אולי התופעה הכי בולטת שאני מזהה אצל לקוחותיי, בעיקר בתהליך ההתקשרות, היא ההתנגדות המובנית בהם לשינוי. כל מטפל יודע בדיוק על מה אני מדבר: אותם פחדים וספקות שמונעים ותוקעים כל ניסיון לשינוי.
ביטויים כמו: “אני חייב את זה אבל לא עכשיו”, “אני צריך את זה אבל אין לי זמן ו/או כסף לזה”, “קשה לי להאמין שאוכל להשתנות”, או “אני לא יודע אם זה הדבר הנכון בשבילי כעת”, נשמעים תדיר, בצד שלל תירוצים, דחיינות ובחירה שלא ממש להחליט.
או שרגע אחד הם הכי מתוסכלים בעולם ורוצים שינוי כאן ועכשיו, ובבוקר הפגישה איתי הם מבטלים אותה בתואנה כזו או אחרת.
זאת, בשעה שברור לחלוטין לשני הצדדים שההתקשרות בינינו תועיל ותסייע.
וזו רק דוגמה, כי אותה התבנית חוזרת על עצמה בקרב בני האדם בכל צומת החלטה אם לבצע שינוי בכל דבר.
והנה דוגמה נוספת, הפעם הומוריסטית 🙂 , שממחישה כמה השמרנות וההתנגדות בפני שינוי מוטמעים בנו:
איזה מזל שיש בקרבנו אנשים חדשניים ונועזים שפועלים ומקדמים על אף קולות המתנגדים…
בפוסט זה אציג מודל פשוט וברור שמציג מה עובר עלינו כשאנו עומדים בפני שינוי, וכמובן איך באמת לקבל את ההחלטה הנכונה עבורנו.
–
אך לפני המלל, למי שמעדיף וידאו, הנה סרטון על המודל בפוסט זה, מתוך הקורס הדיגיטלי המשולב שלי:
–
אומרים שאני אינני אני, אז מי אני בכלל?
כשאני שואל אנשים: “מי את/ה?”, הם מרימים גבה בתמיהה ומפליטים: “מה זאת אומרת? אני זה אני!“.
כלומר, אנחנו נוהגים להתייחס לעצמנו כמקשה אחת.
אז זהו, שאנחנו לא!
הנה מודל הסתכלות מעניין – מי אנחנו בני האדם?
בצורה מאד פשטנית, בכל אחד מאיתנו יש שני חלקים. חלק אחד שמכונה “אגו” (ותשכחו בבקשה מכל הגדרה אחרת שאתם מכירים ל”אגו”), וחלק שני המכונה “האני הגבוה”. באנגלית זה נקרא “Higher Self”, ויש כאלו שיקראו לו רוח האדם, נשמה או נפש האדם. כולם אותה הגברת בשינוי אדרת.
האגו, הוא ההוויה שאנחנו חווים ביום יום, רוב הזמן. לפחות תשעים אחוז מהזמן אנחנו באגו. הוא ממשק המציאות שלנו, החיבור שלנו לעולם הפיזי, וגם החלק הנמוך והלא-מפותח שלנו.
–
תפקידי האגו
לאגו יש תפקיד אחד בחיים: לשמור עלינו. הוא מייצג את החלק בנו שרוצה לשרוד, ולכן הוא מעדיף סטאטוס-קוו ומתנגד לכל שינוי. כי כל שינוי נתפס כאי וודאות, שמצידה עלולה להיות איום על ההישרדות שלנו כבני אדם.
לכן התפקיד העיקרי של האגו הוא להשאיר אותנו בתוך הקופסה שבה אנחנו נמצאים. אם אנחנו לא כל כך מרוצים מהתוצאות שאנחנו מפיקים, את האגו זה לא מעניין, הוא רוצה להשאיר אותנו באותו המקום, באזור הנוחות (שהוא בעצם אזור הנכות, או האזור הנחות).
איך הוא עושה את זה? בכל פעם שאנחנו מנסים לצאת מחוץ לקופסה, לשנות, לצמוח ולהתפתח, הוא צועק, בועט, מעלה את הספק, מעורר פחדים, דאגות ורגשות שליליים, ומעלה בנו את כל אותם פקפוקים: “מה אני צריך את זה?”, “בשביל מה זה טוב?”, “כבר שמעתי את זה”. “לי זה לא מתאים”, “לא עכשיו”, “אין לי זמן לזה, אולי בחודש הבא” וכך הלאה. יתרה מכך, האגו גם מסדר לנו בגוף כימייה שלילית שאנו ממש מרגישים פיזית. “פרפרים בבטן” – מכירים?
האגו הוא החלק הלא בוגר שלנו ומבטא את השליליות, הספק, הביקורתיות והירידה מתחת לקו.
באמצעות כל המערכות שיש לו: רגשות, חושים ומחשבות, האגו יוצא לקרב הישרדות כנגד כל שינוי. כך עובד המנגנון הטריקי של האגו. ורוב בני האדם לא מודעים לאינטרסים שלו (שלרוב מנוגדים למה שאנו באמת רוצים), ומקשיבים לאגו כאילו הוא המהות האמיתית שלהם.
אז זהו, שהוא לא!
–
הקונפליקט המובנה בכל אדם
מצד שני, יש בנו חלק נעלה יותר, יותר בוגר. החלק הזה רוצה הגשמה. כאן החזון שלנו והייעוד, הטוב, האהבה, נתינה וערכים. הוא “האני הגבוה“. כאן הכל אפשרי, בגישה חיובית וברגשות חיוביים. האני הגבוה הוא נצחי, אמיץ, רוצה להתפתח, לצמוח ולגדול.
האני הגבוה הוא זה שמביא אנשים הרוצים שינוי אל פתח משרדי, עם המחשבה: “אני רוצה להשיג מה שחשוב לי, אני יודע שאני מסוגל ליותר, אני לא מוכן להסתפק בבינוניות ורוצה חיים טובים יותר”.
ואז האוטומט/האגו משתלט. האגו צועק ובועט ועובר לקדמת הבמה. הוא מפעיל את תחבולותיו, מוריד מתחת לקו, והמודעות לאני הגבוה ורצונותיו נעלמת.
וכך, האני הגבוה, שרוצה שינוי, נאלם דום ונכנע לאגו. זה קורה כי אנו לא מודעים מספיק אליו ולכוחותיו. בחוסר מודעות, אנו מכירים רק את האגו, ורואים את עצמנו כאגו בלבד, שמושל בכיפה וקובע את עתידנו, עתיד שאנו לא באמת רוצים. וכך האגו – האוטומט, סותם כל אפשרות לבחירה, ו”מותר האדם מן הבהמה” נשאר כסיסמה חסרת בשר.
–
ההורה האחראי בבית שהוא אנחנו
כדי עוד להבהיר את הקונפליקט ואת הדרך לפתרונו, אני מציע מטפורה פשוטה:
דמיינו לכם שאנו כמו בית ובבית מתגורר הילד הקטן שלנו, הוא האגו. “הילד” שלנו חכם, מוכשר ואהוב, ויחד עם זאת הוא ילד קטן, לא מפותח ולא בוגר. וכדרכם של ילדים, אם ניתן לו לנהל את החיים שלו אז הכאוס יחגוג: הילד יאכל שוקולד כל היום, יראה טלוויזיה כל הזמן, יעשה במכנסיים, ילכלך את הבית בלי משים, וכך הלאה. לימודים? התפתחות? צמיחה? לא ממש מעניינים אותו. רק נהנתנות. כמובן, אי אפשר לבוא אליו בטענות בגלל זה, כי הוא עוד לא מבין ולא יודע כיצד להתנהג ולנהל את חייו.
מצד שני, יש ב”בית” שהוא אנחנו גם הורה אחראי, הוא האני הגבוה. התפקיד של ההורה האחראי הוא לחנך את הילד, לדאוג לו ולשים לו גבולות. במילים אחרות, תפקיד “ההורה האחראי” הוא לקבוע מה קורה בבית הזה שהוא אנחנו, לנהל אותו ואת הילד.
הבעיה היא שבאוטומט שלנו ההורה לא בבית. ואם הוא כן בבית, ההורה ספון בחדרו, נחבא אל הכלים ונותן לילד לעשות כרצונו. הילד לכן גדל פרא, לא מתחנך וגם לא מתבגר. והתוצאה “בית מבולגן” וחיי כאוס.
וכך אנחנו בני האדם מתנהלים בחוסר מודעות: האגו שלנו מושל ברמה, הוא מכתיב לנו מה לעשות מתוך חוסר הבגרות והראייה הצרה שלו, קולו של האני הגבוה לא נשמע, והתוצאה היא שרבים מהשינויים והיוזמות של האני הגבוה שלנו מטורפדות, נעצרות ונגנזות.
–
בחירה, לא בריחה, כדי להימנע מבכי-רע
אז מה עושים?
כמו בכל הפתרונות שאני מציע, משתמשים בנוסחת מה בתוך כדי לצאת מברירת המחדל – האוטומט, וליצור שינוי.
אם אנחנו מודעים לאני הגבוה שלנו ולכוחו להיות “בעל הבית” האחראי בבית שהוא אנחנו, בכל פעם שהילד עושה כרצונו, אנחנו מתבוננים בסיטואציה ובוחרים להתחבר לאני הגבוה שלנו ולתת רק לו להחליט מה לעשות בסיטואציה, לא לאגו.
יישום הבחירה באני הגבוה בצעדים קטנים, בהתמדה ובנחישות לאורך זמן, יחזק את כוחו של “ההורה האחראי”, קולו יישמע יותר, והוא יקבל את הסמכות הראשית בבית, לטובת “הילד”, חינוכו והתבגרותו.
כן, “הילד” יצעק, יבכה, ישכב על הרצפה, יעשה דרמות ויתנגד בכל כוחו לסמכות ההורית. וזה יבוא לידי ביטוי בהתנגדות חסרת היגיון, ברגשות שליליים ובנטייה חזקה לשמור על סטטוס קוו.
אבל, ככל שההורה האחראי יהיה יותר בבית ויפעיל את “הסמכות ההורית” שלו, הזמן יעשה את שלו ובסוף הילד יקבל את המרות של ההורה.
דארל רוטרפורד, אחד המורים שממנו למדתי את המודל, הגדיר את פתרון הקונפליקט במילים הבאות:
“כאני הגבוה, המטרה שלנו היא לצמוח במודעות. כאגו, המטרה שלנו היא לשמור על סטאטוס קוו. זה נראה כקונפליקט אבל זה לא. האני הגבוה שלנו בוחר מי נהייה, האגו נותן לנו את ההתנסות/חוויה. הקונפליקט מגיע כאשר אנו בוחרים מטרה והאגו מתנגד לשינוי, זמנית. כאשר האגו מקבל לבסוף את הזהות החדשה, הוא משתף פעולה ומסייע לנו לחוות/להתנסות בזהות הזאת כמציאות שלנו…“
סדגורו החכם ממחיש את יכולת הבחירה שלנו באני הגבוה בסרטון הקצרצר הבא:
–
מותר האדם מן הבהמה
כך, בכל פעם שאתם מתלבטים, הקשיבו לקולות.
בדר”כ תשמעו קודם כל את קולו של האגו. זהו את קולו שהוא תמיד מתחת לקו. קול זה לעולם יהיה סקפטי, יפחד, יתנגד, יתמרמר, ויסלוד מהשינוי. החלטות מהאגו הן לעולם החלטות שגויות, כי תפקידו לשמור על ההישרדות שלכם (עלק) ולא להביא אתכם לצמיחה והתפתחות.
עכשיו, חפשו והשמיעו את קולו של האני הגבוה. שאלו את עצמכם מה באמת חשוב לכם בחיים, התחברו לחזון ולייעוד שלכם, להתפתחות, לצמיחה ולהגשמה.
ואז, האזינו יותר לקולו של האני הגבוה ותנו לו את הסמכות להחליט “בבית” שהוא אתם.
אכן, “מותר האדם מן הבהמה”. יש לנו יכולת בחירה, בואו נשתמש בה. בואו נבחר לתת להורה האחראי את הסמכות והבחירה שלנו, לטובת “הילד”.
האני הגבוה הוא קולה של האינטואיציה. הוא יודע הכי טוב מה טוב בשבילנו.
לכן, זהו הקול האמיתי שלו נרצה להקשיב.
לשם כך, יש להשקיט את שאון האגו המבוצר בשגרה.
הרחבה והעמקה של מודל האגו והאני הגבוה כאן בקליק על הלינק
–
לסיכום, בכל דילמה הקשיבו לקולות וזהו אותם. עשו בחירה נבונה באני הגבוה שלכם ולא באגו.
עם התרגול, יהיה יותר ויותר קל להפריד ביניהם, ואז הבחירה הנכונה באני הגבוה כהרגל קבוע היא בלתי נמנעת.
ולקינוח תן כאן קליק על הלינק לסיפור חכם שממחיש את העובדה שבכל אחד מאיתנו יש “ניצוץ אלוה ממעל”.
ולבסוף, מומלץ מאד לקרוא כאן פוסט של נירית כהן על הקונפליקט בין הקולות הללו בעת שינוי קריירה מזווית ריאליסטית
–
זהו כלי אחד מתריסר כלים שאני מלמד בסדנאות ובתוכניות האימון שלי. גם מודל האגו והאני הגבוה (בעמ’ 246), כמו גם שאר הכלים, מפורטים בספר שלי “להתרגל להצליח“, שזמין עכשיו לרכישה כאן בלינק מעבר לקליק ובכל חנויות הספרים, הפיזיות והווירטואליות.
לחילופין, אם ברצונך ליישם את הכל ברמה הפרקטית, אני מזמין אותך לבדוק את הקורס הדיגיטלי שלי המשולב בליווי אישי, כאן בקליק על הלינק.
–
אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה בתגובות לכל שאלה שיש לך.
2 מחשבות על “מה תוקע אותנו בדרך לשינוי? | מודל האגו והאני הגבוה”
עוד פוסט מעניין ומעורר מחשבה משולחנו של חגי
תודה רבה מירית. אגב, פנתה אלי לאחרונה מורן מתמזיס ואני בתהליך כדי לאמץ את דוח הפירמידה. אכן, זה כלי נהדר!