אתגרים

כולם מכירים את הביטוי: “מילים בוראות מציאות“. הסרטון הקצרצר הבא (2:55 דק’) של רוזין רוזנבלום ממחיש זאת נהדר:

אם כך, כשאנו מדברים על המחויבות שלנו לדברים מסוימים, אנו יוצרים בכך את המציאות שלנו.

ואכן, במודל הממ”מ שפיתחתי המילים הן אחד משלושת גורמי המפתח שיוצרים את המציאות שלנו. 

לכן, מפליא לשמוע איך אנשים מתבטאים בהסתייגות ובזהירות יתר, אך בכל זאת מצפים שיקרו להם דברים טובים בחיים מבלי שיצטרכו להתחייב אליהם ולפעול כדי להשיגם.

דוגמאות שכיחות לך הן מילים כמו: אולי, אנסה, אשתדל, אבדוק, אראה, ייתכן, קשה, לא יכול, לא מאמין, בלתי אפשרי, ועוד ועוד…

המוקש העיקרי בדרך להצלחה בתוכניות האימון שלי הוא ללא ספק היעדר מחויבות מספקת של הלקוח, שבאה לידי ביטוי בעיקר במילים ובמחשבות שלו.

“מחכים למשיח” שר שלום חנוך כבר לפני שנים. אבל “משיח לא בא, משיח אפילו לא מטלפן…” הוא מוסיף כל כך בצדק. “כי משיח נמצא כבר בתוכך, אך הוא ישן” אני מוסיף.
כן, יש לנו את התקווה הכמוסה הזו שמשיח יבוא, אך היא סוס טרויאני בתוכינו שמטרפד את היכולת שלנו להשיג תוצאות בכל תחומי החיים.

בפוסט זה אגדיר את הרמות השונות של המחויבות שאנשים מבטאים במילים שלהם ואמחיש מה רמת המחויבות הנדרשת כדי להגיע ליעדים שלנו, להתרגל להצליח וגם להרוויח.

ועוד לפני הפוסט, למי שמעדיף וידאו על מלל, הנה סרטון בנושא מתוך הקורס הדיגיטלי המשולב באימון אישי שלי:

רצון

רצון הוא הרמה הכי נמוכה של מחויבות. אמירה שגורה בפינו היא: “אני רוצה אבל זה לא יוצא”.

כי כולם רוצים: להצליח, להרוויח, להיות מקובלים, לזכות בהערכה, לשגשג בכל תחומי החיים, ועוד.

השאלה היא מה אנו מוכנים לעשות כדי להשיג את מה שאנו רוצים. וכאן אנו מעלים שלל נסיבות ותירוצים מדוע אני רוצה אבל זה לא יוצא: זה בגלל שאני צעיר מדי, מבוגר מדי, זה לא הזמן המתאים, בכלל אין לי מספיק זמן עכשיו, וגם אין לי מספיק כסף, זה בגלל אשתי, הבוס, המדינה, יוקר המחיה, ההורים שלי, וכך הלאה…

“מחרכך” אנו אומרים. באנגלית זה נשמע “יותר טוב”:
some time, some where, some body, some what, some how…

גישה זו נטולה מיקוד שליטה פנימי שהוא אחד המאפיינים הבולטים של אנשים מצליחים.

הנרי פורד אמר: “אם אתה מאמין שאתה יכול או אתה מאמין שאינך יכול, בשני המקרים אתה צודק!“.
אכן, זה הכל עניין של הפרדיגמה שלנו שיושבת בבסיס תפיסת המציאות שלנו.

כוונה

אכן, רצון בלבד אינו מהווה רמה מספקת של מחויבות כדי להשיג תוצאות.

הרמה הבאה היא כוונה. אם אני אומר לך: “אני רוצה לבוא אליך מתישהו”, ברור לשנינו שהסיכוי שזה יקרה הוא קלוש. אך אם אני אומר לך: “אני מתכוון לבוא אליך בשבוע הבא”, פה כבר רמת המחויבות שלי גבוהה יותר ויש סיכוי טוב יותר שאכן אעמוד בכוונתי.

אך עדיין, זה די שברירי ושלל נסיבות החיים עלולות לשבש את כוונתי, ותמיד יש נסיבות כאלו…
האמריקאים מגדירים זאת נפלא: Shit happens!

המאמן הראשון שלי, טל רונן, אמר שבמציאות שלנו מרבית האנשים פועלים לפי הנוסחה השגויה הבאה:
אין תוצאות + סיפור טוב = יש תוצאות

למשל: “איחרתי כי היה פקק תנועה”. נשמע טוב, אהה? אך מה האמת? שכל בוקר יש את אותו פקק והבוקר פשוט יצאתי 5 דקות מאוחר יותר וזה עשה את ההבדל? או שלא בדקתי בוויז קודם את זמן ההגעה המשוער? כמובן, תמיד יכולות להיות נסיבות בלתי צפויות, אך לרוב אפשר להיערך אליהן מראש, כמו לתכנן להגיע 15 דקות לפני המועד. נכון, זה מצריך מחויבות הרבה מעבר לכוונה.

ועדיין, הביטוי: “הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות” מעיד על הפער בין כוונה ליכולת הביצוע שלה.

מחויבות

כהמשך לדוגמה “אני רוצה לבוא אליך”, אם אני אומר: “אני מתחייב להגיע אליך מחר” זה כבר נשמע הרבה יותר רציני מאשר סתם מתכוון. אנשים לא אוהבים להתחייב ואם הם בכל זאת מתחייבים זה מעיד על גמירות דעת והחלטה ברורה.

יחד עם זאת שלל נסיבות החיים עלולות לטרפד גם את המחויבות שלנו. כמה פעמים התחייבנו ולא עמדנו במחויבות שלנו? אולי המחויבות הבולטת ביותר היא תחת החופה: “אעבוד ואכבד ואזון ואפרנס ואכלכל ואלביש…”. האמנם אנו עומדים במחויבות זו? שיעורי הגירושין ההולכים וגדלים הם עדות חיה שלא כל כך…

רמת המחויבות הגבוהה ביותר שיש

אכן, גם מחויבות אינה מהווה רמה מספקת כדי לסייע לנו לעמוד במילתנו.

אם כך, מהי רמת המחויבות הגבוהה יותר, שאם נבטא אותה במילים היא גם תגדיל את יכולתנו להשיגה?

הבטחה!

למילים “אני מבטיח” יש כוח רב הרבה מעבר למחויבות.

הנה הגדרה מצוינת של מחויבות העל הזו מפיו של אברהם לינקולן:

“מחויבות היא מה שהופך הבטחה למציאות. אלה המילים שמדברות בהעזה את כוונותיך והפעולות שמדברות בקול רם יותר מן המילים. זה ליצור את הזמן כשאין זמן. מחויבות היא החומר ממנו עשוי האופי, העוצמה לשנות את פני הדברים. זה הניצחון היומי של אינטגריטי על הסקפטיות“.

כשאני אומר: “אני מבטיח לבוא אליך מחר” אני מביע במילים שלי את המחויבות המקסימלית האפשרית. זה כמו “אני נשבע”. זו לקיחת אחריות מלאה גם לממש את הבטחתי.

וזה הקשר בין אחריות למחויבות על: כשרמת האחריות שלי גבוהה, במיקוד שליטה פנימי מלא, אני גם יכול להבטיח ולעמוד במילתי.

הציטוט הבא של דיפאק צ’ופרה הנו אקורד סיום נהדר לפוסט זה:

“אחריות משמעותה לא להאשים אף אחד או שום דבר במצבכם, כולל לא את עצמכם, בכך שקיבלתם את הנסיבות הללו, האירוע הזה, הבעיה הזו. משמעות האחריות הינה היכולת להגיב באופן יצירתי על המצב כמות שהוא עכשיו“.

בשפה שלי אני קורה לזה להיות אַל-עַל נסיבתי.
וזהו אחד ההבדלים המשמעותיים בין אנשים שמתקדמים בחיים ורק רוצים להצליח, לבין אנשים מחוייבים ואחראים שגם מממשים את רצונותיהם ומצליחים!

הסרטון הבא ממחיש זאת מצוין:

וגם הפוסט הבא של קווין טרודו מאיר עיניים, מדגים מה זה להיות במיקוד שליטה פנימי מלא ובעיקר עד כמה זה יכול לסייע לך להשיג את מטרותיך:

לכן, אם ברצונך לשגשג ולהצליח, הבא את רמת המחויבות שלך לרמה של הבטחה, בכוח עילוי שהוא גבוה מכוח היירוט של הנסיבות שלך. ואם זה נראה לך קשה מידי, חשוב מה כהורה אתה מוכן לעשות למען הילדים שלך וכייל את ההבטחה שלך לעצמך, לעסק שלך או לקריירה שלך, לאותה רמה של מחויבות. כי כמו במטוס: כדי להיות מסוגל לתת את המקסימום למשפחה שלך, עליך לשים את “מסיכת החמצן” קודם כל לעצמך.

ורק זו דרגת ההבטחה המתאימה שתמריא אותך ליעדים שברצונך להשיג!

אם ברצונך ליישם את הכל ברמה הפרקטית, אני מזמין אותך לבדוק את הקורס הדיגיטלי שלי, המשולב בליווי אישי, כאן בקליק על הלינק.

*חלק מהתכנים בפוסט זה הם באדיבות טל רונן.

אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה בתגובות לכל שאלה שיש לך.