פירמידת ההגשמה, או מדוע אני חרוץ ושקדן ובכל זאת אינני מצליח?

2 נובמבר, 2013 // 11:38 @



מגיל מאד צעיר מלמדים אותנו: "תחשוב, תעשה, תלמד, תעבוד ותתאמץ".

כל אלו, כמובן, הן הנחיות מבורכות, שכן אנו חיים בעולם פיזי, ורק להגות ולדמיין הצלחות כמובן שלא יוביל אותנו לשום מקום.  אימון עסק ומאמן עסקי

אז הנה בואו ניקח לדוגמה את יונתן, אדם מוכשר שגודל וחונך על ברכיי הפרואקטיביות והיוזמה, ופועל בדרך חרוצה ושקדנית כדי לממש ולהגשים.

לכאורה, יונתן אמור להיות אדם מצליח, אך לא תמיד זה כך. למען האמת, בדרך כלל זה לא כך…

חשבו כמה אנשים חרוצים ושקדנים אתם מכירים, שעובדים קשה ובכל זאת לא מממשים את מלוא הפוטנציאל שלהם ומצליחים "בקטנה", אם בכלל?

בפוסט זה אסביר מדוע זה קורה…

או אם עדיף לך לראות זאת בסרטון, אז הרי ההסבר ב- 7:27 דקות

 

Human Being

אז זהו, שבעשייה בלבד, חשובה ומבורכת ככל שתהייה, בדר"כ אין כדי לגרום לנו להצליח. הרבה אנשים טובים ופרואקטיביים פועלים בפול גז בניוטרל.

מדוע זה קורה?

משום שאנו לא Human Doing, אלא Human Being.

לא סתם כך קוראים לבני האדם באנגלית. כי הבסיס שלנו הוא הווייתי:

מי אנחנו? מה האמונות שלנו? מה מניע אותנו? מה הייעוד שלנו? מה ההרגלים והרגשות?

הבעיה היא שאת ה-Being אף אחד לא מלמד אותנו, וזה הבאג הגדול של החינוך שאנו מקבלים: הורים, בתי ספר, אוניברסיטאות ומקומות עבודה.

 

הסדר הנכון להגשמה

כבר כתבתי בפוסט אחר, להיות או לא להיות, שהסדר הנכון להגשמה הוא לפי הנוסחה: Be ==> Do ==> Have.

בפוסט זה אוסיף עוד נתבך ואסביר מה זה ה-Be הזה.

ניעזר בתרשים שלעיל:

מלמטה למעלה, לכולנו יש עבר, ממנו נגזר ההווה, ואנו צועדים לקראת העתיד והתוצאות שברצוננו להפיק. כלומר, כיוון התנועה שלנו הוא לפי החץ, כלפי מעלה, תרתיי משמע.

והדרך למעלה עוברת דרך פירמידת ההגשמה.

וכאן, נתחיל דווקא מלמעלה: ברור לכל שכדי שנוכל להשיג תוצאות, עלינו לעשות דברים מסוימים ולנקוט בפעולות – Doing.

הבעיה היא, שבהתאם לחינוך שקיבלנו, אנו רצים ישר לשם, וזה כמו לבנות את הקומות האחרונות בבניין מבלי לבנות את היסודות ואת הקומות הראשונות.

נכון, הבניין מתמוטט… וכך גם "בניין" העסק שלנו,  הקריירה שלנו, או כל יוזמה אחרת.

למשל, זה המקום בו אנו הולכים ליועצים שרק מלמדים אותנו מה לעשות.

כך לדוגמה, אם אני בעל עסק שסולד ממכירות, לא חשוב כמה טכניקות למכירות אני אלמד, כל עוד לא שיניתי את האמונה המגבילה שיושבת בבסיס הווייתי, כשאנקוט בפעולות מכירה, הן לא תהיינה בדר"כ אפקטיביות מספיק. כי האמונה המגבילה ברקע, שיושבת במוח הלא מודע שלי, קובעת 95% מהתוצאות שלי, ולא הפעולות שאני נוקט באמצעות המוח המודע. כך למשל, סביר להניח שחוסר הרצון, החשש והרתיעה ישפיעו בצורה שלילית על האינטונציה שלי ושפת הגוף, מה שיעבור בצורה לא מודעת ללקוח הפוטנציאלי שלי, ויטרפד את טכניקות המכירה שלמדתי כה בשקדנות. כי רק 7% ממה שאנו אומרים קובעים את התוצאות שלנו, השאר הם האינטונציה ושפת הגוף, שלרוב באים לידי ביטוי בצורה לא מודעת.

או, אם אני לא אוהב את העיסוק שלי כשכיר, לא חשוב כמה אני אתאמץ, התוצאות שלי בעבודה תהיינה נחותות, הבוס שלי יכיר בכך ואולי אפילו אפוטר.
ואם אני מועמד להתקבל לעבודה, חוסר האהבה שלי לעיסוק יעבור בצורה לא מודעת למראיין ויחבל בסיכויי התקבלותי.

 

לטפל במקור, לא בסימפטום

פירמידת ההגשמה מלמדת אותנו ש"הקומות הראשונות" הן ההוויה שלנו – ה-Being. וכדי שהעשייה שלנו תהיה עם אופ"ק חיובי (אפקטיבית, פרודוקטיבית וקונסטרוקטיבית), עלינו קודם כל לטפל במקור של "הבניין" שלנו – המסד, ורק אח"כ להגיע אל הטפחות.

כאן אני בוחר לחלק את ה-Being לשני שלבים:

ראשית, ה-Being האישי: מי אני כאדם? מה הערכים שלי? מה הפרדיגמות הבסיסיות שלי?  מה אני אוהב לעשות? מהם הרגלי ה-ממ"מ (מחשבות, מילים, מעשים) שלי?

למשל, האם אני דחיין? לא מסודר? עם ביטחון עצמי נמוך, או אדם נוח לכעוס?

כל אלו הם הרגלים (במובן הרחב של המילה) לא טובים, שעליהם קשה עד בלתי אפשרי לבנות הצלחה.

ואז, מה ה-Being העסקי או ה-Being בקריירה שלי?

איך אני חושב, מתבטא ופועל כבעל עסק או כעובד/מנהל? האם אני מחובר רגשית לחזון וליעדים שלי?  האם אני משוחרר מעכבות מנטליות לגבי היותי איש המכירות של העסק שלי? מה גישתי לניהול זמן? ניהול עובדים? ניהול משימות עסקיות? כסף?
או מה העיסוק האמיתי שאותו אני באמת אוהב לעשות?

 

נדרש שינוי

אף אחד לא נולד מושלם ולכולנו יש צורך במרחב צמיחה והתפתחות במהלך החיים.

למשל, מאז 2005 למדתי כ-20 קורסים ועשרות השתלמויות, בצד עבודה אישית עם כ-15 מאמנים ומדריכים שונים, רובם בצד המנטלי, כדי לאפשר לי להגיע לנקודת ההצלחה בה אני נמצא כיום. והדרך עוד ארוכה  😆

אני מאמין שכולנו נועדנו לגדולה וכי ההצלחה שלנו היא אפשרית וזמינה.

וכדי שנגיע אליה, עלינו להבין את הסדר הנכון לפי פירמידת ההגשמה, לזהות את נקודות החולשה שלנו ב-Being האישי, העסקי או בקריירה, לעבוד לשנותן כך שהן תהווינה בסיס איתן לעשייה שלנו, ואז לבוא אל ה-Doing כמו גדולים:
לבצע ולממש על בסיס ההוויה החדשה שלנו, באופ"ק חיובי: בצורה הרבה יותר אפקטיבית, פרודוקטיבית וקונסטרוקטיבית.
וזה אומר להיות בעל עסק מצליח יותר או לנהל קריירה מצליחה יותר.

המלצתי החמה היא: עמדו בפיתוי שכה מוטבע בנו מילדות, קודם כל לעשות.
עבדו ראשית על התשתית האנושית והעסקית שלכם, ואז חזרו לביצוע כדי להצליח בגדול!

אסיים במילותיו של הסופר הבלגי שארל דובואה: "הדבר החשוב ביותר הוא להיות מסוגל להקריב בכל רגע את מי שאתה עבור מי שתוכל להיות".

ואם כל זה מדבר אליך, אני מזמין אותך לבדוק את הדרך שלי לבצע תהליך שינוי הווייתי מכוון להגשמה ביחד איתך, בעסק, בניהול או בקריירה, כדי לאפשר לך למצות את הפוטנציאל שלך, להגשים ולשגשג,
או לפחות לקרוא את הספר שכתבתי – "להתרגל להצליח", המהווה מדריך מקיף, מעשי ויישומי כדי לאפשר לך להפוך לאדם שמשיג את התוצאות שהוא רוצה. קח אותו כאן.

 

אהבת? מומלץ להעביר לחברים, לשתף בפייסבוק ולהגיב ממש כאן למטה.
אשמח גם לענות כאן למטה לכל שאלה שיש לך.

אולי יעניין אותך לקרוא פוסטים נוספים בקטגוריה "שינוי":

קטגוריות:אימון מנהלים, אימון עסקי, הבלוג, כלי עזר ומשאבים, פיתוח אישי, פתיחת עסק, שיווק ומכירות, שינוי

13 תגובות → “פירמידת ההגשמה, או מדוע אני חרוץ ושקדן ובכל זאת אינני מצליח?”


  1. אליאב

    05/11/2013

    מאמר שכול בעל עסק חייב לקרוא ולהפנים .
    מאוד נוגע לי, באיזה שהוא מקום הדברים נכונים לגביי.

    הגב

  2. איתן

    28/12/2013

    תודה חגי על המאמר המעניין.
    הערה על מה שכתבת:
    לדעתי לא צריך להמתין עם הdoing עד שמטפלים ב beeing
    זה יכול להיות במקביל. עושים ובמקביל מטפלים באמונות => מה שמדייק גם את הdoing וגם את ה beeing

    הגב

    • חגי שלו

      28/12/2013

      נכון איתן, ותודה על החידוד.
      בהחלט אפשר לעבוד במקביל, אולי עם הדגשת חשיבות ה-beeing ומתן תשומת לב מוגברת אליו, בטח בהתחלה.

      הגב

  3. מילכה לאון

    20/6/2015

    חגי שלום,
    נהניתי מהמאמר, והתחברתי אליו מכיוון העבודה שלי. אני עוסקת בהנחיה ואימון דרך שיטת לאבאן, שיטה של עבודה תנועתית שבבסיסה ניתוח תנועה לאבאן-בארטנייף. בשיטה אנו מסתכלים על ארבע ׳פעולות׳ נוירולוגיות הנקראות התמסרות-דחיפה-הושטה-משיכה, הנמצאות בבסיס כל תנועה. התמסרות שייכת ל being, דחיפה- להתחלת גיבוש תחושת ה׳מי אני מה אני׳=גיבוש זהות, והושטה ומשיכה- לפעולות שלנו בעולם. האימון דרך הגוף מבהיר באופן בלתי אמצעי בדיוק את מה שכתבת עליו- מציאת הזהות העצמית, לפני הריצה אל העשייה בעולם. או כמו שאמרו חז״לינו : ״ דע מאין אתה בא, ולאן אתה הולך…״, ומצד אחר- אנחנו עם שקיבל את התורה כשאמר: ״ נעשה ונשמע״…

    הגב

    • חגי שלו

      20/6/2015

      תודה מילכה על הארתך המאירה. לא שמעתי על שיטת לאבאן ואני שמח שסקרת את עקרונותיך. תודה רבה!

      הגב

  4. ליאון

    17/7/2015

    נהניתי מהפוסט ובכלל אני בעד הגישה שלך שמזכירה את משנתו של טוני רובינס וקצת ממורי הניו-אייג' השונים … ואחרי מספר שנים של התעסקות בפילוסופיה שמאחורי הרעיון שהצגת , לדעתי האישית זו טעות להניח עליה את כובד המשקל שהנחת . בכדי להצליח במערכת קפיטליסטית מאד מורכבת , צריך ללמוד את עולם המונחים של ההתנהלות הפיננסית וכמובן את אומנות האצלת סמכויות (רואי חשבון עורכי דין וכו…) . לפסיכולוגיה האישית שלי יש מעט מאד להוסיף או לגרוע מהצלחתי אם שני הנושאים שהזכרתי מונחים בכיסי … הפוסט שלך אמור להוות בסיס ראשוני בלבד להזכיר לנו שאנו ראויים לשפע ושגשוג . בהצלחה לכולנו …

    הגב

    • חגי שלו

      17/7/2015

      תודה ליאון על תגובתך ועל הבעת דעתך.
      הנושאים שהזכרת בהחלט חשובים להצלחה. אפשר להוסיף עליהם גם: כושר ביטוי ותקשורת, כושר שכנוע, ידע שיווקי (גם לשכירים, לקדם את עצמם בקריירה), תכנון נכון והצבת יעדים, כישורים חברתיים ופוליטיים, ידע מקצועי (כל אחד בתחומו), ועוד…
      השאלה היא איך כל אלא באים לידי ביטוי כאשר ה-Being של אדם שיש לו את כל הנ"ל רעוע וכולל רק כמה מהמרכיבים הבאים: חוסר ביטחון עצמי, רגישות גבוהה, פחדים ודאגות, מופנמות קיצונית, דחיינות וניהול זמן קלוקל, שיפוטיות עצמית, פרפקציוניזם, "פתיל קצר", תפיסת חוסר (ההפך משפע), גישה שלילית, פרדיגמות מגבילות, ועוד.
      הטענה שלי שאדם כזה, על אף כישוריו הפיננסיים, האצלת סמכויות, הידע הרב וכו' – לא יוכל להביא את עצמו לידי ביטוי מיטבי בעולם ולא ישיג את התוצאות שהידע מאפשר לו להשיג. לכן, אני חוזר וממליץ על הצעתי לבנות קודם את הבסיס המנטלי המוצק לפני עשייה שקדנית ורכישת ידע.
      יתרה מזאת, גם בגורמי ההצלחה שהזכרת – התנהלות פיננסית ואומנות האצלת סמכויות – יש מרכיבי Being שעשויים לחרוץ לשבט או לחסד את יישומם. למשל: תפיסת השפע שיושבת בבסיס ההתנהלות הפיננסית. או גישת הניהול והתקשורת שקובעת עד כמה האצלת סמכות תהייה אפקטיבית.

      הגב

  5. גדעון טל

    21/11/2015

    חגי היי,
    אכן פוסט מעולה, ניתן ללמוד ממנו המון….יחד עם זאת.

    לעניות דעתי ( וזו דעתי האישית בלבד…) איננו שולטים על התוצאות אלא אך ורק על הפעולות, כמו מים שנשפכים מבקבוק…. כל שאנו יודעים זה לשפוך את המים ..ועל כן לדעתי ( בלבד..) ראשית כל בעל עסק מנכ"ל חייב ראשית "..לחלום…" הכי גבוה שאפשר,לסמן את התוצאה הרצויה מבחינתו ורק לאחר מחשבה על ויזואליזציה של המצב בו יהיה , ייראה, ירגיש, יחשוב על הריאליזציה, כך יוכל להכין תכנית מדויקת לפרטי פרטים על מנת להגיע לתוצאה שסימן.
    ברגע שהתוצאה סומנה לא ירגיש ששילם מחיר כלשהו…אלא יהא נעול על התוצאה עם מועד ברור ( כמובן לאחר שלקח בחשבון את כל המשתנים, כשבדרך ישנה את המסלול בהתאם לתוצאות וכל זאת בכדי להגיע למקום אותו ירצה להיות.
    גדעון טל
    מאמן אנשי מכירות מנכ"ל קואצינג סנטר

    הגב

    • חגי שלו

      21/11/2015

      הי גדעון ותודה על התייחסותך.
      אני מסכים עם כל מילה שלך!
      זה לא סותר לדעתי את מודל פירמידת ההגשמה שאני מציג בפוסט.
      כי המקום של חלום ותכנון קדימה, הוא מצב הווייתי.
      זה בדיוק להיכנס למצב ה-Being שאני מדבר עליו,
      אדם שמתכנן מטמיע את תמונת הדמיון העתידית במוח הלא מודע שלו,
      שהוא חלק מההוויה שלו – ה-Being,
      וכך תומך ביכולת שלו גם לבצע ולממש את חלומותיו – ה- Doing.

      הגב

  6. אלישע

    10/1/2016

    חגי יקר,
    אכן פוסט יפה אבל הבעיה היא שהוא סותר את התפיסה הקבלית אשר לפיה "הכל צפוי והרשות נתונה".
    משמע התשובה לשאלה אם אדם יצליח או לא, הינה ידועה מראש ואינה תלויה בהבנתו תהליך זה או אחר.
    ישנם אנשים מאוד מוכשרים שלא מצליחים להגיע ליעדים ולהיפך…
    כל טוב.

    הגב

    • חגי שלו

      10/1/2016

      תודה אלישע על תגובתך.
      למיטב הבנתי ומלימודי הקבלה שלי, אין כאן סתירה.
      כי "הרשות נתונה" פירושה שיש לכל אחד זכות בחירה מבין כל הדברים הצפויים.
      הדימוי הכי טוב לזה הוא שאתה נכנס לבית קולנוע בו מציגים בבת אחת עשרות סרטים שונים על חייך.
      זה "הכל צפוי".
      יחד עם זאת, לך יש זכות בחירה לאיזה קולנוע להיכנס ומה מבין הסרטים המוצגים באותה עת (= הצפויים) אתה בוחר לחוות בחייך.
      זה "הרשות נתונה".
      בחירה חופשית היא בעיניי מעקרונות החיים ולמיטב הבנתי גם מעקרונות היהדות.
      כי אחרת, אנו הופכים להיות רק כלי משחק ביד הבורא ואין באפשרותנו להשפיע על חיינו.
      שלך בידידות,
      חגי

      הגב

  7. חיה

    08/5/2018

    מדהים!
    נהנית מהתובנות ומתגובותיך החכמות והמסבירות

    הגב

השאר תגובה

נהנית מהפוסט?
קבל/י מדריך ליצירת שינוי עסקי במתנה!!
"נוסחת מה בתוך" הוא מדריך ליצירת שינוי עסקי אפקטיבי. בנוסף, קבל/י עצות וטיפים למייל איך להרוויח יותר כסף בעסק/מיזם שלך!
דוא"ל
שם
מה זה המדריך הזה?

חוויה אישית

"...אחרי ארבעה חודשי עבודה עם חגי, פיתחתי שירות עסקי חדשני והשגתי את המכירות הראשונות שלי...
חגי לימד אותי כלים ספציפיים שאני משתמש בהם ביום יום...
חגי הוא אדם מיוחד שעצם השהייה איתו החדירה בי אנרגיה של תעוזה, כח רצון ואהבה, ועל כך אני מודה לו..."

דניאל רוט - מייסד ומנכ"ל easy.ly