אבל מסתבר שיש קשר ישיר בין התשובה לשאלה הזו, לבין ההתפתחות שלנו בני האדם.
כן, נוכל ללמוד המון מהדרך שבה לובסטרים גדלים על הצמיחה בטבע ועל דרך הצמיחה שלנו, בני האדם, בהיותנו חלק בלתי נפרד מהטבע.
בסרטון הקצרצר הבא מסביר הרב ד”ר אברהם טוורסקי את הקשר בין הדברים. כדאי מאד להקשיב לו, יש כאן תובנה חשובה מאד עבורך (1:37 דקות):
הנה כמה אמירות מפתח מתוך הסרטון עם פרשנות שלי:
הגירוי שהלובסטר זקוק לו כדי לגדול הוא תחושת חוסר הנוחות.
כשבני האדם מרגישים לא בנוח אנו לרוב מחפשים תרופות ומשככים חיצוניים כדי להרגיש בנוח. אבל כל אלו הם פתרונות קוסמטיים, כי הפתרון האמיתי לחוסר הנוחות הוא פנימי, ומחייב שינוי פנימי.
תקופות של לחץ הן תקופות שמסמנות צורך בשינוי שממנו נוכל לצמוח, אם נתעל את הלחץ למקומות הנכונים.
באזור הנוחות, כשאין לחץ, גם אין צמיחה. No Pain, No Gain. שם הכל מוכר וידוע ומאד “נוח”. כל כך נוח שבא לזנוח ואפילו לברוח! ואז כל כך משעמם שם שמתחיל ללחוץ, כי באזור הנוחות אנו לא ממצים את הפוטנציאל שלנו, ובטבע כל מה שלא צומח, מתפתח וגדל, קמל ונובל. כך גם בני האדם הם לעיתים “מתים מהלכים” באזור הנוחות שלהם, וכמהים לשינוי ולצמיחה, שאותה יש להביא רק מבפנים.
לא אחת בני האדם נקלעים למשברים באזור הנוחות, כי הסביבה משתנה והם אינם משתנים. אך בעוד שמשבר יכול להתרחש באזור הנוחות, הפתרון שלו הוא לעולם מחוץ לאזור הנוחות. הרבה מאד מהצמיחות הכי מרשימות של בני האדם קרו בעתות משבר. יש אפילו כאלו האומרים שמשבר הוא חיוני לבצע פריצת דרך!
כזו הייתה גם חווית השינוי שלי, שבה חשתי לחץ רב בתוך “השריון” המגן לכאורה של מקום עבודה מסודר ומשכורת שמנה. וגם, כמו הלובסטר, נאלצתי להסיר את השריון הזה כדי לממש את הייעוד האמיתי שלי, לצמוח ולשגשג.
שאלו גם אתם את עצמכם האם אתם באזור הנוחות שלכם? האם לוחץ לכם באזור הנוחות? האם אתם כמהים לשינוי, לצמיחה ולהתפתחות? אם כן, למדו מהלובסטר וקחו יוזמה להשיל את מעטה ההגנה שלכם ולבנות לכם חדש, גדול ורחב יותר, כדי שתוכלו לצמוח בתוכו ולממש את ייעודכם.
ואם אתם רוצים מלווה מקצועי ומנוסה שיסייע לכם לבצע את השינוי שלכם, תנו קליק על הלינקים הבאים וגלו איך אוכל לסייע לכם בעסקים או בקריירה.
אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה בתגובות לכל שאלה שיש לך.
זיהוי גורמי ההצלחה בחיים הוא אחד הדברים הכי חשובים בעיני.
כי העולם שלנו הופך יותר דינמי ותחרותי מידי יום ויותר אנשים מחפשים בתוכו את משמעות החיים בעסקים או בקריירה.
היכולת לממש את עצמך, לעזור לאחרים, ליצור משהו שגדול מעצמך, הופכת להיות מרכיב חשוב גם בהשגת אושר, שהוא משאת נפשו של כל אדם.
ויקטור פרנקל גם מצא שמשמעות מאפשרת חוסן מנטלי שמסייע לשרידות הפיזית שלנו.
לכן, בכל פעם שאני נתקל במחקרים על גורמי ההצלחה, אני לומד ומתעמק בהם כדי להבין מה באמת בונה הצלחה.
כזאת היא שיחת ה-TED של אנג’לה דקוורט, פרופסור לפסיכולוגיה מאוניברסיטת פנסילבניה, שב-6:12 דקות בלבד מציגה בבהירות רבה את הגורם החשוב ביותר להצלחה לפי מחקריה:
כבר הבאתי פה בעבר פוסטים של ד”ר המילטון, שהוא אחד החוקרים המשמעותיים ביותר בנושא הקשר מנטלי-פיזי.
היום אני מבקש להביא לכם תרגום של פוסט קצר שלו שנותן תמונת-על של הקשר הכל-כך חשוב הזה, עם כמה מילות נוספות שלי לאחר הפוסט. התרגום של לורן רוזנמן:
“כשעזבתי את תעשיית התרופות בשנת 1999, המחקרים בנושא גוף-נפש היו בתחילת דרכם. כיום המחקרים הרבים הוכיחו מעל לכל ספק כי למחשבות, לאמונות ולרגשות יש קשר ישיר לשינויים הביולוגיים, הפיזיים ואף הגנטיים הקורים בגופנו. וכשאני אומר שינויים גנטיים, אינני מתכוון לשינוי הגנים שלנו, אלא לשינוי כפתור ההפעלה של הגנים שלנו מגן פעיל לגן לא פעיל. למשל, גן יכול להפוך מפעיל ללא פעיל כתוצאה ממה שאתה מתמקד בו.
לדוגמא: החשיבה על דבר מה הגורם לך ללחץ, מפעילה את גן הלחץ שלך, שכתוצאה מכך יכול להוביל להיצרות של עורקיך. לעומת זאת, המחשבה על אדם שאתה אוהב, מפעילה גנים שונים לחלוטין, שכתוצאה מכך יכולים דווקא להרחיב את עורקיך.
האמונה כי תרופה מסויימת יכולה לעזור לך, תגרום לה להשפיע עליך לטובה. האמונה כי התרופה לא תועיל לך, תשלול בחלקה ולעיתים במלואה את יעילות התרופה עבורך. תרופה יקרה יותר תשפיע טוב יותר מהעתק זול יותר של אותה התרופה, בשל אמונתנו כי תרופה יקרה יותר היא גם טובה יותר.
הפעלת הדמיון שאתה אוכל, תוריד את תחושת הרעב ע”י איתות למוח כי הנך שבע. לדמות שהנך מזיז את שריריך באופן שוטף גורמת לשינויים בחיווט המוח ומחזקת את השרירים הלכה למעשה. שימת לב לנשימה שלך, גורמת לשינויי מבנה במוחך כך שקל לך יותר למצוא שלווה בתוך כאוס היום-יום.
הדמייה של דברים שמחים משנה את הכימיה במוחך וגורמת לך להרגיש טוב יותר. לעומת זאת, המחשבה על מה שמפחיד אותך מפעילה את מרכזי הפחד במוח שלך.
המחשבה על הזזת היד שלך משכנעת את המוח כי אתה אכן מזיז אותה. זוהי תובנה ממדעי המוח שמביאה תועלות לאלפי נפגעי שבץ מוחי ולספורטאים.
טייס אף יכול היה להטיס מטוס בעזרת מוחו אם היה קיים ממשק בין ההגאים למכשיר הקורא את פעילות מוחו.
אין ספק אם כך, כי המוח שלך משפיע רבות על גופך. היכולת לגרום למוח שלך לעבוד לטובתך, היא תוצאה של מה שאתה מתמקד בו. וזו פונקציה של אימון, בדיוק כפי שאתה לומד כל מיומנות חדשה באמצעות אימון.
לסיכום, זו התובנה שברצוני להעביר לך היום בנוגע לקשר בין המוח לגוף, כדי להגדיל את האמונה שלך ביכולתך:
אכן יש לך את היכולת להביא לשינוי חיובי בבריאותך על ידי התמקדות בדברים החיוביים בחייך.”
“There is no question that the mind impacts the body. Research now clearly shows that the mind can impact the immune system, in ways that increase activity and in ways that decrease activity. With more research and practice, it may be that we can learn techniques that can help us to maintain our health much better by optimizing our immune systems, or develop techniques for selectively targeting different systems of the body for speeding recovery from injury, illness and disease.”
–
עד כאן הפוסט המתורגם והנה כמה מילים שלי:
ההתמקדות של הרפואה בטיפול בסימפטומים חייבת לעבור שינוי, שכן היא אינה מצליחה לעצור ובוודאי לא למנוע את המגיפות של העידן המודרני. הנה כאן כמה רעיונות איך יראה הרופא העתידי:
מה שאני הכי אוהב בפוסט של ד”ר המילטון הוא הפשטות של גורמי החיבור העיקריים בין נפש-גוף שהוא מזכיר:
האמונה במשהו מגדילה את הסיכוי שלו להתרחש בפועל – אפקט הפלסבו. קיים האפקט ההפוך – הנוסבו, nocebo – שאומר שחוסר אמונה במשהו מקטינה את הסיכוי שלו להתרחש, או אפילו אמונה במשהו שלילי מגדילה את הסיכוי שהשלילי יתרחש. הנה כאן עוד פוסט של ד”ר המילטון שסוקר זאת
לגבי השפעת הדמיון, בסרטון הבא מדגים ד”ר המילטון איך להשתמש בדמיון כדי להפעיל את המוח לחיזוק המערכת החיסונית כדי להתמודד עם סרטן:
אכן, ככל שהשנים עוברות, מצטברים יותר ויותר מחקרים המאמתים את הקשרים הללו. כאן ד”ר המילטון לא מפרט אותם, אך תוכלו למצוא את חלקם בפוסט הזה וגם בפוסט הזה שלו.
גם ד”ר ברוס ליפטון חוקר את השפעת המינד שלנו על הגוף ולאחרונה שמעתי אותו אומר שאפילו לגבי גורמי מחלות כמו סרטן, השפעת הגנטיקה היא 10% לכל היותר וכל השאר הם השפעות הסביבה ובעיקר ההתנהלות המנטלית שלנו. הנה סרטון קצר שלו שמסביר את העניין מצוין:
אכן, זה נותן לנו הרבה חומר למחשבה ומציב את המין האנושי בפני אתגר עצום: לצאת מהאוטומט שרובינו מנהלים בו את חיינו ומוביל אותנו לכשלים הפיזיים שאנו חווים במחלות המתרבות דווקא עם הקידמה (לב, סרטן, סוכרת, אלצהיימר וכדומה), באמצעות שליטה וניהול פרואקטיביים של הצד המנטלי שלנו.
הדרך היא בעיני לא רק הרחבת המודעות, אלא בעיקר הגדלת יכולת הבחירה באופ”ק (אפקטיביות, פרודוקטיביות וקונסטרוקטיביות) חיובי, כדי ליצור שינוי חיובי קבוע בממ”מ שלנו (מחשבות, מילים ומעשים).
בראיון לתוכנית “על הדרך” של נחמה שור שוחחנו על אותו חלק בשיווק ובמכירות שכל בעל עסק חייב שיהיה לו, אבל כמעט אף אחד לא מדבר עליו – הצד המנטלי של השיווק.
כי כשבעל עסק רוצה לשווק בהצלחה את העסק שלו הוא רץ ללמוד כלים לשיווק ומכירה, טכניקות, טיפול בהתנגדויות, תסריטים של שיחות ופגישות מכירה, ועוד כהנה וכהנה פרטים בקשר ל-מה לומר ולעשות.
יאמר מיד, כל אלו חשובים והכרחיים כדי לשווק ולמכור בהצלחה, אך האם הם מספיקים?
וויל סמית הוא ללא ספק אחד מהשחקנים הבולטים כיום, לא רק בזכות יכולות המשחק שלו,
אלא גם בזכות אישיותו המיוחדת והמודעות האישית הגבוהה שלו.
לכן, כאשר הוא מדבר, כדאי להקשיב לו כי אפשר ללמוד המון מדבריו.
בסרטון הבא, רוכזו 4 דקות מהפנינים הכי משמעותיות של וויל סמית.
4 דקות מלאות השראה ששווה לכל אדם לראות, להפנים וליישם. אז בואו נראה אותם קודם ואח”כ אכתוב כמה מילות סיכום שלי:
הנה עיקרי הדברים של סמית בצירוף כמה הארות שלי:
תעוזה היא הפתח להצלחה, ובעיקר להעז ללכת אחר האמת שלך, החלום שלך.
האבחנה בין כישרון למיומנות, והחשיבות של פיתוח המיומנות דרך התמדה ונחישות חסרת פשרות.
וויל אומר לנו שמיומנות חשובה מכישרון, ובלעדיה גם המוכשרים לא יצליחו. שמעתי פעם ראיון עם אחד מהאתלטים האמריקאים שזכו במדליית זהב אולימפית בקרב 10, אינני זוכר את שמו. הוא אמר בראיון שהוא דווקא לא היה מהמצטיינים בתיכון באתלטיקה, אך הוא היה זה שהתמיד ללא פשרות בעוד שחבריו המוכשרים יותר לא התמידו. התוצאה – מדליית זהב אולימפית בענף שנחשב לקשה ולמגוון ביותר בשדה האתלטיקה.
מיומנות מושגת ע”י “מוסר עבודה חולני” חסר פשרות. זה מזכיר לי את מייקל ג’ורדן, שמספרים עליו שהיה מגיע לאימון לפני כולם ונשאר אחרי כולם כדי לקלוע לסל. סמית מדבר על עקשות, חריצות ותרגול אינסופי שמוביל למצוינות. ואכן, יש כלל שאומר שכדי להיות מומחה בתחומך עליך להתנסות בו יותר מ-10,000 שעות.
האמונה ביכולת יושבת בבסיס ההגשמה. הבשורה הטובה כאן היא שניתן לבנות אמונה לאורך זמן.
הדרך להצלחה יוצאת מהכלל עוברת באינספור צעדים קטנים בהם יש להתמקד. פשוט להתקדם מצעד לצעד ולהשתפר בהדרגה תוך התמקדות רק בצעד הבא. מייקל ג’ורדן אמר על זה: “צעד אחרי צעד, אני לא רואה שום דרך אחרת להשיג משהו”.
איך לך סיבה שתהיה לך תוכנית חלופית כי זה מסיח אותך מהתוכנית המקורית.
להיות “ריאלי” הוא הנתיב השכיח ביותר לבינוניות. אכן, מחקרים מראים שלכוון גבוה עוזר להשיג תוצאות טובות יותר לאורך זמן.
מיקוד שליטה פנימי והגדלת כמות הבחירות בפרואקטיבית סוללת הצלחה. החלטה מראש מי אתה ומה אתה הולך לעשות יוצרת נחישות שמחוללת הגשמה. מילים אלו משתלבות מצוין עם הדרך שאני מתווה ומנחה – לצאת מהאוטומט ולהכניס הרבה יותר בחירה בממ”מ באופ”ק חיובי בפעולות קטנות ביום יום – בונה הצלחה.
כל אחד יכול להצליח, באמצעות: חזון, ייעוד ואמונה עצמית בהשגתם, ונכונות “למות עבורם”. נקודה.
אין מילים בפי. באמת, הנקודות הכי קריטיות להצלחה.
לקרוא וליישם!
אהבת? מומלץ להעביר לחברים, לשתף בפייסבוק ולהגיב ממש כאן למטה.
אשמח גם לענות כאן למטה בתגובות לכל שאלה שיש לך.
תורות מודעות רבות אומרות לנו שאנו בני האדם מחוברים זה לזה.
לקביעה זו יש השלכה עצומה על הדרך שבה אנו מתנהלים בחיינו ועל הצלחתנו והצלחת האנשים הקרובים לנו.
האומנם אנו מחוברים זה אל זה?
כשנתקלתי בתוצאות הניסוי שערך ד”ר דויד המילטון על כך הבנתי שלא מדובר רק בתורות מודעות אלא במדע צרוף. מכיוון שאני כל הזמן מחפש תימוכין במדע לתופעות כביכול מיסטיות שאיננו יודעים להסביר אותן, מיהרתי להעלות כאן בבלוג את תוצאות הניסוי שערך ד”ר המילטון.
אז הנה הפוסט שלו מיום 15/8/15 מובא כאן בתרגום חופשי של לורן רוזנמן ושלי
“מאמר זה הינו בנושא הקישוריות ההדדית בין בני האדם או כיצד אנו מחוברים במרחב.
הפיסיקה הקוואנטית מורה לנו שמצבו של חלקיק אחד במרחב מתואם עם מצבו של חלקיק אחר ללא קשר למרחק ביניהם (וכעת גם ללא קשר לזמן). מחקרים רבים הוכיחו גם מתאם בין המצב הפיסיולוגי או הנוירולוגי של שני אנשים אפילו אם הם מרוחקים האחד מהשני.
בסמינר שהנחיתי לאחרונה בו עסקנו בקישוריות בין בני אדם, אחת המשתתפות, אן, הציעה כי נבצע ניסוי בעצמנו, מאחר ובשלב זה של הסמינר חברי הקבוצה התחברו היטב ביניהם. במקרה היה לי מוניטור קרדיולוגי איתי, מכשיר ששמו emWave של חברת Heartmath. אן הציעה שנחבר משתתף אחד בקבוצה אל המכשיר ונמדוד את פעימות ליבו, בה בעת ששאר חברי הקבוצה ‘ישלחו’ לו אהבה וכוונות טובות מחדר אחר.
הנה סרטון של חברת Heartmath שממחיש את המחקרים שלהם לגבי השפעת תחושות הלב על התפקוד של בני האדם ועל הקישוריות ביניהם:
רבקה הייתה המשתתפת שהתנדבה להתחבר אל המוניטור. ישבתי איתה בחדר הלימוד בזמן ששאר חברי הקבוצה התקבצו בחדר האוכל, ומשם ‘שלחו’ לרבקה את כוונותיהם.
כאשר החלטנו לראשונה לבצע את הניסוי, כוונתנו הייתה פשוט לבדוק אם הקבוצה תצליח באופן קולקטיבי להתמקד בצורה חיובית ברבקה ואנו נראה שינוי במקצב הלב שלה כפי שיימדד ע”י המוניטור. הנחתי כי הקבוצה תתמקד ברבקה תוך כדקה. לא ידעתי שאן הציעה לקבוצה לשנות דברים.
מאוחר יותר אמרה לי אן: “הנחתי כי אתה מקובע מידי על תוצאת הניסוי, והחלטתי לנסות דבר מה שונה ממה שחשבת שנעשה”.
הניסוי
הם החליטו לעשות ניסוי בסגנון של ‘הדלקה/כיבוי/הדלקה’, ובו ‘ישלחו’ לרבקה אהבה ואמפטיה, יפסיקו, ואז יעשו זאת שוב. אן סקרה את התהליך שתכננה לקבוצה במשך זמן מה (כ-9 דקות), בו היא הסבירה להם כי יעשו מעין מדיטציה של אהבה ואמפטיה המכוונת לרבקה במשך 2 דקות, או ישלחו רגשות אלו באופן דומה שבו ירגישו הכי נוח. מדיטציית האהבה-אמפטיה הזו היא סוג של מדיטציה טיבטית-בודהיסטית שידועה כ-“מטה” (‘Metta’). מדיטציה זו ידועה כבעלת מגוון רחב של יתרונות בריאותיים. לאחר מכן, קבעה אן, הם יפסיקו למשך דקה בה הם יסיטו את הפוקוס שלהם מרבקה ויתרכזו במשהו מלחיץ מחייהם הפרטיים. לאחר דקה זו הם יירגעו במשך 15 שניות ואז יתרכזו מחדש בשליחת אנרגיה האהבה והאמפטיה לרבקה למשך 2 דקות נוספות.
לאורך כל הזמן הזה, רבקה פשוט עצמה את עיניה ונרגעה. ישבתי לצידה ועשיתי את אותו הדבר. לאחר תום הזמן, הקבוצה שבה לחדר הלימוד.
היינו המומים מהתוצאות
קצב הלב של רבקה היה מתואם בצורה מדוייקת ביותר עם מצב הקבוצה [ח”ש – בבלוג שלו בלינק הזה מציג ד”ר המילטון את הגרפים שפלט המכשיר]. קצב הלב של רבקה בדקות הראשונות של ‘משלוח’ האהבה והאמפטיה ע”י הקבוצה, התחזק בצורה דרמטית וברורה.
על מנת להבין, אסביר מה המכשיר מודד: הוא מודד את ההבדלים בקצב הלב כאשר שואפים אוויר וכאשר נושפים אותו החוצה. ברוב המקרים, קצב הלב עולה מעט כאשר שואפים אוויר ויורד מעט כאשר מוציאים את האוויר. ההבדלים בין קצב הלב בשאיפה לקצב הלב בנשיפה נקרא “השתנות מקצב הלב” (HRV). כאשר ההשתנות היא קבועה ויציבה אנו מתייחסים לכך בצורה חיובית כ”עקביות” – Coherence, ויש לכך יתרונות רבים.
בדקות בהן הקבוצה ‘שלחה’ אהבה ואמפטיה לרבקה (מהדקה ה- 9) הייתה עלייה גדולה ב- Coherence של מקצב ליבה.
כשהקבוצה הפסיקה באחת ‘לשלוח’ אהבה ואמפטיה לרבקה אחרי 2 דקות (אחרי 11 דקות מההתחלה) ניתן לראות בתוצאות המכשיר ירידה חדה ב- Coherence של מקצב הלב שלה, במשך הדקה בה הקבוצה ניתקה את עצמה מרבקה (מהדקה ה- 11 ועד הדקה ה 12 ו-15 שניות). כשחזרה הקבוצה ‘לשלוח’ אהבה ואמפטיה שוב נחזתה עלייה ב- Coherence מקצב הלב של רבקה.
אני מוצא שהתזמון המדוייק עד רמת השנייה די מדהים. הסינכרוניזציה בין כוונות הקבוצה למקצב הלב של רבקה אירע מיד.
עם זאת, שתי הדקות האחרונות בניסוי לא היו מתואמות היטב כמו שתי הדקות הראשונות, וה- Coherence במקצב הלב של רבקה נמשך כדקה וחצי מתוך שתי הדקות.
יכולות להיות מספר סיבות לכך, אך רק חזרה על הניסוי באותו האופן אולי עם יותר התחלות/הפסקות בתהליך תוכיח בוודאות את מה שראינו.
מה זה אומר לנו?
בהנחה שראינו קישוריות הדדית אמיתית, מה בעצם זה אומר לנו? זה אומר לנו שאנחנו הרבה יותר מקושרים עם הסביבה הקרובה אלינו ממה שאנחנו חושבים. זה מצביע על כך שיכולות להיות לנו השפעות בריאותיות טובות על אהובינו גם אם איננו במחיצתם. מספיק שנחשוב עליהם בליבנו ובמחשבותינו באמפתיה ובחיבה, כדי להשפיע על מצבם לטובה, כפי שמוכיחה ה-Coherence שנמדדה אצל רבקה.
לעומת זאת, מה קורה כאשר אנו לעיתים תכופות מתוסכלים בחיינו? האם יש לנו אז השפעה שלילית מרומזת על אלו שאנו מוציאים עליהם את התסכול שלנו? אולי כן ואולי לא, אינני בטוח, כי למען האמת לא בדקנו את הצד השלילי של הדברים. הקבוצה לא שלחה רגשות שליליים לרבקה, אלא פשוט הסירה ממנה את הפוקוס.
תחושת הבטן שלי אומרת כי לרגשות חיוביים ולכוונות אוהבות יש כוח חזק הרבה יותר מאלו המבוססים על פחד. אילו לא היה זה כך, אני בספק אם המין האנושי היה שורד זמן כה רב.
כמו כן, נראה כי לקישוריות הדדית יש כוח רב יותר כאשר יש קשר ריגשי בין אנשים. קשר זה חייב להיות חם, אמפתי, אוהב ואדיב. מקריאה של ניסויים אחרים, הייתי אומר שאמפתיה היא המפתח שממנו נוצרים רגשות חיוביים וכוונות אוהבות.
אני אישית חושב, שהאנשים בחיינו ירוויחו הרבה יותר מכך שנחשוב עליהם באור החיובי ביותר. זה עלול להיות מאוד קשה, במיוחד לאור העובדה שיש לנו לעיתים הרבה השגות כלפי אנשים מסוימים, אך גם זה כמו כל דבר הינו בר שיפור אם מתאמנים עליו. אולי עצם האמונה כי כוונותינו יכולות לעזור לאחרים יהווה עבורנו מוטיבציה להתאמן על כך.
רגשות חיוביים מיטיבים גם איתך
חברת – Heartmath אומרת כי: “כאשר אנו עוברים לרגש חיובי במכוון, מקצבי הלב מיד משתנים. שינוי במקצבי הלב, מכאוטי לעקבי – Coherence, מייצר שרשרת של שינויים נוירולוגיים, הורמונאליים וביוכימיים חיוביים המיטיבים עם הגוף כולו. הירידה בלחץ – Stress היא מיידית ונשארת לזמן רב“.
להמחשת משפט זה בכלל, ולקשר שבין הלב שלנו למוח, הנה עוד סרטון קצר שלהם:
לכן, הנה הצעתי הפשוטה: נסה לראות את הטוב באנשים. אתה לעולם לא יכול לדעת מה קורה בחייהם (או קרה בעברם) הגורם להם להתנהג באופן בו הם מתנהגים. בשל כך, תן לרעיון הפשוט לראות את הטוב באנשים להנחות אותך בחייך!”
עד כאן הפוסט של ד”ר דויד המילטון.
בפוסט אחר שלו על חיבור בין בני האדם הוא כותב בסיכום:
“Overall, I think research is showing us that we are much more deeply connected than we have imagined and that love, empathy, and other states that make us feel connected tend to reveal and strengthen this deep connection. It is my personal belief that we are all connected, all of us, and that we are family, brothers and sisters seemingly separated but never actually apart. I believe that our prayers matter, our hopes for the best for each other are important, and that maybe, just maybe, love really is the answer.”
ואני מדגיש ואומר:
מעבר לזה, מומלץ לצפות בסרטון הבא ששודר בחדשות כאן 11:
כל זה נכון גם לגבי כל מי ששולח ליקיריו אהבה וחמלה ומתמקד בלראות את הטוב שבהם.
יש מחקרים רבים שמראים איך מדיטציית אהבה וחמלה מועילה גם לנשוא המדיטציה עצמה!
אם כך, זה WIN-WIN להתייחס לאחרים בצורה חיובית, גם למתייחס וגם למושא התייחסותו. וזה כל כך פשוט, אז בואו פשוט ניישם זאת!
לקראת סיום הנה פוסט של ידידה שמתארת ניסוי מדעי לאיתור קישוריות בייקום בכלל ובין בני אדם בפרט:
רוב בני האדם סבורים שמה שהם רואים בעיניהם היא מציאות צרופה, עובדה מוכחת. כנ”ל לגבי שמיעה, ריח ועוד. אין טעות גדולה מזו. כי למעשה, החושים שלנו קולטים מציאות אובייקטיבית והמוח שלנו מפרש אותה בדרך מאד סובייקטיבית, אשר תלויה מאד ב”מערכת ההפעלה“ האישית שלנו.
למשל, אם ניקח 2 אנשים שונים ונבקש את חוות דעתם לעניין כלשהו, מה הסיכוי שלשניהם תהייה אותה הדעה? האין זה סביר שבמגוון הפרמטרים: גבוה-נמוך, טוב-רע, יפה-מכוער, כבד-קל, יקר-זול ועוד כהנה הערכות – הדעות שלהם תהיינה שונות?
עד כמה הדברים שאנו קולטים בחושינו ומפרשים כך או אחרת הם אכן מציאות צרופה?
למעשה, קיימים לכל אדם לפחות 3 פילטרים שמעוותים את המציאות האובייקטיבית בדרך לתודעה הסובייקטיבית שלו. הנה הרחבה על כך הלקוחה מפרק 3 בספר שלי “להתרגל להצליח“:
“שים לב כמה פרטי מידע קולטים חושיך מדי שנייה. עצור לרגע את קריאתך והפנה את תשומת לבך לחושים שלך, בזה אחר זה: מה אתה קולט? מה אתה שומע? מה אתה רואה? מה אתה מריח? מה אתה חש? מה הטעמים בפיך? שים לב לכמות הפריטים הרבה.
החושים שלנו קולטים אלפי פרטי מידע בשנייה. את רובם קולט המוח הלא-מודע בעוד המוח המודע שלנו קולט אך ורק סדר גודל של עשרה פרטי מידע בשנייה. אילו פרטי מידע הוא קולט? נכון, הוא קולט את פרטי המידע בהם אנחנו עוסקים כעת, את אלו בהם אנו מתמקדים ברגע זה.
למעשה, מערכת ההפעלה האנושית מעוצבת כך שאנו כל הזמן משמיטים מידע שהחושים שלנו קולטים. מדוע? כי המוח המודע שלנו יודע לעבד רק דבר אחד בכל רגע נתון. לכן, אם כל המידע הזה יכנס למוח המודע שלנו, נוצף במידע ולא נוכל לתפקד. אכן, כך נבראנו ועוצבנו בידי האבולוציה או הבורא: רק מה שאנו מתמקדים בו חודר לתודעה שלנו וממלא אותה, וכל השאר “לא קיים”.
זהו אם כן פילטר אחד שמסנן את המידע שאנו קולטים ואני מכנה אותו – עקרון הפוקוס. ניתן לראות את עקרון הפוקוס כעיוות של המציאות העובדתית והאובייקטיבית – פילטר שמסנן את המציאות ומאפשר רק לחלק מסוים ממנה לחדור לתודעתנו. [ח”ש – הרחבה על עיקרון הפוקוס ראה בפרק 3 בספר].
הנה סרטון קצר מהרצאה שלי שמרחיב עוד על עקרון הפוקוס:
יתרה מכך, קיימים עוד שני פילטרים שגם הם מעוותים את המציאות האובייקטיבית בדרך לתודעה הסובייקטיבית שלנו:
פילטר אחד הוא המוגבלות של החושים שלנו. החושים שלנו אינם קולטים את כל הפרטים של המציאות המוכרת לנו כיום. לדוגמה, אנחנו רואים רק חלק קטן מספקטרום תדרי האור ושומעים רק חלק מתדרי הקול. בין התדרים שבהם חושינו אינם מבחינים נמצאים תדרי האור: אולטרה סגול, קרני רנטגן וקרני גמא, וטווח תדרי השמע של כלבים, לווייתנים, וחיות נוספות.
גם חוש הריח שלנו מוגבל יחסית לחיות. למעשה, אם נבחן חוש אחר חוש, נראה שאיננו קולטים את כל המציאות האובייקטיבית של העולם, אלא רק חלק ממנה, חלק קטן מאוד. כלומר, יש מציאות שקורית שם בחוץ ואנחנו כלל לא קולטים אותה.
הפילטר השני קובע כך: אנחנו נוטים לקלוט דברים שהם בהלימה להשקפת העולם שלנו ולא לקלוט דברים שאינם בהלימה להשקפת העולם שלנו. אלו בעצם הפרדיגמות שלנו שמבעדן אנו תופסים את המתרחש בעולם.
פעמים רבות אנו רואים זאת בהערכתנו לאנשים אחרים. הדרך שבה אנו תופסים אותם מכתיבה את מה שאנו רואים לגביהם. למשל, אם יש לך פרדיגמה שפלוני הוא מוצלח, תראה אז במעשיו “הוכחות” רבות לכך שתחזקנה פרדיגמה זו. מאידך, אדם אחר עשוי לחשוב שאותו פלוני הוא דווקא לא יוצלח, וגם הוא יוכל “להוכיח” זאת ב”עובדות” מתאימות לגבי התנהגותו הלא-יוצלחית של פלוני.
פילטר זה דומה לעקרון הפוקוס, אך שונה ממנו בכך שלא מדובר רק בהיבט טכני של התמקדות, אלא גם בהיבט תודעתי עמוק יותר, הקשור למערכת האמונות ולהשקפת העולם שלנו.
דוגמה נוספת לפילטר השני היא הדימוי העצמי שלנו: אנשים עם דימוי עצמי נמוך, נוטים לראות את עצמם כבלתי מסוגלים לבצע פעולות הקשורות במימוש עצמי, כמו למשל – פתיחת עסק חדש. לעומתם, אנשים עם דימוי עצמי גבוה, נוטים יותר לראות את עצמם כמסוגלים לבצע את אותן הפעולות.
על כך אמר הנרי פורד: “אם אתה מאמין שאתה יכול, או אתה מאמין שאינך יכול, בשני המקרים אתה צודק“.
“אנו לא רואים את העולם כמו שהוא, אנו רואים אותו כמו שאנחנו” (אנאיס נין)
אם כך, כבני אדם השקפות העולם שלנו שונות; כל אחד “מרכיב משקפיים” שונים שדרכם הוא רואה את העולם אחרת מאחרים; “המשקף” שדרכו אנחנו רואים את העולם הוא שקובע את חוויית המציאות שלנו.
השאלה היא עם אילו “משקפיים” אנו יוצאים לעולם מדי יום, איך הם עוצבו ואיך נוכל לשנות אותם, כך שהם ישרתו אותנו טוב יותר כדי להצליח ולשגשג. על כך, בהמשך הפרק.
שלושת הפילטרים שסקרתי כאן מעוותים את המציאות האובייקטיבית בדרך לתודעה הסובייקטיבית שלנו, פשוטו כמשמעו. אנחנו לא רואים את העולם כמו שהוא, אנחנו רואים אותו כמו שאנחנו. בעיניי, זהו אחד הדברים המופלאים בעולם; אנשים שונים רואים דברים זהים באופן אחר, הם נותנים משמעויות שונות לאותן עובדות. אחד יאמר: “יש ירידות בשוק, זה זמן למכור”; השני דווקא יגיד: “זו הזדמנות נדירה, זה הזמן לקנות”. פלוני רואה בהתרחשות מסוימת משבר, אלמוני רואה בה הזדמנות. אחד רואה כישלון, בעוד השני רואה דווקא הצלחה.
תאר לך שכל האנשים היו רואים ומפרשים את המציאות באופן זהה – העולם היה מקום מאוד משעמם לחיות בו, הלא כן? זהו אם כן אחד הדברים היפים בעולם: לכל אחד יש את שלושת הפילטרים, וכל אדם משתמש בהם אחרת ולכן רואה מציאות אחרת; פרשנות סובייקטיבית למציאות אובייקטיבית.
בפרק קט”ו בתהילים כתוב: “עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו“. אכן, כולנו רואים ושומעים. אך אין זאת אומרת שזה גם מה שנקלט בתודעה שלנו, כי שלושת הפילטרים מסננים, מעוותים ומשפיעים על המציאות שאנו חווים.”
ולפני הסיכום, הנה מה שנחשב בעיני לאחד העיוותים הגדולים ביותר שעשו 3 הפילטרים הללו לתודעה האנושית. אם נוסיף לכך שיקולים פוליטיים מכוונים (להבדיל מהפילטרים שהם אוטומטיים ואינם מכוונים), נגיע לדעתי לאחת הטעויות הגדולות שעשו מנהיגים בארץ ובעולם לפחות בעידן המודרני, שיהיה לצערי בכייה לדורות:
ועכשיו אל המסקנה:
רוב בני האדם אינם מודעים ל-3 הפילטרים הללו. אנו לא מבינים איך אחרים אינם רואים או שומעים את מה שאנו רואים או שומעים. אנו לא מבינים איך פספסנו הזדמנויות. אנו לא מודעים לכך שאם נשנה את הגישה והשקפת העולם שלנו – את הפילטרים שלנו – נוכל גם לשנות את המציאות שאנו חווים לטובתנו, כך שנפיק תוצאות טובות יותר בחיים שלנו.
לפני סיום, הנה ציטוט של מקרה מדהים שמסכם פוסט זה, כפי שכתב פרופ’ יורם יובל בתוכניתו “נפלאות התבונה”:
“בשנת 1984, כשהיא היתה בת 22, עברה הסטודנטית ג’ניפר תומפסון אונס אכזרי באיומי סכין בדירה שלה בברלינגטון, צפון קרולינה. בזמן האונס היא ניסתה לשנן לעצמה ולזכור היטב את מראה פניו של התוקף שלה, כדי שתוכל לזהות אותו מאוחר יותר. עוד באותו יום, בעזרת חוקרי המשטרה, היא הרכיבה קלסתרון של האנס כפי שזכרה אותו. על סמך הקלסתרון הזה הראו לה החוקרים צילום של רונלד קוטון, צעיר שחור עם עבר פלילי. “זה האיש”, היא אמרה. לאחר מכן, כשהוא עמד לפניה עם חשודים אחרים במסדר זיהוי חי, היא זיהתה את קוטון בוודאות מלאה. תומפסון אמרה מאוחר יותר, “קשה לי לתאר את השנאה ואת הזעם שחשתי כלפי האיש הזה”. קוטון נעצר, נשפט, הורשע, ונידון למאסר עולם.
בשנת 1987 התוודה בובי פול, שהיה אסיר באותו בית סוהר שבו ריצה קוטון את מאסר העולם שלו, שהוא זה שביצע את האונס. במשפט החוזר שנערך אז, התבקשה ג’ניפר תומפסון לזהות את פול. היא הצהירה בשבועה, מעל דוכן העדים, “מעולם לא ראיתי אותו. אין לי מושג מי האיש הזה”. קוטון המשיך לטעון שהוא חף מפשע, אבל זה לא עזר לו. הוא נשאר בכלא. חלפו עוד 8 שנים. בשנת 1995, בעזרת טכנולוגיות DNA חדשות, התברר בצורה חד-משמעית שבובי פול הוא אכן האנס. קוטון שוחרר מן הכלא לאחר שריצה בו 11 שנות מאסר.
לאחר השחרור שלו, קוטון נפגש עם תומפסון בכנסייה. היא סיפרה על הפגישה: “פשוט בכיתי. הסתכלתי עליו ואמרתי, ‘אם אגיד לך שוב ושוב, בכל דקה ובכל שעה של חיי, שאני מצטערת, האם תצליח לסלוח לי?’ והוא עשה את מה שלא יכולתי להעלות בדעתי. הוא התחיל לבכות בעצמו, ואמר ‘כבר סלחתי לך לפני שנים, ג’ניפר’.” בסופו של דבר השניים כתבו יחד ספר. עד היום הם מופיעים יחד ומספרים את סיפורם לשופטים, חוקרים, וסתם אנשים.”
פילטרים אנושיים שמעוותים את תפיסת המציאות, כבר אמרנו? וכל מילה נוספת מיותרת!
אסיים באמרת הנושא של פרק 3 בספר:
“כשאתה משנה את הדרך בה אתה מסתכל על הדברים, הדברים עליהם אתה מסתכל משתנים” ד”ר וויין דיאר
רוצה לדעת איך לשנות לטובה את הדרך שאתה מסתכל על הדברים?
בראיון שערכה לי בת-חן שפירא, דיברנו על הצלחה, שינויים, מודעות ואיך להגשים, לשגשג ולהשיג יעדים בחיים בכלל ובעסקים, בקריירה ובניהול בפרט.
בחלק שני זה של הראיון, שוחחנו על רכישת הרגלים מנצחים, איך להתמודד עם שינויים, התמודדות עם שיפוטיות עצמית, מהם מרכיבי ההצלחה, איך להצליח בשיווק ומכירות, ואיך להכניס מוטיבציה לפעולה.
עמית אופיר, מחבר רבי מכר בינלאומיים שמכר כבר יותר ממיליון ספרים בעולם עוד לפני גיל 40, משתף מה הבשורה שיש לדעתו בספר של חגי שלו “להתרגל להצליח”.
הספר מיועד לאנשים בצמתי שינוי, בעסקים, בניהול או בקריירה, ומהווה מדריך מעשי ויישומי איך להמיר הרגלים מקפחים בהרגלים מנצחים כדי להפוך למצליחן ולהרוויח יותר כסף:
עמית אופיר, מחבר רבי מכר בינלאומיים שמכר כבר יותר ממיליון ספרים בעולם עוד לפני גיל 40, מראיין אותי ומברר מה הבשורה שיש בספר שלי “להתרגל להצליח” לאנשים בצמתי שינוי, בעסק או בקריירה.
הראיון עונה על השאלות הבאות:
מי אתה בכלל חגי שלו ומה יש לך לתת לעולם?
איך חזון מוצק תומך ומאפשר הוצאת ספר לאור?
מדוע הוצאת ספר היא “הכי קרוב ללידה שיכול להיות לגבר”?
איך להבנות שיטות מודעות מופשטות למדריך מעשי ויישומי?
מה מייחד אותי, ואיך מחברים בין עולם התכלס העסקי עם העולם המנטלי?
פוסט זה הוא קטע מפרק 2 של ספרי “להתרגל להצליח” המעובד לפוסט.
אני מזכיר בכתביי הרבה את עקרון “האוטומט“. בעקרון זה אני מתכוון לדרך שבה פועלת “מערכת ההפעלה האנושית”. הכוונה היא בעיקר להיעדר הבחירה בהתנהלות היום-יומית שלנו: אנו פועלים בהתאם להרגלים (במובן הרחב של המילה) שרכשנו, פרי החינוך, התרבות וההתנסות שלנו בעולם, נעולים בפרדיגמות שלנו ומשוכנעים שזו הדרך הראויה להתנהל בעולם ואין בילתה, אך לא משיגים את התוצאות שאנו רוצים.
אז מה עושים עם זה?
ראשית, הנה המחשה של עיקרון האוטומט בסרטון קצר של 3:53 דקות:
הנה מטפורה חביבה שממחישה היטב את עקרון האוטומט ונותנת פתח איך לצאת ממנו:
כתינוקות בני יום, אנו כמו מחשב חדש שקונים מהחנות: מערכת ההפעלה שלנו הכי חדישה, המחשב מגיב מהר, אין לו באגים, אין לו וירוסים, הכל “דופק” כמו שצריך, פשוט מושלם. בנוסף, המחשב נקי מאפליקציות ודאטה, לגמרי “לוח חלק”. כשאנו מביטים בפעוטות בני שנה עד שלוש שנים לערך, קל לראות כל זאת באנרגיה הבלתי נלאית שלהם, בתעוזה, ביכולות הלמידה המעולות ובמהירות התפיסה שלהם.
או אז הסביבה, בעיקר הורים ומחנכים, מתחילה לטעון ב”מחשב” החדיש אפליקציות ומידע. במקביל נוצרים גם באגים, מתחילות סתירות בין אפליקציות, מופיעים מסכים כחולים ונכנסים וירוסים ושאר מזיקים טכנולוגיים. וכך, מערכת ההפעלה הזו, שעבדה בצורה מושלמת כילדים, מתחילה לקרטע ולזייף.
כתוצאה מכך, בהגיענו לבגרות, מערכת ההפעלה שלנו, כמו במחשב ותיק, כבר אינה עובדת היטב. היא מאטה, נתקעת, מודיעה על שגיאות, מחייבת תחזוקה שוטפת ולעתים גם קורסת ודורשת הפעלה מחדש.
לכן, בכדי להחזיר ל”מחשב” שלנו את יכולותיו משכבר הימים, יש צורך לשדרג את מערכת ההפעלה שלו.
באופן מטפורי, זו העבודה שאני עושה עם לקוחותיי וזה מה שנדרש מאיתנו – לשדרג את מערכת ההפעלה האנושית שלנו: להוריד עדכונים חדשים של מערכת ההפעלה, לסתום פרצות בטיחות, לנקות את הווירוסים, לתקן את הבגים, להסיר אפליקציות שאין לנו בהן עוד צורך ולהתקין חדשות, למחוק מידע מיושן שסותם את הזיכרון, ועוד ועוד…
עד כאן האנלוגיה מושלמת והנה החריג: בנמשל לגבי בני האדם, אי אפשר לזרוק את המחשב ולקנות חדש… לכן, הפעולה הכי דרסטית שנוכל לעשות כשאין מנוס, היא לפרמט את הדיסק מחדש.
אם כך, התשובה לתפקוד מיטבי היא בתיקון מערכת ההפעלה, ולא כפי שרבים נוהגים. תאר לך את האבסורד הבא: המחשב המקרטע שלנו אינו מתפקד כהלכה ולא מפיק את הפלטים הרצויים, ואנו תולים את האשמה במוניטור ומחליפים אותו, או – גרוע יותר – לוקחים מרקר ומנסים לצייר על המוניטור את הפלט הרצוי. בדומה לכך נוהגים בני האדם עם ה”פלטים” בחייהם הממשיים. יש לאנשים נטייה לטפל בסימפטום ולא במקור, וזו טעות קשה. במהלך הספר אני מדגים כמה דוגמאות לגישה שגויה זו.
במציאות האנושית, הפעולות הדרושות מתמקדות בביצוע שינוי מנטלי מודע שמטרתו לחדש את מערכת ההפעלה האנושית שלנו כקדם: לשקם, לשפץ, לרענן ולהחזיר לה את אותה עוצמה, את אותה היכולת למצות את הפוטנציאל האנושי שלנו, כפי שחווינו כילדים.
“קראתי בעניין ובהתלהבות את 3 הפרקים החינמיים מספרך וממתין לספר המלא “להתרגל להצליח” שאקבל בהרצאה.
אם אני מבין נכונה אתה מציג תיאוריה חליפית לתיאוריה של ספר הסוד וחסידיו. על פי הבנתי את הגישה שלך לא היקום ולא חוקי הייקום כמו חוק המשיכה, חוק התגמול ועוד הם שאמורים להביא לנו הצלחה, אלא חוקי היסוד של מערכת ההפעלה האנושית: עקרון המיקוד, עקרון הגישה החיובית ועקרון הרגשות החיוביים מעל הקו והשליליים מתחת לקו, להזכיר כמה מהם.
העקרונות האלה יוצרים מערכת פילטרים שמשפיעה על התפיסה שלנו, והתפיסה שלנו, ולא היקום על חוקיו, היא שאחראית לתוצאות שנשיג בעולם החיצוני.
פשוט מאוד, כשנתמקד, נחשוב חיובי, נפרש ונפעל מעל “הקו”, לא נחמיץ את ההזדמנויות הנקרות בדרכנו.
או בניסוח חילופי, לא היקום ולא חוקיו הם האחראים להצלחה או כשלון אלא הסטייט אוף מיינד שלנו, כלומר המוח שלנו. לא היקום הוא שנענה למשאלות לבנו, אלא יכולתנו להבחין ולנצל הזדמנויות.
בפשטות, הצלחה ואי הצלחה אינם תולדה של חוקי היקום אלא של הדרך בה פועלת “מערכת ההפעלה” שלנו, כלומר המוח שלנו.
במקום להיות תלויים ברצונו הטוב של גורם חיצוני אנו תלויים רק בעצמנו.
לכן השאלה היא איך משנים את הסטייט אוף מיינד שלנו ואת זה אני מצפה לשמוע קצת בהרצאה שלך ולקרוא בהמשכו של הספר שלך.
וזה מעלה את השאלה האם תיאוריה שונה תתבטא גם בפרקטיקה שונה. אני מניח שגם אצלך ישחקו תפקיד מרכזי כלים כמו: חזון, מטרות, יעדים, חשיבה חיובית, דמיון מודרך, שיטות לחקירת מתחת לקו, שלא ברור לי במה הוא שונה מתת המודע, בנוסח NLP, ביירון קטי וכדומה.
מצפה להרצאה ולספר המלא.”
ז.ע.
ותשובתי:
“הי ז.ע. ותודה רבה על הגיגיך!
להלן התייחסותי:
אני משתדל לא להיות ביקורתי כלפי קולגות ותורות אחרות ומאמין שלכולן יש מקום. לכן הבן נא את הטון של תשובתי ברוח הזו.
ככלל, הגדרתך נכונה: לכל אחד מאיתנו יש בחירה והשפעה על הדרך שבה הוא יוצר את חייו. יציאה מהאוטומט, להיות מעל הקו, מודעות ובחירה, מגדילים את היכולת ליצור את התוצאות שאנו רוצים וזה לא קסמים, אלא חוקי סיבה ותוצאה פיזיקליים בסיסיים.
עם זאת, קטונתי מלקבוע מהם חוקי היקום. ייקום שמתקיים קרוב ל-14 מיליארד שנה, חייב שייסמך על מערכת חוקים וכללים מדויקת ומורכבת, ולהערכתי, האנושות רק מתחילה לגלות אותם. כמו שלפני 100 ומשהו שנה לטוס היה מדע בדיוני כך כיום תופעות המכונות מיסטיות עלולות להיראות כשרלטנות ושקרים. אנו רואים זאת לאורך כל ההיסטוריה האנושית כי גם ליאונרדו דה וינצ’י הגאון נתפס בזמנו כתימהוני אם לא שקרן.
אני סבור שיש חוקים ביקום שטרם גילינו אותם, וביכולתם להסביר תופעות מיסטיות שאין להן היום הסבר. אני מאמין שבמאה ה-21 האנושות תתקדם צעד גדול ביכולת לזהות ולתעד חוקים אלו בצורה מדעית. לעניות דעתי, המאה ה-21 תהיה מהפכת הרוח, בדומה למהפכה התעשייתית (המאה ה-19) ולמהפכת המידע (המאה ה-20) שקדמו לה.
ד”ר ווין דייר מסביר זאת מילולית כך:
Information Age – עידן המידע של המאה ה-20, כולל את המילים הבאות: In Form, קרי – חומר.
Inspiration Age – עידן הרוח של המאה ה-21, כולל את המילים: Inspire השראה, שמשמעותה In Spirit, קרי רוח. זהו משחק מילים רב משמעות!
אני מאמין שבמאה 21 יגלה המדע את החוקים המסבירים את התופעות הרוחניות-מיסטיות שאין לנו כרגע הסבר אליהן.
כך למשל אני רואה בחיי ובקרב לקוחותיי תופעות שאינני יכול להסביר אותן, עדיין, ואני משוכנע שיש חוקי מדע ברורים מאחוריהם, שהמדע טרם גילה אותם…
לכן, אני מתייחס בכבוד לחוק המשיכה ולשאר תיאוריות המודעות, ומחכה לראות אם המדע יאושש אותם או יפריח אותם.
ככלל אני מאמין שהוא יאושש אותם, כי גם אם אינני יכול להוכיח אותם, אני חוזה בתופעות שיכולות להיות תוצאה שלהם, בדומה לניוטון שראה בתחילה שכל עצם נופל כלפי האדמה מבלי שהוא הבין מדוע.
כך שיש לדעתי 2 גורמים לתוצאות שאנו מפיקים בחיינו:
ההתנהלות שלנו, עליה אני כותב בספרי
חוקי היקום, אשר את עיקר החלק המיסטי שלהן האנושות עוד לא פענחה.
ולפני סיום, הנה פוסט של אחד המורים הרוחניים שלי, רז הנדלר, אשר שופך אור על השאלה עד כמה המדע מוצק ומהי ההנחה הבסיסית במדע שקצת שכחנו:
לבסוף, יש המון תורות. כולן דומות. כולן עוסקות באותו גרעין (לדעתי – אמיתי), וכולן במידה מסוימת אותה גברת בשינוי אדרת. עם זאת, לכולן יש מקום לדעתי וכולן מקדמות את האנושות לקראת יותר מודעות, יותר התפתחות אישית ובגדול גם יותר תוצאות חיוביות שאנו מפיקים בחיינו.
בתוך המסגרת הזו של חוקי היקום, הגלויים והנסתרים, תמיד יש לאדם בחירה והיא החלק הפרואקטיבי שמחולל את התוצאות שאנו חווים.
אחרון חביב, צפויות לך עוד הפתעות בהמשך הספר ובמפגש, כי יש בבסיסם מתודולוגיה ברורה ומוכחת איך להפוך מודעות לתוצאות. כך לדוגמה, עיקר המתודולוגיה שפיתחתי מתחילה רק בפרק 7 של הספר “להתרגל להצליח”.
מצפה להכירך ומאמין שתקבל ערך מוסף רב מהסדנה ומהספר.
ולא אסיים לפני שאשתף בקצת פרספקטיבה לגבי מקומנו בני האדם ביקום המופלא שבו אני חיים:
אני מזמין גם אותך להתרגל להצליח וגם להרוויח עם הספר הייחודי המציג את השיטה היישומית והמעשית שפיתחתי: להגשים, לשגשג ולהצליח! בוא קח את העותק שלך ותקליק על הלינק עכשיו – http://page.www.hagaishalev.com/book-sale
