כבר כתבתי על נאיביות ומשמעותה. 
ברם, כאשר לקוח יקר בשם עמיר (השם בדוי) כתב לי הבוקר על מקרה מהחיים בו הוא קלט בדיעבד שהיה נאיבי, לא עמדתי בפיתוי להביא את המייל שלו ואת תשובתי אליו כלשונם בפוסט זה.
הנה המייל של עמיר ותשובתי אליו. לא נגעתי:
לדעת גם מה לא להגיד
“הי חגי,
רוצה לשתף אותך באירוע מטורף שקרה לי שמדגים:
1. כמה אנחנו טיפשים כשאנחנו מתחת לקו (לדבריך מאבדים 13 נק’ IQ)
2. כמה האגו מנהל אותי בצורה אוטומטית
3. כמה האסימון נופל כאשר לתיאוריה מצטרפת האמת של החיים
והסיפור שהיה כך היה:
ביום רביעי נפגשתי עם מתווך דירות ובעל דירה שאותה רציתי לשכור.
“עליתם שניכם לגמר” אמר לי המתווך, “ואני ממליץ לך תסגור איתו, תגיד לו דברים שהוא רוצה לשמוע ותסגרו, חבל על הזמן”.
הנהנתי.
בהמשך הגיע בעל הדירה ואשתו, אנשים מבוגרים, נחמדים.
הם שאלו את השאלות הרגילות: במה אתה עובד, כמה ילדים יש לך, גם הבת שלי עובדת בתחום דומה וכד’.
ואז המתווך אומר לבעל הדירה:
“אתה יודע שרוב הזמן הוא יהיה לבד בבית (סאבטקסט – פחות תנועה, פחות בלאי וכד’)”.
ומה אני עונה לו?
“לא, מה פתאום, אני בא עם 3 ילדים, הם יהיו איתי חלק מהזמן, אחרת לא הייתי צריך דירה כל כך גדולה”.
וככה ברגע אחד, במקום להגיד לבעל הבית מה שהוא רוצה לשמוע
אמרתי לו מה שהאגו שלי רצה להגיד ויצאתי טיפש.
מפה לשם, המתווך טרם חזר אלי ואני לא יודע אם נבחרתי או לא.
אך אין ספק שאם לא נבחרתי הרי שעזרתי לזה לקרות,
כי אמרתי לו מה שלאגו היה דחוף להגיד ולא מה שבעל הנכס רצה לשמוע.
סיכום:
* את כל התובנות האלו אני צריך גם למכירות שאני עושה, מול לקוחות
* קיבלתי שיעור מדהים
* אני לא בהלקאה עצמית, סולח, ממשיך הלאה.
פרקתי. נתראה בעדכון הבא.
תודה
עמיר”
נאיביות היא חוסר תחכום, אך איננה טיפשות
הנה תשובתי לעמיר:
“תודה על השיתוף עמיר.
נכון שזה אגו, אבל חלק מיוחד באגו.
זו לא טיפשות כמו שאתה כותב. הייתי מכנה זאת נאיביות.
לפי המילון נאיבי הוא:
תמים, תם, לא מתוחכם, לא פקחי, ילדותי, חסר חכמת-חיים, פתי, מאמין לכל דבר
נאיבי יכול להיות אדם מאד חכם, אבל לא מתוחכם, לא ממולח.
האוטומט שלו מנהל אותו, לא השכל.
לכן הוא לפעמים פולט שטויות ואינו מבחין בדקויות של מצבים כדי לנצל אותם לטובתו.
המקור של הנאיביות הוא טוב, כמו ערכים של יושרה והגינות.
אך כשאלו מיושמים בצורה מוגזמת זו נאיביות.
חלק מהנאיביות זה להיות יותר צדיק מהאפיפיור.
משמע, להיות ישר כמו סרגל ולומר הכל בלי לשים לב שלפעמים זה פועל לרעתך.
אז אני לא אומר לשקר, אבל לגמרי אפשר לפעמים לשתוק.
הקושי הגדול עם נאיביות הוא שלפעמים אנשים מסביבך מנצלים את היותך נאיבי,
לטובתם ומכאן גם לעיתים לרעתך.
לכן, כמו ששנו חכמינו: “סייג לחוכמה שתיקה”.
הנאיביות גם קשורה לריצוי. הנאיבי לרוב גם מרצה את סביבתו.
טוב מאד שאינך שיפוטי כלפי עצמך.
לשיטתי, נכון להסתכל בדיעבד על המקרה ולעשות בחירה למפרע לנהוג להבא אחרת.
לסיכום, אני ממליץ לך להתבונן במצבים ביום-יום שבהם אתה נאיבי.
גם מול אשתך וגם כמובן בעבודה, ולבחור לוותר על הנאיביות.
הבחירה צ”ל לא לענות אוטומטית, אלא לעצור, להבין את המשמעויות של כל מצב,
לשקול מה ישרת אותך הכי טוב, ורק אז להגיב.
בהצלחה,
חגי”
עד כאן התכתובת עם עמיר.
להרחבה על נאיביות קרא כאן את הפוסט המקיף שכתבתי בנושא.
הרחבה נוספת אפשר למצוא בספרי השני “מלכוד המצוינות“.
אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה בתגובות לכל שאלה שיש לך.
