חיפוש באתר ובבלוג
סך כל הפוסטים בבלוג
279
פוסטים אחרונים
קטגוריות
עמוד הפייסבוק שלי

דחוף את הפרה שלך

מאת:

חגי שלו

“שלשלאות ההרגל קלות מכדי שיהיו מורגשות עד שהן נעשות כבדות מדי מכדי שאפשר יהיה לשבור אותן” (וורן באפט).

דחוף את הפרה שלך

הפעם אני רוצה לשתף בסיפור עממי ישן וטוב, שראיתי אותו מתגשם שוב ושוב בקרב לקוחות האימון העסקי שלי. אין כמוהו כדי להמחיש עד כמה שינוי לפעמים הוא מתבקש המציאות ומאפשר צמיחה:

חכם אחד טייל עם תלמידו הנאמן ביער כשמרחוק הבחין במקום בעל מראה דל ביותר.
הוא החליט לבקר שם לזמן קצר. בדרך הוא דיבר עם תלמידו על חשיבותם של ביקורים המאפשרים להכיר אנשים ועל הלמידה שרוכשים מחוויות כאלה.

כשהגיע, הוא ראה את הדלות של המקום ותושביו. בבית הישן וההרוס התגוררו זוג הורים ושלושת ילדיהם כולם יחפים ולבושים בבגדים קרועים ומלוכלכים. החכם התקרב לאיש, שהניח שהוא אב המשפחה ושאל אותו: “בסביבה זו אין מקורות עבודה וגם לא מרכזי מסחר, כיצד אתה ומשפחתך מצליחים לשרוד?”
האיש ענה לו בשקט: “חבר, יש לנו פרה קטנה. היא מניבה כמה ליטר חלב בכל יום. חלק מהתוצר אנו מחליפים עבור מזונות מסוימים בעיר הסמוכה, בחלק השני אנו מכינים יוגורט, גבינה וכד’ לעצמנו וכך אנו שורדים.”

החכם הודה לו על המידע, הסתכל סביבו מספר רגעים, בירך לשלום והלך. באמצע הדרך פנה לתלמידו וצווה לו: “חפש את הפרה הקטנה, קח אותה לתהום שם ממול ודחוף אותה”.
התלמיד המבועת התנגד למורו, התווכח עמו וניסה להניאו מבקשתו, הרי הפרה הקטנה הייתה אמצעי המחייה היחיד של אותה משפחה. אבל החכם הלך משם ולא ענה לו.
התלמיד המדוכא ביצע את פקודת מורו. הוא מצא את הפרה הקטנה, הוביל אותה עד לתהום הקרובה דחף אותה וראה כיצד היא מתגלגלת בין האבנים ומתה.
המראה הזה נשאר חרוט בזיכרונו…

כעבור מספר שנים, אכול רגשי חרטה, הצעיר החליט לעזוב את מורו ולחזור לאותו מקום כדי להתוודות בפני המשפחה ולעזור להם.
כסף לא היה לו, הוא החליט שיעבוד חינם בשבילם כדי לעזור להם לקנות פרה קטנה חדשה. ככל שהתקרב למקום ראה שהסביבה השתנתה, העצים פרחו, הבית היה יפה ונקי והילדים שיחקו בחצר.
הצעיר הרגיש עצוב ומיואש. הוא היה בטוח שהמשפחה הענייה נאלצה למכור את ביתה כדי לשרוד.

הוא החיש את צעדיו. כשהגיע לבית התקבל על ידי איש מאוד אדיב.
הצעיר שאל על המשפחה שהתגוררה בבית לפני מספר שנים. ענו לו שהמשפחה ממשיכה להתגורר במקום.
הוא לא הצליח להבין מה התרחש, הסתכל על הילדים והכיר אותם, הם נראו יותר גדולים ובריאים, אבל הם היו ללא ספק אותם ילדים שביקר אצלם עם מורו מספר שנים קודם.
הוא שיבח את מה שראה ושאל את האיש (את בעליה של הפרה הקטנה): “כיצד הצלחת לשפר את המקום ולשנות את חייך? ” האיש השיב לו בהתלהבות: “הייתה לנו פרה קטנה שנפלה לתהום ומתה, מאותו הרגע היינו חייבים לעשות דברים אחרים ולפתח מיומנויות חדשות שקודם לא ידענו שאנו מסוגלים להן, ככה הצלחנו להגיע להישגים שהינך רואה”.

 

לכל אחד מאיתנו יש את הפרה הקטנה שלו: ההרגלים, המוכר והידוע, אזור הנוחות בו השגרה מולכת, “עגל הזהב” לו אנו סוגדים כאילו שאין אלוהים…
כמה פעמים אנו תקועים עם “הפרה” ומפחדים לשנות. ואז, מגיע “החכם” ודוחף לנו את הפרה…

למשל, כשמפטרים אותנו מהעבודה, כשיוזמה שלנו נכשלת, או כשלקוח טוב ומכניס נוטש אותנו…
באותו הרגע זה נדמה כסוף העולם, כאסון גדול, אבל לאחר ימי האבל אנו מתעשתים, אוספים את עצמנו ומתקדמים הלאה למחוזות חדשים, שאילולא הפרה שנדחפה לא היינו מגיעים אליהם…
כן, אין כמו משבר טוב כדי להוציא מאיתנו כוחות מופלאים ומחויבות עילאית ולדחוף אותנו לפריצת הדרך הבאה שלנו!

 

גם אני חוויתי זאת לא אחת. “הפרה” הבולטת “שנדחפה” לי אל התהום היתה ב-2005. לאחר שכבר די קצתי במשרת סמנכ”ל כספים וסירבתי לראות את כל איתותי היקום שהגבינה שלי זזה, התחלתי דווקא לעבוד בחברת טלרד קונג’י, כן, כסמנכ”ל כספים…
אני הייתי האחרון להצטרף לצוות ההנהלה הטרי שנשכר ע”י המשקיעים החדשים כדי להבריא את החברה.
איתרע מזלי (רק אח”כ הבנתי שבעצם שפר מזלי), שתוך 7 שבועות מהיום שבו התחלתי לעבוד בחברה הסירו המשקיעים את תמיכתם בחברה ואני נאלצתי להתפטר…

באותו רגע חרב עלי עולמי, אבל לימים התברר שזה היה כל שהייתי צריך כדי להתחיל ולחפש פרה חדשה, גדולה יותר, כיפית יותר, עם הרבה יותר חלב להרבה שנים. מדובר היה בשינוי המקצועי שעשיתי לתחום האימון העסקי ולהתחלת תהליך מדהים של התפתחות אישית וצמיחה רוחנית שכבר לא יסתיים לעולם…

אין כמו מילותיו של הרמן הסה כדי לסיים:
“כדי שיקום האפשרי, חייבים לנסות את הבלתי אפשרי”.

הבהרה חשובה: זה סיפור שלא אני המצאתי אותו. בחרתי להביא אותו בשל המטפורה המצוינת ומה שעומד מאחוריה. אין באמור כאן כדי לעודד או לתמוך בהתעללות בבעלי חיים. אני אוהב בעלי חיים וחס על חייהם.

אהבת? אפשר להעביר לחברים, לשתף בפייסבוק ולהגיב ממש כאן למטה.
אשמח גם לענות כאן למטה לכל שאלה שיש לך.

 

אולי יעניין אותך לקרוא פוסטים נוספים בקטגוריה זו:

שיתוף הפוסט ברשתות החברתיות:

2 מחשבות על “דחוף את הפרה שלך

  1. והנה ה”גרסה היהודית” לסיפור זה, כפי שקיבלתי מאילן לוי מהוצאת פראג:

    אנחנו נמצאים בתקופה כלכלית מאתגרת, רבים מאיתנו חשים פחד מפני פיטורין או אובדן עסקים, המחירים עולים, הלחץ גואה ואנחנו נאחזים בכוח במה שיש, פוחדים לאבד…
    אולי מתאים עכשיו הסיפור שמיוחס לבעל שם טוב על הפרה הרזה:

    הבעש”ט יצא עם חסידיו לסיור בעיירות פולין. לכל מקום שאליו הגיעו אירחו אותם מכובדי העיירה. כאשר נכנסו לאחת העיירות, ביקש הבעש”ט להסב לצהריים אצל משפחה מסוימת. חסידיו נגשו לבית המשפחה ומצאו משפחה ענייה ודלה. “לכבוד הוא לי לארח את הרב וחסידיו בביתי, ואולם חשש בלבי כי לא יהיה לי במה להסעיד את אורחי”, השיב אבי המשפחה. הגיעה הפמליה לביתה הדל של המשפחה ונתקבלה בסבר פנים יפות, ואולם אוכל אין. התנצל האיש העני בפני הרב, “המזווה ריק ואפילו אוכל לילדי אין בנמצא”. “כשנכנסנו”, ענה לו הרב, “ראיתי בחצר פרה”. “אמת, נכון הדבר”, השיב העני, “כלום ראית עד כמה רזה ושדופה היא? בקושי מניבה כוס חלב ליום…” “אם כך, שחט אותה ונתענג על בשרה”, ציווה הרב. שחט העני את פרתו, והרב ופמלייתו סעדו את לבם בבשר הפרה הרזה. בתום הארוחה קם הרב משולחן הסעודה והורה לפמלייתו ללא מילים להמשיך בדרך.

    חלפו שלוש שנים. הרב ופמלייתו ערכו שוב סיור בעיירה. בהגיעם לגשר צר התקרבה לעברם כרכרה מפוארת. שיירת הרב זזה לצדי הדרך, ולנגד עיניהם הנדהמות חלפה כרכרה רתומה לשישה סוסים ובה בני המשפחה הענייה כשהם לבושים במחלצות פאר.

    – “האין זו המשפחה הענייה עם הפרה הרזה?” שאלו החסידים.
    – “אכן כך”, השיב הרב.
    – “וכיצד קרה כדבר הזה?”
    – “אהה”, ענה הרב, “כל שנדרש היה לסלק את הפרה הרזה שהפריעה בדרכם”.

    ואולי כל הקשיים שאנו חווים עכשיו נועדו על מנת שנסלק מדרכנו את הפרות הרזות שמפריעות לנו לראות את השפע הממתין לנו…

  2. אכן כך, סיפור יפה מאוד שעוד לא הכרתי, וכבר חשבתי שאני מכיר את רוב הסיפורים מהסוג הזה:)
    אבל צריך להיזהר כי לפעמים במשברים יותר מדי קשים יש אנשים שלא מחזיקים מעמד.. אז גם כשדוחפים את הפרה ו”שורפים את הגשרים” זה צריך להיות שקול במידת מה

כתוב/כתבי תגובה