“היי חגי,
אני כותבת לך במצב רוח של התרוממות חושים.
זה עתה סיימתי לקרוא את כל הקבצים של שיעור 6.1.
היה לפחות קובץ אחד שקראתי בפעם השנייה, ופתאום הבנתי שרק עכשיו הבנתי אותו.
מלבד עייפות שהתגנבה פה ושם במהלך היום (וגם עכשיו היא נמצאת) ופחד שהיה מדי פעם אבל נשאר רק ברקע, ועכשיו אני קולטת שהוא התפוגג לחלוטין, רב רובו של היום הייתי מעל הקו ומאוד פעילה.
החלטתי הערב על פרדיגמה חדשה:
“אני אישה שלוקחת אחריות על החיים שלה ועל עתידה: על חייה המקצועיים, על משפחתה, על ההתנהלות בבית ועל הבריאות שלה.”
ההתנהלות שלי במשך היום יותר ויותר תאמה את הפרדיגמה הזה (שהתגבשה לכדי ניסוח רק במהלך השעתיים האחרונות).
גאה ומאוד מכירה תודה (הפגישה שלנו אתמול, כמו גם השיחה שלשום מאוד עזרו לי!),
א.”
