יעל דנק – מאחה שברים נפשיים

חגי היקר,
הזמן טס כשנהנים. כשרק התחלנו והגדרנו מטרות לשנה הבאה לא האמנתי שהם אכן יתממשו. אז, בנקודת הזמן ההיא, זה נראה לי הזוי. כמות המטופלים תוך חצי שנה משני מטופלים כבר – יש לי יותר מ / 7. ההתמקדות בתחום הפוסט טראומה, להדריך בתחום הפוסט טראומה – סטודנטיות לעבודה סוציאלית. אמרתי את זה בחצי קול, כבדרך אגב, ולא להאמין זה קורה כבר – עכשיו, כבר השנה.

אם אני מסתכלת על התהליך, אבן הדרך הראשונה היתה העבודה על הפרדיגמות שתוקעות, השריטות. אחר כך עבדנו על ההתכווננות, הצבת המטרות, ההתמקדות המקצועית שלי והפסקת הפיזור והבלבול שליוו אותי. ההבנה שמה שאני רוצה אני יכולה וצריכה לחתור אליו, מבלי להסס ולברוח לצדדים. זה התחיל לתת אותותיו באופן הדיבור בקליניקה, במה ששידרתי לעצמי
ולסובבים.

המיקוד מבחינתי היווה את פריצת הדרך; ברגע שהצלחתי להתמקד, לא ללכת לצדדים, לפיתויים שלא יקדמו אותי, אלא לאן שאני שואפת, הרגשתי שאני מצליחה. שאני יודעת מה שאני עושה, שאני מתמקצעת עוד יותר במה שאני רוצה ושאני עושה את זה טוב. התחלתי להעיז לפתח דברים חדשים. הפוקוס היה כל כך מרכזי והשתלב באימוני המרתון ובחיים המקצועיים בשילוב מדהים ומנצח בעיני.

כיום אני במקום שאני יכולה להמשיך בעצמי עם הכלים שרכשתי, תכנון השנה, הצבת יעדים, התקדמות צעד אחר צעד והכל מתוך אמונה ואהבה במה שאני עושה. אז תודה על הכל, על התמיכה, האוזן הקשבת, העידוד התמידי לצאת ולהעיז והדוגמאות הרבות שהמחישו שאף אחד לא מצליח כל הזמן ב %100 וזה הכי נורמלי ונכון בעולם. על “מעל הקו
ומתחת לקו” שעד עכשיו זה מלווה אותי במהלך היום ועוזר לי לבחור את המשך ההתנהלות שלי באותו רגע.

באהבה רבה,

יעל

יעל דנק – מאחה שברים נפשיים