התופעה של שכירים שמאסו בעבודתם ופותחים עסק חדש הולכת ומתגברת…
יותר ויותר שכירים, בעיקר החל מסוף שנות ה-30 לחייהם, מבינים שמשרת שכיר אינה מקנה יותר את אותו ביטחון ויציבות כלכלית שפעם היו קיימים, ועדיף להם לקחת את המושכות של החיים שלהם לידיהם.
לרבים גם יש חזון ברור, או לפחות הם יודעים מה הייעוד שלהם, גם אם הוא מכוסה בערימת פחדים וספקות.
ואז תוקעת אותם הפרדיגמה: "לפני שאני פותח עסק אני צריך לבנות אתר, פייסבוק עסקי, מיתוג, ולבנות כמה ערוצי שיווק שעובדים…". ומיד זה ממשיך עם: "ובשביל כל זה אני צריך כסף וזמן הבשלה והתמדה, ואת כל אלו אין לי!"
ב-3 הסרטונים בפוסט זה אני משלים את עקרונות התכנון העסקי האפקטיבי: איך לתכנן נכון את העסק או הקריירה שלך בדרך שתמקסם את היכולת שלך להשיג את היעדים בהצלחה.
אחרי שסקרתי איך בונים חזון בסרטון 9, כאן אני פורט ומתאר את שאר המרכיבים של תוכנית עסקית אפקטיבית: היעדים, האסטרטגיה ואבני הדרך. צפה בסרטון וגלה את דרך התכנון האידאלית לתכנן את העסק או הקריירה שלך. וכדי לעזור לך בזה, הנה לינק לטופס תכנון שתוכל להוריד ולהשתמש בו לתכנון העסקי שלך:
כולם מכירים את הביטוי: "מילים בוראות מציאות". הסרטון הקצרצר הבא (2:55 דק') של רוזין רוזנבלום ממחיש זאת נהדר:
אם כך, כשאנו מדברים על המחויבות שלנו לדברים מסוימים, אנו יוצרים בכך את המציאות שלנו.
ואכן, במודל הממ"מ שפיתחתי המילים הן אחד משלושת גורמי המפתח שיוצרים את המציאות שלנו.
לכן, מפליא לשמוע איך אנשים מתבטאים בהסתייגות ובזהירות יתר, אך בכל זאת מצפים שיקרו להם דברים טובים בחיים מבלי שיצטרכו להתחייב אליהם ולפעול כדי להשיגם.
המוקש העיקרי בדרך להצלחה בתוכניות האימון שלי הוא ללא ספק היעדר מחויבות מספקת של הלקוח.
"מחכים למשיח" שר שלום חנוך כבר לפני שנים. אבל "משיח לא בא, משיח אפילו לא מטלפן…" הוא מוסיף כל כך בצדק. כן, יש לנו את התקווה הכמוסה הזו שמשיח יבוא, אך היא סוס טרויאני בתוכינו שמטרפד את היכולת שלנו להשיג תוצאות בכל תחומי החיים.
בפוסט זה אגדיר את הרמות השונות של המחויבות שאנשים מבטאים במילים שלהם ואמחיש מה רמת המחויבות הנדרשת כדי להגיע ליעדים שלנו, להתרגל להצליח וגם להרוויח.
רצון
רצון הוא הרמה הכי נמוכה של מחויבות. אמירה שגורה בפינו היא: "אני רוצה אבל זה לא יוצא".
כי כולם רוצים: להצליח, להרוויח, להיות מקובלים, לזכות בהערכה, לשגשג בכל תחומי החיים, ועוד.
השאלה היא מה אנו מוכנים לעשות כדי להשיג את מה שאנו רוצים. וכאן אנו מעלים שלל נסיבות ותירוצים מדוע אני רוצה אבל זה לא יוצא: זה בגלל שאני צעיר מדי, מבוגר מדי, זה לא הזמן המתאים, בכלל אין לי מספיק זמן עכשיו, וגם אין לי מספיק כסף, זה בגלל אשתי, הבוס, המדינה, יוקר המחיה, ההורים שלי, וכך הלאה…
"מחרכך" אנו אומרים. באנגלית זה נשמע "יותר טוב": some time, some where, some body, some what, some how…
גישה זו נטולת מיקוד שליטה פנימי שהוא אחד המאפיינים הבולטים של אנשים מצליחים.
הנרי פורד אמר: "אם אתה מאמין שאתה יכול או אתה מאמין שאינך יכול, בשני המקרים אתה צודק!". אכן, זה הכל עניין של הפרדיגמה שלנו שיושבת בבסיס תפיסת המציאות שלנו.
כוונה
אכן, רצון בלבד אינו מהווה רמה מספקת של מחויבות כדי להשיג תוצאות.
הרמה הבאה היא כוונה. אם אני אומר לך: "אני רוצה לבוא אליך מתישהו", ברור לשנינו שהסיכוי שזה יקרה הוא קלוש. אך אם אני אומר לך: "אני מתכוון לבוא אליך בשבוע הבא", פה כבר רמת המחויבות שלי גבוהה יותר ויש סיכוי טוב יותר שאכן אעמוד בכוונתי.
אך עדיין, זה די שברירי ושלל נסיבות החיים עלולות לשבש את כוונתי, ותמיד יש נסיבות כאלו… האמריקאים מגדירים זאת נפלא: Shit happens!
המנטור הראשון שלי, טל רונן, אמר שבמציאות שלנו מרבית האנשים פועלים לפי הנוסחה השגויה הבאה: אין תוצאות + סיפור טוב = יש תוצאות
למשל: "איחרתי כי היה פקק תנועה". נשמע טוב, אהה? אך מה האמת? שכל בוקר יש את אותו פקק והבוקר פשוט יצאתי 5 דקות מאוחר יותר וזה עשה את ההבדל? או שלא בדקתי בוויז קודם את זמן ההגעה המשוער? כמובן, תמיד יכולות להיות נסיבות בלתי צפויות, אך לרוב אפשר להיערך אליהן מראש, כמו לתכנן להגיע 15 דקות לפני המועד. נכון, זה מצריך מחויבות הרבה מעבר לכוונה.
הביטוי: "הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות" מעיד על הפער בין כוונה ליכולת הביצוע שלה.
מחויבות
כהמשך לדוגמה "אני רוצה לבוא אליך", אם אני אומר: "אני מתחייב להגיע אליך מחר" זה כבר נשמע הרבה יותר רציני מאשר סתם מתכוון. אנשים לא אוהבים להתחייב ואם הם בכל זאת מתחייבים זה מעיד על גמירות דעת והחלטה ברורה.
יחד עם זאת שלל נסיבות החיים עלולות לטרפד גם את המחויבות שלנו. כמה פעמים התחייבנו ולא עמדנו במחויבות שלנו? אולי המחויבות הבולטת ביותר היא תחת החופה: "אעבוד ואכבד ואזון ואפרנס ואכלכל ואלביש…". האמנם אנו עומדים במחויבות זו? שיעורי הגירושין ההולכים וגדלים הם עדות חיה שלא כל כך…
רמת המחויבות הגבוהה ביותר שיש
אכן, גם מחויבות אינה מהווה רמה מספקת כדי לסייע לנו לעמוד במילתנו.
אם כך, מהי רמת המחויבות הגבוהה יותר, שאם נבטא אותה במילים היא גם תגדיל את יכולתנו להשיגה?
הבטחה!
למילים "אני מבטיח" יש כוח רב הרבה מעבר למחויבות.
הנה הגדרה מצוינת של מחויבות העל הזו מפיו של אברהם לינקולן:
"מחויבות היא מה שהופך הבטחה למציאות. אלה המילים שמדברות בהעזה את כוונותיך והפעולות שמדברות בקול רם יותר מן המילים. זה ליצור את הזמן כשאין זמן. מחויבות היא החומר ממנו עשוי האופי, העוצמה לשנות את פני הדברים. זה הניצחון היומי של אינטגריטי על הסקפטיות".
כשאני אומר: "אני מבטיח לבוא אליך מחר" אני מביע במילים שלי את המחויבות המקסימלית האפשרית. זה כמו "אני נשבע". זו לקיחת אחריות מלאה גם לממש את הבטחתי.
וזה הקשר בין אחריות למחויבות על: כשרמת האחריות שלי גבוהה, במיקוד שליטה פנימי מלא, אני גם יכול להבטיח ולעמוד במילתי.
הציטוט הבא של דיפאק צ'ופרה הנו אקורד סיום נהדר לפוסט זה:
"אחריות משמעותה לא להאשים אף אחד או שום דבר במצבכם, כולל לא את עצמכם, בכך שקיבלתם את הנסיבות הללו, האירוע הזה, הבעיה הזו. משמעות האחריות הינה היכולת להגיב באופן יצירתי על המצב כמות שהוא עכשיו".
בשפה שלי אני קורה לזה להיות אַל-עַל נסיבתי. וזהו אחד ההבדלים המשמעותיים בין אנשים שמתקדמים בחיים ורק רוצים להצליח, לבין אנשים מחוייבים ואחראים שגם מממשים את רצונותיהם ומצליחים!
הסרטון הבא ממחיש זאת מצוין:
לכן, אם ברצונך לשגשג ולהצליח, הבא את רמת המחויבות שלך לרמה של הבטחה, בכוח עילוי שהוא גבוה מכוח היירוט של הנסיבות שלך. ואם זה נראה לך קשה מידי, חשוב מה כהורה אתה מוכן לעשות למען הילדים שלך וכייל את ההבטחה שלך לעצמך, לעסק שלך או לקריירה שלך, לאותה רמה של מחויבות. כי כמו במטוס: כדי להיות מסוגל לתת את המקסימום למשפחה שלך, עליך לשים את "מסיכת החמצן" קודם כל לעצמך.
ורק זו דרגת ההבטחה המתאימה שתמריא אותך ליעדים שברצונך להשיג!
חלק מהתכנים בפוסט זה הם באדיבות טל רונן
אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות "לייק", להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה. אשמח גם לענות כאן למטה לכל שאלה שיש לך.
אולי יעניין אותך לקרוא פוסטים נוספים בקטגוריה "כלי עזר ומשאבים":
אני זוכר בתחילת 2006, כשרק נחשפתי לראשונה לאימון – coaching, עוד לפני התוכנית "משפחה חורגת", בכלל לא הבנתי במה מדובר…
אימון היה שתול במוחי רק במשמעות הספורטיבית שלו, ואז מה בכלל הקשר בין אימון לספורט והחיים? ולעסקים? ולקריירה???
אך היה בזה משהו מסתורי, מסקרן וסקסי, שמשך אותי אליו כמו פרפר לפרח. לימים הבנתי שזה הייעוד שלי, שזה מה שעשיתי כל חיי בצורה לא מודעת ביחס למשפחה ולעובדים שלי, ולכן המשיכה שלי לאימון לחלוטין לא הייתה מקרית.
פוסט זה הוא קטע מהספר שלי "להתרגל להצליח" מעובד לפוסט.
החיים שלנו וההצלחות שאנו חווים הם פונקציה של הרבה דברים, ובראש וראשונה של השאלות שאנו שואלים את עצמנו.
יש 2 סוגים עיקריים של שאלות, שההבדל ביניהן תהומי בהשפעה על היכולת שלנו להצליח:
"למה? למה כובע, עף לגובה"
אני זוכר את הביטוי הזה שהיה מקובל כאשר הייתי ילד, המתייחס לחוסר הטעם שבשאלה "לָמָה". זהו מאפיין נוסף השייך לתחום שמתחת לקו. אנחנו נוהגים לשאול הרבה שאלות "לָמָה". אין הכוונה כאן לשאלות "לָמָה" הבאות לחקור ולעמוד על הגורמים והסיבות לתופעות. שאלות כאלו הן מבורכות ומהוות את הבסיס למחקר המדעי; למשל, השאלה ששאל ניוטון: "למה התפוח נופל מהעץ ישר לאדמה?".
אני מתכוון כאן לשאלות "למה" מסוג אחר, שהן לצערי נפוצות יותר במקומותינו, כגון: למה התיק הזה פה באמצע החדר? למה אתה לא מסוגל לבוא הביתה בזמן? למה החדר לא מסודר? למה אני כזה אידיוט? למה אני לא מסוגל לעשות פעם אחת את הדברים כמו שצריך?
שאלות "למה" כאלו הן שאלות תוכחה, שאלות "חופרות", שמחפשות אשמה; הן ממקדות אותנו בעבר, בדברים שאיננו יכולים לשנות וכמובן מעוררות התנגדות של הנשאל. הן בעצם שאלות רטוריות, שהתשובה להן אינה חשובה. גם כאן, לפי עיקרון הפוקוס, ההתמקדות באשמה ובעבר, וההתנגדות שהן מעוררות, מונעות דיאלוג מפרה שמקדם פתרון ולכן הן מאפיין של מתחת לקו. מיד נראה מהן השאלות הנכונות לשאול.
שאלות אפשרות והזדמנות
שאלות הרבה יותר טובות לנו ומקדמות להצלחה, הן שאלות "מה ואיך" (שאני קורא להן שאלות אפשרות והזדמנות) בניגוד לשאלות "למה". אני מאמין שאין רע בלי טוב ושאלות "מה ואיך" מאוד עוזרות למצוא את הטוב גם במצבים קשים. למשל, כאשר הנסיבות אינן לרוחנו נשאל: מה אני יכול לעשות עם זה? איך אני יכול להתמודד עם זה? מה למדתי מזה? מה טוב בזה? מה זה מאפשר לי? איך אני מתמודד עם זה? איך אני פותר את זה?
בעיקר אני אוהב את השאלה "מה טוב בזה?" שמאפשרת לנו לשנות פוקוס במהירות, לחפש (ולמצוא) את האפשרויות וההזדמנויות החיוביות גם בנסיבות שליליות. נסה זאת, שאלת "מה טוב בזה?" עובדת מצוין.
הלן קלר אמרה: "תמיד כאשר דלת אחת נסגרת, נפתחת דלת אחרת טובה יותר ממנה. הבעיה בנו בני האדם, שאנו כל כך עסוקים בבהייה בדלת הסגורה, כך שאיננו מבחינים בדלת החדשה שנפתחה".
הפוקוס שלך קובע את התוצאות שלך
אם כך, במקום ההתמקדות האוטומטית בחצי הכוס הריקה כתוצאה מנסיבות שליליות ספציפיות ושאילת שאלות "למה", חפש את החיובי ואת ההתמודדות, שאל את עצמך שאלות אפשרות והזדמנות: איך אני מתגבר על הבעיה? מה אני יכול לעשות כעת כדי לשפר את הנסיבות? מה טוב במצב החדש שנוצר? מה הוא מאפשר לי? האם אוכל להוציא מתוק מעז ואיך אעשה זאת?
ברגע שאתה מפנה את הפוקוס שלך מהבעיה אל פתרונות אפשריים, אתה מחליף את הקושי בהזדמנות. אתה מזהה יותר טוב הזדמנויות, שתמיד ישנן בסביבתך. אתה שובר פרדיגמות תוקעות ומאמץ פרדיגמות מאפשרות, ופתאום הבלתי אפשרי הופך לאפשרי. כי תמיד, ממש תמיד, כשאנו מחפשים פתרונות אנו גם מוצאים אותם. לעתים זה קורה מיד, לעתים לאחר זמן. לפי פיזיקת הקוונטים, יש לנו בכל רגע אינסוף אפשרויות זמינות לבחירתנו ולכן במקום להתמקד בבעיה חפש את הפתרון. וכך אתה משנה את המחשבות והפרשנות לחיוביות יותר, והרגשות גם הם אוטומטית הופכים לחיוביים. זהו ניצול נבון של מודל אפר"ת – בחירה בשינוי הפוקוס, הגישה וסוג השאלות שאתה שואל את עצמך ("מה ואיך" במקום "למה"), כדי ליצור שינוי במחשבות ולעלות מעל הקו.
אי אפשר, או איך אפשר?
לסיום, הנה דוגמה ליישום הכלי הזה של שאלות בעבודתי עם לקוחותיי: כשלקוח שלי אומר לו "אי אפשר", אני עושה איתו את התרגיל הפשוט הבא: אני רושם את המילים "אי אפשר" על דף נייר, ואז מוסיף את האות כף סופית "ך" בצמוד למילה "אי". כך, במקום "אי אפשר", פתאום כתוב "איך אפשר". וכקינוח אני מוסיף סימן שאלה בסוף – "איך אפשר?". שינוי קטן זה עושה ללקוח WOW גדול בשינוי הפוקוס שלו ממה שלא אפשרי עבורו, למה שכן אפשרי. זהו שינוי פרדיגמה מיידי שפותח אפשרויות אחרות ומחולל בקרב הלקוח טרנספורמציה.
נסו ותיהנו! 😆
אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות "לייק", להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה. אשמח גם לענות כאן למטה לכל שאלה שיש לך.
אולי יעניין אותך לקרוא פוסטים נוספים בקטגוריה "שינוי":
בוובינר "להיות סופרמן לעסק שלך" נתתי חופן של כלים פרקטיים שעוזרים לבעלי עסקים לנהל את עצמם ואת הזמן שלהם בצורה אפקטיבית, כדי שיוכלו להתרגל להצליח וגם להרוויח.
הנה כמה מהנושאים שכיסיתי בהרצאה:
מדוע ניהול הזמן כבר לא עובד היום ומה בעצם צריך לנהל כדי להתמודד עם ריבוי המשימות?
נתתי כלי מנטלי מעולה להתמודד עם ריבוי משימות ולחצים
עם מי כדאי לך לקבוע פגישות כדי לנהל את הזמן שלך באפקטיביות וכמה באמת שווה הזמן שלך?
מדוע בטבע אף פעם אין ריק ומה זה אומר לגביך?
הנה הסרטון של ההרצאה:
וסרטון מרתק נוסף להשראה על ניהול הזמן:
אם הסרטון אינו מוצג היטב לחצו בצד ימין התחתון של הסרטון על אייקון פייסבוק או מסך מלא.
בסדרה של 3 סרטונים קצרים, אני חושף את עיקרי השיטה שלי לצאת מתקיעות בעסק או בקריירה, להיפטר מהרגלים שהורסים לך את החיים ולסלק את המכשולים המנטליים שמחבלים בעשייה שלך ומשאירים אותך בלי הגשמה ובלי כסף.
בסרטון ה-1 אני מציג מודל קצר ומאיר עיניים, שמדגים מה הסדר הנכון של הפעולות להתרגל להצליח.
שים לב, בכלל לא מדובר במה תעשה אלא בדבר אחר לגמרי. ולא חשוב אם אתה שכיר או עצמאי – התשובה עבורך כאן בסרטון (3:14):
בראיון לתוכנית "על הדרך" של נחמה שור שוחחנו על אותו חלק בשיווק ובמכירות שכל בעל עסק חייב שיהיה לו, אבל כמעט אף אחד לא מדבר עליו – הצד המנטלי של השיווק.
כי כשבעל עסק רוצה לשווק בהצלחה את העסק שלו הוא רץ ללמוד כלים לשיווק ומכירה, טכניקות, טיפול בהתנגדויות, תסריטים של שיחות ופגישות מכירה, ועוד כהנה וכהנה פרטים בקשר ל-מה לומר ולעשות.
יאמר מיד, כל אלו חשובים והכרחיים כדי לשווק ולמכור בהצלחה, אך האם הם מספיקים?
בראיון לתוכנית "על הדרך" של נחמה שור, שיתפתי מניסיוני איך להביא (ולשמור!) אתר במקום הראשון בתוצאות החיפוש האורגני בגוגל במילות חיפוש נחשקות כמו "מאמן עסקי" ו"אימון עסקי".
כי ב-5 השנים האחרונות זה בדיוק מה שעשיתי עם האתר שלי, שבו אתה נמצא כרגע.