בפוסט הקודם, השני בסדרה, סקרנו את שלושת העקרונות הראשונים לפיתוח תודעת שפע: הימנעות מתחושות אשמה, הימנעות מדאגה ומתן ערך וקבלת תמורה בעבורו.
היום, בפוסט השלישי בסדרה (מתוך חמישה), נסקור עוד שלושה עקרונות לפיתוח תודעת שפע:
4. הודיה
הקפידו להודות על מה שברשותכם ועל מה שאתם מקבלים בחייכם. חשוב לעשות זאת בכל מצב, גם אם כרגע אינכם חווים את השפע האולטימטיבי אליו אתם חותרים. זכרו את הדברים החשובים בחיים והתמקדו באלו שברשותכם, גם אם הם טריוויאליים: קורת גג, משפחה אוהבת, אוכל, חברים, עבודה וכדומה. הנה כבר חמש סיבות להודות על חיים טובים וליהנות מהם.
בפוסט הראשון בסדרה עסקנו בהגדרת תודעת שפע ולמדנו שתודעת שפע היא מצב הוויה (Being) בר-בחירה, הקודם לכל פעולה לפיתוח תודעת שפע הלכה למעשה (Doing).
בפוסט זה, השני בסדרה של חמישה פוסטים, ניכנס לעובי הקורה ונפרט שלושה מתוך שמונת העקרונות לפיתוח תודעת שפע.
העקרונות לפיתוח תודעת שפע
1. הימנעות מתחושות אשמה
הדבר הראשון והבסיסי ביותר, הוא לא להרגיש אשמה בנוגע לכסף. יש לא מעט אנשים אשר עבורם כסף הוא משחית, למשל האמירה שמי שעשיר הוא בהכרח גם גנב. התפיסה הזו מרחיקה אותנו מכסף, כי לפיה כסף הוא לא כשר, עשיית כסף באה על חשבון אחרים ולכן גורמת לאשמה, מודעת או מודחקת.
תפיסות כאלה, פעמים רבות קשורות בבית ובחינוך שקיבלנו. במקרים רבים אנו אף רוכשים אותן בתור ילדים שלא מרצון ונשארים עמן כל החיים.
אם כך, הדבר הראשון הוא להבין שאין שום דבר רע בכסף.
אם נסתכל עליו בהיבט הפיזי שלו, כסף הוא למעשה תמורה שאני מקבל עבור ערך שאני נותן, ולכן מי שיש לו כסף הוא בהכרח מי שנתן תמורה לזולת.
בלשון אחרת, לפי חוק שימור האנרגיה, כסף הוא אנרגיה המתקבלת תמורת אנרגיה המוענקת.
נכון שישנם מצבים של חוסר שיווי משקל בטבע, כאשר לפושעים או גנבים דווקא יש כסף, אך לדעתי בטווח הארוך נוצר האיזון, ומי שפשע יפסיד במקום אחר. למשל, רבים מהגנבים סובלים מבריאות לקויה.
בהתאם, הפרדיגמה שמומלץ לאמץ היא שאין שום דבר רע בכסף, אלא כסף הוא דבר לגיטימי, ומי שעושה עבודה טובה ומביא ערך לזולת, וודאי גם זכאי לכסף בתמורה. בהקשר זה, קל גם לראות שמי שיש לו כסף יכול גם לתרום לנזקקים, ושוב אין בסיס לטענה שכסף הוא משחית.
לכן, לסיכום, תחושות כמו אשמה והתייחסות לכסף כאל דבר רע, הן פרי הדמיון ואמונות מגבילות, וחיוני לזנוח אותן כדי לפתח תודעת שפע.
2. הימנעות מדאגה
דאגה היא ברירת מחדל אצל מרבית האנשים ומהווה חלק מרכזי באוטומט שלנו. מדהים לגלות ש-93% מהדאגות שלנו הן מיותרות! איש חכם אמר פעם: “דאגות הן הריבית שאנו משלמים על הלוואות שלא לקחנו“. דאגות גם לרוב מעוררות פחד או חרדה שהם מהרגשות הכי שליליים שיש. כך, האתגר שלנו הוא לשלוט במחשבות, להימנע מדאגות, ולהישאר “מעל לקו” בדרך לפיתוח תודעת שפע.
בהקשר לכסף, חשוב לא לעסוק במה שחסר. האוטומט שלנו מוביל אותנו להתעסק במה שחסר, ב”אין” הכסף, באוברדרפט, שהרי אנו חיים וחווים אותו ביום יום שלנו. וכן, אלו נסיבות חיינו, שקשה להתעלם מהן. עם זאת, אנו כן יכולים להתמקד באפשרות ובהזדמנות לעשות כסף, ובשאלה איך ניתן להרוויח עוד כסף. אנו יכולים להסתכל על העתיד בהרבה יותר תקווה, אופטימיות, קונסטרוקטיביות, פרודוקטיביות ויצירתיות מאשר חשש ודאגה. זו שאלה של הפוקוס שלנו, להיכן שאנו בוחרים להפנות את תשומת ליבנו, וזה הרגל שכל אחד מאיתנו יכול לרכוש.
חשוב להכיר כאן את עקרון הפוקוס האוניברסאלי: “מה שאנו מתמקדים בו גדל, כל השאר אינו קיים“. לפי עקרון זה, התפיסה שלנו מוגבלת ואיננו יכולים לראות גם את הכישלונות וגם את ההצלחות, גם את החולשות וגם את החוזקות, גם את השלילי וגם את החיובי, גם את ה”אין כסף” וגם את השפע.
הנטייה האוטומטית של מרבית האנשים היא לראות את חצי הכוס הריקה; ובהקשר של כסף, את הכסף שאין לנו. במצב זה איננו יכולים גם להתמקד במחסור וגם להיות בתודעת שפע ולעסוק בדרכים להכניס עוד כסף לחיינו.
הבשורה הטובה היא שהתמקדות בשפע שאנו רוצים ליצור, במקום בחוסר, זו מיומנות שאנו יכולים לרכוש ולפתח: בגישה, בתפיסה, בשליטה על מחשבותינו, ובדרך שבה אנחנו מסתכלים על ההווה ועל העתיד. הכלי שאני מיישם לכך, בחיי שלי ובעבודה עם לקוחותיי, הוא “נוסחת מה בתוך” שפיתחתי.
אם כן, לסיכום, על מנת לפתח תודעת שפע חשוב שלא לדאוג בקשר לכסף, ולא לעסוק בחוסר הכסף. במקום זאת, נתמקד בחצי הכוס המלאה, ונחפש אפשרויות והזדמנויות להרוויח יותר כסף ולשגשג.
3. מתן ערך וקבלת תמורה
אחת הדרכים לפיתוח תודעת שפע היא מתן ערך ללקוחות שלנו וקבלת כסף תמורתו. הכסף הוא לעולם התוצאה של הבאת הערך, ולא המטרה בפני עצמה. אין כמובן שום פסול בלעשות כסף, אך אם אין חזוןאו מניע ערכי בבסיס העשייה, כמו גם רצון וכוונה אמיתית להביא ערך לאנשים, אזי מקור השפע יהיה מוגבל ולא בר-קיימא. ייתכן וההתמקדות ברווחים כספיים אכן תוביל לרווחים בטווח הקצר, אך בסופו של דבר יהיה קשה בדרך זו להרוויח ממון בטווח הארוך. לכן, עלינו להתמקד דווקא במתן ערך וקבלת תמורה בעבורו. קודם מתן ערך ואח”כ כסף, ולא רק התמקדות בקבלת כסף ללא מתן ערך. גישה זו תסייע לפתח את תודעת השפע באופן אופטימאלי.
הסרטון הקצר הבא ממחיש זאת מצוין:
לסיכום, בפוסט זה דנו בשלושה עקרונות מרכזיים לפיתוח תודעת שפע: הימנעות מתחושות אשמה, הימנעות מדאגה ומתן ערך וקבלת תמורה. נזכיר:
תחושות אשמה – קיימות אצל רבים מבני האדם כאשר זה נוגע לעשיית כסף. לרוב, מקורן של התחושות הללו בחינוך מהבית, הן חסרות בסיס ועומדות בדרכנו לפיתוח תודעת שפע. לכן, מומלץ לזנוח אותן.
הדאגה – ממקדת אותנו בחוסר במקום בשפע וכאמור, “מה שאנו מתמקדים בו גדל”. כאשר אנו דואגים מפני העתיד אנחנו מכוונים את הפוקוס שלנו כלפי החוסר ובכך מאמצים לעצמנו רגשות שליליים אשר מורידים אותנו “מתחת לקו“, ומכאן קשה מאד לפתח תודעת שפע.
מתן ערך וקבלת תמורה – הקפידו לתת ערך לאנשים ודרשו תמורה בהתאם. פתחו לעצמכם חזון ומניע ערכי בבסיס העשייה אשר יובילו אתכם לרווחים לאורך זמן.
בפוסט הבא, נמשיך בסקירת העקרונות המעשיים לפיתוח תודעת שפע.
אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה לכל שאלה שיש לך.
סדרת הפוסטים שלפנינו עוסקת בפיתוח תודעת שפע. נדון בכך בפוסט זה ובארבעת הפוסטים העוקבים. מטרת הסדרה היא לסקור את העקרונות לפיתוח תודעת שפע ולהציג את הבסיס ליישומה הלכה למעשה.
פוסט א’ – מהי תודעת שפע?
הכל מתחיל בהווייה
כפי שראינו בפוסט אחר, ה-Being תמיד קודם ל-Doing. כך, כל תודעה בכלל ותודעת שפע בפרט, היא מצב הווייתי הכרחי לפני שמבצעים כל פעולה כדי ליצור שפע בחיינו הלכה למעשה.
במילים אחרות, כפי שאמר המשורר גטה: “לפני שאתה יכול לעשות משהו אתה צריך להיות מישהו“. וה”להיות” הזה הוא פשוט החלטה ובחירה שכל אדם יכול לבצע, קודם לכל עשייה.
כאן כמובן נשאלת השאלה: איך מפתחים תודעת שפע? כל התשובות פה בהמשך ובפוסטים הבאים בסדרה.
קל לראות שאחד ממצבי ה-Being החשובים ביותר הוא תודעת שפע, שכן על בסיסה אנו יכולים לבנות כמעט כל חזון, תוכנית והגשמה. מאידך, על בסיס תודעת חוסר, שהיא המצב האוטומטי של מרבית האנשים, קשה מאוד לפתח, ליצור ולהגשים. לכן, פיתוח תודעת השפע הוא חלק מרכזי מאוד בשדרוג ה-Being שלנו ועבודת ההכנה החשובה ביותר של כל אדם בדרך להצלחה.
מהי תודעת שפע?
ישנן הגדרות רבות לתודעת שפע, אך ההגדרה שלדעתי מתאימה ביותר היא: “תחושה של הצלחה ושגשוג בקשר למצב הפיננסי שלנו“.
האתגר הגדול ביותר הוא להרגיש הצלחה ושגשוג גם כאשר המצב הפיננסי שלנו אינו בשיאו, בלשון המעטה.
כלומר, גם כאשר אנו חווים מינוס בבנק, איננו מרוויחים מספיק ועלינו להתפשר על רמת החיים שאנו רוצים, גם אז אנו עדיין יכולים להיות בתודעת שפע.
האתגר כאן הוא להתייחס לכל מה שאין לנו כאל נסיבות, שתמיד, אבל תמיד, אפשר להתמודד איתן.
כך, תודעת שפע היא State Of Mind, היא החלטה, היא הלך רוח, גמירות דעת פנימית, ובחירה שכל אחד יכול לעשות בתוך עצמו.
הכל יחסי
להמחשת הנקודה, כל אחד מאיתנו, לא משנה אם או כמה חסר לו, נחשב מיליונר לעומת אנשים במדינות כמו בנגלדש, מרכז אפריקה, אפגניסטן, או אפילו איזה כפר שכוח אל ברוסיה. בסופו של דבר הכל יחסי, וזה אחד הדברים הנפלאים בעולם. הכל יחסי, כך שמי שיוצר את התפיסה, מי שיוצר את העמדה היחסית, זה אנחנו, כל אחד בתוך עצמו. אם אנחנו מסתכלים על אנשים סביבנו אשר חיים ברווחה גדולה מאוד, כמובן שנרגיש מדולדלים ועניים (וזאת בפירוש לא תודעת שפע).
אך אם נשווה עצמנו למדינות עולם שלישי, כמו הודו למשל, אשר ההכנסה בהן נמוכה משמעותית מאשר בארצנו, פתאום נרגיש את תודעת השפע.
לכן, התודעה היא כולה בראש שלנו ובתפיסה שלנו.
נכון שאם הנסיבות טובות ויש לנו הרבה כסף בבנק, קל יותר להרגיש את תודעת השפע.
יחד עם זאת, הטענה המרכזית כאן היא שמה שיוצר את הכסף בבנק, היא תודעת השפע אשר קודמת וקיימת גם כאשר אין לנו עדיין שפע פיזי.
לפני שניכנס לעובי הקורה נזכיר ונסכם:
תודעת שפע היא State of Being, היא בחירה, והיא מקום שבו אנו רוצים להיות כדי להשיג שפע פיזי הלכה למעשה.
תודעת שפע היא עיקרון מרכזי שכל אחד מאיתנו, ללא קשר למצבו הפיננסי, יכול לרכוש וליישם.
לא משנה מה זה, כנראה שבסוף הדרך שאיפתך היא להשיג אושר.
וסביר להניח שהאושר הזה קשור לאיזו שהיא הצלחה בדרך:
לממש משהו ללב ולנשמה, להגשים חלום, להביא תועלת לאחרים, לעשות לביתך, ועוד…
מה שזה לא יהיה, יכולת ההגשמה שלך תלויה ברגשות שלך.
רגשות חיוביים – תומכים ומעצימים הצלחה;
ורגשות שליליים – מונעים ומדכאים הצלחה.
בוידיאו פוסט זה אני מבקש לחלוק איתך אבחנה חשובה שעשיתי,
שתסייע לך לשמר ולחזק את הרגשות החיוביים שלך, ולהצליח.
אני מזמין אותך לראותו (22:05 דק’):
–
או סרטון ישן יותר, מקוצר (7:53 דק’):
לאחר הכנת הסרטון שמעתי על ממצא מדהים:
בתקופה שאדם נמצא מתחת לקו הוא מתפקד כאילו יש לו 13 נקודות פחות ב-IQ שלו!
חשבו כמה זה פוגע בתפקוד וכמובן בהצלחה!
–
הסרטון הבא של עופר לוי מציג את אותה הגברת בשינוי אדרת, דרך מצבי התודעה:
–
ולקראת סיום, הנה הסבר מעולה מדוע כ”כ חשוב להיות מעל הקו. מדובר בספר מעולה של נוויל גודארד (המכונה בקצרה – נוויל) Neville Goddard – Feeling Is The Secret – התחושות הן הסוד – המסביר ומתאר איך ליצור מציאות בעזרת הרגשות. הספר הזה נכתב ב-1944 ובעיני הוא אחד המדריכים הטובים שקראתי ליצירת מציאות בעזרת הרגשות והמוח הלא-מודע (1:11 ש’):
אני מזמין אותך גם לקרוא את הפוסט “נוסחת מה בתוך“, את המדריך “מה בתוך”, ולקבל במתנה את הפרקים הראשונים של הספר שלי “להתרגל להצליח“, המהווה את המדריך השלם ליישום המתודולוגיה. בפרק 3 יש תיאור מפורט יותר של העיקרון המתואר בסרטון – “מתחת לקו ומעל לקו”.
כאן אוסיף את המחקרים שמראים ששינוי פרדיגמות עובד ומה הדרך הנכונה לשנות אותם – הנה זה כאן בקליק על הלינק.
בפוסט זה אני מוסיף ונותן לך שאלון למיפוי פרדיגמות שיאפשר לך לבצע את סעיפים 2 ו-3 לעיל.
היישום הוא זהה לפיתוח אישי כללי ולאימון עסקי. הורד את השאלון ומלא אותו.
–
ועוד לפני שאר הפוסט, למי שמעדיף וידאו על מלל, הנה אותו התוכן בסרטון מתוך הקורס הדיגיטלי היישומי שלי (19 דק’):
–
וכעת להסבר של סעיף 4:
לאחר שמילאתם את השאלון, סמנו בו את 5-10 הפרדיגמות השליליות שהכי מגבילות אתכם.
רשמו אותן על דף נפרד, בחלק הימני של הדף.
כנגדן, בחלק השמאלי של הדף, רשמו את הפרדיגמות החלופיות שברצונכם לאמץ. פרדיגמות אלו תהיינה כמובן חיוביות.
דוגמאות:
פרדיגמות שליליות:פרדיגמות חיוביות חלופיות:
אני לא יודע למכור אני פתוח ומוכן ללמוד בהדרגה למכור
אני דחיינית כרונית אני מודעת לדחיינות שלי ורוצה לשפר אותה בהדרגה
אני מבולגן נורא ולא מסודר אני לומד להיות מסודר יותר מיום ליום
אני דאגנית וחוששת מאד מפני העתיד אני מתמקדת במה שעובד ומסגלת גישה חיובית בהדרגה
שימו לב שבצד הפרדיגמות שתוקעות אתכם אנו לא רושמים דווקא את הפרדיגמות ההפוכות לגמרי.
זאת, כיוון שלמינד שלנו קשה לקבל פרדיגמה חדשה שהיא כל כך שונה מזו שהורגלנו אליה במשך שנים!
אם נבחר בפרדיגמות כל כך מנוגדות, המינד שלנו ילחש לנו כל הזמן בקול מקניט: “זה לא נכון, זה לא נכון…”.
לכן, אנו נבחר תחילה בפרדיגמות חדשות שמשנות את כיוון מחשבותינו ופותחות אותנו לשינוי.
הרעיון הוא תחילה לצאת מהתקיעות של הפרדיגמות הישנות האוטומטיות ולפתוח את הפתח לשינוי בעזרת הפרדיגמות החדשות.
רק אחרי שניצור את מומנטום השינוי, נוכל לעבור לפרדיגמות חיוביות חזקות יותר ולהעצים את השינוי.
כעת, יישום הפרדיגמות החדשות הוא בהתאם ל”נוסחת מה בתוך“.
העיקרון הוא להיות מודעים ומחויבים ליישום הפרדיגמות החדשות, להתבונן ולזהות כאשר הישנות עולות באופן אוטומטי, ולבחור בחדשות בכל פעם מחדש. לאחר תרגול של כמה שבועות, תיצרו הרגל חשיבה חדש ותוכלו לעבור לשלב הבא והוא לבחור פרדיגמות חדשות, חזקות יותר.
להסבר רחב יותר של “נוסחת מה בתוך” אתם מוזמנים להוריד בחינם את המדריך המלא של מה בתוך, או לרכוש את הספר “להתרגל להצליח“.
לכולנו יש ניסיון חיים ודעות מבוססות על כל דבר מסביבנו. ניסיון ודעות אלו קובעים את שגרת חיינו ואת ההרגלים שסיגלנו לעצמינו, בעסק או בקריירה.
האם עצרת פעם לבחון הרגלים אלו?
האם שאלת את עצמך פעם האם ההרגלים הללו משרתים אותך ומקדמים אותך בדרך אל המטרות שלך בקריירה שלך?
מרבית האנשים לא עושים זאת וחיים באוטומט הכולל לא מעט הרגלים שפוגעים ביכולותיהם להצליח ולהשיג את יעדיהם.
מהו אחד הגורמים העיקריים שתוקעים אותנו בדרך לשינוי?
אלו הן הפרדיגמות, שמודעות אליהן יכולה להוציא אותנו מהקופסה ולגרום לשינוי חיובי, לעיתים ברגע, כמו השינוי שאני חוויתי בקריירה שלי.
בפוסט זה אציג את הפרדיגמות ככלי מרכזי ליישום שינוי ולהשיג תוצאות.
–
הנה המחשה קצרצרה של עקרון הפרדיגמות:
–
ולפני שאר הפוסט, אם עדיף לך וידאו על מלל, הנה סרטון עם המידע מהקורס הדיגיטלי היישומי שלי (30 דק’):
מהי פרדיגמה?
חיי היום-יום שלנו הם מורכבים. תארו לכם שבכל פעם שהיינו צריכים ליישם מיומנות כלשהי, אפילו שגרתית ופשוטה, היינו צריכים להתעלם מכל ניסיון החיים שצברנו וליישם את המיומנות הזו כאילו שהיא מבוצעת כעת לראשונה.
למשל, לנהוג ברכב כמו בשיעור הנהיגה הראשון שלנו…
בלתי נסבל, נכון? הלא בינתיים למדנו לנהוג ומיומנות הנהיגה היא כיום קלה לנו ופשוטה ליישום.
זוהי דוגמה לפרדיגמה.
פרדיגמה היא אם כן תבנית התנהגות, תבנית חשיבה או אמונה. היא תפיסה של המציאות, פרשנות אישית סובייקטיבית של המציאות ולא עובדה מוכחת, למרות שאנו רואים אותה כעובדה מוחלטת. פרדיגמה היא משהו שאנחנו רגילים אליו וחיים לפיו ביום-יום באופן אוטומטי. פרדיגמה בדרך כלל עוזרת לנו לפשט את החיים, כי כשאנחנו מקטלגים כל מיני דברים בחיים לתוך תבניות זה עושה לנו סדר. כשאנחנו נכנסים לתבנית מסוימת אנו יודעים מה לעשות בה בדיוק, מכורח הניסיון וההרגל. פרדיגמה עושה לנו חיים קלים כי היא מאפשר לנו לפנות את המחשבה, לקבל החלטה מהירה ולפעול בקלות.
אם פרדיגמה היא כל כך טובה אז מה הבעיה?
פרדיגמות שתורמות לאיכות חיינו ולהצלחותינו (כמו נהיגה) הן מצוינות ומן הראוי לשמרן.
אך קלות התפישה ואוטומטיות היישום של פרדיגמות הן גם סכנה, כי פרדיגמה יכולה להיות גם שלילית, כזאת שלא משרתת אותנו. זו עלולה להיות פרדיגמת עבר שכבר אינה רלוונטית ולא מסייעת לנו, אך אנו בטעות מתייחסים אליה כמו תורה מסיני, מאמינים לה ומיישמים אותה באדיקות. כשאנו שבויים בה והיא הופכת להיות חלק מאיתנו, ופה כבר מתחילה בעיה.
מדוע? כי אם החדר הזה הוא כל מרחב האפשרויות שלנו, ונניח שהוא מרחב ענק ויש לנו המון אפשרויות בחירה בו, כל פרדיגמה שלילית כזאת היא קיר זכוכית חוסם אפשרויות. הכיצד? כי אם אני אומר לעצמי- “אה, עזוב, אני צעיר מידי בשביל לעשות את הדברים האלה”, בום, ברגע זה שמתי קיר לפני וחסמתי לעצמי את האפשרות לעשות אותם. וייתכן ש”הדברים הללו” הם בדיוק מה שאני צריך עכשיו לעשות כדי לפרוץ לדרך חדשה ומתגמלת.
הנרי פורד אמר על זה: “אם אתה מאמין שאתה יכול או שאתה לא יכול, בשני המקרים אתה צודק“.
כלומר, הסכנה עם היצמדות לפרדיגמות היא הדבקות בפרדיגמות שלא משרתות אותנו וחוסמות אותנו מלהגיע למחוז חפצנו.
פרדיגמות שלא משרתות אותנו
מרבית האנשים נוטים להישאר באזור הנוחות, וכדי להצדיק את עצמם, הם עוטפים את עצמם במגוון פרדיגמות מגבילות שלא משרתות אותם, ומונעות מהן לבצע שינוי בקריירה או בעסק. לתשומת ליבך שהם מדברים כביכול בעובדות, אך אלו בעצם עמדתם האישית בלבד וממש לא עובדות.
הנה מקבץ של פרדיגמות שכל אדם שומע מסביבו (או מעצמו 🙂 ) בשגרת יומו:
אני צעיר מידי, אני מבוגר מידי, במדינה הזאת אי אפשר לעשות עסקים, בזמן משבר כלכלי לא עושים שינויים, אין לי מספיק כסף, אין לי מספיק זמן, לא עכשיו, הבוס הזה לא מאפשר לי להתקדם, זו אשתי אשמה, ההורים שלי, בעלי, ועוד ועוד…
כך, מתוך כל מרחב האפשרויות, אנחנו נשארים בתוך קופסא סגורה מזכוכית, בלתי נראית, לא מסוגלים לצאת ממנה וכל הזמן מתפלאים מדוע אנו לא יכולים לממש את מה שאנו באמת רוצים. ממש כמו הזבוב שרוצה לצאת מחדר מבעד לשמשה הסגורה ולא רואה שהדלת פתוחה לרווחה…
–
להמחשה נוספת של פרדיגמות שאינן משרתות אותנו, הנה מה שנחשב בעיני לאחד העיוותים הגדולים ביותר שעשו פרדיגמות הנשענות על פחד וחרדה לתודעה האנושית. אם נוסיף לכך שיקולים פוליטיים מכוונים (להבדיל מהפרדיגמות שהן אוטומטיות ואינן מכוונות), נגיע לדעתי לאחת הטעויות הגדולות שעשו מנהיגים בארץ ובעולם לפחות בעידן המודרני, שיהיה לצערי בכייה לדורות.
סרטם של אורלי וגיא שעשו עבודת תחקיר אמיצה ומקצועית (38 דק’ אבל שווה כל דקה):
האם לפרדיגמות יש תוקף מדעי?
ד”ר דויד המילטון, כימאי וחוקר מודעות אומר שכן. בפוסט שפרסם בשם The science of affirmations הוא כותב: “מדענים גילו שכאשר אנשים משתמשים באפירמציות אישיות [חש – affirmation זו מילה נרדפת לפרדיגמה], הם נוטים לאחר מכן לעשות בחירות חיוביות ובריאות יותר, וגם לחוש חזקים יותר ובעלי מודעות עצמית גדולה יותר”.
ד”ר המילטון מעיד על עצמו שנעזר בפרדיגמות חיוביות שסייעו לו וגם אני יכול להעיד על כך בביטחון. למשל, את הפרדיגמה שאני משתמש בה כבר יותר משנה לפני עדכון פוסט זה (2022) למדתי מלואיז היי – בכל פעם שאני עובר ליד מראה אני מחייך לעצמי במראה ואומר לעצמי: “אני אוהב אותך, אני מאד אוהב אותך. אני אוהב את החיים והחיים אוהבים אותי”. אני מייחס חלק נכבד מהצמיחה שלי בתקופה זו לחזרה מתמידה ועקבית על הפרדיגמה הזו.
ובחזרה לשאלה שבכותרת, ד”ר המילטון כותב בפוסט הנ”ל: “חוקרים מאוניברסיטת פנסילבניה הראו שחזרה על פרדיגמות על עצמנו יוצרת שינויים פיזיים במוח, באזורים הקשורים לעיבוד מידע. עוד גילו ששינויים אלו השפיעו על תפיסת העצמי שלהם וגרמו לשינויים חיוביים עקביים בהתנהגותם”. במחקר אחר שנערך בלונדון הוא כותב, גילו החוקרים שאנשים שרשמו פרדיגמות חיוביות על עצמם ונחשפו ליתרונות של אימון פיזי, עסקו יותר באימון פיזי מאלו שלא רשמו. בנוסף, הם גילו גישה חיובית יותר כלפי אימון וכוונה להתאמן יותר בעתיד. בפוסט האמור מציג ד”ר המילון מחקרים נוספים בנושא.
ההסבר המדעי הוא פשוט: חזרה עקבית על מילים (כמו גם מחשבות ומעשים) יוצרת קשרים חשמליים חדשים בין נוירונים במוח שלנו ועושה בו שינויים. כך למדנו כל דבר בחיינו, כמו: ללכת, קרוא וכתוב, נגינה, רכיבה על אופניים, נהיגה וכדומה. השינוי נחרט במוח הלא-מודע שלנו, הופך להרגל ונשאר לנו לעד.
הפרדיגמה שתקעה אותי
הנה דוגמה של פרדיגמה שלילית מרכזית בחיי, שמנעה ממני במשך לפחות שנתיים מלבצע את שינוי הקריירה שעשיתי בסופו של דבר בשנת 2005:
בערך בשנת 2003 אימצתי שתי פרדיגמות חיוביות חשובות: “אני רוצה להיות עצמאי, ולעסוק בדברים אחרים שמעניינים אותו, שאינם ניהול כספים וכיוצא בזה”.
אבל במקביל, הוספתי פרדיגמה שלילית, חוסמת: “בכל עיסוק עתידי אני חייב להרוויח לפחות את מה שאני מרוויח היום”. ומכיוון שבאותה העת, כסמנכ”ל כספים בהייטק, השתכרתי יותר מ-30,000 ₪ עם כל התנאים הנלווים, משמעות הפרדיגמה היתה שכל שינוי קריירה כלשהו נחסם בפני.
זאת, מכיוון שלָרוב הקמת עסק עצמאי בתחום חדש כוללת תקופת הקמה שבה ההשתכרות, אם בכלל, היא נמוכה.
כיצד איפה אוכל לעשות את השינוי אם “מישהו” חייב לספק לי את אותה רמת ההכנסה שהורגלתי אליה?
קל לראות מאיפה נולדה פרדיגמה זו. כמפרנס עיקרי של משפחתי חשבתי שללא שמירה על רמת ההכנסה הקיימת לא תוכל משפחתי להתקיים באותה רמת החיים שהורגלה אליה.
המפנה אירע כשלקחתי עט ונייר ובדקתי את חסכונותיי. או אז התברר לי שיש לי מספיק חסכונות כדי להתקיים בתקופת המעבר. באותו הרגע הוסרה הפרדיגמה המגבילה ונפתחו בפני אופציות רבות לשינוי הקריירה, ובראש וראשונה להתפטר מעבודתי ולפנות לי זמן לחיפוש העיסוק הבא ומימושו.
השאר מסופר בשינוי שאני עברתי ובפתיחת העסק שלי.
תכף נראה איזה תהליך עברתי בדרך לשינוי הפרדיגמה, בצורה לא מודעת.
ולפני כן, סרטון מעורר השראה שמדבר על שבירת פרדיגמות בדרך לחולל חדשנות:
איך משנים פרדיגמות שלא משרתות אותנו?
אם כך, אתגר גדול שלנו כבני אדם הוא קודם כל להיות מודעים לעובדה שחיינו מלאים בפרדיגמות ושכדאי לנו לזהות אותן. כי בלי שנזהה את הפרדיגמות העיקריות שלנו, אין לנו סיכוי לשנות את אלו שאינן משרתות אותנו. ברגע שזיהינו את הפרדיגמות וקראנו לילד בשמו, שמנו עליהן תג של סובייקטיביות, כלומר, הן אינן עובדות.
אמרנו – “אתן ניתנו לשינוי”. כך, הן כבר לא גזירת גורל חיצונית ובלתי תלויה שאנו קורבנות שלה, אלא תפישה סובייקטיבית של המציאות שהיא תוצאה של הפרשנות שלנו ולא עובדה מוצקת אקסיומטית.
כעת, לאחר שזיהינו את הפרדיגמות העיקריות בחיינו, מה שנשאר לנו זה לבדוק אלו מהפרדיגמות הללו אינן משרתות אותנו. או אז נפתח פתח להסרתן ולשינוין.
לאחר זיהוי הפרדיגמות וסיווגן לחיוביות (כאלו שמסייעות לנו) ולשליליות (כאלו שמגבילות אותנו), נמיר כל פרדיגמה שחוסמת אותנו בפרדיגמה אחרת, מעצימה יותר, נוחה יותר וטובה יותר.
כעת נבחן מה קורה. אגב, תמיד אפשר להחזיר בחזרה פרדיגמה שהסרנו, אבל האתגר הגדול הוא להתנסות בפרדיגמה החדשה עד שנוכל להסיק מסקנות על האפקטיביות שלה.
הנה דוגמה לשבירת פרדיגמה בתחום התחבורה. מי אמר שצריך רכבת תחתית כדי לפתח תחבורה ציבורית אפקטיבית בערים גדולות?
והנה עוד שבירת פרדיגמה – רכבות מעופפות:
סיכום
הנה אם כן הנוסחה המלאה לשינוי פרדיגמות חוסמות שלא משרתות אותנו, בעסק או בקריירה:
הבן מהי פרדיגמה. הכר בכך שפרדיגמות אינן עובדות והן יכולות לסייע לך בחיים או להגביל אותך
סווג אותן לפרדיגמות טובות, שמסייעות לך בחיים, לבין פרדיגמות רעות, שמגבילות אותך וחוסמות לך אפשרויות.
החלף כל פרדיגמה רעה בפרדיגמה טובה. דוגמאות לפרדיגמות משני הסוגים אפשר למצוא בשאלון מיפוי הפרדיגמות.
בעת ששיניתי קריירה, הפרדיגמה החדשה שאימצתי היתה: “יש לי מספיק חסכונות כדי לעבור בשלום תקופת מעבר בה הכנסותיי תהיינה נמוכות מאלו שיש לי היום”.
פרדיגמה חדשה זו פתחה לי פתח אדיר לבצע שינוי דרמטי כמעט בכל פרמטר של חיי ולהגיע לחיים טובים, מאושרים ומתגמלים יותר.
זה היה שינוי הפרדיגמה המשמעותי ביותר בחיי.
אסיים במילותיו של הסופר הרמן הסה:
“כדי שיקום האפשרי חייבים לנסות את הבלתי אפשרי“.
הרחבה נוספת על פרדיגמות ועל הדרך לשנות אותן באפשרותך למצוא בספר שלי להתרגל להצליח (בעמ’ 237), כמו גם תריסר כלים נוספים לביצוע שינוי אפקטיבי שמניב תוצאות. הספר ניתן לרכישה ישירות ממני בהנחה כאן בלינק ובכל חנויות הספרים הפיזיות והווירטואליות.
הורינו החליטו בגיל צעיר מה הם רוצים לעשות, או לפעמים החיים הובילו אותם לעיסוק מסוים, והם התמידו בו כל חייהם. המחשבה “לשנות” אפילו לא עלתה וכולם היו מרוצים (או שיש לומר “השלימו”) עם (מר?) גורלם… כן, מבחינה זו החיים פעם היו הרבה יותר פשוטים…
ראשית, קצב השינויים בעולם גבר. מקובל להמחיש זאת במספר השנים שלקח לטכנולוגיות מדיה שונות להגיע ל-50 מיליון משתמשים: לרדיו זה לקח 38 שנה, לטלוויזיה 13 שנה, לאינטרנט 4 שנים, ולפייסבוק שנה וחצי בלבד…
שנית, מספר העיסוקים גדל ונוצרו התמחויות בכל תחום. פעם היה “רופא”, היום “רופא אורטופד” זה כבר לא מספיק מפורט ויש בהם מומחים לכתף, לשורש כף היד ועוד… כתבתי על זה בהרחבה כאן.
שלישית, בני האדם השתנו. רמת החיים עלתה, מימוש עצמי לפי מאסלו הוא כבר לא אי שם בקצה פירמידת הצרכים אלא כאן ועכשיו באג’נדה של הדור הצעיר.
אבל כאן נכנס הטבע האנושי לתמונה. מנגנונים הישרדותיים מימי קדם הם חלק מהאוטומט המובנה ב”מערכת ההפעלה האנושית” שאינסטינקטיבית תופסת כל שינוי כאיום ומתנגדת לו.
עוד מאז שהיינו אדם קדמון ידענו שאנו בטוחים בקרחת היער בה יושב השבט וכל יציאה ממנה חושפת אותנו לסכנות כמו פגעי טבע, אויבים וחיות טורפות…
“קרחת היער” המודרנית השתנה אבל האינסטינקטים וההתנגדות לשינויים נשארו…
אז מה עושים?
ראשית, כדאי להבין איך עובד “מנגנון ההפעלה האנושי”; להכיר בכך שמטבענו אנו מתנגדים לשינויים וללמוד לכן את פיסיקת השינוי ואיך להתמודד עם שינויים; לפתח מודעות ליכולותינו האמיתיות כבני אדם ולעסוק בפיתוח האישי שלנו בכלל וכבעלי מקצוע בפרט.
שנית, מסתכלים עמוק פנימה בכנות ובודקים מה באמת חשוב לנו בחיים? מה אנו אוהבים לעשות? במה אנו טובים? מה יש לנו לתת לעולם? מה נותן לנו משמעות בחיים? מה הייעוד שלנו?
אלו שאלות מפתח שכל אחד צריך לשאול את עצמו, ומוטב מוקדם…
ממרום שינוי הקריירה שאני עשיתי בגיל 45 ומניסיון בעבודה עם שכירים רבים בשינוי קריירה אני יכול להגיד בבטחה: רק מי שיביט נכוחה לשאלות אלו ויחפש את התשובות, ימצה את הפוטנציאל האישי שלו ו”יחיה בגדול” כמאמר המשורר הצרפתי אמיל זולה: “I am here to live out loud”.
שלישית, לא להתפשר על בינוניות. “חיים רק פעם אחת” כמאמר הפתגם העממי, אז מדוע שנתפשר על פחות מהטוב ביותר? כאן חשוב לזנוח את מה שמקובל, את הסיבות מדוע “לא” ואת הנסיבות של החיים שתמיד, אבל תמיד, מפתות אותנו לדחות דברים ולהתפשר על פחות…
רביעית, מי שלא לוקח סיכונים לא מנסה, מי שלא מנסה לא טועה, ומי שלא טועה לא מצליח.
מחקרים מראים שמיליונרים אמריקאים נכשלו 16 פעם לפני שהצליחו לעשות את המיליון הראשון שלהם.
מספרים על תומאס ווטסון, הנשיא הראשון של IBM, שיום אחד הגיש לו אחד המנהלים הבכירים שלו את התפטרותו. כששאל אותו ווטסון מדוע הוא מתפטר, התוודה המנהל שהוא טעה טעות קריטית ובכך גרם לחברה הפסד של מיליון דולר (במונחים של לפני כ-70 שנה). אמר לו ווטסון: “השתגעת? אך זה השקעתי מיליון דולר כשכר הלימוד שלך ואתה רוצה שאזרוק אותם לפח?”.
אז.. קחו סיכונים! העזו, יזמו, עשו דברים בלתי שגרתיים ולאורך זמן גישה זו תניב לכם דיבידנדים רבים…
חמישית, אל תוותרו! “אנשים לא נכשלים, הם פשוט מפסיקים לנסות” אמר וורן גרשס.
זכרו, החיים הם לא ספרינט, אלא מרתון, ומרתון צריך רק לסיים… אם תפעלו בנחישות ובהתמדה לממש את רצונכם גם תצליחו.
הדרך להצלחה אינה נסללת בין לילה, אלא מורכבת מהרבה צעדי תינוק קטנים שמצטברים על פני זמן להישגים אדירים. חשבו למשל על החומה הסינית: מישהו שם בה פעם את האבן הראשונה, ואחריה עוד אחת, וכך במשך מאות שנים נבנתה החומה לאורך 6,259 קילומטר והפכה לאחד מפלאי תבל.
כששאלו את המנהלים הבכירים של 500 החברות הגדולות בעולם (Fortune 500) מה התכונה המרכזית שלהם שאחראית להצלחתם, הם אמרו – “אינטואיציה“. עובדה מדהימה לגבי צמרת ההנהלה המצליחה בעולם!
ולכן, האמינו לאינטואיציה שלכם. אמנו אותה, כמו שמאמנים שריר, וברבות הימים היא תגמול לכם בהצלחה.
ומילה על כסף…
ה”אימא היהודייה” היא מאד פרקטית ודוחפת אותנו להיות רופאים, עו”ד או רואי חשבון. ברקע, חוץ מה”פולניות”, קיימת ההנחה שהפרנסה שם מובטחת…
אז ראשית, כחלק מהשינויים בעולם גם זה קצת השתנה. ושנית, הכסף הוא לא המטרה אלא לעולם התוצאה של כישורים טובים, שבאים לידי ביטוי בביצוע מעולה ומביאים ערך רב לזולת.
כן, כסף הוא אנרגיה שמתקבלת בתמורה לאנרגיה שאנו נותנים, לפי חוק שימור האנרגיה.
לכן, התרכזו במה שאתם טובים בו, במה שאתם אוהבים, בצעו אותו בנחישות, בהתמדה ובמצוינות, אל תשכחו תמיד לתת ערך רב ללקוחות שלכם, וכך גם תהיו עשירים. וכן, כל אחד מסביבכם הוא לקוח שלכם, גם אם אתם שכירים…
אסיים באמרתו המדהימה של המחזאי הבריטי ג’ורג’ ברנרד שואו:
“אנשים תמיד מאשימים את נסיבות חייהם, שגרמו להם להיות מי שהם. אני לא מאמין בנסיבות, האנשים שמתקדמים בעולם הם האנשים שקמים ומחפשים את הנסיבות שהם רוצים ואם אינם מוצאים אותן – הם יוצרים אותן“…
ולקראת לסיום, כמה טיפים איך לבצע שינוי קריירה שקשה לך לעשות אותו, שנתתי בראיון לגלי צהל (3:38 דק’):
וגם, איפה נכון להתחיל שינוי, בקריירה או כל שינוי אחר? התשובה בסרטון הקצר הבא (2:28 דק’):
כשאנו ניצבים מול אתגרים משמעותיים בחיינו אנו מקבלים לא אחת “רגליים קרות”.
הרהורי כפירה וויתור עולים בנו באופן אוטומטי ומשתקים אותנו. הספק מכה בנו במלוא עוזו ולא אחת מכניע אותנו… “טוב, אולי בפעם אחרת” אנו אומרים לעצמנו וחוזרים לאזור הנוחות…
בפוסט ובסרטון זה אראה במטפורה מה הדרך המנטלית להתגבר על החששות והדחיינות כדי לממש יעדים נועזים שחשוב לך להגשים…
“להפוך את הפחד לדחף ואת הרעש לשער לחיים חדשים” (אנונימי)
צרת רבים
לעיתים, כשאנו מבינים את המקור לדברים שתוקעים אותנו, אנו גם יכולים לשחרר אותם.
לכן, ראשית בואו נבין עקרון מפתח בדרך בה פועלת “מערכת ההפעלה” האנושית שלנו – מדוע אנו כל כך חרדים משינוי?
את הפחד לשנות מספק לנו האגו. אחד התפקידים של האגו הוא לשמור עלינו, לדאוג להישרדות שלנו. כך, כאשר כל שינוי נתפש כאיום ומפר את הסטאטוס קוו, האגו דואג “ללחוש” באוזנינו ולרפות את ידינו. והכל, כדי שלא ניקח סיכונים מיותרים ולא נאיים על יסודות קיומנו. כמובן שזוהי ראייה צרה מאד ותפישה “פרימיטיבית” של המציאות. אבל בחוסר מודעות, אנו מאמינים לאגו שלנו ונותנים לו למלוך בממלכתנו.
הבשורה הטובה היא שאנו הרבה יותר מהאגו שלנו. מושגים כמו רוח האדם או נפש האדם אינם ניו-אייג’ים דווקא ושגורים בפינו עוד מימים ימימה. בתוכניות האימון העסקי שלי אני מלמד איך להתחבר לאותו חלק בנו שהוא הרבה מעבר לאגו ועשוי ללא חת, כדי להשיג מטרות עסקיות.
ללמוד מהתינוקות
“ילדים הם מבוגרים שעוד לא התקלקלו” אמר פעם רובין שארמה.
ואכן, אין דבר טהור, ראשוני ומרענן יותר מתינוקות. אתם רוצים ללמוד על “מנגנון ההפעלה” האנושי לפני שהתקלקל? צפו בתינוקות. ראו איך הם עשויים ללא חת, איך הם מעזים, איך הם מלאים בסקרנות ולמדים במהירות תוך כדי תנועה.
תארו לכם שלתינוקות היה אגו מפותח כמו לאדם בוגר, כזה ש”שומר” עליהם מפני שינויים. קרוב לוודאי שהתינוקות לא היו מתחילים לעולם ללכת, שכן זה מסוכן, אפשר ליפול ולהיפצע, וחלילה גם למות… האתגר שלנו אם כן הוא להיות מודעים למגבלות האגו שלנו ולדעת להתעלות מעליו כדי לאפשר שינוי.
גם המושג “צעדי תינוק” מלמד אותנו איך לבצע שינויים. התקדמות בצעדים קטנים לעבר היעד היא המפתח. כך הושגו כל ההישגים הכי מופלאים של המין האנושי: מישהו הניח פעם את האבן הראשונה בחומה הסינית, ואח”כ את השנייה…
כל משימה מורכבת אפשר לפרק למשימות משנה, קטנות ופשוטות. האתגר הגדול הוא לבצע משהו קטן כל יום להגשמת היעדים שלכם. וכך, הימים מתקבצים לשבועות, והשבועות לחודשים, ועוד לפני שהספקנו להגיד ג’ק רובינזון אנו מביטים בגאווה לאחור על מפעל חיים שהקמנו.
וזו הדרך להשיג הישגים דגולים. “חיים משבת לשבת” כמו שאומרים בשפת הכדורגל.
אהה, כמעט שכחתי… הבטחתי לכם טיפוס לאוורסט…
אז הנה מטפורה חביבה לסיכום פוסט זה שאני נוהג לספר בסדנאות שלי (2:41 דק’):
והנה התקציר למי שמעדיף דווקא לקרוא:
אי שם באמצע שנות ה-90 החלטתי באינסטינקט של רגע שבמקום לעלות כל הזמן במעלית אני אטפס במדרגות.
וכך, בכל פעם שאני נדרש להגיע לקומה 1-5 לערך, אני בוחר במדרגות במקום במעלית.
חישוב פשוט מראה שאני עולה כל יום 10 קומות בממוצע, 25 מטרים. אם נכפיל זאת ב-354 ימים בשנה (ההנחה היא שב-11 ימים אני לא יוצא מהבית 🙂 ), נגיע בדיוק ל-8,850 מטר, כגובהו של הר האוורסט!
הנה כי כן, רק מלעלות במדרגות כמה קומות בכל פעם, אני מטפס במצטבר כל שנה להר האוורסט! ואת זה אני עושה כבר יותר מ- 20 שנה, בהם עליתי בסך הכל כבר לגובה של מעל 200 קילומטר!
חישבו איזה אימון בריאותי זה לגוף וכמה קלוריות שרפתי במשך השנים…
והכל, רק מלקיחת צעדים קטנים בכל פעם, שביחד יוצרים הבדל ענק!
עכשיו קחו את זה לכל תחום בחיים שלכם ותתחילו להגשים בגדול!
הנה מה שסימון סינק אומר על כך:
אגב, כפי שאומר סינק, אני יכול להעיד מניסיוני האישי שהיישום של שיטה זו מאד משתלם גם מחוץ למטפורת האוורסט:
– כך כתבתי את הספר שלי “להתרגל להצליח” בתוך לו”ז מלא ו”בלתי אפשרי”
– כך עשיתי שינוי קריירה לתוך עולם חדש לי לחלוטין ובניתי עסק חדש מאפס
– ועוד ועוד…
אסיים במילותיו של רובין שארמה: “מהצד השני של פחדיך נמצאים החיים הכי טובים שלך“.
האתגר הוא לצעוד לעבר הפחד שלנו בצעדים קטנים אך נחושים ועקביים, וכך למוסס אותו.
אני מאד אוהב משלים. משלים הם המעט שמחזיק את המרובה, הם תמיד מאירים את הנמשל מכיוונים נוספים והם קליטים וזכירים…
אז הנה משל נפלא שמתאר בצורה כוללת את התהליך של הצבת יעדים והגשמתם…
הגשמת יעדים משולה לטיפוס על הר.
ביום בהיר אפשר לראות את הפסגה, אבל בדר”כ היא אפופת עננים ומוסתרת.
לא רבים מאיתנו מוכנים להסתכן בטיפוס על הר כזה. רוב בני האדם נוטים להישאר באזור הנוחות שלהם ולא לכבוש פסגות חדשות.
אז מעבר לשאיפה להציב את השגת הפסגה כיעד ולהיות מחויבים לו, בואו נראה איך אפשר לטפס על ההר שלנו ביתר קלות…
ראשית, אף מטפס הרים שפוי לא יתחיל לטפס על ההר ללא הכנה: מה עונת השנה המתאימה לטיפוס? מה הציוד הדרוש לטפס על ההר? מה האימון הדרוש?
לכן, השלב הראשון הוא להתכונן:
לקנות מפה או תצלום אוויר של ההר וללמוד אותם
לצפות במשקפת על ההר
לתכנן את מסלול הטיפוס – אבני דרך ולוחות זמנים
להתאמן ולהגיע לכושר הפיסי והמנטלי המתאימים. מטפסי הרים וותיקים יאמרו לכם שהקושי הוא בעיקר מנטלי, ידעתם זאת?
להתייעץ עם מטפסי הרים מנוסים ואפילו לשכור מדריך שילווה אותנו בטיפוס.
שימו לב! אין אדם אחר בעולם שכבר טיפס על ההר שלכם, כי זהו הר יחיד ומיוחד ששייך רק לכם.
יחד עם זאת, מי שבקיא בטיפוס על הרים דומים בוודאי יוכל לסייע לכם.
לאחר שלב ההכנות הגיע הזמן לצאת לדרך. מצוידים בתוכנית מפורטת ובציוד וצידה, אנו מתמקדים תמיד באבן הדרך הקרובה. אם נתמקד בפסגה, כשיגיעו רגעי משבר (והם יגיעו… אתגר מנטלי, כבר אמרתי? 😉 ), ידאג האגו שלנו, שסולד משינויים ו”דואג” להשאיר אותנו באזור הנוחות, לרפות את ידינו:
“כבר יומיים אתה מטפס על ההר האידיוטי הזה והפסגה בכלל לא קרובה יותר…”, הוא יתלונן באוזנינו. בעיני האגו המפונק שלנו, הכל צריך להיות מיד ובדיעבד…
לכן, נתמקד כל הזמן אך ורק באבן הדרך הקרובה, שאליה קל יחסית להגיע. ולאחריה, באבן הדרך הבאה, וכך הלאה.
ההכרה שאנו בתהליך ושהדרך להשלימו היא בצעדי תינוק, צעד צעד כמו שאמר מייקל ג’ורדן בכותרת, היא קריטית למורל ולהגשמה.
בשפת הכדורגל זה המושג של “לנצח משבת לשבת”. לא יודע אם נשיג את האליפות, אך אנחנו רוצים לנצח משבת לשבת….
ראו איך הושגו כל הדברים הגדולים בעולם: מישהו היה צריך להציב את האבן הראשונה בחומה הסינית, ואח”כ את האבן הבאה, וכך הלאה…
המתמטיקה ממחישה זאת היטב בתמונה הבאה:
והנה זה כאן בסרטון קצר:
וגם, סימון סינק מבהיר זאת מצוין בסרטון הבא:
בנוסף, דברים שרואים משם לא רואים מכאן, וככל שנתקדם בדרך, אבן הדרך הבאה תהיה ברורה יותר ונגישה יותר. “אפקט הדומינו” ממחיש זאת נהדר:
כך, לאחר נשיג כל אבן דרך, נחוש סיפוק ונחווה הגשמה, נראה לעצמינו שאנו יכולים ונשאב מכך עידוד ואמונה שנוכל להגיע גם לפסגה.
די אם ניזכר בהגשמות בעבר שלנו כדי להיווכח שכאשר יצאנו (סוף סוף…) לדרך ההגשמה הדברים לרוב היו קלים יותר ממה ששיערנו בתחילה… “השד לא היה נורא כל כך…” כפי שאנו נוהגים לומר.
בהתאם, בואו נסיים באמרה של נפוליאון היל: “אל תחכה, ‘הזמן הנכון’ לעולם לא יבוא. התחל מהיכן שאתה עומד עם הכלים שיש ברשותך כעת, וכלים טובים יותר ימצאו ככל שתתקדם“.
אפילו מיקרוסופט הגדולה לא מחכה שהמוצר שלה יהיה מושלם לפני שהיא מוציאה אותו לשוק. לכן, גם אתם אל תחכו… לאחר שתתכוננו כראוי, התחילו לטפס על ההר שלכם והדרך להצלחה תיסלל בפניכם!
ולסיום, סרטון נהדר על הבמבוק הסיני שממחיש בדיוק את אותו העיקרון בטבע – צעדי תינוק לאורך זמן ארוך יוצרים שינוי גדול:
רגע, יש לי עוד משהו בשבילך:
אם אתה ברצונך לטפס על “ההר הבא שלך” וצריך כלים להגיע לפסגה, אני מזמין אותך לבדוק מדריך טיפוס הרים מנוסה – אני! 😀 אחרי שליוויתי 1,000 מטפסי הרים בדרך לפסגות שלהם ביותר מ-10,000 שעות טיפוס, וכתבתי את “להתרגל להצליח” שהוא “מדריך לטיפוס הרים”, יש לי כמה עצות טובות לתת לך כדי להצליח בטיפוס שלך…
בתוכניות האימון העסקי שלי אני רואה שוב ושוב בעלי עסקים ומשני קריירה שמגיעים לאימון מתוך מצוקה.
הם אינם אוהבים את מה שקורה בחיים שלהם ויודעים שהם מסוגלים ליותר. אבל כאב בלבד אינו יכול לדחוף אנשים לשינוי משמעותי ולפריצת דרך. כפי שמעידה האמרה הנ”ל של מייקל בקוויט, נדרש גם חזון ברור שמספק השראה וכוח משיכה לעתיד טוב יותר.
בתחום האימון ידועים 2 כוחות שמניעים אנשים לבצע שינוי: הכוח הדוחף (away from) והכוח המושך (towards). בעוד שהכוח הדוחף מוגבל בהשפעתו, הכוח המושך חזק בהרבה והוא זה שמניע בעלי עסקים ומשני קריירה לבצע פריצות דרך מעוררות השתאות.
הנה מקרה אמיתי של מייל שכתבה לי לקוחה שלי בשם רעות (שם בדוי).
בטוחני שכל אחד יוכל לראות את עצמו כאן באי אלו מצבים בחייו.
להלן המייל של רעות ותשובתי:
היי חגי
עובר עלי שבוע “מאתגר” והיום היה יום שהתחיל עם הרבה “אתגרים” שלא עמדתי בהם בצורה טובה במיוחד. לא הצלחתי לכוון שאלות של הזדמנות וההרגשה הכללית ממש לא טובה… לא מצליחה להביא מחשבות חיוביות והרגש כרגע מנצח אותי. אני כמובן גם מרגישה שאני נכשלת אצלך מכיוון שאני לא מצליחה לגרום לשינוי במצב וזה כמו מעגל כזה.
“מוטיבציה היא הכל. אתה יכול לעשות עבודה של שני אנשים, אבל אתה לא יכול להיות 2 אנשים. במקום זאת, עליך לעורר השראה באדם הבא בשרשרת הניהול ולגרום לו לעורר השראה באנשים שלו” (לי אייקוקה, יו”ר קרייזלר לשעבר).
ניהול מתוך סמכות במאה ה-21 זה אאוט.
בעבר, ה”חוזה” בין מעסיק לעובד אמר: “אתה תיתן לי את הזמן והכישורים שלך ואני אגיד לך מה לעשות ואשלם לך תמורת זאת”. העובדים הסתפקו בשכר סביר ובתחושת ביטחון בתעסוקה וזה היה די והותר כדי להניע אותם לעשות את עבודתם היטב…
כך לדוגמה, הורינו עבדו לעיתים עשרות שנים במקום עבודה אחד, בדר”כ מבלי להתלונן ומבלי לחשוב על תעסוקה אלטרנטיבית…
אך מה שהיה נכון לתקופת אבותינו כבר לא נכון היום. הקצב המטורף של החיים, השינויים התכופים והקידמה, עודדו את העובדים לשנות מקומות עבודה בתכיפות רבה. בעיקר עד גיל 40, האפשרות לעבור מקום עבודה היא פשוטה יחסית וישימה. ואם אתה “טאלנט” בתחום חם, המעסיקים פשוט רודפים אחריך…
החוזה הישן נשבר. האפשרות לעזוב מקום עבודה הכריחה את המעסיקים למצוא פתרונות יצירתיים כדי לשמר עובדים. יתרה מכך, לעולם העבודה נכנסו מושגים חדשים כמו אופציות, העשרה, הנעה ורתימה. לא מספיק היום לשלם שכר הוגן, צריך גם “לפנק” את העובדים, לטפח אותם, להניע אותם לבצע את המשימות באפקטיביות רבה יותר ולרתום אותם למטרות הארגון.
הנה סרטון מעולה, המבוסס על מחקרים, שנותן את התשובה לשאלה איך להניע עובדים בעבודתם:
הנה כי כן, החל מדרגות שכר מסוימות, כסף אינו גורם ההנעה היחידי ואפילו לא החשוב שבהם.
הגורמים שמניעים עובדים לפי הסרטון הם: עצמאות בעבודה, השאיפה להצטיינות ומטרה/תכלית ברורה.
אמרו מעתה: על כל מנהל לשים נקודות אלו בראש מעייניו: לאפשר לאנשיו עצמאות בעבודה, לטפח את המצוינות שלהם ולהציב להם יעדים המבוססים על חזון ויעדים שהם מזדהים איתם.
אין להקל ראש בכך, כי פרט ליכולת הקריטית של גורמים אלו לשמר עובדים, די אם הם יוסיפו 20% למוטיבציה של העובדים בארגון כדי להזניק את רווחיו בעשרות אחוזים.
מניסיוני, הארגונים בארץ לא מודעים מספיק לכך ולא משקיעים מספיק משאבים כדי להניע את עובדיהם. כך למשל, חניכה ואימון עסקי למנהלים הם 2 כלי מפתח למנהל להיות מכוון יותר לאנשים ולהצליח להניע אותם.
הספר הפשוט והטוב ביותר בעיני שמלמד מנהלים איך להניע את עובדיהם הוא “חכמת המנהיגות” מאת רובין שארמה. ספר זה הוא ספר חובה למנהלים שמשתתפים בתוכניות האימון העסקי שלי. אני ממליץ עליו בחום לכל מנהל.
אסיים באמרה מתוך הספר, שהיא עצה מעולה לכל מנהל:
“כדי להשיג מה שאתה רוצה, עזור לכמה שיותר אנשים להשיג את מה שהם רוצים“.
אז אם אתה מנהל, אני מזמין אותך לאמץ את הכללים הללו כדי להצליח בתפקידך. ואם אתה מנהל משאבי אנוש, שאל את עצמך איך אוכל ליישם עקרונות אלו בארגון שלי?
שאל את עצמך האם כמעסיק אתה מאפשר לעובדיך עצמאות בעבודה, מטפח את המצוינות שלהם ומציב להם חזון ויעדים שהם מזדהים איתם. אם כן, הארגון שלך בוודאי משגשג, אם לא – הנה מה שאני יכול לעשות בשבילך בהקשר זה – לחץ כאן.
אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה לכל שאלה שיש לך.
מה קצה גבול יכולתו של האדם? עד לאן אנו יכולים להפליג בחלומות וברצונות שלנו?
זו אחת השאלות שעולות תדיר בתוכניות האימון העסקי שלי.
כיום, לאחר שנות עבודה רבות בתחום, התשובה שלי היא חד משמעית, כפי שמרמזת הכותרת:
היכולות שלנו בני האדם הן מופלאות, יש באפשרותנו למצות הרבה יותר מ- 7-15% מהפוטנציאל האישי שלנו שאומרים המחקרים. האתגר הכביר ביותר שלנו הוא ללמוד ולהסיר את המגבלות שהמינד שלנו שם לנו כל הזמן.
המינד, קרי המחשבות, הוא מכשיר היצירה שבורא מציאות ויכול לחולל נפלאות.
עם זאת, מטרתו העיקרית היא קודם כל הישרדות, ולכן הוא “דואג” לעצור אותנו בטענה ששאיפות גבוהות הן מסוכנות בעיקר דרך רגש הפחד. האמיגדלה במוח אחראית לכך.
אבל אם נצליח להתגבר על הפחד, אם נשכיל להבחין בין התראות השווא על סכנות לבין סכנות אמיתיות, אם ניקח סיכונים ונעז, או אז השמים הם הגבול ונוכל לבצע דברים “בלתי אפשריים”.
אין כמו הסרטון המרגש הבא כדי להוכיח זאת:
הסרטון מדגים גישה חיובית נדירה של האב הויט. המסירות שלו לבנו אינה יודעת גבול ודוחפת אותו קדימה להישגים בלתי נתפשים. זהו סרטון חובה לכל אדם ובעיקר להורים!
הויט האב מראה לנו מה האהבה, שהיא הרגש הכי חזק ביקום, יכולה להשיג. כשהיינו ילדים נהגנו לומר: “אין-דבר העומד בפני הרצון” ולא בכדי. האהבה היא המנוע של האב הויט והנחישות וההתמדה שלו הם הדלק שמניעים אותו קדימה ללא לאות.
ניתן גם לראות בסרטון הדגמה חיה לאמרתו של מייקל ג’ורדן: “צעד אחרי צעד, אני לא רואה שום דרך אחרת להשיג משהו”. ואכן, התקדמות ב-“ביבי-סטפס” היא שיטה בדוקה לפריצת דרך. האתגר הוא להתקדם קצת כל יום, כל פעם רק עד אבן הדרך הבאה, והזמן כבר יעשה את שלו. כך, מהתחלה צנועה של השתתפות במרוץ עירוני, הגיעו הזוג הויט לתחרויות אירון-מן (כ-4 ק”מ שחיה, 180 ק”מ רכיבת אופניים וריצת מרתון – 42 ק”מ), והכל כשהאב נושא את הבן!
לבסוף, בולטת הצוותיות של הצמד, כאשר ההשפעה ההדדית שלהם זה על זה מניעה אותם והסינרגיה דוחפת אותם לשיאים בלתי אפשריים.
זה גם מה שעודד את הבן להישגים בלימודים, בעבודה ובניהול אורח חיים עצמאי, במקום שאנשים אחרים עם מוגבלויות מתים בגיל צעיר.
אין כמו אמרתו של נפוליאון היל כדי לסיים פוסט זה: “כל מה שמוחו של אדם יכול להגות ולהאמין בו הוא גם יכול להשיגו”.
רוצה להבין למה גם אתה עוד מסוגל? לקבל השראה לצמיחה והצלחה בשנה החדשה? קרא עוד תכנים מעולים בקרוב ל-300 פוסטים בבלוג זה להצלחה ומצוינות. בחר את הקטגוריה שמעניינת אותך מהתפריט הימני כאן בדף.
אני גם מזמין אותך לערוץ היוטיוב שלי עם מעל 130 סרטונים.
אהבת? הפקת ערך? אני מזמין אותך לעשות “לייק”, להגיב ממש כאן למטה ולשתף את חבריך בפוסט זה.
אשמח גם לענות כאן למטה לכל שאלה שיש לך.
הקצב המטורף שבו מתנהלים החיים המודרניים מציב אותנו לא אחת מול אתגר השינוי: העסק תקוע, פוטרנו ממקום עבודה, יש לנו תשוקה לבצע שינוי מקצועי, ועוד…
מציאות זו מעמתת אותנו עם הצורך להתמודד עם שינויים משמעותיים. איך עושים זאת ומה חמשת העקרונות לתהליך שינוי מוצלח?
אציג זאת באמצעות חמישה תרשימים, כי הרי תמונה שווה יותר מאלף מילים…
“האדם ההגיוני מתאים את עצמו לתנאים המקיפים אותו. האדם הבלתי הגיוני מתאים את תנאים שמקיפים אותו לעצמו. כל ההתפתחות והקידמה תלויים באדם הבלתי הגיוני” (ג’ורג’ ברנרד שאו)
שני כוחות מנוגדים
תהליך ביצוע של שינוי בכלל ופריצת דרך בפרט מודגם בתרשים 1:
הגרף האדום מתאר את ההתנהלות הרגילה שלנו לאורך זמן. מחד, הוא מבטא את העליות והירידות שהן חלק משגרת יומנו. מאידך, יש לו מגמה עולה משמאל לימין, ללמדנו שאנשים מתקדמים בחיים ושככלל הם משיגים תוצאות טובות יותר לאורך ציר הזמן. יחד עם זאת, הגרף האדום לא מבטא שינוי בשגרת יומנו. הוא מניח “עסקים כרגיל” ולכן הוא משקף בצד ימין שלו את “העתיד הצפוי” שלנו. מאידך, כל החלק העליון של התרשים מבטא את השינוי:
אנו רואים כי בעת ביצוע שינוי הגרף הרלבנטי הוא הירוק, שמבטא קפיצה משמעותית וחדה בתוצאות בזמן קצר יחסית. לפתע, העקומה הירוקה משקפת שדה חדש של אפשרויות שמוביל אותנו לעתיד אפשרי ורצוי טוב יותר.
כלומר, בזכות השינוי הצלחנו לעבור לקו גבוה יותר שמבטא תוצאות טובות יותר ואנו מאפשרים עתיד שלא היה בר-ביצוע עד כה.
מעניין לבחון מהם הכוחות העיקריים שפועלים בביצוע שינוי כזה: כוח העילוי, המסייע להגיע לפריצת דרך, הוא המחויבות שלנו. הוא זה שמסייע לנו למצוא את הכוחות ותעצומות הנפש לבצע שינוי. צ’רצ’יל אמר ש”מחיר הגדולה הוא אחריות”. ואכן, לקיחת אחריות על חיינו ומחויבות לבצע שינוי הן מנוף גדול מאד למימוש השינוי.
לכל אחד יש את המקרים בחייו בהם “כישלון לא היה אופציה”, בהם הוא מצא בתוך עצמו כוחות כבירים והגיע לתוצאות יוצאות מן הכלל. להורים שבינינו, די להיזכר מה עשינו למען ילדינו…
מאידך, בביצוע שינוי יש גם כוח יירוט שמונע שינוי ומשאיר אותנו בקו השגרה. לכוח זה אני קורא הנסיבות. הנסיבות הם כל אותם “הסיפורים” והתירוצים שאנו מספרים לעצמנו מדוע לא לבצע שינוי. הנה מקבץ לדוגמה:
“אני צעיר/מבוגר מדי”
“זה לא הזמן המתאים”
“אין לי מספיק כסף”
“אין לי מספיק זמן”
“הבוס לא מאפשר לי”
“זה בלתי אפשרי”
“במדינה הזאת אי אפשר לעשות עסקים…”
הקול הפנימי בדמות האגו ש”דואג” לנו כל כך, אומר את דברו ובולם את השינוי.
הנה מה שאמר ג’ורג’ ברנרד שאו על הנסיבות:
בצורה מאד פשטנית, כל תהליך שינוי מעמת בין המחויבות שלנו והנסיבות. פיזיקאלית, רק כאשר המחויבות חזקה מהנסיבות כוח העילוי גובר והשינוי מתבצע. האתגר של מבצעי השינוי, אם כן, הוא לחזק את המחויבות ולהחליש את הנסיבות עד שהראשון יגבר וידחוף למימוש פריצת הדרך.
כל כך נוח, עד שאין מנוח
התרשים השני מבטא את העיקרון שכדי לבצע שינוי חובה לצאת מאזור הנוחות.
אזור הנוחות הוא המקום בו אנו מבלים את שגרת יומנו. בו הכל מוכר, ידוע, בטוח ונוח. לכאורה, מקום מצוין להיות בו.
אבל, השגרה בסופו של דבר שוחקת. מתחיל לשעמם באזור הנוחות. הנפש מייחלת לשינוי, צמיחה והתפתחות.
ברם, כדי להשיג זאת, חובה לצאת מאזור הנוחות. חובה לחשוב, להרגיש ולעשות דברים אחרת. בנוסף, יש להתמודד עם משמעויות נוספות של שינוי: חששות ולעיתים משברים.
למרות שמשבר עלול לקרות גם בתוך אזור הנוחות, פתרונו הוא לעולם מחוץ לאזור הנוחות.
ההתלבטות אם לצאת מאזור הנוחות או לא מבטאת דילמה מאד בסיסית אצל בני האדם:
מחד, יצר ההישרדות שלנו הוא בסיסי וחזק. עוד מאז שהיינו אדם קדמון וחיינו בקרחת היער ידענו ששם אנו מוגנים. ידענו שכל יציאה מקרחת היער חושפת אותנו לאויבים, לפגעי טבע, לחיות טורפות ולסכנות. ולכן, מיעטנו לצאת מקרחת היער וכשעשינו זאת, זה היה בדרך כלל בקבוצה…
“קרחת היער” המודרנית היא שגרת יומנו – כל הדברים שאנו רגילים ויודעים לעשות.
כאן אנו מרגישים בטוחים וייצר ההישרדות שלנו מסופק.
מאידך, הכל בטבע מצוי בשינוי תמידי; האדם הוא חלק מהטבע ולכן ייצר השינוי טבוע גם בו. ראו את חילופי עונות השנה, יום ולילה, גאות ושפל, המחזוריות בכלכלה ועוד… אפילו אבן המונחת על ראש הר משתנה כל הזמן עם הרוחות והגשמים, גם אם שינויים אלו קטנים ולא מורגשים…
בדומה לטבע, ראו את השינויים שחוללה האנושות במאה השנים האחרונות: במדע, בטכנולוגיה, ברפואה, בתעופה, באינטרנט ועוד ועוד… כל זאת לא היה אפשרי אילולא ייצר השינוי שדחף את בני האדם לייזום, להמציא ולחולל עתיד שפעם היה בלתי אפשרי…
לכן, אמרו מעתה שהישרדות ושינוי לא יכולים לדור בכפיפה אחת ועלינו לבחור ביניהם.
כדי שנוכל לבצע שינוי ולהתאים את עצמינו לסביבה המשתנה תדיר, יש להתגבר על ייצר ההישרדות ולצאת מאזור הנוחות. אזכיר עוד שחלק מה”סכנות” שייצר ההישרדות מתריע עליהן בפנינו הן מדומות. מה שהיווה סכנה לפני מאות ואלפי שנים כבר לא מאיים כיום על קיומינו. במילים אחרות, אם נהייה מודעים לסיכונים האמיתיים בחיינו, יקל עלינו לצאת מאזור הנוחות ולבצע שינוי.
אסיים עם מילותיו של רובין שארמה: “מהעבר השני של פחדיך נמצאים החיים הכי טובים שלך”. בחלק השני של המאמר אציג עוד שלושה עקרונות משלימים לביצוע שינוי.
“שלשלאות ההרגל קלות מכדי שיהיו מורגשות עד שהן נעשות כבדות מדי מכדי שאפשר יהיה לשבור אותן” (וורן באפט).
הפעם אני רוצה לשתף בסיפור עממי ישן וטוב, שראיתי אותו מתגשם שוב ושוב בקרב לקוחות האימון העסקי שלי. אין כמוהו כדי להמחיש עד כמה שינוי לפעמים הוא מתבקש המציאות ומאפשר צמיחה:
