצועים משתפרים, התוצאות טובות יותר, המסוגלות עולה וכך גם בונים ביטחון עצמי גבוה.
מתחברים לחזוןולייעוד שלנו ופועלים לפיהם. אלו יושבים בבסיס ההוויה האנושית, וכשיש תשוקה והתלהבות בעשייה, התוצאות טובות יותר וכך גם משפרים את הביטחון העצמי.
מפתחים מיקוד שליטה פנימי. זה המקום בו אנו רואים את עצמנו כמקור לכל מה שאנו יוצרים או לא יוצרים בחיים. במצב כזה, אנו יוזמים, אחראים למעשינו, פועלים ביותר אפקטיביות ולכן גם משיגים יותר. וזו דרך מצוינת לשפר את הביטחון העצמי כי התוצאות שלנו הם עדות פיזית ליכולתנו הטובה.
מתגברים על הדחיינות הטבעית ומתחילים להתקדם בצעדים קטנים לעבר המטרות שלנו. כל התקדמות, ולו גם איטית וקטנה, משפרת את הביטחון העצמי.
פשוט מתחילים! כי אם אנו לא קופאים על השמרים, יש תנועה וגם תוצאות ואז קל לנו יותר לבטוח בעצמנו. אלו הוכחות שאנו מסוגלים!
מפנימים שהכל אפשרי. יותר מידי כלאו אותנו באיסורים ומגבלות שפיתחו חוסר אמונה ביכולת. תעוזה יוצרת תוצאות שתורמות לבניית ביטחון עצמי גבוה.
מתחייבים לעצמכם, מוותרים על ריצוי הסביבה ומפתחים אהבה עצמית. כשאנו לא דואגים לאינטרסים שלנו (בדרך שמתחשבת בסביבה, בשום פנים ואופן לא בדרך נרקיסיסטית!), אנו מתרוקנים מיכולת ולא מקדמים מספיק את מה שבאמת חשוב לנו בחיים. מצד שני כשאנו כן מפתחים ומגשימים את החלומות שלנו, התוצאות שאנו חווים משפרות ומעלות את הביטחון העצמי.
שפת הגוף משפיעה על הביטחון העצמי. אנו מכירים בעיקר את ההקשר ההפוך, אך ד”ר דויד המילטון מאיר שגם שפת גוף חיובית משפיעה על הביטחון העצמי וההערכה העצמית. הנה הפוסט שלו עם דוגמאות כאן בקליק על הלינק. בעיקר, הוא אומר שתרגול חוזר ונשנה של תנוחות גוף פתוחות, חיוביות, זקופות ומביעות עוצמה, משפר לאורך זמן את הביטחון העצמי ואת ההערכה העצמית. זאת, בדיוק כמו כל הרגל שאנו רוכשים, הגוף שלנו מתרגל להיות בתנוחות אלו באופן קבוע.
ומילה אחרונה על בניית ביטחון עצמי גבוה לפני סיום:
מניסיוני בעבודה עם יותר מ-1,000 איש, ביטחון עצמי נמוך הוא בעיקר התוצאה של הקטנה עצמית שיטתית מצד הסביבה שלנו בצעירותינו, ושל עצמנו בבגרותנו (ואז גם הסביבה ממשיכה בשלה). אפשר לכנות זאת גם שנמוך.
מלמדים אותנו להיות “צנועים”, לכבד את היכולות של אחרים בצורה מוגזמת, לא לקחת סיכונים, ושאם אנו טועים הסביבה שופטת אותנו, אז עדיף בכלל לא לנסות.
זו כמובן טעות חינוכית ממדרגה ראשונה. ואשאיר למילותיה של מריאן וויליאמסון מספרה “בחזרה לאהבה” להדהד באוזניכם בהקשר זה, כי אי אפשר להגיד את זה יותר טוב ממנה (הציטוט מיוחס גם לנלסון מנדלה, בנאום ההכתרה שלו לנשיאות דרום אפריקה, אך לא רבים יודעים שהוא ציטט מספרה של מריאן וויליאמסון).
ציטוט זה מסביר יותר מהכל איך לפתח ביטחון עצמי גבוה:
“הפחד העמוק ביותר שלנו אינו מפני חוסר היכולת. הפחד העמוק ביותר שלנו הוא הידיעה שעוצמתנו אינה ניתנת למדידה. האור, ולא הצד האפל שבנו, הוא שמעורר בנו חרדות. כל אחד מאיתנו שואל את עצמו: מי אני שאוכל להרשות לעצמי להיות מבריק, מקסים, מוכשר ומאושר? למעשה, מי אתה שתרשה לעצמך לא להיות כזה? אנחנו ילדים של אלוהים. כשאנחנו בוחרים לשחק את המשחק בקטן אנחנו לא משרתים את העולם. אין שום דבר נאור או מואר בצמצום האישיות שלנו רק כדי שאחרים ירגישו בנוח בחברתנו. נולדנו כדי לממש את הקסם האלוהי הגלום בנו. כל אחד מאיתנו נושא את הקסם הזה בתוכו. כאשר אנו מרשים לאור הפנימי שלנו לזרוח, באופן בלתי מודע, אנחנו מאפשרים לאחרים לעשות אותו הדבר. כאשר אנחנו משתחררים מהפחדים שלנו, הנוכחות שלנו משחררת אחרים…”
פוסט זה הוא קטע מהספר שלי “להתרגל להצליח” מעובד לפוסט.
החיים שלנו וההצלחות שאנו חווים הם פונקציה של הרבה דברים, ובראש וראשונה של השאלות שאנו שואלים את עצמנו.
יש 2 סוגים עיקריים של שאלות, שההבדל ביניהן תהומי בהשפעה על היכולת שלנו להצליח:
“למה? למה כובע, עף לגובה”
אני זוכר את הביטוי הזה שהיה מקובל כאשר הייתי ילד, המתייחס לחוסר הטעם שבשאלה “לָמָה“. זהו מאפיין נוסף השייך לתחום שמתחת לקו. אנחנו נוהגים לשאול הרבה שאלות “לָמָה”. אין הכוונה כאן לשאלות “לָמָה” הבאות לחקור ולעמוד על הגורמים והסיבות לתופעות. שאלות כאלו הן מבורכות ומהוות את הבסיס למחקר המדעי; למשל, השאלה ששאל ניוטון: “למה התפוח נופל מהעץ ישר לאדמה?”.
אני מתכוון כאן לשאלות “למה” מסוג אחר, שהן לצערי נפוצות יותר במקומותינו, כגון: למה התיק הזה פה באמצע החדר? למה אתה לא מסוגל לבוא הביתה בזמן? למה החדר לא מסודר? למה אני כזה אידיוט? למה אני לא מסוגל לעשות פעם אחת את הדברים כמו שצריך?
שאלות “למה” כאלו הן שאלות תוכחה, שאלות “חופרות”, שמחפשות אשמה; הן ממקדות אותנו בעבר, בדברים שאיננו יכולים לשנות וכמובן מעוררות התנגדות של הנשאל. הן בעצם שאלות רטוריות, שהתשובה להן אינה חשובה. גם כאן, לפי עיקרון הפוקוס, ההתמקדות באשמה ובעבר, וההתנגדות שהן מעוררות, מונעות דיאלוג מפרה שמקדם פתרון ולכן הן מאפיין של מתחת לקו. מיד נראה מהן השאלות הנכונות לשאול.
שאלות אפשרות והזדמנות
שאלות הרבה יותר טובות לנו ומקדמות להצלחה, הן שאלות “מה ואיך” (שאני קורא להן שאלות אפשרות והזדמנות) בניגוד לשאלות “למה”. אני מאמין שאין רע בלי טוב ושאלות “מה ואיך” מאוד עוזרות למצוא את הטוב גם במצבים קשים. למשל, כאשר הנסיבות אינן לרוחנו נשאל: מה אני יכול לעשות עם זה? איך אני יכול להתמודד עם זה? מה למדתי מזה? מה טוב בזה? מה זה מאפשר לי? איך אני מתמודד עם זה? איך אני פותר את זה?
בעיקר אני אוהב את השאלה “מה טוב בזה?” שמאפשרת לנו לשנות פוקוס במהירות, לחפש (ולמצוא) את האפשרויות וההזדמנויות החיוביות גם בנסיבות שליליות. נסה זאת, שאלת “מה טוב בזה?” עובדת מצוין.
הלן קלר אמרה: “תמיד כאשר דלת אחת נסגרת, נפתחת דלת אחרת טובה יותר ממנה. הבעיה בנו בני האדם, שאנו כל כך עסוקים בבהייה בדלת הסגורה, כך שאיננו מבחינים בדלת החדשה שנפתחה“.
הפוקוס שלך קובע את התוצאות שלך
אם כך, במקום ההתמקדות האוטומטית בחצי הכוס הריקה כתוצאה מנסיבות שליליות ספציפיות ושאילת שאלות “למה“, חפש את החיובי ואת ההתמודדות, שאל את עצמך שאלות אפשרות והזדמנות: איך אני מתגבר על הבעיה? מה אני יכול לעשות כעת כדי לשפר את הנסיבות? מה טוב במצב החדש שנוצר? מה הוא מאפשר לי? האם אוכל להוציא מתוק מעז ואיך אעשה זאת?
ברגע שאתה מפנה את הפוקוס שלך מהבעיה אל פתרונות אפשריים, אתה מחליף את הקושי בהזדמנות. אתה מזהה יותר טוב הזדמנויות, שתמיד ישנן בסביבתך. אתה שובר פרדיגמות תוקעות ומאמץ פרדיגמות מאפשרות, ופתאום הבלתי אפשרי הופך לאפשרי. כי תמיד, ממש תמיד, כשאנו מחפשים פתרונות אנו גם מוצאים אותם. לעתים זה קורה מיד, לעתים לאחר זמן. לפי פיזיקת הקוונטים, יש לנו בכל רגע אינסוף אפשרויות זמינות לבחירתנו ולכן במקום להתמקד בבעיה חפש את הפתרון. וכך אתה משנה את המחשבות והפרשנות לחיוביות יותר, והרגשות גם הם אוטומטית הופכים לחיוביים. זהו ניצול נבון של מודל אפר”ת – בחירה בשינוי הפוקוס, הגישה וסוג השאלות שאתה שואל את עצמך (“מה ואיך” במקום “למה”), כדי ליצור שינוי במחשבות ולעלות מעל הקו.
אי אפשר, או איך אפשר?
לקראת סיום, הנה דוגמה ליישום הכלי הזה של שאלות בעבודתי עם לקוחותיי:
כשלקוח שלי אומר לו “אי אפשר”, אני עושה איתו את התרגיל הפשוט הבא: אני רושם את המילים “אי אפשר” על דף נייר, ואז מוסיף את האות כף סופית “ך” בצמוד למילה “אי”. כך, במקום “אי אפשר”, פתאום כתוב “איך אפשר”. וכקינוח אני מוסיף סימן שאלה בסוף – “איך אפשר?”. שינוי קטן זה עושה ללקוח WOW גדול בשינוי הפוקוס שלו ממה שלא אפשרי עבורו, למה שכן אפשרי. זהו שינוי פרדיגמה מיידי שפותח אפשרויות אחרות ומחולל בקרב הלקוח טרנספורמציה.
תיקוף מדעי
לשאלות אפשרות והזדמנות יש גם תיקוף מדעי ואפקטיביות במיגור דחיינות.
הסוף לדחיינות: אפשר לנצח את הרצון להימנע ממשימות לא נעימות בעבודה
כשעובדים צריכים לבצע משימות קשות או מכבידות, הם מקשיבים לאותות פנימיים חיוביים או שליליים לפי נטייה אישית ■ מחקר מראה שניתן להתגבר על דחיינות באמצעות מודעות והצגת שאלות נכונות ■ “ניתוח היתרונות של התחלה במשימה לעומת עיכובה עשוי להועיל”.
אלו ממצאים של חוקרים מאוניברסיטת אוהיו, בהובלת הפרופסור לפסיכולוגיה ראסל פאזיו, שערכו סדרת מחקרים שנועדה להמשיג את התהליך המנטלי של דחיינות ולהבין איך מתמודדים איתו באופן הנכון ביותר. המחקר פורסם בכתב העת Personality and Individual Differences. לכתבה המלאה קליק כאן.
הנה ציטוט מהמחקר:
“הממצאים שלנו מצביעים על כך שאנשים עשויים להפיק תועלת מחשיבה יותר מכוונת כאשר ישאלו את עצמם ‘האם אני רוצה לעשות את זה עכשיו?‘, במקום רק לקבל את ההערכה הראשונית שלהם. עם אילו משימות נוספות אתה מתמודד לפני המועד האחרון? האם יש עוד משימות שאתה צריך ללהטט ביניהן? מה צריך לתעדף? ניתוח מסוג זה של המחיר [חש – באמצעות שאלות אפשרות והזדמנות] לצד היתרונות של התחלה בביצוע המשימה עכשיו לעומת עיכובה, עשוי להיות פרודוקטיבי“.
ולסיכום, הנה סרטון קצר שמסכם את הכל וגם מוסיף:
נסו ותיהנו! 😆
אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה בתגובות לכל שאלה שיש לך.
הדאגה היא פרשנות אישית ושלילית של המציאות (מחשבה) שמורידה מתחת לקו ופוגעת ביכולת שלנו לתפקד באפקטיביות.
לשון אחרת: היעדר היכולת של מרבית בני האדם להתמודד עם חוסר הוודאות הכרוך בחיים דינמיים ומשתנים במציאות הנוכחית שלנו, מעורר דאגות, שמובילות לחרדות, לדיכאון ולפגיעה אנושה ביכולת התפקוד היומיומית.
קודם כל לדעת שדאגה מגיעה מהאגו, שתפקידו לשמור על ההישרדות שלנו. מצד שני, יש לנו גם אני גבוה, והדרך ליציאה מדאגה קשורה ליכולת להתחבר אליו (ראה גם פרק 13 בספר שלי).
בדרך זו אנו מבינים שדאגה היא תפילה למה שאנו לא רוצים, או ריבית שאנו משלמים על הלוואות שלא לקחנו, ובעזרת מודעות-התבוננות עצמית-בחירה יכולים להתחיל ולתרגל יציאה ממנה דרך חיבור לאני הגבוה.
–
דאגה היא פרדיגמה שלא משרתת אותנו
דאגות הן פרדיגמה מחשבתית. חשש מהעתיד. פוקוס על מה שלא טוב, על משהו רע שעלול לקרות. פרדיגמת חצי הכוס הריקה. בהתאם, משנים אותן דרך טכניקת שינוי פרדיגמות (ראה גם פרק 13 בספר שלי).
הנה העקרונות הבסיסיים לשינוי הפרדיגמה:
מה הפרדיגמה הנוכחית? למשל: אני חושש מהעתיד ומחוסר הוודאות בקשר לעתידי הכלכלי.
מה הפרדיגמה החדשה שאני בוחר? למשל: אני מתמקד בהווה, מחפש ומרחיב בהדרגה את אפשרויות התעסוקה שלי. או: מה אני יכול לעשות עכשיו כדי להתקדם ולשפר את המצב? זהו עוד אחד מכלי המפתח שאני מלמד – שאלות אפשרות והזדמנות.
תחשבו על זה!
תחשבו על כל הדאגות שלכם בחודש האחרון או בשנה האחרונה – כמה מהן באמת התממשו?
אז זהו, שאנו דואגים יותר מידי! זה מנגנון הישרדותי אוטומטי שמחולל דאגות וחששות שלעולם לא תתממשנה!
ומה שטוב לרגע חירום בו עלינו להחליט Fight or Flight לא נכון לניהול חיים שלמים של דאגה!
אז קודם כל, בואו נהיה מודעים לזה!
ואח”כ בואו נבין את חוקי הייקום ואיך להתנהל לפיהם:
החיים שלנו מלאים בנסיבות שאין לנו שליטה עליהן.
במציאות, האדם המצוי נכנע לנסיבה ולעוד נסיבה, בלי בעצם שום סיבה. במילים אחרות, אנו מתנגדים לנסיבות שליליות שאיננו באמת יכולים לשלוט בהן בצורה ישירה: דעות של אנשים בסביבתנו שאיננו מסכימים איתן, העבר שלנו, מחלות, מזג האוויר, מדיניות הממשלה, המצב הכלכלי הכללי, ועוד…
אנו זקוקים לוודאות ושליטה בכל דבר בחיים, וכשאין לנו אותן (טוב, אנו עוד לא אלוהים 😆 ), אנחנו מתנגדים למצב ולמציאות.
האוטומט שלנו עובד ככה שכל התנגדות כזו מתורגמת לדאגה: מה יהיה? איך אני אתגבר על זה? מה יקרה אם…?
ולכן, בואו נקבל את מה שאיננו יכולים לשנות. לקבל זה לא אומר להשלים עם זה. אך אתה לא יכול לשנות שום דבר עד שאתה מוכן לקבל את הכל.
כך, קודם קבל את הנסיבות השליליות, אפילו שאתה לא אוהב אותן, ואח”כ חפש את הדרך להתמודד איתן. שחרר את הצורך הבלתי מתפשר לשליטה ולוודאות, הבן שאינך שולט בנסיבות ואז קבל אותן.
או אז ההתמודדות עם הנסיבות היא לא ממקום של פחד ואי וודאות, אלא ממקום של זה מה יש ועכשיו הפוקוס עובר לאיך אני יכול להתמודד עם זה במיקוד שליטה פנימי מלא.
גישה זו משנה את הפוקוס מדאגה להתמודדות ופעולה, ובהתאם מעלה אותנו מעל הקו.
הודיה – גישת השחרור האולטימטיבית
ל”תודה” יש כוח רב שהוכר ע”י כל הדתות והתורות הרוחניות. כך לדוגמה “מודה אני” היא המצווה הראשונה על הבוקר ביהדות.
הודיה מפקסת אותנו על מה שיש, על חצי הכוס המלאה ומשנה את הפרשנות האוטומטית השלילית לחיובית, באופו מיידי.
כלי נוסף להתמודדות עם דאגות:
חשוב מה התסריט הרע ביותר שעלול לקרות? worst case scenario?
ואז קבל אותו, חשוב איך תוכל להתמודד איתו, מצא את הדרך לכך, ותוכל לשחרר את הדאגה…
עוד כלי זו החזרה לרגע הזה, לרגע ההווה, במקום להפליג במחשבות לעתיד, שמחוללת דאגה.
חוזרים לרגע ההווה באמצעות הטכניקות הבאות:
מדיטציה, או התמקדות בנשימות לכמה דקות. רצוי לשאוף את האוויר כאילו ללב, לדמיין זאת, עם רגשות אהבה וחמלה. או לחשוב על הנשימה כמחברת לנשמה, לשדה האינסופי, ליקום, לאלוהות, או לכל יישות עליונה שאתה מאמין בה.
תנוחות פתוחות שמשפיעות בצורה חיובית על המצב המנטלי שלנו.
ואחרון חביב: המר דאגה בסקרנות.
במקום: מה יהיה? סמוך על היקום ועל עצמך ואמור לעצמך: אני סקרן לראות איך הדברים יסתדרו לטובה (בדיוק כפי שהם הסתדרו לטובה המון פעמים בעבר…).
זכור: כבר 4 מיליארד שנה מתקיים אותו הכלל בכדור הארץ והוא עוד ימשיך להתקיים: גם מחר תזרח השמש!
לסיכום:
דאגה היא מצב הווייתי שנובע מחוסר וודאות. היא מורידה מתחת לקו ופוגעת בהצלחה וב- well being שלנו.
הדרך להתמודד איתה היא קודם כל דרך ויתור הצורך בשליטה, קבלת המציאות, הנסיבות, חוסר הוודאות וחוסר היכולת שלנו לשלוט באופן מלא בעתיד.
לאחר הקבלה נפתח הפתח להתמודדות, למיצוי הפוטנציאל שלנו ולהצליח להתגבר על הנסיבות במיקוד שליטה פנימי מלא.
מגוון הכלים שסקרתי בפוסט זה, כמו גם שאר הפוסטים בבלוג זה ובעיקר הספר שלי “להתרגל להצליח” נותנים את המתכון המלא להתמודד עם דאגה בהצלחה.
ב ה צ ל ח ה !!!
אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה בתגובות לכל שאלה שיש לך.
זהו הפוסט ה-2 מתוך 8 פוסטים, בהם אני מציג סדרה של 26 סרטונים קצרים מתוך הסדנה שלי “מתרגלים להצליח” כפי שהוקלטה חי בפני קהל. אורך הסדנה כ-4 שעות ואורך כל הפלייליסט כ-157 דקות.
בסדנה ובסרטונים אני מציג ומתרגל את השיטה שפיתחתי איך לבצע שינויים מנטליים כדי להשיג תוצאות בעסקים ובקריירה. הסדנה מתאימה לכל יזם, בעל עסק, מנהל ושכיר.
בפלייליסט זה אני פורש בפניך את כל הסדנה, סרטון אחרי סרטון.
בפוסט זה וב-7 הפוסטים הבאים, אני מציג סדרה של 26 סרטונים קצרים מתוך הסדנה שלי “מתרגלים להצליח” כפי שהוקלטה חי בפני קהל. אורך הסדנה כ-4 שעות ואורך כל הפלייליסט כ-157 דקות.
בסדנה ובסרטונים אני מציג ומתרגל את השיטה שפיתחתי איך לבצע שינויים מנטליים כדי להשיג תוצאות בעסקים ובקריירה. הסדנה מתאימה לכל יזם, בעל עסק, מנהל ושכיר.
בפלייליסט זה אני פורש בפניך את כל הסדנה, סרטון אחרי סרטון.
קל לראות, כפי שמוכיחה הדוגמה לעיל, שתרגול בפועל של כל פעולה לאורך זמן יוצר שביל חדש במוח = קשר חשמלי חדש בין נוירונים.
אך מפתיע לגלות שזה קורה גם רק מצפייה בלבד במישהו אחר שמבצע את הפעולה.
וזה גם מדעי!
ד”ר דויד המילטון מתאר בפוסט את מערכת ה-MNS – Mirror Neuron System, שתפקידה לגרום לנו לחקות תופעות שאנו רואים בסביבתנו.
מערכת זו יוצרת קשרים בין נוירונים התומכים ביכולת שלנו לבצע פעולות שאנו צופים בהן.
וזה נכון גם לגבי התנהגויות אנושיות!
לדוגמה, מערכת זו משקפת הבעות פנים של אנשים אחרים ומעוררת את המוח שלנו ליצור את המחשבות והרגשות שגורמים להבעות אלו.
למשל – חיוך.
חשבו מה זה אומר על האווירה במקומות העבודה, או בבית ובמערכת היחסים הזוגית שמשליכה על הילדים (למשל, ילדים להורים מכים הופכים למבוגרים מכים), ואפילו על צפייה בטלוויזיה בחדשות רעות כאלו או אחרות.
אכן, האדם הוא תבנית נוף מולדתו ואנו נעשים כמו הסביבה שבה אנו חיים, לטוב או לרע.
אז למה שלא נבחר לטוב???
אנו מכירים את התופעה שלדמות משהו בדמיון יוצר שינוי נירולוגי מאד קרוב לביצועו בפועל.
ובכן, עכשיו מתברר שזה גם קורה רק מצפייה בלבד במישהו שמבצע פעולה.
אפשר להשתמש ביכולת של ה-MNS לצרכי למידה ודיוק של כל פעולה. למשל – בספורט מקצועני.
רק חשוב לצפות במקצוען / מומחה כדי ללמוד איך לעשות זאת נכון!
אפשר כמובן לצפות גם בוידאו וד”ר המילטון אומר שמספיקות לכך רק כמה שניות של וידאו שרץ בלופ.
למשל, כדי לשפר את הגשת מכת הפתיחה שלו בטניס הוא חזה 3,000 פעם בוידאו בן 5 שניות שרץ בלופ בו אנדי מארי הגיש סרף.
עכשיו, אם לך יש הרגלים רעים שברצונך לשנות, אני מזמין אותך לקנות את הספר שלי “להתרגל להצליח“, שמדריך איך להמיר את ההרגלים המקפחים שלך בהרגלים מנצחים, כדי להצליח יותר בעסק, בניהול ובקריירה.
לקוחה שאלה אותי:
איך אני מפסיקה לסבול כל כך ממה שקורה לי בחיים?
הנה תשובתי המקוצרת:
“זו שאלת מיליון ה-$. אנשים מחפשים את השחרור מהסבל אלפי שנים.
כתשובה מקוצרת, השתמשי בכללים הבאים:
1. אין טוב ורע בעולם
2. יש רק נסיבות ופרשנות סובייקטיבית שלהן ע”י בני האדם, פרשנות חיובית או שלילית.
דע”ש יגידו שאלימות זה טוב, אני אגיד שזה רע.
אנשים בעולם יגידו שישראל אימפריאליסטית,
אחרים יגידו שאנו מגיני העולם המערבי מפני האיסלאם הקיצוני.
אנשים יגידו אוי ואבוי שאני חולה ואחרים יבינו שהמחלה היא טריגר והזדמנות לשינוי.
3. את יכולה לפרש נסיבות לשלילה – דרך השריטות
(=פרשנות אישית שלילית ואוטומטית של הנסיבות),
או לטובה, דרך האני הגבוה (=רוח האדם, נפש האדם, הנשמה, המודעות).
4. ככל שתהיי מודעת יותר לפרשנויות השליליות שלך,
כך תביני שהן אוטומטיות, לא תאמיני להן ולא תיפלי בהן.
5. כשיש נסיבות שליליות (=דברים לא נעימים מסביבך שאין לך שליטה עליהם), פשוט קבלי אותן בלי לקחת ללב, בלי לרדת מתחת לקו, בלי להתנגד אליהן.
6. חפשי איך להפעיל את ה-ממ”מ (=מחשבות, מילים, מעשים) שלך בדרך בונה ומקדמת,
כך שתהיי “מעל הקו” מבחינה רגשית, כולל להתמודד בהצלחה עם הנסיבות השליליות.
בתקופת שנה זו לפני 10 שנים יצאתי מחושך לאור, מעבדות לחירות, ויצרתי לי ולמשפחתי חיים חדשים.
עזבתי את המוכר והידוע שהתיישן והתאבן.
ויתרתי על נוחות ושגרה שהפכו להתפלשות בביצה טובענית.
לאחר שנים רבות שבהן בניתי ערי מסכנות לפרעה ואכלתי הרבה מרור, יצאתי למדבר כדי לחפש ארץ חדשה, ארץ אבות, המורשת האהובה, שהיא גם הייעוד האמיתי שלי.
וכאן הכל מתחיל בחינוך שקיבלנו מהורינו וממחנכינו, שאותו לצערנו כבר לא נוכל לשנות 😥
עם זאת, כהורים וכמחנכים בעצמנו היום, נוכל להשפיע בגדול על ההצלחה של ילדינו, לכשיגדלו.
ולכן, על אף שזה חורג לכאורה מעולם ההצלחה שלנו כבוגרים, זהו הדבר החשוב ביותר שיש לי לומר להורים בינינו (1:38 דק’):
כהורים וכמורים אנו צריכים לנהוג בילדינו כמו כוהנים בבית מקדש. בכל פעם שאנו פורקים את לחצינו, תסכולינו וכעסינו על ילדינו, אנו מלבישים עליהם את כל הטעויות שעשו הורינו איתנו. כך אנו נשמעים בדיוק כמו ההורים שלנו, בעיני עצמנו ובעיני אחרים שמכירים אותנו, ומנציחים את השושלת הלא מפוארת של חינוך לקוי להצלחה מדור לדור.
הנה עוד דוגמה מאירת עיניים (1:44 דק’):
הדוגמה בסרטון היא לגבי מנהלים, אך היישום זהה גם להורים ולמורים!
והנה אותה הגברת בשינוי אדרת מפיה של חן מילר, מורה דגולה בישראל:
וסדגורו בנימה מבודחת אבל קולעת:
ולסיום הסרטונים בנושא, הקשר בין אהבה להיאחזות attachment, שרבים מההורים לוקים בה.
כוונותיהם טובות, אך המימוש שגוי:
אז מה עושים?
הכתבה הבאה ב”הארץ” שתורגמה מהניו יורק טיימס מציגה פתרונות אפשריים – לחץ כאן (מצריך מנוי).
בנוסף, הנה דעתי האישית:
מבינים שהתנהגות שלילית כלפי ילדינו פוגעת בהם וביכולת שלהם להצליח כמבוגרים. “התנהגות שלילית” היא כל מה שמוריד אותם מתחת לקו.
לוקחים אחריות על התגובות שלנו כלפי הילדים ולומדים איך להישאר מעל הקו בעצמנו. זה מחייב אימון והתפתחות אישית של כל הורה!
מוותרים על הדרך שמרבית הורינו ומורינו נהגו בה – לגרום לרגשות אשם בקרב ילדינו. אני קורא לזה “חרקירי פולני” 😆
נמנעים מלהלביש את חרדותינו על הילדים ולומדים להבליג על סיכונים סבירים שהם לוקחים, תוך מתן עידוד, תמיכה וחינוך לתעוזה.
מרשים להם לטעות ומלמדים אותם בפרגון ובאהדה איך להימנע מהטעות הבאה.
מגלים כלפיהם אהבה ללא פשרות ומעודדים את ייצר הסקרנות שלהם ללמוד ולהתפתח, גם אם זה במחיר של לקיחת סיכונים (מחושבים…)!
מאמינים בהם וביכולותיהם! יודעים שמתחת לכל ילד מופרע יש ילד חכם עם קשיים, רגישים לקשיים שלהם, חושבים עליהם טוב ואומרים להם טוב, וכך מפעילים את אפקט פיגמליון החיובי!
זה אולי נשמע מוזר, אבל “המקצוע” הראשון של כל הורה הוא כמובן להיות הורה ושל כל מורה הוא לגדל ילדים מצליחים. אך משום מה כמעט אף הורה לא לומד איך להיות הורה טוב, והמורים לעיתים עסוקים בעצמם במקום בילדים! מקור הלמידה העיקרי של הילד הוא ההורה והמורה שלו, וכאן אנו נוטים לחזור על אותם הרגלים אוטומטיים שליליים שרכשנו אנו מהורינו. למזלנו, לעיתים אנו גם לומדים מהטעויות של הורינו ומחליטים החלטה נחושה חיובית שלא לחזור בחינוך ילדינו על אותן הטעויות…
אני מאחל לכם הורות טובה ומצליחה!
עכשיו, להיות הורה מוצלח מתחיל בלהיות אדם מוצלח.
וכאן נכנסים לתמונה החיים המודרניים, על שלל הלחצים שלהם
בעבודה, בפרנסה, בדיור ועוד ועוד…
בחיים האלו אנו נדרשים ליכולת מדהימה להתאים את עצמנו לסביבה המשתנה כל הזמן,
רק שרובנו לא ממש יודעים איך להתמודד עם שינויים
ולכן לא תמיד מצליחים לממש את התוכניות שלנו ולעתים אפילו נתקעים,
וזה משפיע מאד על הילדים שלנו… אז אם מה שעובר עליך בעסק או בקריירה שלך משפיע לשלילה על הילדים שלך וברצונך לשנות את זה, קבל כאן בחינם את המדריך שלי איך להתמודד בהצלחה עם שינויים בחיים או, קבל כאן בחינם את 3 הפרקים הראשונים מהספר שלי (אפשר לקבל גם את שניהם 😆 )
אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן בתגובות למטה לכל שאלה שיש לך.
זיהוי גורמי ההצלחה בחיים הוא אחד הדברים הכי חשובים בעיני.
כי העולם שלנו הופך יותר דינמי ותחרותי מידי יום ויותר אנשים מחפשים בתוכו את משמעות החיים בעסקים או בקריירה.
היכולת לממש את עצמך, לעזור לאחרים, ליצור משהו שגדול מעצמך, הופכת להיות מרכיב חשוב גם בהשגת אושר, שהוא משאת נפשו של כל אדם.
ויקטור פרנקל גם מצא שמשמעות מאפשרת חוסן מנטלי שמסייע לשרידות הפיזית שלנו.
לכן, בכל פעם שאני נתקל במחקרים על גורמי ההצלחה, אני לומד ומתעמק בהם כדי להבין מה באמת בונה הצלחה.
כזאת היא שיחת ה-TED של אנג’לה דקוורט, פרופסור לפסיכולוגיה מאוניברסיטת פנסילבניה, שב-6:12 דקות בלבד מציגה בבהירות רבה את הגורם החשוב ביותר להצלחה לפי מחקריה:
כבר הבאתי פה בעבר פוסטים של ד”ר המילטון, שהוא אחד החוקרים המשמעותיים ביותר בנושא הקשר מנטלי-פיזי.
היום אני מבקש להביא לכם תרגום של פוסט קצר שלו שנותן תמונת-על של הקשר הכל-כך חשוב הזה, עם כמה מילות נוספות שלי לאחר הפוסט. התרגום של לורן רוזנמן:
“כשעזבתי את תעשיית התרופות בשנת 1999, המחקרים בנושא גוף-נפש היו בתחילת דרכם. כיום המחקרים הרבים הוכיחו מעל לכל ספק כי למחשבות, לאמונות ולרגשות יש קשר ישיר לשינויים הביולוגיים, הפיזיים ואף הגנטיים הקורים בגופנו. וכשאני אומר שינויים גנטיים, אינני מתכוון לשינוי הגנים שלנו, אלא לשינוי כפתור ההפעלה של הגנים שלנו מגן פעיל לגן לא פעיל. למשל, גן יכול להפוך מפעיל ללא פעיל כתוצאה ממה שאתה מתמקד בו.
לדוגמא: החשיבה על דבר מה הגורם לך ללחץ, מפעילה את גן הלחץ שלך, שכתוצאה מכך יכול להוביל להיצרות של עורקיך. לעומת זאת, המחשבה על אדם שאתה אוהב, מפעילה גנים שונים לחלוטין, שכתוצאה מכך יכולים דווקא להרחיב את עורקיך.
האמונה כי תרופה מסויימת יכולה לעזור לך, תגרום לה להשפיע עליך לטובה. האמונה כי התרופה לא תועיל לך, תשלול בחלקה ולעיתים במלואה את יעילות התרופה עבורך. תרופה יקרה יותר תשפיע טוב יותר מהעתק זול יותר של אותה התרופה, בשל אמונתנו כי תרופה יקרה יותר היא גם טובה יותר.
הפעלת הדמיון שאתה אוכל, תוריד את תחושת הרעב ע”י איתות למוח כי הנך שבע. לדמות שהנך מזיז את שריריך באופן שוטף גורמת לשינויים בחיווט המוח ומחזקת את השרירים הלכה למעשה. שימת לב לנשימה שלך, גורמת לשינויי מבנה במוחך כך שקל לך יותר למצוא שלווה בתוך כאוס היום-יום.
הדמייה של דברים שמחים משנה את הכימיה במוחך וגורמת לך להרגיש טוב יותר. לעומת זאת, המחשבה על מה שמפחיד אותך מפעילה את מרכזי הפחד במוח שלך.
המחשבה על הזזת היד שלך משכנעת את המוח כי אתה אכן מזיז אותה. זוהי תובנה ממדעי המוח שמביאה תועלות לאלפי נפגעי שבץ מוחי ולספורטאים.
טייס אף יכול היה להטיס מטוס בעזרת מוחו אם היה קיים ממשק בין ההגאים למכשיר הקורא את פעילות מוחו.
אין ספק אם כך, כי המוח שלך משפיע רבות על גופך. היכולת לגרום למוח שלך לעבוד לטובתך, היא תוצאה של מה שאתה מתמקד בו. וזו פונקציה של אימון, בדיוק כפי שאתה לומד כל מיומנות חדשה באמצעות אימון.
לסיכום, זו התובנה שברצוני להעביר לך היום בנוגע לקשר בין המוח לגוף, כדי להגדיל את האמונה שלך ביכולתך:
אכן יש לך את היכולת להביא לשינוי חיובי בבריאותך על ידי התמקדות בדברים החיוביים בחייך.”
“There is no question that the mind impacts the body. Research now clearly shows that the mind can impact the immune system, in ways that increase activity and in ways that decrease activity. With more research and practice, it may be that we can learn techniques that can help us to maintain our health much better by optimizing our immune systems, or develop techniques for selectively targeting different systems of the body for speeding recovery from injury, illness and disease.”
–
עד כאן הפוסט המתורגם והנה כמה מילים שלי:
ההתמקדות של הרפואה בטיפול בסימפטומים חייבת לעבור שינוי, שכן היא אינה מצליחה לעצור ובוודאי לא למנוע את המגיפות של העידן המודרני. הנה כאן כמה רעיונות איך יראה הרופא העתידי:
מה שאני הכי אוהב בפוסט של ד”ר המילטון הוא הפשטות של גורמי החיבור העיקריים בין נפש-גוף שהוא מזכיר:
האמונה במשהו מגדילה את הסיכוי שלו להתרחש בפועל – אפקט הפלסבו. קיים האפקט ההפוך – הנוסבו, nocebo – שאומר שחוסר אמונה במשהו מקטינה את הסיכוי שלו להתרחש, או אפילו אמונה במשהו שלילי מגדילה את הסיכוי שהשלילי יתרחש. הנה כאן עוד פוסט של ד”ר המילטון שסוקר זאת
לגבי השפעת הדמיון, בסרטון הבא מדגים ד”ר המילטון איך להשתמש בדמיון כדי להפעיל את המוח לחיזוק המערכת החיסונית כדי להתמודד עם סרטן:
אכן, ככל שהשנים עוברות, מצטברים יותר ויותר מחקרים המאמתים את הקשרים הללו. כאן ד”ר המילטון לא מפרט אותם, אך תוכלו למצוא את חלקם בפוסט הזה וגם בפוסט הזה שלו.
גם ד”ר ברוס ליפטון חוקר את השפעת המינד שלנו על הגוף ולאחרונה שמעתי אותו אומר שאפילו לגבי גורמי מחלות כמו סרטן, השפעת הגנטיקה היא 10% לכל היותר וכל השאר הם השפעות הסביבה ובעיקר ההתנהלות המנטלית שלנו. הנה סרטון קצר שלו שמסביר את העניין מצוין:
אכן, זה נותן לנו הרבה חומר למחשבה ומציב את המין האנושי בפני אתגר עצום: לצאת מהאוטומט שרובינו מנהלים בו את חיינו ומוביל אותנו לכשלים הפיזיים שאנו חווים במחלות המתרבות דווקא עם הקידמה (לב, סרטן, סוכרת, אלצהיימר וכדומה), באמצעות שליטה וניהול פרואקטיביים של הצד המנטלי שלנו.
הדרך היא בעיני לא רק הרחבת המודעות, אלא בעיקר הגדלת יכולת הבחירה באופ”ק (אפקטיביות, פרודוקטיביות וקונסטרוקטיביות) חיובי, כדי ליצור שינוי חיובי קבוע בממ”מ שלנו (מחשבות, מילים ומעשים).
